עשרה קבין של קונפליקט ירדו לעולם, תשעה וחצי לקחה ירושלים ועשתה טובה שהשאירה משהו לאחרים. זו קלישאה, נכון, אבל נדמה שכך זה באמת. בתוך עיר אחת מתנגשים לה במהירות בלתי נתפסת, כמו במין מאיץ חלקיקים עירוני, כל קבוצה וקבוצה - יהודים וערבים, ימין ושמאל, חרדים, דתיים וחילונים, עשירים ועניים, גברים ונשים, בני כמה וכמה דתות וזרמים ועסקנים מכל הסוגים. האבנים העתיקות, ההיסטוריה המדממת והאתרים המקודשים שלה רק הופכים הכול ליותר טעון ולוהט.
לא מעט אנשי טלוויזיה זיהו את הפוטנציאל, ובשנים האחרונות בירת ישראל היא התפאורה לשלל מותחנים, מיצירות מופת כמו "הנערים" ועד סדרות משטרה חלושות כמו "ירושלים". לחבורה הזאת מצטרפת עכשיו סדרה נוספת עם שם מעט סתמי - "איסט סייד" של כאן 11, שמאחוריה עומדים היוצרים יעל רובינשטיין-ניצן (מכותבי "סרוגים") ויוסי מדמוני ("מתיר עגונות", בין היתר), והבמאי יבגני רומן ("מנגן ושר"). גם בסדרה הזאת, כצפוי, הלאומי והאישי מתערבבים להם, גבולות נחצים, השחיתות מתפרצת וסכנת חיים מרחפת מעל כולם. אם יש לכם הרגשה שראיתם את זה כבר, אתם לא ממש טועים.
יהודה לוי מגלם את מומי, איש שב"כ לשעבר שמתפרנס מעיסוק נפיץ במיוחד: תיווך בעסקאות נדל"ן במזרח ירושלים ובעיר העתיקה. אלה לא עסקאות תמימות וחסרות הקשר: קבוצות קיצוניות רוכשות מבנים במטרה "לייהד" את האזור ולדחוק ממנו פלסטינים. אלה, מצידם, לא ממש רואים זאת בעין יפה, ומי שמוכר את ביתו ליהודים עלול להיתקל בזעם גדול ועונש כבד על המעשה. מן הסתם, קשה לומר שנוצרת שכנות טובה, וזה האנדרסטייטמנט של המאה. אז איך זה מתרחש? באמצעות שוחד, סכומי כסף גדולים, שקרים והצגות, דברים שנאמרים בצורה אחת מעל השולחן ובצורה אחרת מתחתיו.
מומי, כבר רוב הדמויות בסאגה, הוא לא אידיאולוג קיצוני - אלא אופורטוניסט. הוא משרת את המתנחלים, אבל דואג לפלסטינים שנמצאים בצד השני של העסקאות. כשאחת המשפחות האלה נקלעת לסכנה ונאלצת לברוח, הוא יוצא בעקבותיה - והוא לא היחיד. במקביל, הוא מנסה לסגור את העסקה הגדולה של חייו, ובשאיפה האחרונה: רכישת מלון בעיר העתיקה מן הפטריארכיה היוונית, כדי שגם הוא יגיע בסופו של דבר לידי המתנחלים (מה שמהדהד אירוע שאכן התרחש: פרשת מכירת מלון פטרה).
בדרך לשם הוא לא רואה בעיניים, ללא שום שיקול מוסרי (או פוליטי). הסיבה לכך, לפי הסדרה, היא דאגתו לעתיד הבת המתבגרת שלו, מאיה, שנמצאת על הרצף האוטיסטי (השחקנית גפן קמינר, אף היא על הרצף). בעוד אמה של מאיה לא בתמונה, מומי מתפקד כהורה מסור, אבל גם במקרה הזה - סוף המסלול מקדש את כל האמצעים: הוא דוחף את בתו להתחיל עבודה במלצרות ולהתגייס לצבא, אפילו שלא בטוח שהמסגרות האלה מתאימות לה וייתכן שהן אף עשויות להזיק לה. הסיבה לכך היא מפותלת: הצלחה בעבודה ובצבא יוכיחו שהיא בתפקוד גבוה, ולכן היא תוכל לקבל עדיפות בכפר מותאם - קהילה שתוכל לדאוג לה במקרה שיקרה לו משהו, מפני שאין להם עוד אף אחד מלבד זה את זה. סימני אזהרה ורמזורים אדומים מהבהבים מכל עבר, אבל מומי לא עוצר, גם אם זה כולל לנהל רומן עם המטפלת שלה (נטע ריסקין) ולשכנע אותה לחתום על מכתב המלצה שקרי. נראה שהכול מוביל להתנגשות בלתי נמנעת.
לאן כל זה מתכנס? כולם בסדרה מנסים לכופף את המציאות באמצעות שקרים ומניפולציות, ומקווים שזה לא יתפוצץ להם בפרצוף. כביכול, האישי הוא חזק מהפוליטי: כסף, אלימות, פוליטיקה - אלה כלים במלחמה סמלית, כשאינטרסים אחרים הם אלה שמזיזים את הכלים על הלוח, ומתחת לזה הכול פתוח למשא ומתן.
אלא שזו בסופו של דבר דרך מעט שטחית להציג מציאות מאוד מורכבת (תזה מאוד דומה הציגה "ירושלים"). "איסט סייד", לפחות משני הפרקים שנשלחו לעיתונאים, לא מתמודדת עם ההשלכות המוסריות של הדברים, לא ממש מנסה להגיד משהו רחב יותר, ונותרת בסופו של דבר כמותחן די דל, פלקטי ולא מושך על פלסטינים ומתנחלים. האקשן סביר, הדמויות והתסריט גם - אבל לא יותר מזה. זו הבטחה שלא מקיימת. בי היא עוררה בעיקר אדישות.
ההתרחשות הפנימית סביב עתיד הבת היא הצלע החזקה יותר בסיפור. בעוד הסצינות של גפן קמינר ויהודה לוי יפות ורגישות, קו העלילה שנרקם מסביבן אינו משכנע לבינתיים (למה שהמטפלת תסכים לחתום על מכתב המלצה שקרי? למה המסעדה והצבא חייבים להיות שלבים בתכנית על תהליך קבלה דמיוני לכפר טיפולי? האמנם זאת הדרך היחידה?). אמנם, עולות כאן שאלות מעניינות על חינוך ועל חיים על הרצף, ומעניין לראות איך הכיוון הזה יתפתח.
לוי עצמו, שנדמה כאילו הוא משתתף בכמעט כל סדרה שעולה בשנתיים האחרונות ("עלומים", "ריקוד האש", "גוף שלישי", "מעילה"), עושה עבודה הגונה אך מעט אוטומטית בתפקיד הראשי כגבר המחוספס מבחוץ אך רגיש מבפנים. אלא שכמו מרכיבים רבים בדרמה בזאת, הדמות שלו נדמית יותר כקלישאה מאשר כגיבור בשר ודם. וכשהמותחן לא מספיק מעניין, והדמויות לא מספיק משכנעות, "איסט סייד" מתקשה לסחוף אחריה את הצופים בדרך למהמורה הבאה.