סוף סוף, בפרק הרביעי בעונה השנייה של "ווסטוורלד", ודווקא בהיעדרן של שתי הגיבורות, הסדרה שוב מזכירה את עצמה. לא רק כי קיבלנו תשובה טובה לחידות קודמות וכיוונים עלילתיים מעניינים, אלא כי הוא היה עמוס בלב. המפגש המחודש בין ברנרד המקרטע לבין אלסי (שמה של שאנון וודוורד הופיע בפתיח והרס את ההפתעה, איזו שטות). הפקפוק הנוגע של ברנרד במציאות שהוא חווה. האנושיות של וויליאם המבוגר כאשר הוא רואה כיצד הקונפדרדוס נוהגים באנשי הכפר באותה אכזריות שהוא עצמו נהג בהם בביקורו הקודם שם, אשתו של לורנס מאמצת את בתה אל חיקה ממש כשם שעשתה מייב רגע לפני שהרג את שתיהן. התגובה של ג'יימס דלוס למותם של שני ילדיו. המפגש בין ביל (האיש בשחור) לאשת המסתורין שאכן התבררה כבתו.
מעבר לכך שאמוציות מעין אלה מקלים עלינו להתחבר לסדרה, לכל סדרה, הם מזכירים לנו שמרכיב חשוב במסתורין ב"ווסטוורלד" הוא דווקא האנושיות, הצד הרך שבה. זה מה שהפך את העונה הראשונה לגדולה כל כך - הגילוי לבסוף שרוברט פורד עשה את כל מה שעשה בשם המטרה הטובה הסופית, לשחרר את יצירי כפיו, כפי שחפץ שותפו וחברו המנוח ארנולד עשורים קודם לכן. ובאותה מידה, על כל התיאוריות וההשערות על מה שקורה בעונה השנייה, מחריד ככל שיהיה, לקחת את האנושיות והלב האלה - ואת פורד - בחשבון. טביעות האצבע של היוצר המנוח ניכרו הפעם כמעט בכל צעד. הוא תכנת את קלמנטיין מבעוד מועד להביא את ברנרד אל המערה. הוא שלח בעבר הקרוב את ברנרד ליצור תודעה אנושית של אדם כלשהו, בוודאי מישהו שאנחנו מכירים, ולרצוח את כל הטכנאים שם, מן הסתם כדי לטשטש עקבות. הוא ממשיך לשחק עם וויליאם באמצעות מארחים שונים, הפעם שוב בתו של לורנס (שכמו במקרה של רוברט הילד - אף היא גדלה, מה שלא אמור לקרות אצל מארחים).
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
כמו גרגרים בשעון החול, אלה הם ימי חיינו
"אתה חי רק כאורך חיי האחרון שזוכר אותך"
(איש אומת הרפאים, "ווסטוורלד")
חידת הספינקס במיתולוגיה היוונית היא, "מה הוא אשר אף שיש לו קול אחד, הוא ארבע רגלי, דו רגלי ותלת רגלי?". התשובה היא אדם. הוא מתחיל את חייו בזחילה על ארבע, ממשיך על שתי רגליים, ומסיים עם מקל הליכה. עם כל מה שהפרק מראה לנו, השאיפה לחיי נצח, אנדרואידים שלכאורה יישארו כאן לעולם, תודעות שמועלות אל גוף חדש - שם הפרק, כמו וויליאם, מושך חזק דווקא אל התמותה, אל החשיבות של המוות כדי להגדיר ערך לעצם החיים.
יש יסוד סביר להניח שהמתקן שראינו הפעם בתחתית של גזרה 22, המקום שלאורך עשורים ניסה לשמר את חייו של ג'ים דלוס, הוא היעד שאליו חותרים כולם. וויליאם בצעירותו הראה את אתר הבנייה שלו לדולורס; פורד שולח לשם את וויליאם המבוגר במסגרת משחק חדש, והלה מכנה את המקום "הטעות הגדולה ביותר" שלו; הקונפדרדוס רוצים להגיע לשם בלי לדעת מה באמת יש שם; אפילו פסי הרכבת שאמורים להוביל צפונה, מוסטים מערבה על ידי המארחים (תוך שימוש בבני אדם בתור הפסים, רגע מגוחך של אלימות גרוטסקית). הכל פרי תכנונו של פורד לפני מותו.
במקום הזה מנסה וויליאם למצוא מזור לחמיו, הסובל ממחלה שאת מימון המחקר למיגורה הפסיק בעצמו 15 שנה לפני כן. הניסוי הוא להעביר את התודעה שלו אל גוף מארח ככל מארח בווסטוורלד וביתר הפארקים, מה שהלכה למעשה הכניס את דלוס ללולאה כמו המארח שהוא. מחוץ לחדרו, אם ממשיכים מחדר הבקרה החוצה, מאחורי הדלת שאלסי ירתה בה, המארחים הבסיסיים מכינים תודעות אנושיות נוספות, "יחידות בקרה" מאוחסנות בכדור. הם נראים כמו המוחות שנשלפו מתוך ראשם של המארחים בפרק הראשון לעונה השנייה, רק בצבע בורדו במקום לבן. זה כל ההבדל. איך זה נעשה בדיוק? עוד לא קיבלנו תשובה. ברנרד רק אומר לאלסי שהחומרה היא אותה חומרה, גופי המארחים, אבל הקוד שונה, השפה שלו שונה עד כדי כך שזה לא ממש קוד.
אנחנו לא יודעים מתי מתרחשת הסצנה הראשונה מבין השלוש של וויליאם וג'יימס דלוס בפרק, אבל כבר עבר זמן מה מאז תחילת הניסוי - חתנו מביא לו דף נייר שעליו כתובה השיחה ביניהם כלשונה. שבע שנים אחרי כן וויליאם מגיע שוב ומבשר לג'ים שרעייתו מתה משבץ, ואנו מגלים שאחרי כל הזמן הזה החוקרים מצליחים למשוך את התודעה של ג'ים רק שבעה ימים לפני שהיא מתחילה לגמגם. הפעם השלישית והאחרונה בפרק מתרחשת מעט לפני אירועי העונה הראשונה ("14 ימים מעבר להצעת הסיום", כתוב על הצג כשאלסי וברנרד מגיעים אליו לבסוף). וויליאם המבוגר מגיע הפעם, מוכה ייסורי אשמה על מות אשתו, עשרים ומשהו שנים אחרי שהתחילו בניסוי. עכשיו הוא מכה על חטא: "אנשים לא אמורים לחיות לנצח". ואחרי כל הזמן הזה, אחרי 149 ניסיונות, ג'יימס הצליח למשוך רק 35 ימים לפני שהשתבש. הניסוי נכשל, חיי הנצח בוטלו.
האומנם? "כעת הצלחנו לחמוק משוט האבולוציה, הלא כן?", אמר פורד לברנרד בפרק הראשון של הסדרה, שאירועיו מקבילים בערך לביקור האחרון של וויליאם אצל ג'ים. "אנחנו יכולים לרפא כל מחלה, להשאיר בחיים אפילו את החלשים ביותר שבינינו. ואתה יודע, יום בהיר אחד, אולי אפילו נוכל להקים את המתים לתחייה". אולי יש באפשרותו של ביל לנצל את המשאבים של דלוס בווסטוורלד על מנת להתקדם במחקר, אך הוא והחוקרים שלו לא מסוגלים לגרום להשתלה הזו לשרוד לאורך זמן בגופו של מארח, התודעה כאילו דוחה את המציאות, את עצמה, כהגדרתו של וויליאם. אלא שהאנשים האלה אינם גאונים כשם שהיו רוברט וארנולד. שוב ושוב המחיש פורד שידע על כל מה שקורה אצלו בפארק, חרף כל הניסיונות של דלוס ליצור מעבדות סודיות עם מארחים לא רשומים. באחת הפעמים האלה - זמן לא רב לפני מותו - הוא שלח את ברנרד כדי להדפיס "יחידת בקרה" נוספת, מודעות של אדם אמיתי. אבל של מי?
פה מתחילה חגיגת הספקולציות האמיתית. זה יכול להיות כל אחד. אולי פורד עצמו, כשם שסברו רבים כבר מאז מותו של האיש בסוף העונה הראשונה. אני ממש מעדיף שלא זו תהיה התשובה, אחרת זה חותר תחת כל היופי והמהלך הרגשי של העונה הראשונה. שמא זהו ארנולד, מה שיסביר את הבזקי הזיכרון של "ברנרד" העתידי, הכוללים גם חוויות בנות עשרות שנים של שותפו של פורד. אולם איזו סיבה יש לרוברט להחזיר לחיים את שותפו בידיעה שהוא עצמו עומד למות? ולמה שישלח אליו את וויליאם במסגרת המשחק החדש? אפשרות נוספת, שבעיניי היא הסבירה והמעניינת ביותר, היא שמדובר בשכפול של וויליאם. לא המבוגר אלא הצעיר, כשעוד היה טוב לב, לפני שהתקלקל. זהו המשחק שרוברט משית עליו עכשיו, למצוא את עצמו התמים. אם אתה מביט קדימה, אתה מביט לכיוון הלא נכון. המשחק מתחיל היכן שאתה נגמר, ונגמר היכן שהתחלת.
מה שמחזק את הסברה הזו היא שהפרק הזה נראה קצת כמו מסע תיקון-עצמי של ביל, כל מיני תזכורות ומחוות לדברים שקרו לו, לחייו. בתו, כמובן, שאיכשהו לורנס זוכר אותה. "אם אתה לא יכול לזהות, זה משנה?" וויליאם אומר לג'ים, בדיוק התשובה שאנג'לה נתנה לו כשהגיע לראשונה לווסטוורלד בפרק השני של הסדרה, ותהה אם היא אמיתית או מארחת. באותו פרק היה גם הביקור האחרון עד כה של ביל המבוגר בעיירה לאס מודאס, בחיפושו אחר המבוך. אז הוא היה זה שירה בברמן וחיסל רבים מחבריו ומשפחתו של לורנס. הוא זה שרקד עם רעייתו המבועתת של שבויו, בדיוק כשם שעשה הפעם הרס"ן קראדוק, ולאחר מכן אף ירה בה למוות לנגד עיניו ועיני בתה. "את יודעת מי אוהב להביט בבבואה שלו? כולם", וויליאם אמר פעם לדולורס. אבל זה לא היה כך במקרה הזה. הפעם, תחת המוות המרחף, כשהסיכונים אמיתיים כפי שתמיד רצה, ביל רואה את הדברים אחרת. דווקא כך המארחים הופכים אנושיים יותר בעיניו.
את מפחידה אותי לפעמים, דולורס
עבור דולורס המתקן הזה הוא עניין שונה לחלוטין. כלי נשק שישרת את מטרתה להשתלט על העולם במקום בני האדם. כאשר וויליאם הראה לה את המקום בעבר בשעה שעוד היה אתר בנייה, בוודאי סיפר לה מה המטרה העומדת לנגד עיניו - להעלות את התודעה של אנשים אל תוך גרסה אנדרואידית שלהם. אם כך, איזה שימוש יכול להיות לה במתקן הזה? הסברה ההגיונית היחידה שעולה על הדעת, וכזו שנסמכת גם על המפגש שלה עם ברנרד בפרק הקודם, היא רצונה להחזיר את ארנולד. האיש שהיא כה אוהבת, שלא חשב דברים טובים על האנושות, ואולי יסייע לה במשימה שהיא מבקשת לממש. אתה חי רק כאורך חיי האחרון שזוכר אותך, אבל החדשות הטובות הן שהאחרון שזוכר אותך ניחן בחיי נצח. עושה רושם שדולורס תצליח בכך במידת מה. לא בהכרח שכפול זהה לארנולד, אלא מה שכרגע נראה כשילוב בין ברנרד לבינו, כזה שנושא זיכרונות משולבים. האיש שמתעורר שבועיים אחרי הטבח על החוף, במה שנראה כמו דיסאוריינטציה לשמה.
אם לשם אכן חותרים, מעניין יהיה לראות כיצד ארנולד יתמודד עם שיבתו כל כך הרבה שנים אחרי שמת. למעשה, האופציה הזו מאירה באור אחר את סצנת פתיחת העונה, השיחה בין ארנולד לדולורס שבה הוא מספר לה על חלומו - הוא נסחף באוקיינוס בעוד דולורס והאחרים כמוה עומדים על חוף מרוחק. האם ייתכן שלא מדובר בשיחה מהעבר אלא בכזו שעוד עתידה להתרחש? האם כשם שוויליאם ניסה לעגן שוב ושוב את אותה שיחה עם ג'ים דלוס, זה מה שדולורס מנסה לעשות בה עם ארנולד? ואם כך, האם זה היה ניסיון שלה לטעת בו את רעיון ההצפה שתטביע את המארחים? "מה אמיתי?", היא שואלת אותו. "מה שלא ניתן להחליף", הוא עונה לה.
אך השאלה המסקרנת באמת היא, אם אכן וויליאם הצעיר והתמים הוא זה שפורד משיב לחיים, איך ייראה מפגש בינו לבין דולורס בעלת התודעה? שניהם כעת נצחיים, מן הסתם עם סדר-יום שונה בתכלית, אבל אולי הוא זה שיצליח למתן אותה קצת? האם התיקון הסמלי של ביל המבוגר בפרק הזה מרמז לנו על התיקון שיכול להיות בין וויליאם לדולורס? האם וויליאם הוא האמיתי של דולורס, בניגוד לטדי, שיועד להיות התחליף? בהתחשב בסופה המקסים של העונה הראשונה, אולי זה אכן מה שמצפה לנו.
משהו מגיע
לקראת סוף העונה הראשונה, אשלי סטאבס ראה על לוח הבקרה הבהוב של הטלפון של אלסי אחרי מספר ימים שבהם נעדרה. הוא יצא אל השטח ושם נתקל באנשי אומת הפראים, שלא נעתרו לפקודות שלו להקפיא כל פונקציה מוטורית. מעט אחרי כן באתר האינטרנט של "ווסטוורלד" ניתן היה למצוא הקלטה קולית של אלסי הקוראת "הלו?". כל זה העלה את ההנחה הסבירה שאלסי עדיין בחיים ושאחרי ההיתקלות שלה עם ברנרד, היא תיקשרה עם סטאבס בהיותו מישהו שהיא סומכת עליו, על מנת שיבוא ויחבור אליה. היה הגיוני גם שמתוקף תפקידה במחלקת התנהגות, היא זו שתכנתה את האינדיאנים להתעלם מהפקודות של סטאבס כדי שיביאו אותו אליה.
כל זה כמובן ירד מהפרק. ההקלטה של אלסי הוסרה די מהר מהאתר, מה שמוביל אותי להאמין שהתכנון המקורי אכן היה יותר בכיוון ההשערה הנ"ל, אבל בדיעבד החליטו ללכת לכיוון אחר: ברנרד, תחת שליטת פורד כמובן, כבל את אלסי במערה מרוחקת. היא נמצאת שם כמה ימים טובים, לרשותה רק דלי, אריזות חלבון קטנות, יש לשער שגם מים למרות שלא ציינה זאת, וכמובן המתת שגורמת לה להיראות מצוחצחת ומקולחת למרות הכל.
בינתיים סטאבס, מתברר, שבוי אצל אומת הרפאים, שלא ברור מהי האג'נדה שלהם. הוא מאבחן כי הם הורגים רק מארחים אחרים ופועלים דווקא על מנת להגן על בני האדם, כך שאולי חטפו אותו מלכתחילה מעט לפני ההפיכה כדי שלא יאונה לו רע. ואם זה המצב, האם האינדיאנים שרצו לקחת את סייזמור ממייב והקטור בפרק הקודם עשו זאת גם כן כדי להגן עליו? כך או כך, קרוב לוודאי שגם זה קורה בתכנות מוקדם של פורד, והוא מעלה את התהייה למה בעצם. גם אחרי מותו האיש מניע כמה נראטיבים במקביל. "זמנו של מביא המוות קרוב, המוות מגיע", אומרת הקשישה לסטאבס בעוד אמילי/גרייס, בתו של וויליאם, שומעת ומפענחת רק חלק מזה - "משהו מגיע". בהתחשב בתכנון של אביה לשרוף את כל המקום הזה, כמו גם בעובדה שממש קרא לעצמו "מוות" כשדיבר עם קראדוק, נראה שביל הוא האיש שאליו האינדיאנית מתכוונת.
קטנות
כמו ביל, שהצהיר בעונה הקודמת כי הפעם הגיע לווסטוורלד שלא על מנת לעזוב, כך גם בתו הפעם שאומרת לסטאבס, "אני לא מחפשת לצאת מכאן".
זוכרים את בני הזוג האורחים מהפרק הראשון של הסדרה, אלה שיצאו עם השריף לתפוס את הקטור ואז השריף נתקע באמצע, ומאוחר יותר בסוויטווטר הבעל ירה בהקטור רגע לפני שהחל בנאום שסייזמור היה כל כך גאה בו? אז הנה הם כאן, שבויים אף הם אצל אומת הרפאים, והאישה עדיין נוזפת (בצדק) בבעלה. רגע מצוין.
השלכות קטלניות: טדי חס על הקונפדרדוס בפרק הקודם ולא הוציא אותם להורג, והתוצאה הייתה טבח וטראומה בעיירה לאס מודאס. ביל בחר לא להשמיד את גרסה 149 של ג'ים דלוס, והטכנאי המסכן שילם בחייו.
אפרופו, כל סצנת הפתיחה עם ג'יימס דלוס נראתה כמו מחווה ישירה לסדרה קודמת של ג'יי ג'יי אברמס, אחד ממפיקי "ווסטוורלד" - "אבודים". בתחילת העונה השנייה, כשדזמונד הוצג לנו לראשונה, זה היה ממש באותו אופן. גבר סקוטי כלוא בתוך מתקן מסתורי, אופני כושר, מוזיקה מתקליט, מוזג לעצמו משקה. מדויק מכדי להיות מקרי.
השירים שג'יימס דלוס שומע בתקליטים שלו: "Play With Fire" של הרולינג סטונס (ששמו מדבר בעד עצמו) ו-"Do The Strand" של רוקסי מיוזיק (שנפתח במילים "יש סנסציה חדשה, בריאה נפלאה") - שני אולדיז שלא בטוח שעוד נוצרו כשדלוס נולד. אולם המוזיקה הכי יפה בפרק הגיעה בסופה. אם חששתי שהנעימה היפהפיה ביותר בסדרה, "דוקטור פורד", תימנע מאיתנו מאחר שהדמות איננה, משיכת החוטים שלו גם מהקבר מציפה גם את המוזיקה, תודה לאל. זאת הפעם השנייה שזה קורה בעונה הזו - בשני המקרים היא מגיעה כאשר פורד מגלה את עצמו לביל באמצעות הילדים המארחים.
העונה השנייה של "ווסטוורלד" משודרת במקביל לארה"ב ב-yes, HOT וסלקום TV.