פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עיניים גדולות 21: האם עוד אפשר לעצור את "בירדמן" בדרך לאוסקר?

      לשם שינוי, יש מתח אמיתי לקראת טקס האוסקר ביום ראשון הקרוב - "בירדמן" או "התבגרות"? לינקלייטר או איניאריטו? קיטון או רדמיין? פולין או רוסיה? ומה הסיכוי של ישראל לצאת עם פרס סוף כל סוף?

      עיניים גדולות 21: האם עוד אפשר לעצור את "בירדמן" בדרך לאוסקר?

      בינואר 2014 הקרין פסטיבל סאנדנס בהצגת בכורה עולמית את "התבגרות". בדיעבד, בכך החל המירוץ לאוסקר, מוקדם בהרבה מן הרגיל. ב-11 החודשים שעברו מאז, הקמפיין הזה היה עד לשורה ארוכה של מחלוקות אמנותיות ופוליטיות ובעיקר של תהפוכות: לפחות שישה סרטים שונים מצאו את עצמם לאורך הדרך כמועמדים מובילים להתגלות כמנצחים הגדולים של הטקס, אך רובם נושלו במהרה מן הסטטוס הזה. מי כבר זוכר כי היו ימים ש"סלמה", "בין כוכבים", "לא נשבר" ו"משחק החיקוי" הוכרזו כפייבוריטים ברורים לזכות במספר הגדול ביותר של פסלונים? כרגע הם יגידו תודה אם ייצאו מן הטקס עם פרס אחד.

      בדרך כלל, המסלול לאוסקר אמור להיות ישר בהרבה: קודמים לטקס של האקדמיה האמריקאית לקולנוע עשרות פרסים שונים ומשונים, שנוסף להיותם יוקרתיים בעצמם, מהווים אינדיקטורים לקראת הפסלון הנוצץ מכולם. לרוב, כמעט כל העיטורים הללו הולכים לאותם סרטים, יוצרים ושחקנים, ואז כשמגיע האוסקר, כבר ברור לגמרי מי הולכים לקבל אותו. השנה, בעל הבית השתגע: במקום לפזר את הערפל, כל המשחקים המקדימים שלפני הערב הגדול הוסיפו עוד סימני שאלה לטופס הטוטו.

      אז מצד אחד, זה האוסקר הכי מותח מאז 2006, בו "התרסקות" עקף בסיבוב את "הר ברוקבק". מצד אחר, גם הפעם, לא הכל פתוח. יש כמה פרסים שכבר ברור לגמרי למי הם יוענקו, או שלכל הפחות יש פייבוריט לקחת אותם. כפועל יוצא, גם התחזית השנה מתחלקת לשלוש: קטגוריות בהן העסק סגור במאת האחוזים; כאלה שמציגות מועמד מוביל, אך בכל זאת נותר סיכוי כלשהו שמישהו יעקוף אותו; וכאלה מבלבלות ומעורפלות לגמרי, שלא הותירו לאף חזאי את האפשרות לנבא בנחרצות מה יוליד יום.

      עדיין אליס (יח"צ)
      באנקר. ג'וליאן מור ב"עדיין אליס" (צילומים: יח"צ)

      הכל סגור במאה אחוז

      במהלך הקריירה הארוכה שלה, ג'וליאן מור כבר זכתה באמי ובגלובוס הזהב, בפרסי השחקנית הטובה ביותר בקאן, ונציה וברלין ובעוד עשרות עיטורים. נותר לה רק לזכות בפסלון של האקדמיה האמריקאית, והופעתה ב"עדיין אליס" כחולת אלצהיימר תאפשר לה לעשות זאת הפעם. בראייה צינית, זה יקרה כיוון שהיא עושה בו תפקיד אוסקר קלאסי. בראייה לא-צינית, הגונה ונאמנה יותר למציאות, הכוכבת האדמונית תקבל אותו כיוון שהיא מפגינה תצוגת משחק שראויה לכל פרס בכל שנה.

      גם בקטגוריית שחקנית המשנה, לאיש אין ספק לאן נוטה הסימפטיה של האקדמיה: לפטרישיה ארקט, על תפקידה הנוגע ללב כאם ב"התבגרות". בקטגוריה הגברית המקבילה, ג'יי.קיי סימונס היה הפייבוריט לאורך כל הדרך הודות להופעתו כמורה למוזיקה ב"וויפלאש", ואת המנגינה שלו כבר אי אפשר להפסיק.

      באנקר נוסף אפשר למצוא בקטגוריית השיר הטוב ביותר. "גלורי" הבומבסטי שמתנגן ב"סלמה" מועמד כאן, ולאקדמיה יש הזדמנות פז להעניק לו את הפרס ובכך לפצות את הסרט על העוול לכאורה שנעשה לו עם הדרתו מרוב הקטגוריות המרכזיות, וגם להשתיק מעט את הסקנדל התקשורתי בשל הטענות כי זה נעשה מסיבות גזעניות. לעומת זאת, עמנואל לובצקי יקבל את פרס הצילום על עבודתו ב"בירדמן" מסיבות אמנותיות בלבד – כל עולם הקולנוע מלא הערכה כלפיו והשתאות מעבודתו הווירטואוזית.

      קונצנזוס דומה יש סביב שני הישגים אמנותיים נוספים: מלאכתה של סנדרה אדאייר, עורכת "התבגרות", שתקבל את הפרגון על כך שהשכילה לאגד במיומנות 12 שנים של חומרי גלם מצולמים; והאסתטיקה המרהיבה של "מלון גרנד בודפשט", שפרסי עיצוב ההפקה ועיצוב התלבושות מונחים בכיסו.

      אידה (יח"צ)
      יבכה לבד בחושך או יצחק לבד בחושך? מתוך "אידה"

      יש עוד סיכוי להפתעות

      המירוץ נהיה קצת מעניין יותר בקטגוריית הסרט הזר. "אידה" היה ונותר המועמד המוביל, אבל באופן מסורתי זו קטגוריה משוגעת שהכל יכול לקרות בה, וכפי ש"אמלי" ו"המבוך של פאן" כבר למדו, לא תמיד נוח להגיע אליה במעמד של פייבוריט. השנה היא תחרותית במיוחד, כך שלא פחות משלושה סרטים אחרים עוד יכולים להפתיע את הדרמה הפולנית -"סיפורים פרועים" הארגנטינאי, "לוויתן" הרוסי ובעיקר "טימבוקטו" המאוריטני.

      קטגוריית סרט האנימציה הארוך, לעומת זאת, חלשה השנה במיוחד, בעיקר לאחר ש"לגו: הסרט" הודר מחמישיית המועמדים. זה הותיר את "הדרקון הראשון שלי 2" של דרימוורקס כפייבוריט, אך גם ל"6 גיבורים" של דיסני עוד יש סיכוי.

      תמונת מצב דומה יש בקטגוריית הסרט התיעודי הארוך. "סיטיזןפור" על אדוארד סנודן הוא לכאורה השם הכי חזק ורציני, אלא שהאקדמיה לפעמים מתנכרת כאן ליצירות הפוליטיות, הכבדות ו"החשובות", ומבכרת מועמד יותר אנושי ומרגש. לכן, "וירונגה" ו"לגלות את ויויאן מאייר" עדיין יכולים להרשות לעצמם להחזיק אצבעות.

      עוד מירוצים חצי-פתוחים: "בין כוכבים" אמור לקטוף את פרס האפקטים, אבל "כוכב הקופים: השחר" עוד לא אמר את המילה האחרונה; "התיאוריה של הכל" נמצא בפוזיציה נוחה לקבל את הפרס למוזיקה המקורית הטובה ביותר, אך המלחין הפורה אלכסנדר דספלה עוד עשוי להפתיע בהדרן ולגנוב אותו ממנו, או על עבודתו ב"משחק החיקוי" או על מלאכתו ב"מלון גרנד בודפשט"; ו"בודפשט" מצדו פייבוריט בקטגוריית האיפור ועיצוב השיער, אך איש לא ישמוט את לסתו (ולמען האמת לאיש גם לא יהיה אכפת) אם הפסלון יילך דווקא לאחד משני המועמדים האחרים בה, "פוקסקצ'ר" ו"שומרי הגלקסיה".

      משחק החיקוי (יח"צ)
      ייצא בידיים ריקות? מתוך "משחק החיקוי"

      הכל פיפטי-פיפטי (במקרה הטוב)

      ולסיכום, הגענו לאקשן האמיתי: חמש קטגוריות בהן אי אפשר לסמן פייבוריט. כל אחת מהן מציעה לפחות שני מועמדים שסיכוייהם שווים, ואיש לא יופתע משום תוצאה. רצה הגורל ומדובר גם בחמישה מן הפרסים המרכזיים ביותר, מה שהופך את התחרות לעוד יותר מתוחה ומעניינת.

      קודם כל, קטגוריית השחקן הראשי. יש הסבורים כי בראדלי קופר ("צלף אמריקאי") יחולל בה סנסציה ויש המאמינים כי לבנדיקט קמברבאץ' ("משחק החיקוי") עוד יש סיכויים, אך רוב המהמרים מתרכזים בשניים: מייקל קיטון, כוכב "בירדמן", ואדי רדמיין, המגלם את סטיבן הוקינג ב"התיאוריה של הכל".

      מצד אחד, הגיוני לחשוב שהאקדמיה תבכר כוכב עבר מתקמבק מסוגו של קיטון, בעיקר בתפקיד שדרש מאמץ כה רב. מצד אחר, זה לא עזר למשל למיקי רורק כשהפסיד את האוסקר על "המתאבק", ולמצביעים יש היסטוריה ארוכה של העדפת שחקנים המגלמים דמויות אמיתיות, בעיקר כאלה עם מוגבלות פיזית. לכן, ההערכה שלי שרדמיין יילך בדרכם של דניאל דיי-לואיס שגילם משותק ("כף רגלי השמאלית"), אל פצ'ינו וג'יימי פוקס שגילמו עיוורים ("ניחוח אשה" ו"ריי"), קולין פירת' שגילם מגמגם ("נאום המלך") ורבים אחרים, ויקטוף את הפסלון על הופעתו המצוינת כמדען החולה ב-ALS.

      צפוף גם בגזרת התסריטים. בקטגוריית התסריט המקורי, "בירדמן" ו"בודפשט" בקרב ראש בראש. בשני המקרים, הם נתפסים כמלאכת מחשבת שנונה, עשירה ומתוחכמת בהרבה מן הנהוג בהוליווד, עם כמויות טקסט והברקות שהיו יכולות להספיק לתריסר מועמדים אחרים. אז איך אפשר לבחור ביניהם? בקטגוריה הזו, שמשמשת לעתים פרס ניחומים למי שלא לוקח את האוסקר לסרט הטוב ביותר, נהוג לפעמים ללכת על האופציה שנחשבת פחות ממסדית ויותר צעירה ומגניבה. לכן, דומני שווס אנדרסון יילך השנה בדרכם של ספייק ג'ונז ("היא") וקוונטין טרנטינו ("ג'אנגו ללא מעצורים"), חבריו לגל הקולנוע האמריקאי העצמאי החדש שזכו בו בשנתיים האחרונות.

      בקטגוריית התסריט המעובד, לא שניים אלא שלושה נלחמים על השלל: זו יכולה להיות ההזדמנות היחידה של האקדמיה להעניק פרס מרכזי ל"צלף אמריקאי" שביים קלינט איסטווד על פי תסריט של ג'ייסון הול, שובר הקופות הגדול מבין המועמדים לאוסקר, וזו יכולה להיות גם הדרך שלהם לפרגן לדמיאן שאזל, ילד הפלא האהוד שכתב את "וויפלאש". אך בסופו של דבר, סביר להניח שהמנצח יהיה "משחק החיקוי", התסריט המהוקצע והמיומן של גרהאם מור שמסתובב בהוליווד וזוכה להערכה כבר כמה שנים, אך רק השנה הגיע אל הבד.

      התבגרות (יח"צ)
      המדור בעדם. מתוך "התבגרות"

      ואחרי כל זה, נשארו כמובן שני הדובדבנים העסיסיים שכולם רוצים לנגוס בהם – הפרסים לסרט הטוב ביותר ולבמאי הטוב ביותר. בכל השנים האחרונות, הטקס היה רק חותמת פורמלית שהעניקה רשמית את הפרסים לזוכים הצפויים. הפעם, "התבגרות" של ריצ'רד לינקלייטר ו"בירדמן" של אלחנדרו איניאריטו מגיעים אליו דבוקים זה לזה כמו פופקורן בשיניים.

      לכל אחד מהם יש גם מחנה של מעריצים נאמנים, והקטטות בין חסידי שני הסרטים והבמאים מזכירים את העימותים בין מעריצי תיסלם ובנזין. השפוטים של "בירדמן" משמיצים ש"התבגרות" הוא בלון שנופח יתר על המידה, התומכים בלינקלייטר טוענים כי איניאריטו הוא בלופר שמתחנף להוליווד וכך הלאה וכך הלאה.

      גם החזאים חלוקים בין ארבע אופציות שונות: "בירדמן" זוכה באוסקר לסרט ואיניאריטו לבימוי; "בירדמן" זוכה באוסקר לסרט ולינקלייטר לבימוי; "התבגרות" זוכה באוסקר לסרט ולינקלייטר לבימוי; "התבגרות" זוכה באוסקר לסרט ואיניאריטו לבימוי. יותר מכל הייתי רוצה להודות שאין לי מושג מה יקרה, אך אלה לא כללי המשחק, אז עם אקדח מוצמד לרקה, אהמר על האופציה האחרונה, זו שתאפשר לאקדמיה לצאת בסדר עם כולם, ולפרגן הן למפעל הקולנועי התקדימי, החד-פעמי והמכונן והן לבמאי הלוהט והמהולל.

      לסיום, מפאת קוצר היריעה, המדור לא נוהג בדרך כלל להתייחס לקטגוריות עיצוב ומיקס הסאונד ולאלה של הסרטים הלא ארוכים. הפעם, אי אפשר להתעלם מקטגוריית הסרט העלילתי הקצר, בה מועמד גם "איה" הישראלי, של מיכל ברזיס ועודד בן-נון.

      האם יש לסרט הקצר סיכוי להצליח במקום שבו הסרטים העלילתיים והתיעודיים הארוכים תוצרת הארץ נכשלו? מגיע לו, אבל לפי כל התחזיות של המהמרים הבינלאומיים, "שיחת הטלפון" הבריטי אמור לקחת כאן את הפסלון, ולימור לבנת לא תזכה לקבל את מתנת הפרידה שלה. אבל גם כך, לשם שינוי, יש סיבה להישאר ערים כל הלילה.

      איה (יח"צ)
      הלוואי שתפתיע. מתוך "איה"

      גזרו ושמרו ותצחקו עלינו אחר כך - התחזית המלאה

      הסרט הטוב ביותר: "התבגרות"
      הבמאי: אלחנדרו איניאריטו, "בירדמן"
      השחקן הראשי: אדי רדמיין, "התיאוריה של הכל"
      השחקנית הראשית: ג'וליאן מור, "עדיין אליס"
      שחקן המשנה: ג'יי.קיי סימונס, "וויפלאש"
      שחקנית המשנה: פטרישיה ארקט, "התבגרות"
      התסריט המקורי: "מלון גרנד בודפשט"
      התסריט המעובד: "משחק החיקוי"
      סרט התעודה הארוך: "סיטיזן פור"
      סרט האנימציה הארוך: "שישה גיבורים"
      הסרט הזר: "טימבוקטו" (מאוריטניה)
      העריכה: "התבגרות"
      הצילום: "בירדמן"
      האפקטים: "בין כוכבים"
      עיצוב ההפקה: "מלון גרנד בודפשט"
      התלבושות: "מלון גרנד בודפשט"
      האיפור ועיצוב השיער: "שומרי הגלקסיה"
      המוזיקה: "התיאוריה של הכל"
      השיר: "גלורי" מתוך "סלמה"
      עריכת הסאונד: "צלף אמריקאי"
      מיקס הסאונד: "וויפלאש"
      סרט האנימציה הקצר: "Feast"
      הסרט העלילתי הקצר: "שיחת הטלפון"
      הסרט התיעודי הקצר: "Crisis Hotline: Veterans Press 1"