אלים, סנדלים וגיבור שרוצה הביתה: כל מה שצריך לדעת לקראת הסרט הגדול של הקיץ

אחרי "אופנהיימר", שהפך לשובר קופות נדיר מסוגו וזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר ולבימוי הטוב ביותר, כריסטופר נולאן חוזר אל בתי הקולנוע עם אתגר שונה לגמרי: עיבוד קולנועי ל"אודיסיאה" של הומרוס. בישראל הסרט נקרא רשמית "האודיסאה", והוא צפוי לעלות כאן ביום חמישי הבא, ב-16 ביולי 2026, יום לפני תאריך ההפצה האמריקאי.

על הנייר זו בחירה כמעט משונה לבמאי שמזוהה עם מותחני זמן, גיבורי על ריאליסטיים, מדע בדיוני מורכב ודרמות היסטוריות קודרות. בפועל, זו אולי הבחירה הכי נולאנית שאפשר לדמיין. "האודיסאה" היא סיפור על אדם שמנסה לחזור הביתה אחרי מלחמה, על מסע שמתארך הרבה מעבר למה שהיה אמור להיות, זהות שנשחקת בדרך, תחבולות, זיכרון, נאמנות ומחיר הגבורה. כלומר, אם מקלפים ממנה את האלים והמפלצות, היא נוגעת כמעט בכל הנושאים שנולאן חוזר אליהם כבר שנים.

"האודיסאה" מיוחסת להומרוס ונחשבת, לצד "האיליאדה", לאחת היצירות המכוננות של התרבות המערבית. היא נכתבה ככל הנראה סביב המאה השמינית לפני הספירה, ומספרת על אודיסאוס, מלך איתקה, שמנסה לשוב לביתו אחרי מלחמת טרויה. הדרך חזרה, שאמורה הייתה להיות מסע ימי, הופכת לעשר שנים של סכנות, פיתויים, אובדן, עונשים אלוהיים ומפגשים עם יצורים מיתולוגיים.

בבית מחכות לו פנלופה אשתו וטלמאכוס בנו, שנולד לפני שיצא למלחמה. בזמן שאודיסאוס נעלם, מחזרים פולשים לארמון באיתקה ומנסים לשכנע את פנלופה להכריז עליו כמת ולהינשא לאחד מהם. היא מצדה מושכת זמן, וטלמאכוס יוצא להבין אם אביו עוד חי. הסרט של נולאן צפוי לשלב בין שני הצירים האלה: מסעו של אודיסאוס בים, והבית שמתחיל להתפורר בהיעדרו.

מאט דיימון מגלם את אודיסאוס, תפקיד ראשי ראשון שלו אצל נולאן אחרי הופעות משנה ב"בין כוכבים" וב"אופנהיימר". טום הולנד מגלם את טלמאכוס, בנו של אודיסאוס, שמנסה להתבגר בצל אב נעדר ומיתולוגי. אן האת'וויי מגלמת את פנלופה, אשתו של אודיסאוס ומלכת איתקה, שבגרסת נולאן אמורה להיות דמות הרבה פחות פסיבית ויותר כוח פוליטי ורגשי בפני עצמו.

זנדאיה מגלמת את אתנה, אלת החוכמה והמלחמה, שמלווה ומגוננת על אודיסאוס. רוברט פטינסון מגלם את אנטינואוס, אחד המחזרים של פנלופה ואחד האיומים המרכזיים על הבית שאודיסאוס מנסה לשוב אליו. לופיטה ניונגו מגלמת שני תפקידים: הלנה מטרויה וקליטמנסטרה, שתי דמויות נשיות טעונות מאוד בתוך המיתולוגיה של מלחמת טרויה והשלכותיה. שרליז ת'רון מגלמת את קליפסו, הנימפה שמחזיקה את אודיסאוס באי שלה. סמנתה מורטון מגלמת את קירקה, המכשפה שהופכת את אנשיו של אודיסאוס לחיות.

לצדם מופיעים בני ספדי כאגממנון, ג'ון ברנתל כמנלאוס, ג'ון לגוויזאמו כאומאיוס, הימש פאטל כאורילוכוס, מיה גות' כמלנתו, אליוט פייג' כסינון וטראוויס סקוט כפייטן. לא כל תפקידי המשנה פורסמו במלואם, אבל כבר עכשיו ברור שזה אחד הקאסטים העמוסים ביותר שנולאן הרכיב אי פעם.

נולאן לא מציג את הסרט כעיבוד מסורתי או אקדמי. לפי הראיונות והחומרים שפורסמו, הוא בחר בגישה שמנסה להפוך את העולם המיתולוגי למוחשי. כלומר, לא בהכרח אלים שיורדים מהר האולימפוס וזורקים ברקים באופן ישיר, אלא עולם שבו סערה, ים, רוח, רעב ופחד יכולים להיתפס כהוכחה לנוכחותם של האלים.

הבחירה הזו קשורה גם לאופן שבו הסרט צולם. נולאן וצוותו יצאו לאתרים אמיתיים, צילמו בים, בהרים, במערות ובאתרי חוף, וניסו לייצר תחושה שהמסע של אודיסאוס אינו רק סמלי אלא מאבק גופני ממשי. הגם שיש בסרט אפקטים חזותיים, הכיוון המוצהר הוא קולנוע שנשען ככל האפשר על צילום מעשי, אביזרים, תפאורות ואתרים קיימים - כמו שנולאן אוהב.

ההפקה צולמה במשך 91 ימים בשנת 2025. לפי GQ, הצילומים התקיימו במרוקו, יוון, איטליה, איסלנד, סקוטלנד וגם במתחם המים של אולפני יוניברסל בארצות הברית. NBCUniversal מתארת את הסרט ככזה שצולם ברחבי העולם, בין היתר במרוקו, יוון, איטליה, איסלנד וסקוטלנד.

נולאן אמר בעבר שהוא אוהב לצלם באתרים אמיתיים כי המעבר ממדינה למדינה מייצר תנופה בתוך ההפקה - וזה כמובן רלוונטי במיוחד לסרט כמו "האודיסאה", המציג במרכזו מסע מתמשך ומתיש.

לפי דיווחי ההפקה, חלק מהצילומים היו קשים במיוחד. מאט דיימון תיאר את הסרט כאחת החוויות הפיזיות הקשות בקריירה שלו, וההפקה כללה מסעות יומיים לאתרים קשים לגישה, צילומי ים, מזג אוויר משתנה ושימוש בכמויות עצומות של פילם. לפי GQ, נולאן צילם יותר מ-610 קילומטרים של פילם IMAX - בערך כמו למתוח רצועת פילם מאילת עד מטולה, ואז להמשיך איתה עוד יותר ממאה קילומטר אל מעמקי סיני.

זה אחד הפרטים החשובים ביותר סביב הסרט: "האודיסאה" מוצג כסרט העלילתי הראשון שצולם כולו במצלמות פילם של IMAX. נולאן משתמש בפורמט הזה כבר שנים, עוד מ"האביר האפל", אבל עד עכשיו גם הסרטים הגדולים ביותר שלו כללו רק חלקים שצולמו כך. כאן, לפי IMAX ו-NBCUniversal, כל הסרט צולם במצלמות IMAX.

זה הישג טכני לא פשוט. מצלמות IMAX גדולות, רועשות ומסורבלות יותר ממצלמות קולנוע רגילות, ובמשך שנים היה קשה להשתמש בהן לסצנות אינטימיות ודיאלוגים קרובים. לפי Time, הצוות פיתח פתרונות כדי לצמצם את רעש המצלמה, להתמודד עם משך צילום קצר יחסית בכל מחסנית פילם ולאפשר לשחקנים לשמור על קשר עין גם כשהמצלמה הענקית נמצאת ביניהם. בין היתר נעשה שימוש במעטפת אקוסטית למצלמה ובמערכת מראות.

התוצאה אמורה להיות סרט שמנצל את ה-IMAX לא רק לקרבות, ספינות וגלים, אלא גם לרגעים שקטים יותר. עבור נולאן זו נקודה משמעותית, כי הוא מבקש למכור כאן לא רק גודל אלא קרבה: תחושה שהקהל נמצא על הספינה, בתוך המערה, מול הרוח ומול הפחד של הדמויות.

לפי IMAX, משך הסרט הוא שעתיים ו-52 דקות.

ההערכות בתקשורת מדברות על תקציב של כ-250 מיליון דולר, מה שהופך אותו לסרט היקר ביותר בקריירה של נולאן. זה נתון חריג במיוחד לסרט שאינו מבוסס על מותג קומיקס מודרני או סדרת סרטים קיימת, אלא על אפוס יווני עתיק. מצד שני, בשנים האחרונות נולאן עצמו הפך כמעט למותג קולנועי עצמאי: במאי שמסוגל לגרום לקהל להגיע לאולם בגלל שמו, הפורמט שבו הסרט צולם והתחושה שמדובר באירוע שצריך לראות על מסך גדול.

לא חובה, אבל זה כנראה יעזור. הסיפור הבסיסי פשוט למדי: לוחם מנסה לחזור הביתה אחרי מלחמה, וכל העולם מתייצב נגדו. מה שמסובך יותר הוא המארג המיתולוגי סביבו: מלחמת טרויה, הסוס הטרויאני, פוסידון שזועם על אודיסאוס, אתנה שמסייעת לו, פנלופה שממתינה בבית, טלמאכוס שמחפש אב כמעט אגדי, והמפגשים המפורסמים עם הקיקלופ פוליפמוס, הסירנות, קירקה וקליפסו.

מי שרוצה להגיע מוכן יכול להסתפק בהיכרות כללית עם הסיפור, בלי לקרוא את היצירה כולה. חשוב לזכור שגם המקור עצמו אינו בנוי כהרפתקה ליניארית פשוטה. הוא מתחיל אחרי שהמסע כבר נמשך שנים, נע בין סיפורים, זיכרונות ונקודות מבט, ומתעניין לא רק בשאלה אם אודיסאוס יחזור הביתה, אלא איזה אדם יהיה כשישוב לשם.

יוניברסל מגדירה את "האודיסאה" כ"אפוס אקשן מיתולוגי". לפי החומרים שפורסמו, נראה שמדובר בשילוב בין סרט מסע, דרמת מלחמה, הרפתקה ימית וסיפור בית שנמצא תחת איום. הטריילרים והתגובות הראשונות מצביעים גם על שימוש משמעותי באימה, בעיקר סביב המפגשים עם הכוחות המיתולוגיים. "האודיסאה" תמיד הייתה גם סיפור מפחיד: גברים אבודים בים, יצורים שטורפים בני אדם, קולות שמפתים אותך למות, בית שמחכה אבל אולי כבר אינו שלך.

כמו כמעט כל אירוע תרבות גדול כיום, גם "האודיסאה" נקלעה לוויכוחים עוד לפני שהגיעה לקהל הרחב. חלק מהתגובות עסקו בשימוש באנגלית עכשווית ובמבטאים אמריקאיים בתוך סיפור שמתרחש ביוון העתיקה. נולאן הסביר בראיונות כי רצה שפה שמייצרת משמעות רגשית מיידית לצופה, ולא שפה שמרגישה כמו ניסיון ארכאי מלאכותי.

ויכוח נוסף נגע לליהוק, בעיקר סביב בחירתה של לופיטה ניונגו לתפקיד הלנה מטרויה, וכן סביב העובדה שהקאסט אינו יווני ברובו. אלה ויכוחים צפויים סביב עיבוד מודרני למיתוס עתיק: מי "בעל הבית" של הסיפור, האם יש בכלל דרך אותנטית לייצג את העולם ההומרי, והאם נאמנות למיתוס פירושה שחזור היסטורי או פרשנות חדשה.

הסרט הוקרן בבכורה עולמית בלונדון ב-6 ביולי 2026, והתגובות הראשונות היו חיוביות מאוד. חשוב להדגיש: אלו תגובות ראשוניות, לא בהכרח ביקורות מלאות ומעמיקות. ועדיין, לפי EW והגארדיאן, מבקרים ואנשי תעשייה שראו את הסרט תיארו אותו כאחד ההישגים הגדולים של נולאן, שיבחו את השימוש ב-IMAX, קטעי הפעולה, העיצוב וההופעות של מאט דיימון, אן האת'וויי ורוברט פטינסון.

כמה מהתגובות הראשונות סימנו את הסרט כבר עכשיו כמועמד אפשרי לעונת הפרסים הבאה. זה כמובן מוקדם מאוד, אבל אחרי "אופנהיימר" קשה להתעלם מהאפשרות שנולאן שוב יכוון בו זמנית לקופות, למבקרים ולאוסקר.

כי "האודיסאה" מגיעה ברגע מעניין עבור הוליווד. בעידן שבו אולפנים רבים נשענים על המשכונים, מותגים קיימים וסרטי גיבורי על, נולאן מנסה להפוך שיר אפי עתיק לסרט הקיץ הגדול של השנה. זו הפקה של מאות מיליוני דולרים, שמבקשת לשכנע קהל רחב להגיע לאולם בשביל מיתולוגיה יוונית, צילום בפילם, מסך ענק וסיפור ששרד אלפי שנים.

במובן הזה, "האודיסאה" היא מבחן לכוחו של קולנוע אירועים שאינו מבוסס על נוסחה מוכרת. אם הוא יצליח, הוא יוכיח שגם בשנת 2026 אפשר להפוך יצירה עתיקה, מורכבת ומלאת משקעים לסרט קיץ מרכזי. אם לא, הוא עדיין יישאר אחד הניסיונות השאפתניים ביותר של במאי שהקריירה שלו בנויה, שוב ושוב, על השאלה כמה רחוק אפשר למתוח את הגבולות של הקולנוע המסחרי.