על הנייר, דרמת המתח החדשה של HOT, "המתמחה", עוסקת בשאלות מוסריות ואתיות הרות גורל. כבר בפרק הראשון שלה, שרובו מתרחש בין מסדרונות בית החולים לחדרי הניתוח, אנחנו פוגשים לוחם לשעבר שממתין להשתלת כליה דחופה ומופלה לרעה (לכאורה) בגלל שהוא גיי ונשא HIV, שוק שחור של השתלות פיראטיות שמנוהל על ידי רופאים לשעבר ומאפיונרים, אלימות בתוך המשפחה ואפילו קצירת איברים ממחבלים.
למה "על הנייר"? כי בפועל, הסדרה שיצרו סופר המתח ליעד שהם והתסריטאים הוותיקים גל זייד ורוני ידור ("מתים לרגע") מרגישה הרבה יותר כמו אופרת סבון סופר מושקעת וסוחפת שמתרחשת במקרה בבית חולים, סטייל "האנטומיה של גריי", ופחות כמו סדרה שמנסה להציג ריאליזם רפואי נוסח "הפיט". והאמת? אין בזה שום דבר רע. למעשה, אם מאפשרים להיגיון לקחת הפסקה קצרה, ארבעת הפרקים (מתוך שבעה) שנשלחו לביקורת הם מהמבדרים והסוחפים שנראו כאן לאחרונה. ולא, אפילו תפקיד המשחק הראשון של אושיית הרשת דנית גרינברג לא גורם לזה להיות מביך.
טוויסטים מופרכים - וכיפיים
"המתמחה" שבשם הסדרה היא ניב סולטן, שמאפשרת לתמר רביניאן להמתין לתוצאות השיחות עם איראן ונכנסת לדמותה של ד"ר הדס "דסי" נקש. היא כירורגית מחוננת שעובדת תחת ראש המחלקה הכריזמטי אך הבהמי (צחי גראד בתפקיד אופייני), ונמצאת בתחרות מתמדת עם קולגות גברים שמזלזלים בה. החברה הכי טובה שלה, תותי (מור דימרי, "האמת"), עובדת כאחות באותו בית חולים, וביחד הן דואגות לשלומו של הבסטי מבית הספר (דולב מסיקה, "פלמ"ח"), לוחם לשעבר ונשא HIV שממתין נואשות להשתלת כליה. כאשר הוא נעקף בתור ברגע האחרון והכליה שכל כך המתין לה הולכת לאדם אחר, דסי מוותרת על הערכים, ובעיקר על ההיגיון, ומחליטה להתגנב לחדר ניתוח, שם היא גונבת כליה ממחבל פלסטיני שנפטר ומשתילה אותה בחבר הכי טוב שלה. כל זה קורה בחסות רופא לשעבר ועבריין בהווה, שעושה כסף מעסקאות כאלה, בגילומו של מארק איווניר, שמוכיח שאין תפקיד שהוא לא יודע לגלם בכישרון ובאמינות גבוהה.
ליעד שהם, סופר מתח ישראלי עם תפוקה שלא הייתה מביישת את הרלן קובן וצ'אט GPT, מביא לכאן את הכישרון שלו בכתיבת סיפורים שגורמים לך לעבור מיד לעמוד הבא, אל סדרה שהטוויסטים שבה, גם אם הם מנוגדים לכל היגיון, עדיין עובדים ומשאירים את הצופה צמוד למסך. הרבה מזה הוא בזכות הבימוי של יבגני רומן ("איסט סייד", "מגרש הרוסים"), שמצליח להכניס ריאליזם לסיטואציות הקיצוניות מאוד ש"המתמחה" שמה בהן את הגיבורה שלה.
למרות שהמעבר מתפקיד לוחמת מוסד לרופאה צעירה ואידיאליסטית המגדלת אחות בעלת צרכים מיוחדים (ליהיא צור) אמור להראות לנו צד אחר של ניב סולטן, חייבים להודות שדסי נקש שלה די דומה לתמר רביניאן מ"טהרן". שתיהן נשים צעירות שנראות במבט ראשון שבריריות מכדי לעמוד בלחצים שמופעלים עליהן, אך מתגלות במהרה כסוג של גיבורות-על עם קור רוח של טייסת קרב.
יחסית לסדרה שעוסקת בשאלות הרות גורל, כמו האם תוותרו על כל מה שעבדתם עבורו כדי להציל חיים של אדם אחר, ומה אם ההצלה הזאת תסכן את האנשים הקרובים אליכם ביותר, "המתמחה" היא לא סדרה שמותירה את הצופים בתחושת מועקה או בצורך לעצור רגע לנשום. בעיקר בגלל המהירות הלא סבירה וחוסר ההיגיון הכללי שמלווים את רוב האירועים כאן. לפני שתספיקו לחשוב אם הייתם מוכנים לקבל כליה ממחבל ורוצח, כבר צץ עוד טוויסט שמציב את דסי בסיטואציה שבה היא צריכה להגיב בקור רוח מוחלט תחת לחץ זמן.
דווקא עלילת המשנה של תותי, שנשואה לקצין לוחם מרשים ושובה לב במבט ראשון (אסף פרי, "חזרות"), אך בפועל עוברת מסע של עינויים פיזיים ונפשיים מצדו, מכניסה לסדרה עומק נוסף שקצת חסר בעלילת המתח המרכזית שלה. אם מתחשבים בכך שבישראל פועלת מערכת רפואית מרשימה, ושאנחנו קוראים חדשות לבקרים על הישגים רפואיים שמתרחשים דווקא פה, מתחת לאף, קשה להבין מדוע עדיין לא קמה כאן סדרת בית חולים טובה באמת, כזו שיכולה לרוץ במשך שנים עם סיפורים מתחלפים. כאלה, בוודאי, לא חסרים פה. במובן הזה, גם "המתמחה" כנראה לא תהיה הסדרה הזאת, אבל מי שמחפשים מותחן סוחף, נטפליקסי במידה, כזה שפשוט כיף לעשות עליו בינג' - אולי ימצאו בה את ההתמכרות הבאה שלהם.
"המתמחה" משודרת בהוט 3 ב-22:00 בימי חמישי.