חיי מדף 10: הספר הטוב ביותר של המאה ה-21

המשאל נערך ע"י BBC Culture, מדור האמנות באתר האינטרנט הבינלאומי של ה-BBC, והוא כלל עשרות מבקרי ספרות אמריקאים מגופי תקשורת מפורסמים כמו הניו יורק טיימס, מגזין טיים, ניוזדיי, קירקוס ובוקליסט. 156 ספרים צוינו על ידי המבקרים, ובמקום הראשון נבחר רומן הביכורים "חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו" שכתב זוכה פרס פוליצר - הסופר האמריקאי ממוצא דומיניקני ג'ונו דיאס.

המבקר גרג באריוס מה-Los Angeles Review of Books השווה את הספר של דיאס ל"מה מעיק על פורטנוי" של פיליפ רות' ולסדרת ספרי ה"שפן" ("רוץ שפן", "שפן חוזר", "שפן עשיר") של ג'ון אפדייק. "השעטנז שרקח דיאז מהיסטוריה דומיניקנית, קומיקס, מדע בדיוני, ריאליזם קסום והערות שוליים – פשוט מעולה," אמר באריוס. המבקר והסופר ריגוברטו גונזלס טען שהספר מעלה מחדש את השאלות "מיהו אמריקאי? ומהי החוויה האמריקאית?".

הספרים האחרים שהופיעו ברשימת עשרת הגדולים של מבקרי הספרות האמריקאים הם "העולם המוכר" מאת אדוארד פ. ג'ונס, "וולף הול" מאת הילארי מנטל, "גלעד" מאת מרילין רובינסון, "התיקונים" מאת ג'ונתן פראנזן, "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" מאת מייקל שייבון, "מפגש עם חוליית בריונים" מאת ג'ניפר איגן, "מצדיעים לך, בילי לין!" מאת בן פאונטן, "כפרה" מאת איאן מקיואן ו"חצי שמש צהובה" מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה. כל הספרים ראו אור גם בתרגום לעברית.

האתר Nippon.com מדווח על ירידה מתמדת במכירות ספרים ומגזינים ביפן החל משנת 1996, אז היה השוק בשיאו עם מכירות בסך 2.65 טריליון ין בשנה (כ-22.5 מיליארד דולר), וב-17 השנים האחרונות המכירות ירדו בכ-36% עד ל-1.68 טריליון ין בשנת 2013 (כ-14.28 מיליארד דולר). תעשיית הספרים והמגזינים התכווצה לגודל בו הייתה באמצע שנות השמונים, אז התחולל ביפן משבר כלכלי חמור, והנתונים לגבי שנת 2014 מראים כי התכווצות השוק נמשכת. אמנם מצבו של שוק המגזינים חמור יותר מזה של שוק הספרים עם ירידה של כ-42% במכירות מאז שנת 1998, אולם גם שוק הספרים חווה ירידה משמעותית שנמשכת בכל שנה, כשרווחיו הצטמצמו בכ-28% לעומת הרווחים ב-1996.

עפ"י Nippon.com, הסיבה העיקרית לירידה המתמדת הזו בקניית ספרים ומגזינים, היא כניסתה של הטכנולוגיה החדשה לחייהם של היפנים. מאמצע שנות ה-90 הפציעו שורה של אמצעים טכנולוגים כמו מערכת ההפעלה ווינדוז 95, סוני פלייסטיישן וטלפונים סלולריים שונים שהשפיעו על העולם כולו, אך ביתר שאת על יפן. הטכנולוגיות הללו החלו להשתלט על שעות הפנאי של היפנים – שעות פנאי שהוקדשו בעבר ברובם לקריאת ספרים ומגזינים.

מסקר קבוע שעורך משרד התרבות היפני בנסיון לבחון את היחס לשפה היפנית עולה שב-2002, 37.6% מהיפנים דיווחו כי הם קוראים ספר אחד בחודש או פחות, בעוד שבשנת 2008 מספרם עלה ל-46.1% ול-47.5% בשנת 2013. המו"לים ביפן מכנים את התופעה הזו בשם "mojibanare" שפירושה "התרחקות מהמילה הכתובה".

אך נדמה כי היפנים לא ממש מתרחקים מהמילה הכתובה, כיוון שהאינטרנט והטלפונים הסלולרים ממלאים את חייהם במילים, אלא מתרחקים מקריאת ספרים ומגזינים באופן ספציפי; על פי מערכת האתר Nippon.com, הסיבה העיקרית לכך טמונה בהיעדר חדשנות מצד המו"לים והכותבים בשוק המסורתי של הספרים והמגזינים. על מנת להתחרות עם הטכנולוגיה החדישה על שעות הפנאי של היפנים, זקוקים בתעשיית הדפוס להציע סיבות אטרקטיביות לקריאה בדרך המסורתית יותר. בינתיים, עפ"י ניפון.קום, לא נראית שום התפתחות כזו באופק, וככל הנראה שוק הספרים היפני ימשיך להתכווץ מדי שנה בשנה.

אלכס מלארקי הוציא לאור בשנת 2010 יחד עם אביו את הספר "The Boy Who Came Back from Heaven" שמתאר את חוויותיו ב"גן עדן" לאחר שנפגע קשה בתאונת דרכים בשנת 2004 בהיותו בן חמש, ושכב בבית החולים כשהוא מחוסר הכרה. הספר הפך לרב-מכר (כמיליון עותקים נמכרו בחמש שנים) בעיקר בקרב נוצרים אדוקים, כיוון שהוא מתאר גירסה נוצרית במיוחד של גן העדן.

בשבוע שעבר התוודה כאמור מלארקי כי לא חווה שום חוויה דומה לזו המתוארת בספר. במכתב ששלח לחנות ספרים נוצרית הוא כתב: "לא מתתי. לא עליתי לגן עדן [...] אמרתי שהייתי בגן עדן כי חשבתי שכך אקבל תשומת לב. למעשה, בזמן שהמצאתי את חוויית גן העדן שלי, לא קראתי מעולם מה כתוב בתנ"ך [...] כל מה שצריך זה לקרוא את התנ"ך. זה מספיק. התנ"ך הוא המקור היחיד לאמת. כל מה שנכתב על ידי בני האדם לא יכול להיות נקי מסילופים וטעויות".

לאחר פרסום המכתב הזה, הוצאת Tyndale House החליטה להוריד את הספר מהמדפים. בהודעה לעיתונות מטעם ההוצאה נאמר כי הם הצטערו לשמוע שמלארקי בדה לחלוטין את סיפור ביקורו בגן עדן, ושלאור ההודעה הזו, הם מפסיקים להדפיס את הספר ומורידים את כל הספרים הקיימים מהמדפים.

כעת מתברר כי כבר לפני כשנה פרסמה אמו של אלכס, בת', פוסט בבלוג שלה שמתנגד לספר ולקידום שלו. "זה תמוה וכואב לראות איך הספר ממשיך להמכר מבלי שאף אחד יטיל בו ספק," כתבה בת' מלארקי. היא הוסיפה שישנה התעלמות מהנסיונות של אלכס להתנגד כעת לפרסום ולחזור בו מדברים שכתב בספר, ושבנוסף - אלכס לא קיבל כספים ממכירות הספר, כך שהצלחתו המסחרית אפילו לא מימנה את צרכיו הסיעודיים. "נעשה שימוש בשמו ובזהותו של אלכס בניגוד לרצונו," כתבה מלארקי בסיום הפוסט, "איך יכול להיות שזה נמשך? ואיך זה נמשך עד עכשיו?".

האתר Digital Book World ערך סקר מקוון בו השתתפו 1,879 סופרים, כש-56% מהם פרסמו את ספריהם באופן עצמאי, 13% פרסמו בהוצאות הממוסדות, ו-31% פרסמו בשתי הדרכים גם יחד. ע"פ הסקר הסופרים שהוציאו את ספריהם בהוצאה עצמית מרוויחים 500-999 דולר בשנה, בעוד הסופרים המפרסמים בהוצאות הממוסדות מרוויחים כ-3,000-4,999 דולר בשנה. הסופרים ה"היברידים" – אלה שפרסמו בשני האופנים – מפיקים את הרווח הגדול ביותר עם ממוצע של 7,500-9,999 דולר בשנה.

השכר החציוני של כל הסופרים הוא בין 1,000-2,999 דולר בשנה, כש-10% מרוויחים יותר מ-100 אלף דולר בשנה, ו-4% מרוויחים יותר מ-250 אלף דולר בשנה. ע"פ הסקר, חצי מהסופרים לא מרוצים או מאוד לא מרוצים מההכנסה הכספית שלהם מהכתיבה, ו-21% מרוצים או מאוד מרוצים ממנה. דווקא הסופרים שפרסמו בהוצאות עצמאיות (והרוויחו בממוצע הרבה פחות כסף על פי הסקר), הם אלו שדורגו כמרוצים ביותר מחוויית ההוצאה לאור. כמו כן, בעוד שרק חצי מהסופרים שפרסמו את ספריהם בהוצאות הממוסדות היו רוצים לעשות זאת שוב בספרם הבא, שני שליש מהסופרים שפרסמו את ספריהם בהוצאה עצמאית רוצים להמשיך ולפרסם באופן עצמאי.

פטרסון מציע למעריציו טיסה במחלקה ראשונה ליעד בלתי ידוע, שני לילות במלון פאר, משקפת זהב 14 קארט, ארוחת ערב בעלת חמש מנות בהשתתפותו ועותק של הספר החדש - Private Vegas - שישמיד את עצמו 24 שעות לאחר שהחלה הקריאה בו. כל זה כאמור, בעבור 300 אלף דולר בלבד. אופן ההתפוצצות עצמו עדיין לא נחשף, אך ע"פ האינדיפנדנט הבריטי המנגנון יכיל מספר פצצות, והפיצוץ יערך ביעד המסתורי אליו מתכוון לקחת פטרסון את מעריציו האמידים.

פטרסון ידוע בהשקות הספרים הגרנדיוזיות שלו, ושיטות השיווק שלו היוו בעבר נושא למחקר של בית הספר לעסקים באוניברסיטת הרווארד. למעשה, פטרסון כבר לא כותב את הספרים שלו בעצמו, ועל כן משקיע את מרצו בהמצאת דרכים יצירתיות לשווקם. הוא הודה בעבר שהוא מרגיש "מוכשר יותר ביצירת עלילות, מאשר בכתיבתן משפט אחר משפט". לצורך כך הוא גייס קבוצה של סופרי צללים, שהופכים את קווי העלילה הכלליים שלו (סינפוסיס של כ-70 עמודים) לספרים מלאים ובתמורה מקבלים תמלוגים כשותפים ליצירה. בשנה האחרונה פרסם פטרסון בצורה הזו 14 רומנים חדשים, ובחמש השנים האחרונות הוציא לאור 68 רבי-מכר. כתוצאה מכך הוא נחשב לסופר העשיר ביותר בעולם, כשספריו הרוויחו כבר שני מילארד דולר וההערכות הן שהוא מרוויח כ-100 מיליון דולר בשנה.

הספר יראה אור בחודש הבא, ולקראת הפרסום שחרר דוכובני סרטון יוטיוב בו הוא מציג את הספר (ומזכיר שהחזיר בסיפור רוצה לנסוע לישראל מתוך תקווה ששם לא יאכלו אותו).

ב-2 בינואר פרסם מייסד פייסבוק מארק צוקרברג סטטוס שבו הודיע כי הוא מתכוון לקרוא ספר כל שבועיים במשך השנה הקרובה, והזמין את הגולשים להצטרף אליו למועדון קריאה מקוון בעמוד פייסבוק ייעודי שפתח. יותר מ-130 אלף עשו לייק לסטטוס, כ-7,000 שיתפו אותו, ועוד מיליונים נחשפו אליו, בין השאר באמצעות כלי התקשורת בכל העולם שדיווחו על מועדון הקריאה החדש והשוו אותו תכופות למועדון הקריאה של אופרה ווינפרי.

אולם הוושינגטון פוסט מדווח שלמרות ההד התקשורתי הגדול ועל אף נתוני המכירות מרקיעי השחקים של הספר הראשון במועדון הקריאה של צוקרברג – מעט מאוד אנשים השתתפו בפועל בדיון הספרותי במסגרת העמוד. כשהגיע העת למפגש הראשון בעקבות הקריאה בספר (בהשתתפותו של מחבר הספר מוזס נעים), רק 200 גולשים הגיבו לסטטוס בעמוד הייעודי שנפתח לשם כך מתוך כרבע מיליון משתמשים הרשומים אליו וכעוד כ-30 מיליון איש שעוקבים אחרי צוקרברג בפייסבוק.

כשבוחנים את הנתונים לעומק מתברר כי המצב חמור אף יותר, כיוון שמתוך 137 שאלות שהועלו בסטטוס, רבות מהן היו טיפשיות או לא רלוונטיות; היו מספר בקשות לקובץ פי.די.אף פיראטי של הספר, תגובה אחת טענה לתיאוריית קונספירציה שמערבת את הרשת החברתית הסעודית ומחירי הנפט, תגובה אחרת טענה שלא היה מספיק זמן לקרוא את הספר ותגובה נוספת הכילה תמונה של כלב פודל לבוש בשמלה.

אמנם ישנן נסיבות מקלות למיעוט המשתתפים במועדון הקריאה (הספר ארוך מדי והיו רק שבועיים לקרוא אותו), אבל בוושינגטון פוסט מצביעים על כך שהפייסבוק הוא פשוט לא מקום נוח לנהל את סוג הדיונים האלה בגלל האלגוריתם עליו הוא בנוי. התגובות בעמוד הפייסבוק לא מסודרות בסדר כרונולוגי (כמו בטוויטר) או על פי פופולריות (כמו ברשת החברתית Reddit), אלא באופן רנדומלי. בנוסף, האלגוריתם לפיו פועל הניוז פיד של פייסבוק מסנן תוצאות מסוימות, וכך קורה שאף על פי שיותר מרבע מיליון גולשים נרשמו לעמוד של הפייסבוק של מועדון הקריאה, ייתכן שמרביתם אף לא ראו את הסטטוס החדש בעמוד. במובן מסוים, כך על פי הוושינגטון פוסט, פייסבוק "החביאה" את הסטטוס שלה עצמה, הודות לאלגוריתם עליו היא מבוססת.

הצלם דן בנניאנו יצר סדרה של צילומים בשם "כלבים פואטים" בהם הוא מציג צילומים של סופרים מפורסמים לצד צילומים של כלבים המחקים את תמונות הסופרים. "כמעט לפני שנה הצלתי את הכלב שלי רות'קו ממכלאה," הוא מסביר בעמוד הפרויקט שלו באתר אינדיגוגו. "הוא נמצא במצב גרוע מאוד במחנה של צוענים, ולאחר שאימצתי אותו הבנתי פתאום שכלבים רבים ברחבי העולם נמצאים באותו המצב בדיוק". לכן יצר בנניאנו את הפרוייקט הנ"ל, שמשתתפים בו בעיקר כלבים שסבלו בעברם מרעב, מחלות ובדידות (בעיות שסבלו מהם לפעמים גם כמה מגדולי הסופרים), במטרה לספר את סיפורם של הכלבים האלה ולעורר מודעות לחשיבות אימוצם של כלבים ממכלאות.

* השחקן אלק בולדווין כותב ממואר בשם "Nevertheless" שיתפרסם ב-2016 בהוצאת הארפרקולינס.

* הסופרת ההודית-אמריקאית ג'ומפה להירי זכתה בפרס DCS לספרות דרום אסיאתית על סך 50 אלף דולר. זהו הפרס הכספי הגבוה ביותר מבין הפרסים הספרותיים באסיה והוא ניתן ללהירי עבור ספרה האחרון "הבקעה".

* ג'ון ביילי, שכתב את רב-המכר "אייריס וג'ון" ("Iris" באנגלית) על אשתו הסופרת אייריס מרדוק, הלך לעולמו בגיל 89. הספר עסק ביחסיו של ביילי עם אשתו בזמן שבריאותה וזכרונה הלכו והדרדרו בעקבות מחלת האלצהיימר בה לקתה. בשנת 2001 עובד הספר לסרט מצליח בבימויו של ריצ'רד גיר .

* הספר "כניעה" של מישל וולבק פורסם השבוע בתרגום לגרמנית ומיד הגיע למקום הראשון ברשימת רבי-המכר, כשיותר מרבע מיליון עותקים כבר נמצאים בהדפסה על מנת להדביק את הביקוש.

5) מחר (חמישי) יתקיים בבית ביאליק ערב הוקרה לכבוד הסופרת, העיתונאית וחברת הכנסת לשעבר יעל דיין, בעקבות צאתו לאור של ספרה החדש "מנגד" (בהוצאת מודן). בערב ישתתפו בין השאר יהודית קציר, אילן שיינפלד, אורלי קסטל בלום, מיכל בת-אדם ונפתלי אלטר.