"קבוצה של אמנים מוצאת את עצמה עם משא על הכתפיים שהם בכלל לא מסוגלים לשאת: 'עתיד הקולנוע הישראלי'. אומרים לנו שאם נחזור לטקס, זה מה שיציל את עתיד הקולנוע, והרי זה כל מה שרצינו", כך כותבת מינדי ארליך, תסריטאית הסרט "פינק ליידי" שביים ניר ברגמן ומי שבעבר השתתפה בריאליטי "חתונה ממבט ראשון". זאת לאחר שהייתה אחת מ-7 המועמדים והמועמדות לטקס הקולנוע הפוליטי של מיקי זוהר, שפרשו מהתחרות - והיום זיגזגו והודיעו כי בסופו של דבר ישתתפו בטקס.
בשבוע שעבר ארליך הסירה את מועמדותה מהטקס הפוליטי, ונימקה זאת כך ברשתות: "איני יכולה לקחת חלק באירוע שמתקיים בתוך מציאות של מחלוקת עמוקה, כואבת ומתסכלת, ושבימים אלה נתפס בעיני רבים כסמל לפילוג ולא כהזמנה לשיח". הבוקר, נמסרה בשם שבעת המועמדים שפרשו ובהם ארליך כי הסכימו לחזור בהם ולהשתתף בטקס. זאת, לאחר איומי שר התרבות בימים האחרונים לבטל לחלוטין את תקציבי הקולנוע, ובעקבות הפצרותיו של המפיק הבכיר משה אדרי.
הטקסט המלא שארליך כתבה בסטורי בחשבון האינסטגרם שלה: "אישה קמה, יוצאת לחפש אמת, דרך, את עצמה. מחפשת, נופלת, קמה ושוב נופלת. מוצאת נחמה בכתיבה. כותבת, מוחקת, כותבת, יוצא תסריט. פוגשת אנשים מופלאים שעוזרים ומאמינים בה. ונולד סרט. חלום שלא העזה אפילו לחלום. ואז היא נרשמת לטקס פרסי הקולנוע. ומסתבר שזו טעות. שזה לא מה שהיא חשבה. זה לא מה שהיא הבינה. אז היא מחליטה לפרוש, יחד עם עוד חברים שחושבים כמוה. אבל המצב רק מסלים. הכעס גובר, הלהבות עולות, והכל נהיה גרוע יותר. ופתאום, קבוצה של אמנים מוצאת את עצמה עם משא על הכתפיים שהם בכלל לא מסוגלים לשאת: 'עתיד הקולנוע הישראלי'. וכולם סביב רבים, ומתלהטים, ומתלהמים, ומתפלגים, ואנחנו באמצע".
"מנסים להבין בכל דרך מה הדבר הנכון לעשות. אנחנו מתייעצים, שואלים, מנסים לבחור נכון. אומרים לנו שאם נחזור לטקס, זה מה שיציל את עתיד הקולנוע, והרי זה כל מה שרצינו. אז אנחנו מתעקשים לבדוק, לעומק. ואנחנו נפגשים בזומים שנמשכים שעות, ימים. כמעט בלי שינה, בלי לאכול. נאחזים בכל הכוח באחדות שלנו כי זה כל מה שנשאר, מנסים לבחור נכון. ובהיעדר כלים מקצועיים לנהל משברים פוליטיים, אנחנו פשוט מנסים להקשיב. להידבר. מתווכים לנו, מבטיחים לנו, מסבירים לנו, ואנחנו כבר כל כך מותשים. בתוך הרעש כבר קשה לזכור מה רצינו, מי אנחנו בכלל".
"אבל בחרנו להאמין בהידברות. באמת האמנו. ומתוך אמונה כנה שאם נחזור, עתיד הקולנוע ינצל. הסכמנו לחזור. ואז התעוררנו לשחור. להודעות כל כך קשות, מאשימות, מחרימות. הכעס גדול יותר, השנאה בוערת יותר, ההתלהמות חוצה גבולות. אני לא מאמינה בהשתקת פיות. אני לא מאמינה בצנזורה. אני מאמינה שאמנות אמורה לחבר בינינו, ולהדהד את הסיפור שלנו מכל הזוויות ומכל הפריזמות. אבל אני באמת מותשת. אין לי כוח יותר לנסות לצאת 'בסדר'. כי המלחמה הזו מרגישה אבודה מראש. ועכשיו, אני רק מחכה שזה יעבור. כדי לחזור לעשות את מה שאני כל כך אוהבת, באמת. קולנוע".
ששת המועמדים הנוספים שהודיעו באחרונה על הסרת מועמדותם מהתחרות הם הבמאי ארז תדמור, השחקניות עירית קפלן ונור פיבק, הצלם עמית יסעור והעורכות עינת גלזר-זרחין ואילנה ריינה. בהודעה משותפת שנמסרה מטעמו של המפיק משה אדרי בשמם נכתב: "מתוך דאגה אמיתית לעתידו של הקולנוע הישראלי, ולאחר שיחות עם המפיק משה אדרי שהבטיח לנו כי הוא פועל אישית מול שר התרבות להסדרת התקציבים לשנים 2025 ו-2026, להמשך תקצוב האיגודים והאקדמיה והמשך חיזוק חוק הקולנוע בישראל, החלטנו להיענות להפצרותיו של מר אדרי שנחזור אל המועמדויות שהסרנו ואל טקס פרסי הקולנוע של משרד התרבות. אנו סומכים על משה אדרי שיקיים את הבטחתו על מנת שהמצב יחזור לקדמותו ושהוא לוקח על כך אחריות אישית".
אחד המועמדים הפורשים, הבמאי ארז תדמור, אישר לוואלה: "כן, שבעת המועמדים חזרו בעקבות משה אדרי שניהל משא ומתן עם השר, משה נתן לנו אישור לחזור". בתשובה לשאלת וואלה תרבות מדוע המועמדים ניהלו משא ומתן מול אדרי ולא מול שר התרבות, והאם הובטח להם שתקציב טקס פרסי אופיר לא ייפגע, השיב תדמור: "אדרי היה במשא ומתן עם השר אתמול. בכוונה של אדרי להחזיר את כל מה שהשר איים לבטל" וסרב לפרט.
אדרי הוסיף: "אני מסכים ומאשר את כל הכתוב לעיל. נמשיך לפעול יחד לטובת עתיד הקולנוע הישראלי". שר התרבות מיקי זוהר מסר: "ההחלטה של המועמדים שפרשו לחזור בהם ולהשתתף בטקס - נכונה. זהו טקס ממלכתי ולא פוליטי שמשקף את אהבת הקהל הישראלי".
מנגד, גורם בכיר בתעשייה אומר בחשש לוואלה תרבות: "המועמדים שמו את כל הז'יטונים שלהם על משה אדרי. חלקם עובדים איתו שנים. הם תופרים עסקה שאנחנו לא בטוחים שתקרה". ג'וני דוב ובר כהן, מובילי מחאת הצעירים נגד חיסול הקולנוע הישראלי, מסרו: "הלחצים שהפעיל השר מיקי זוהר על היוצרים שמשכו את מועמדותם מטקס הפרסים שלו - עבדו. השר תלה על הכתפיים של המועמדים את כל עתידו של תקציב הקולנוע הישראלי ובכך סחט אותם להשתתף בטקס 'הממלכתי' שלו. אנו מבינים את החלטת היוצרים, שהרגישו שיש להם הרבה מה להפסיד. לנו, הסטודנטים והיוצרים הצעירים, אין מה להפסיד. אנחנו ממשיכים במאבק שלנו נגד איומי השר, ממשיכים להילחם על המקצוע שלנו ועל החופש ליצור - ללא איומים וסחיטות. ההפגנה שלנו תתקיים כמתוכנן ביום שלישי בערב, מול הטקס 'הממלכתי' של השר, שרק הולך ומזכיר יותר ויותר את משחקי הרעב. זו ההזדמנות שלנו להשמיע את הקול שלנו, גם עבור מי שמושתק, נסחט, או מפחד. הפעם זה עלינו".
האקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה מסרה בתגובה: "האיגודים תומכים בחבריהם על כל החלטה אישית שקיבלו. מקוים שהשר יעמוד בהתחייבויות שנתן לזוכה פרס ישראל, חברינו משה אדרי. אנחנו מחכים לשמוע מה עמדת השר בנושא ונגיב בהתאם". בתשובה לשאלה באיזה איגודים מדובר, נמסר כי אלו איגודי הבימאים, התסריטאים, הפורום דוקומנטרי, השחקנים (שח"ם), העורכים, המפיקים ואקט.
ביום חמישי, השר זוהר אמר בריאיון לפודקאסט "סרי ושלזינגר" באולפן וואלה כי אם כל שבעת הפורשים מהטקס לא יחזרו בהם עד יום ראשון, טקס הפרסים הפוליטי שלו יבוטל. "אני נפגש עם כמה מאלה שפרשו. אודיע להם שאם עד יום ראשון כל הפורשים לא חוזרים בהם, אני מבטל את הטקס. אם הוא יתקיים בסימן של פילוג ומאבק פוליטי ושל השתלחות, אני לא רוצה לקיים אותו", אמר.
מוקדם יותר בשבוע שעבר, הכריז השר זוהר מלחמה על תעשיית הקולנוע הישראלית, כשהודיע לפני שבוע כי יפעל להפסיק את כל המימון לתחום באמצעות ביטול חוק הקולנוע. ההכרזה הקיצונית של זוהר - וספק אם בכלל חוקית - רק הגביר את הזעם על התנהלותו בתעשייה והגדיל את מספר המועמדים הפורשים מטקס הקולנוע הפוליטי של זוהר לשבעה.
בהודעות שכתבו ברשתות בשבוע שעבר נימקו חלק מהמועמדים את הסיבות לפרישתם. מינדי ארליך כתבה: "איני יכולה לקחת חלק באירוע שמתקיים בתוך מציאות של מחלוקת עמוקה, כואבת ומתסכלת, ושבימים אלה נתפס בעיני רבים כסמל לפילוג ולא כהזמנה לשיח"; נור פיבק כתבה: "כל עוד משרד התרבות לא חוזר בו מהאיום המגוחך להשתיק אמנות ולהפסיק לממן את פרסי האקדמיה - אני מושכת את מועמדותי מהטקס"; קפלן כתבה כי היא "סבורה שפרסים צריכים לצמוח ממקום של חגיגה אומנותית אמיתית, ולא כתגובה למתחים או חילוקי דעות"; ארז תדמור כתב: "חשוב לי שפרסים ישקפו חגיגה אמנותית נקייה ומאחדת. אי לכך החלטתי לוותר על מועמדותי לפרס הבימוי הטוב ביותר"; עינת גלזר-זרחין כתבה: "נראה שכל האירוע הזה מצליח לסכסך ולגרום כאב הרבה יותר מאשר שמחה, התרגשות וגאווה ביצירה שלנו.
הצלם עמית יסעור אמר בשבוע שעבר לוואלה תרבות: "הבנתי שהפרס הזה לא נכון, בגלל שהוא נעשה כקונטרה, כנגד כל מיני אנשים שעוסקים בדבר, שהם לא פוליטיים. גם הסרטים שהשר מתנגד אליהם, אני לא הייתי שם עליהם כותרת 'פוליטיים'. אלא לא סרטים על ימין ושמאל - אלא סרטים על בני אדם, כמו הקולנוע בכל העולם. פרסי אופיר זאת אחת הדרכים היותר יפות ודמוקרטיות שבהן כספים מחולקים, זו לא ועדה שנקבעה. אני חייב לציין שהתעשייה שלנו נמצאת בשנים לא קלות. כל ניסיון להוסיף בלאגן לדבר הקטן הזה הוא לא לטובתנו. עצם הניסיון ליצור משהו שהוא מחוץ למסגרת הרגילה ולפתות אנשים מתוך התעשייה זו יצירת קרע בין חברי קהילת הקולנוע. הייתי שמח אם השר יחזור לתמוך בטקס פרסי אופיר".
השר זוהר הכריז על קיום טקס הפרסים החדש, כתגובת נגד פופוליסטית ופוליטית לזכייתו של "הים" של שי כרמלי פולק בפרס אופיר, שמארגנת האקדמיה הישראלית לקולנוע. הסרט מגולל את סיפורו של נער פלסטיני מכפר בגדה המערבית שיוצא למסע לתל אביב כדי לראות את הים. זוהר איים לשלול את מימון טקס פרסי אופיר והודיע על קיום טקס חלופי.