עברו בסך הכול שבע שנים מאז שנעמה יששכר, צעירה ישראלית ילידת ניו ג'רזי שהגיעה לישראל בנעוריה והתגייסה כחיילת בודדה, נעצרה בנמל התעופה ברוסיה, שבו עצרה בטיסת קונקשן בדרכה חזרה מהטיול הגדול בהודו. השלטונות ברוסיה הודיעו שמצאו אצל יששכר סם מסוג קנאביס. בתחילה היא הודתה באחזקתו לשימוש עצמי, חזרה בה בהמשך, אך מהר מאוד נשפטה במשפט ראווה לעונש יוצא דופן של שבע וחצי שנות מאסר.
כמובן, הפרשה עלתה מיד לראש הכותרות בישראל. אמה של יששכר, יפה, ניהלה מאבק ציבורי ותקשורתי לשחרורה, ניסתה לערב פוליטיקאים ישראלים ואמריקאים, ובסופו של דבר, לאחר כעשרה חודשים בכלא הרוסי, נעמה שוחררה כמחווה ישראלית של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שבדיוק הגיע לביקור בארץ.
קאט לימינו אנו: "הבת", דרמת מתח מקורית מבית קשת שנמכרה, לפי דיווחים, בסכום גבוה לאפל טיוי, עולה לשידור. הסדרה, הכוללת שמונה פרקים, נוצרה בהשראת הפרשה (כך לפחות לפי עמוד הוויקיפדיה שלה וההיגיון הבריא), למרות ששקופית בפתיחתה מצהירה בפירוש שכל קשר בין העלילה והדמויות למציאות מקרי בהחלט.
בראשיתה אנחנו פוגשים את אורנה (לירז חממי, "מנאייכ", "ילד רע") וגלי (טליה לין רון בתפקיד גדול ראשון), אם ובתה שנראות כמו אחיות ועושות את דרכן חזרה מטיול משותף בהודו. הן עוצרות בשדה תעופה רוסי ומעבירות את הזמן בנעימים - כולל שיחות על גברים חתיכים, פעילות שגרתית בין אמהות/חברות בסגנון רורי ולורליי גילמור - עד שהן מעוכבות לחקירה על ידי שני שוטרים מקומיים ומופרדות. עם שחרורה לאחר כארבע שעות, מגלה אורנה שבתה נעצרה, בלי שאיש מאנשי הביטחון הרוסים טורח לתת לה פרטים על מיקומה ומצבה.
מכאן ואילך, לפחות על סמך הפרק הראשון שנשלח לביקורת, הסדרה נעה בין מאבקה חסר הפשרות של אורנה לגלות לאן נלקחה גלי ומדוע, לבין פלאשבקים מהטיול המשותף. בין לבין אנחנו נחשפים לכך שברוסיה מערכות המשפט ואכיפת החוק הן לא יותר מהצגת תיאטרון אחת גדולה הנשלטת בידי פוליטיקאים, ולומדים שאולי גלי (בניגוד ליששכר) הרבה פחות תמימה מכפי שנדמה בתחילה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
הרבה אקספוזיציה, מעט רגש
"הבת", שתעלה בחודש הבא באפל טיוי תחת השם Unconditional ("ללא תנאי"), נראית כמו עוד תצוגת משחק מוצלחת של לירז חממי, שהפכה בשנים האחרונות לאחת השחקניות הדומיננטיות בטלוויזיה המקומית. אורנה בגילומה היא משהו בין אמא לגיבורת-על של מארוול, עם יכולת הכלה ולחימה כמעט בלתי נגמרות. לרגע אחד היא נופלת על הרצפה, אבל גם זה חולף במהירות.
גם הפלאשבקים מלמדים אותנו שגלי קיבלה את האמא המושלמת: היא מגניבה מספיק כדי לצאת עם הבת להודו, להתכלב בהוסטלים מגעילים ולאכול עם הידיים, ולמרות פער הגילים הכמעט בלתי ניתן לזיהוי בין השתיים, היא גם בוגרת וחזקה מספיק כדי להיות ההורה האחראי, זו שאומרת לה: "מה, את הולכת להסתובב עם חברה שאני לא מכירה?".
גלי (לין רון) נותרת, לפחות בהתחלה, דמות אניגמטית למדי, וקשה לדעת אם אנחנו אמורים רק לרחם עליה ועל חוסר המזל שהפך אותה לכלי בידי גורמים חזקים ממנה, או גם לכעוס עליה בעקבות טעויות טיפשיות שעשתה.
יש סיכוי שחממי מגלמת גיבורה מושלמת עד כדי כך שהפרק הראשון של "הבת" הופך למותח ומסקרן, אבל לוקה במידה מסוימת בגזרת הרגש. נדמה שבתפר שבין הבנת העולם שבו מתקיימת הסדרה - שמרפרר גם למעצרה של הכדורסלנית האמריקאית בריטני גריינר - לבין ההיכרות עם הדמויות והפרשות הפליליות שמתחילות להיחשף, משהו בקשר בין הגיבורות שכל כך חיוני כדי שניקשר אליהן, הולך לאיבוד ומונע מאיתנו, כצופים, להרגיש שאנחנו "אול-אין" במאבק.
ההזדהות יוצרת פוטנציאל
יוצרי הסדרה, אדם ביזנסקי ("המדובב") ודנה אידיסיס ("על הספקטרום"), כבר הוכיחו בסדרות הקודמות שלהם שהם אשפים בכתיבת דמויות שנכנסות עמוק ללב, כך שאולי לקחו את זה כמובן מאליו והקדישו יותר זמן, לפחות באקספוזיציה, להיכרות עם הסיאוב והניכור של רוסיה (שצולמה, כצפוי, בגיאורגיה הידידותית הרבה יותר לישראלים). לצורך כך לוהקו שלל שחקנים דוברי רוסית, ובראשם יבגניה דודינה, שמגלמת ישראלית-רוסייה המסייעת לאורנה. המשחק הנפלא שלה מרים את הסצנות שבהן היא מופיעה.
מכיוון שיש עוד הרבה פרקים לפנינו, מעניין לבחון את "הבת" גם ממרחק הזמן, ולהיזכר בתקופה שבה מאבק על שחרורה של ישראלית אחת הצליח להזיז לבבות של מדינה שלמה, ולחשוב מה עבר עלינו מאז כחברה.
בזמן שאנחנו מתחילים להרים את הראש משחרורם מהשבי בעזה של חטופי השבעה באוקטובר, שחרור שהפך במהרה לכלי ניגוח פוליטי, ובעלי אינטרסים אף טענו שהיה צריך להישאר מאבק פרטי של כמה משפחות - ההתמקדות של הסדרה במשפחה אחת, בדגש על תא משפחתי נשי, מזכירה שוב את הקושי של כל אחד מאיתנו כאשר האהובים עליו ביותר נלקחים ממנו ללא הסבר או ודאות.
בזכות הסיפור הזה, שיגרום לכל כך הרבה ישראלים להזדהות עד רמת התקף חרדה, "הבת" מרגישה כמו סדרה עם פוטנציאל להיות מצוינת. אבל על סמך הפרק הראשון בלבד, היא עוד צריכה למצוא את האיזון בין מלודרמה לבין מותחן ריגול, ולקוות שלא תיפול איפשהו באמצע.