קשה לזכור מתי בפעם האחרונה ראינו דמות כזו. עצם קיומה של הסדרה הוא הישג

קל לנו לפחד ממי שאנחנו לא מכירים, ממי שנדמה כשונה מאיתנו, מדבר בשפה אחרת, מתלבש אחרת או אפילו, רחמנא ליצלן, לא מתפלל לאותו אלוהים. הרבה לפני שבעה באוקטובר, שככל הנראה ייזכר כנקודת השבר הגדולה בתולדות הסכסוך, בוודאי עבור הציבור היהודי שחי בישראל, הסיקור של ערביי ישראל בתקשורת הישראלית תמיד שמר על ריחוק מסוים.

גם היום, כשמספרי הנרצחים בחברה הערבית שוברים שיאים, האייטמים החדשותיים עליהם נשארים כמעט תמיד בעולמות הפלילים, כמעט בלי להתעכב על זהות הקורבנות ועל מי שהם היו. כך, לפחות נדמה, ה"ערבי" נותר אותה דמות שצריך לחשוש ממנה, בין אם היא נמצאת מעבר לגבול או חיה בסך הכול כמה רחובות ממך.

כמה טוב שבמקום שבו שידורי האקטואליה נכשלים, יש יוצרים ויוצרות שמנסים לשבור את הריחוק הזה ולהביא למסך הגדול והקטן דמויות דוברות ערבית עם זהות מורכבת יותר ממחבל או מחבלת. זה בלט בסרט "הים", על אודות ילד פלסטיני שמנסה להגיע לים בפעם הראשונה בחייו, שזכה בפרס אופיר והוביל את שר התרבות מיקי זוהר לחירפון כללי (למרות שהודה, כצפוי, שכלל לא צפה בסרט). זה קרה גם ב"נוטוק" המצוינת של קשת 12, שעסקה בגלגול נשמות בעדה הדרוזית, וב"יאפא" של כאן 11 על משפחות פשע ביפו והמתח בין יהודים לערבים.

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב

"סאדה", הסדרה החדשה של מכאן 33, הערוץ בשפה הערבית של התאגיד, שזמינה גם בכאן BOX ויטיוב, ממשיכה את המגמה המבורכת הזאת ואף מעמיקה אותה. היא עוסקת בלובנא, בגילומה של ענת חדיד ("אור ראשון"), גננת בשנות החמישים לחייה שמנהלת חיים קטנים ושלווים. היא מלאת תשוקה ואהבה לילדים שהיא מחנכת, ואנחנו פוגשים בה לראשונה כשהיא מובילה אותם, כמו אמא אווזה, לביקור במפעל הקפה המשפחתי. אם תהיתם, פירוש המילה הערבית "סאדה" הוא קפה שחור נקי ונטול תבלינים.

כאשר בעלה של לובנא, מועין, נפטר במפתיע, היא נכנסת לטלטלה ומוצאת את עצמה נדרשת לאזן בין שמירה על התא המשפחתי לבין הרצון להשאיר בידיה את מפעל הקפה, שהיה כל עולמו של בעלה, ולא לתת לאחיו למכור אותו לעסקנים וכרישי נדל"ן. על הדרך יש כאן גם סיפור על עבריינים מקומיים שמנסים לסחוט את המשפחה, מאבק בין דת וחילוניות, וגם סיפור פורץ דרך יחסית בסדרות דוברות ערבית על בנה הגיי של לובנא, בגילומו של שאדי מרעי המצוין ("פאודה", "יאפא"), שעזב את הבית לטובת ניהול בית קפה בתל אביב ונקרא לשוב הביתה על ידי סבו, יוסף אבו ורדה, בעוד תפקיד נהדר לרפרטואר.

למרות שלא מדובר בעוד סדרה על הסכסוך או אפילו על יחסי יהודים ערבים, ב"סאדה" יש גם דמויות יהודיות, כמו אורי לייזרוביץ' שמגלם את שותפו הגיי של שאדי בבית הקפה, אבל אין ספק שבעולם של הסדרה המגזר היהודי לא חורג מגבולות דמות המשנה. זה לא גורע ממנה, אלא מאפשר להכיר מגוון רחב ועמוק יותר של דמויות דוברות ערבית, ואולי גם לצמצם את אותו ריחוק שהזכרתי מקודם.

על סמך הפרקים הראשונים (יש שמונה פרקים בעונה), "סאדה" שומרת על מבנה סיפורי מסורתי וכמעט שמרני: אישה עקשנית שמסרבת להיכנע לגברים החזקים שמולה, עומדת על שלה, לוקחת לידיה את העסק המשפחתי ובסוף, יש להניח, גם מנצחת. ובכל זאת, עצם הקיום של "סאדה" הוא הישג. מתי בפעם האחרונה ראיתם גיבורה בת יותר מחמישים בטלוויזיה הישראלית, ועוד בדמות של גננת ערבייה?

"סאדה" היא סדרה פמיניסטית לא רק על המסך אלא גם מאחורי הקלעים. מאחוריה עומדות שלוש נשים: השחקנית סמירה סרייה ("פמת"א"), המחזאית מיכל אהרוני, שמוכרת בעיקר בזכות יצירות בעלות גוון פוליטי ("אנגינה פקטוריס"), והתסריטאית נועה גוסקוב ("פלמ"ח"). שלושתן יחד הביאו למסך סדרה קטנה-גדולה, שעצם הקיום שלה מהדהד את המאבק של הדמות הראשית שלה. מדובר בסדרה דוברת ערבית כמעט לחלוטין, אבל לא כזאת שנועדה להיות תוכן לקהל מסוים, אלא גשר חוצה תרבויות.

ענת חדיד, שראויה לכל שבח על גילום דמותה של לובנא, נותנת כאן תפקיד שמזכיר לרגעים דמויות נשיות קלאסיות כמו ארין ברוקוביץ' של ג'וליה רוברטס, רק בלבוש הרבה יותר צנוע. היא נאבקת במערכת שלא מעוניינת לשמוע את מה שיש לה לומר ונאלצת לפעול בתחבולות כדי להשיג את מבוקשה.

יש להצר על כך שבתאגיד לא מצאו ל"סאדה" מקום בלוח השידורים המרכזי והשאירו אותה בבועה הקטנה של הערוץ בערבית, אבל אל תתנו לזה להרתיע אתכם. מדובר בסדרה קטנה וחכמה, שמשוחקת לעילא ומצליחה לשבור את מחסום.

פרק חדש של "סאדה" משודר מדי יום שישי ב-18:30 במכאן 33.