טקס פרסי הפורום הדוקומנטרי בישראל לשנת 2025 התקיים היום (שישי) בבית ציוני אמריקה בתל אביב יפו. הזוכים נבחרו על ידי קהילת יוצרות ויוצרי הקולנוע התיעודי והפרסים הוענקו כחבילות בשווי כולל של כ-150 אלף שקלים.
הטקס התקיים על רקע מלחמתו של שר התרבות מיקי זוהר בענף הקולנוע, איומיו להפסיק את כל התמיכה בקולנוע הישראלי והפגיעה הקשה בכלל של הממשלה בחופש הביטוי ובדמוקרטיה, ובנאומי הטקס נשמעו מחאות רבות בנושא. הזוכה בפרס הסרט התיעודי הארוך הוא "מכתב לדויד", שביים תום שובל, הופק על ידי גרין פרודקשנז עבור הוט8 וזכה השנה גם בפרס אופיר באותה קטגורייה. זהו מכתב קולנועי אישי שכתב שובל לחברו ושותפו ליצירה דויד קוניו, שהיה חטוף בעזה במשך 738 ימים. בזמן יצירת הסרט גורלו של קוניו טרם היה ידוע. שובל אמר בין השאר: "שוב אנחנו מוצאים את עצמנו במעמד בלתי נתפס שבו עצם קיומו של המדיום עומד בשאלה. אם העשייה של 'מכתב לדויד' לימדה אותי משהו, זה את כוחו של הדמיון אל מול המציאות בהצעת תקווה. הדמיון חזק, הקולנוע חזק. האם האיומיים הנוכחיים יוכלו להשתיק יצר אנושי? לא. אני יודע שלא, כי לעולם לא נפסיק ולעולם לא נשתוק. זו לא אפשרות. מי שמבקש להחריב או להשתיק מנגנון יצירתי, מתמודד עם כוחות חזקים ובסיסיים מאוד. במלחמה עיקשת שכזאת, כל מה שיישאר לו, זו בושה. עייפנו ומאסנו במלחמות. אנחנו לא רוצים אותן בחיינו. אנחנו רוצים להתחבר מחדש למרקם שמביא יצירה ותשוקה ורצון לצייר אופקים חדשים, למקום שהוא הבית שלנו ולקיים מציאות טובה יותר וחופשית".
בפרס הסדרה התיעודית הטובה ביותר זכתה "גיים צ'יינג'ר", הפקה של כאן 11. זוהי סדרת ביכורים של הבמאי נבט מזור, שיצא למסע אישי בעקבות משחקי הווידאו שעיצבו את חייו כאדם אוטיסט, ובוחן דרכם זהות, שייכות ויכולת. המפיק לירן עצמור, ששימש כיועץ אמנותי בסדרה, אמר: "אומרים עלינו שאנחנו מועדון סגור שאי אפשר להכנס אליו. אז בבקהש, הנה נבט מזור, יוצר שרק סיים את הלימודים שלו בספיר ובסם שפיגל, זכה במקום הראשון בטקס פרס היוצרים הדוקומנטריים, לצד יוצרות ויוצרים נפלאים. באיזו זכות לבוא ולהגיד שזה מועדון סגור? תראו באיזו קשת צבעים נפלאה המועדון הזה מתקיים".
יו"ר הפורום הדוקומנטרי רוני אבולעפיה אמרה בנאומה: "הפעם נדמה שהגענו ממש לתחתית. שר התרבות איים להפסיק את התמיכה במסגרת חוק הקולנוע, באיגודים המקצועיים ובאקדמיה. המשמעות הישירה של זה ברורה: לא יהיה קולנוע ישראלי. במקביל, הוא ממשיך לאיים ולהשתלח בהודעות מכפישות כלפי כלל קהילת היוצרים. מילים, שעד לא מזמן היו שמורות לפעילים אלימים, מוצאות את דרכן פעם אחר פעם להודעות רשמיות של שר התרבות בענייננו. זה חייב להיפסק. העיקרון המסדר של כל הפעולות שראינו בימים האחרונים הוא אותו עיקרון שפועל גם מול מערכת המשפט, מול התקשורת ומול התרבות: אם הפסיקות, הדיווחים או הבחירות של מוסדות תרבות עצמאיים לא מוצאות חן בעינינו - נהרוס, ונבנה מחדש משהו שיספק לנו את התוצאה הרצויה. זה הרעיון. רעיון עיוועים. רעיון ששולל את הבסיס שעליו עומדת יצירה חופשית. המסר לפיו המערכת מכורה, משובשת נגדנו ולכן צריך לנתץ אותה ולהקים במקומה מערכת שתהיה כפופה לנו, הוא מסר ריאקציונרי, מסוכן ומפרק. אנחנו יכולים לא להיות מרוצים מבחירות האקדמיה. אנחנו יכולים לא להסכים עם החלטות התמיכה של הקרנות. אבל הפתרון אינו ניתוץ. הפתרון הוא ריבוי. הפתרון הוא הצטרפות. הצטרפות למוסדות, לאיגודים, לאקדמיה - ובראש ובראשונה לפורום הדוקומנטרי - ופעולה מתמשכת לתיקון מה שדורש תיקון".
"צריך לומר את זה שוב ושוב: כולנו כאן נדחינו על ידי קרנות. לא התקבלנו לפסטיבלים. לא זכינו בפרס אקדמיה, ולא בפרס הפורום. להעמיד את כל זה על רקע זהותי בלבד - דתי, מגדרי או אידיאולוגי - זו טעות קשה. זהות איננה חזות הכול. מי שטוען כך, משרת בדיוק את מי שמבקש לפרק אותנו מבפנים. אנחנו עומדים - ונעמוד - לצד כל יוצר ויוצרת החשופים ללחצים, לאיומים או לאלימות בשל בחירותיהם המצפוניות או האמנותיות. ולא ניתן לאף אחד להטיל את האחריות למחדלים שלו על היוצרים. כי מי האחראי כאן? האם זה מי שלפני שנה התגאה בכך שהביא תוספת של 30 מיליון שקלים לקולנוע - וברגע אחד הודיע שיבטל את התקציב כולו, רק מפני שהיוצרים בחרו להעניק פרס לסרט שלא מצא חן בעיניו? מי?"
אבולעפיה הוסיפה שזוהי "התקופה הקשה ביותר שידעה החברה הישראלית, בכל החזיתות. זו תקופה שתעצב את דמותה של המדינה לשנים קדימה. לכן אנחנו חייבים לעמוד על המשמר. הסרטים שלנו הם אלה שיספרו את הסיפור". היא אמרה כי אחד העקרונות שסביבו מתאחדים הוא היצירה החופשית. "חופש הביטוי, עצמאות היצירה ועצמאות מוסדות הקולנוע - הם תנאי הכרחי לקיומנו. כל מי ששותף לחזון הזה - ללא הבדל דת, גזע, מגדר או השקפה פוליטית - מוזמן להיכנס תחת האלונקה הזו. אני אומרת אלונקה כי אומץ לב בשדה האמנותי ובשדה הציבורי הוא קשה, והוא כואב לפחות כמו אומץ לב בשדה הקרב - אבל הוא הכרחי. אנחנו נשרוד את זה. נעשה הכול כדי שתקציבי הקולנוע לא ייפגעו. נעשה הכול כדי למצוא מנגנוני מימון אלטרנטיביים, כדי שהגופים המשדרים בכל הפלטפורמות יחויבו בהפקות מקור ונעשה הכול כדי שאנחנו - האיגודים, מי שמייצגים אתכם יום־יום, נמשיך להתקיים. זה קשה. זה כואב. וזה לא מנותק מהאלימות ומהרוח הרעה הנושבת כאן. מהמלחמה הנוראה, מהקרבנות של הטבח, מהחיילים ההרוגים והפצועים, מהחטופים ששבו וזה שעוד לא שב, מחפים מפשע בעזה ובשטחים שנפגעים מדי יום ומהבריונים ברחובות ערינו. תמיד אמרו שאמנם קשה לחיות כאן ויש מלחמות וקונפליקטים אבל שזה גן עדן לדוקומנטריסטים. בשם הדוקומנטרים אני רוצה להגיד שזה כבר מוגזם. די! אז לפחות בואו נהיה בסולידריות. גם מול הלחצים וההתקפות. נהיה ביחד גם ברגעים הטובים של ההצלחה. כולנו ביחד".
"הסרט לא גמור. כשדוד קוניו יחזור מעזה, אני אערוך אותו ואצלם לו סוף חדש"
קרין ריבקינד סגל, ששימשה בין השאר כמנהלת האמנותית של דוקאביב, זכתה באות הוקרה מיוחד מטעם הנהלת הפורום הדוקומנטרי על תרומתה המשמעותית לקולנוע התיעודי בישראל. היא אמרה בנאומה בין השאר: "היוצרים האמיצים עומדים עכשיו בפני אתגרים קשים אבל אסור לוותר. חייבים להמשיך לספר את הסיפור של המקום הזה, בלי לצנזר ובלי להיכנע במקום שבו כל אמירת אמפתיה והומניות מתוייגת כבגידה. זה בדיוק הזמן להתנגדות. ברור לי שהפורום והאיגודים הנוספים יעמדו בחזית המאבק הזה ולא יוותרו. היצירה כאן תמשיך על אפם וחמתם של מי שמנסים להשתיק. וסחטיין גם על היוצרים הצעירים שהצטרפו למאבק".
פרס מפעל חיים הוענק לבמאי והתסריטאי מיכאל לב-טוב, שאמר בין השאר בנאומו: "היום מאיימת עלינו אפלה נוראה מהחיים הציבורים". בהמשך, הבעיר ביקורת על חברי הממשלה הנוכחית ואמר: "איך מורשתו של מנהיגם המנוח, מנחם בגין שהאמין בשלטון החוק ופסק שיש שופטים בירושלים אינו מהדהדת בהם ולא זכורה להם זהירותו שלא להיסחף למלחמת אחים גם כאשר חילוקי הדעות החריפו, שכן ידע מה המחיר הנורא שהעם היהודי שילם בגלל מריבות כאלה. האם הם לא רואים מה מונח על כף המאזניים? בכל זאת הם מאיצים תהליכים פוליטיים חד צדדיים כאחוזי אמוק. שר המשפטים מחרים את בית המשפט העליון, שר התקשורת פועל לסגירת גופי תקשורת עצמאיים לטעמו, שר התרבות מציב את שלושת הדברים העיקריים - כוח כסף וכבוד - כמובילים חברתיים, והכל בחסות ראש הממשלה שטען כאשר נאשם בפלילים שלא היה כלום כי אין כלום ולא יהיה כלום, ולאחרונה דרש לקבל חנינה על פי תנאיו. ובינתיים כל תא שלטוני מזדהם ונרקב".
תאגיד כאן זכה בתשעה פרסים בטקס, בהם פרס הסרט התיעודי עד 65 דקות הוענק ל"יצאתי בשש" של הבמאית ליבי קסל; פרס סרט הביכורים הוענק ל"מפרץ השמש" של הבמאי עידו ויסמן, שזכה השנה גם בפרס המקביל בפסטיבל דוקאביב; פרס סדרת הרשת הוענק ל"החתונה האתיופית שלי" של היוצרת רותם אחיהון והבמאי מיכאל שטרן, שהופקה בכאן דיגיטל; בפרס הכתבה התיעודית זכתה "טאיסיה כבר לא מפחדת - תיק אייל גולן נפתח", סרטו של עמרי אסנהיים בבימוי גלעד טוקטלי, אף הוא של כאן 11. טוקטלי אמר בין השאר: "אלה זמנים קשים למדינה, לכל נפגעי המלחמה הארורה הזאת, שלא ממש נגמרה, ולמקצוע שלנו. המקום שבו שידרנו הוא תאגיד השידור הציבורי, שניצב מאז עלייתה של הממשלה הזאת על סף התהום. ההודעה על סגירת גל"צ היא מבחינת השלטון כנראה רק פרומו למה שעתיד לקרות לעתיד השידור הציבור. כל מי שיושבים באולם הזה חיים את העולם הדוקומנטרי הוא נשמת אפם. הרצון לעשות את המקסימום על מנת לתווך את מה שקורה שם בחוץ, לקהל שלא יודע, שלא רואה, שלא יכול להגיע למקומות שאנחנו מצליחים להגיע אליהם. אז אין פלא שרוצים לעצור אותנו, לכבול את הידיים שלנו, לסגור את השאלטר ולמחוק את הבמה שמאפשרת לנו להגיע לצופים. זאת המלחמה של כולנו על עתיד המדינה הזאת".
בכל אחת מהקטגוריות המקצועיות זכה סרט אחר: פרס הצילום הוענק לעודד אשכנזי על עבודתו בסרט "עיר המתים"; את פרס העריכה חלקו שלוש עורכות ושני סרטים: מרגריטה לינטון ומאיה קניג על הסרט "מכתב לדויד", ונטע בראון על הסרט "פרח"; פרס המוזיקה המקורית הוענק לאופיר ליבוביץ על הסרט "מפרץ השמש"; פרס עיצוב הפסקול הוענק לאביב אלדמע על הסרט "ספק ילדה ספק אישה: אלה ודפנה ארמוני"; פרס העיצוב האמנותי הוענק לנעם אמיר על הסרט "עדה אמי האדריכלית"; את פרס התחקיר חלקו שירה פרי, סמאח ותד, רימונדה מנסור, דניאלה רייס, לילי יודינסקי ודנאל אל-פלג על עבודתן בסרט "המושל".
בפרס הסרט התיעודי הקצר זכתה אפרת ברגר על סרטה "שום דבר מיוחד", שזכה השנה גם בפרס אופיר בקטגוריה זו. הסרט משלב בין לייב אקשן לראיון תיעודי; פרס סרט הסטודנטים והסטודנטיות הוענק ל"תרגישי בבית" של הבמאית טליה וקשטיין מבית הספר לקולנוע וטלוויזיה על שם סטיב טיש. בסרט מתמודדת וקשטיין עם סוד משפחתי בן 30 שנה שזה עתה נחשף.