לראשונה מאז הפרק השני של "ווסטוורלד" - עת דולורס עמדה מחוץ ל"מריפוסה", נתבקשה על ידי מייב להתרחק וענתה בתגובה ש"לתענוגות אלימים יהיו סופים אלימים" - שתי גיבורות הסדרה נתקלות זו בזו לרגע. ההיתקלות הזו מחדדת מאין כמוה את השקפות העולם השונות בין השתיים. "נקמה היא רק עוד תפילה במזבח שלהם, ואני גמרתי לכרוע", אומרת מייב. "זה בגלל שאת חופשיה", אומרת לה דולורס.
ובאמת נראה שמייב חופשיה. מה שמעסיק אותה - החיפוש אחר בתה - הוא בחירה שלה בלבד, כזו שמנוגדת לחלוטין לתכנות שלה. בשום פנים אי אפשר לומר את אותו הדבר על דולורס. אופיה הוא שילוב של בת החוואי התמימה ושל דמות רצחנית וחדורת נקם, אבל בניגוד למייב, זה הנראטיב שפורד הנחיל לה. אמנם יש לדולורס בחירה חופשית וללא ספק ירתה בפורד מיוזמתה, אבל היא עדיין כבולה לאופי שלה, והאמת היא שאנחנו לא יודעים אם שאר מעשיה כתובים מראש או נתונים לבחירתה. כשם שרוברט תכנן מראש שמארחים יירו בעצמם תחת שיסורו לפקודתו של ביל (האיש בשחור), כך אולי תכנן שדולורס תצוד את חבר המנהלים של דלוס. וכשם שהוא משדל את ביל למצוא את הדלת, אולי באותה מידה הוא דואג שדולורס תשאף להגיע לאותה נקודה ותכשיל אותו.
המפגש בין מייב לדולורס נושא כנראה חשיבות לא קטנה, מאחר שהוא אחד מאלה שהפרק קרוי אחריהם: "איחוד". הוא נמשך זמן קצר מאוד, אבל מבהיר עבורנו את סדר היום של כל אחת מהן, ואת ההגדרה של כל אחת מהן ל"חופש". מושג חוזר ונשנה בפרק הזה. ואולי האיחוד הוא בכלל בין מייב לטדי. "אני מכירה אותך", היא אומרת לו. "אתה מרגיש חופשי?". מבטו מסגיר שזה כנראה כלל לא המקרה. ואילו במסגרת האיחוד השני, וההדוק יותר, שמציג הפרק, אומר ביל ללורנס (קליפטון קולינס ג'וניור): "הפעם יש לכם מהפכה אמיתית. אתה וכל חרא אחר במקום הזה חופשיים".
האם זה באמת כך? משהו באופן שבו הפרק בנוי מזכיר לנו שוב שהכל מורכב מלולאות, מהדברים המוכרים. "מאד'ר פאקר", אומר לורנס בתדהמה זוהי הפעם השלישית, אחרי שביל יורה באנשים שעוד רגע מוציאים אותו להורג. ביחד הם גם הגיעו לפאראיה, שם נפגשו לראשונה כאשר לורנס היה אל לאזו, האיש שפשר שמו הוא "הלולאה", בתפקיד שמגלם עכשיו מארח אחר (גוסטבו פרינג, כלומר ג'יאנקרלו אספוזיטו). זה מעבר לחזרה על תחנות משותפות לוויליאם ולורנס. "אין בן אדם אחד בעולם שידבר אלי בנימה הזו. אולי בחיים קודמים", אמר האיש בשחור ללורנס בעונה הקודמת. "אין איש חי שידבר אלי ככה. לא עוד", אמר ג'ים דלוס (פיטר מאלן, "קווארי") לוויליאם בפרק הנוכחי, התרחשות שאירעה עשורים לפני כן. כשהאיש בשחור אמר את זה בעונה שעברה זה נועד כדי למתוח קו בינו לבין עצמו הצעיר וטוב הלב, וויליאם. הפעם ההשוואה היא לאיל עסקים זקן וחולה.
משהו כה נשגב
אולי זו הזדמנות טובה לעשות קצת סדר בזמנים שהציג בפנינו הפרק. כל מה שקורה עם דולורס המורדת ועם ביל שמחפשים את גלורי/העמק שמעבר/שערי גן עדן הוא המשך ישיר להפיכה שכוננה המארחת ושאת תוצאותיה ראינו בפרק הקודם. זה קורה קצת פחות משבועיים לפני שברנרד (שכלל לא הופיע בפרק החדש) מתעורר בחוף ומגיע עם אנשי מחלקת המבצעים אל הים החדש שנוצר בפארק ובו מוטלות "גופות" המארחים, כך שהסברה שההתרחשויות האלה מובילות לשם נעשית הגיונית יותר ויותר. כל יתר האירועים בפרק מתרחשים עמוק בעבר, לפני כ-35 שנה והלאה, חלקם לפני אירועי העונה הראשונה וחלקם אחרי כן.
1. לפני כ-35-36 שנה: בסצנה הראשונה, עוד לפני הפתיח של הסדרה (משהו שקורה לראשונה בתולדותיה), ארנולד מציג בפני דולורס את העולם שלו. עמוס אורות מנצנצים, בניינים נישאים וכיתובים בסינית. ארנולד אומר לה שהוא מקים שם את ביתו בשביל אשתו ובנו צ'ארלי, שעודנו בחיים בשלב הזה, כדי שיהיו קרובים אליו, מה שמאשש את הגילוי מהפרק הקודם שווסטוורלד נמצאת באי סמוך לסין. ארנולד התעקש בפני פורד שדולורס עוד לא מוכנה להדגמה בפני משקיעים, וכנראה צדק: פעמיים היא שואלת אותו אם אי פעם ראה משהו כה נשגב. היא לא לגמרי מאופסת שם.
במקום דולורס, בסצנה שמגיעה בהמשך הפרק אבל מן הסתם מתרחשת באותו ערב, נשלחת אנג'לה (טלולה ריילי). כיום אחת מאנשיה של דולורס ובעבר זאת שקיבלה את פניו של וויליאם כשהגיע לווסטוורלד לראשונה. בשלב הזה, כחמש שנים לפני ההרפתקה שלו, וויליאם - שכרגע רק יוצא עם ג'ולייט דלוס - נתקל באנג'לה בצאתו מהמקום ומעיף בה מבט, אבל לא יזכור אותה. היא ושותפה לדרך (השחקן זאק מקלרנון מ"פארגו", שפגיעת ראש שלו מחוץ לסט במהלך צילומי "ווסטוורלד" נטרלה את ההפקה למשך זמן מה) מדגימים ללוגן את יכולות הבינה המלאכותית של ווסטוורלד. סצנה נהדרת שחבל שהטריילר ספיילר. כך לוגן התוודע אל הדבר הזה ונשבו בקסמו, בלי שבכלל פגש את ארנולד וכנראה גם לא את פורד, לפחות אז. אגב כך אנחנו מגלים שדלוס - כפי ששיערו רבים - הוא שם המשפחה של מקים החברה.
המיקום של הסצנות האלה בציר הזמן מוקדם במיוחד ביחס לכל מה שראינו בסדרה. היחידות שקודמות להן הן אלה שבהן פורד וארנולד עבדו על המארחים לאורך שלוש השנים שלפני פתיחת הפארק: חצי-מארח השכוב על השולחן ומביט בפורד הצעיר, ארנולד שמעיר לראשונה את דולורס, המארחים שלומדים לרקוד זה עם זה כדי לסגל לעצמם תנועות אנושיות. אפילו החיפוש של דולורס אחר המבוך קרה רק אחרי כן, מאחר שצ'ארלי כבר מת בשלב הזה, וארנולד התאבד מעט אחרי כן בניסיון כושל למנוע את פתיחת הפארק.
2. לפני כ-30 שנה: הסצנה השנייה שמתרחשת בעבר היא זו שבה וויליאם מביא את ג'ים דלוס אל הפארק כדי להמחיש לו את היכולות ואת האפשרויות, ולשדל אותו להשקיע בפארק ה"מדמם כספים", כפי שניסח זאת לוגן בעונה הקודמת. קרוב לוודאי שזה קורה מעט אחרי הביקור המשותף של וויליאם ולוגן, שבסופו החליט לשעוט אל פסגת "דלוס" על חשבון לוגן. וויליאם מצליח לשכנע את חמיו להשקיע בזכות הרעיון שזוהי דרך אולטימטיבית להשיג מידע על האורחים. הרי בווסטוורלד, כידוע, נחשף אופיו האמיתי של כל אדם.
3. לפני כ-25 שנה: מסיבת הפרישה של ג'ים. וויליאם כבר נשוי לג'ולייט ויש להם ילדה קטנה, שלפיה אנחנו יכולים לשער כמה זמן עבר בינתיים. וויליאם צמח בצמוד לג'ים, מה שהועיל לשניהם, אבל עכשיו הזקן חולה, ומשתמע שאחד המיזמים של דלוס הוא לנסות להשיג לו מרפא. בינתיים בחוץ שוכב לוגן, מסומם לחלוטין, מזהה את המארחת שבעקיפין הביאה למפלתו, ובפיכחון מפתיע מבכה את סופה של האנושות.
4. מספר שנים אחרי כן. במטה "מסא" עומד וויליאם, מבוגר יותר, לצד דולורס היושבת עירומה, אומר לה שהיא אפילו לא חפץ אלא בבואה, ואז לוקח אותה להראות לה את הפרויקט החדש שלו, משהו שהוא חופר בפארק. "האם אי פעם ראית משהו כה נשגב?".
מהפכה אמיתית
"מי ייתן והנצח שלכם יהיו קצר להפליא"
(לוגן המסומם מרים כוסית)
השילוב הזה בין העבר להווה חידד את העובדה שכולם אכן חותרים אל אותו מקום. רוברט לפני מותו דואג לשלוח את ביל למשחק משלו, למצוא את הדלת, ועתה ביל מבין שמדובר במקום שהוא עצמו יצר, מה שהוא מחשיב כעת כטעות הגדולה ביותר שלו. זהו המקום הנשגב שוויליאם הצעיר מראה לדולורס ושעכשיו היא מסוגלת לזכור, שלל דחפורים במהלך חפירות. אבל מה בעצם יש שם? ומה הופך אותו לנשק בעיניה של דולורס? אנחנו יודעים שהיא יודעת משהו היטב. "אתה אפילו יודע על מה אתה שומר? מה המטרה האמיתית של המקום הזה?", היא שואלת את איש האבטחה עם הנוזל הלבן על פניו. "אבל אני יודעת".
בהקשר הזה, גם בפרק החדש הדבר הכי מעניין הוא הזיכרונות של ברנרד מהפרק הקודם. מצד אחד אנחנו יודעים בוודאות שאלה זיכרונות שלו, כי בין היתר הוא חוזר לרגע אל העימות שלו עם פורד מהפרק התשיעי ואז לירי של פורד בידי דולורס בפרק העשירי. מצד שני אנחנו מגלים הפעם שאחד הזיכרונות שחלפו לנגד עיניו, שייך בכלל לארנולד. זו הסצנה בתחילת הפרק שבה דולורס בשמלת ערב שחורה מביטה סביבה בהשתוממות, והתרחשה הרבה לפני שברנרד בכלל היה קיים. מצד שלישי - ראינו בשעתו את הזיכרונות של ברנרד בכללותם, הוא הרי "הכריח" את פורד לקחת אותו אל ההתחלה. ראינו את פורד מעיר אותו לראשונה ונותן לו את שמו. אז מאיפה הגיע פתאום לברנרד זיכרון כל כך ישן שאפילו לא שייך לו?
קשה לא למתוח קו בין מעבדת הדנ"א שברנרד גילה בפרק הקודם לבין יתר ההתרחשויות. אם דלת הכניסה למתקן הזה זיהתה את הדנ"א שלו, ואם מוחו נושא זיכרונות ששייכים לאיש שעליו הוא מבוסס - האם בטווח של השבועיים האחרונים ברנרד איכשהו מוזג עם ארנולד, בעזרתה האדיבה של דולורס? אולי זו מסקנה מרחיקת לכת, אבל נדמה שכל הפרק עוסק בדיוק בזה, בדרכו המרומזת. היכן שיש עץ דעת, יש גם עץ חיים. כשג'ים דלוס החולה משוחח עם וויליאם במסיבת הפרישה, מובן שזמנו של הזקן קצוב ושוויליאם עמל על משהו שאולי ישנה את זה. ובחוץ, כשלוגן מדבר עם דולורס על כליית המין האנושי, הוא מאחל בפירוש שהנצח של בני האדם יהיה קצר. משמע: וויליאם עובד על חיי נצח?
לא ברור אם ג'ים דלוס זכה לראות את זה קורה, אבל וויליאם הצליח לנצח את המחלות: בפרק הרביעי אורח בפארק הודה לו על כך שהארגון שלו הציל את חיי אחותו. כבר בפרק הראשון אמר פורד לברנרד, "הצלחנו לחמוק משוט האבולוציה, הלא כן? אנחנו יכולים לרפא כל מחלה, להשאיר בחיים אפילו את החלשים ביותר שבינינו". אבל הסיפא של דברי פורד היא זו שמעניינת במיוחד ומתקשרת למצבו הנוכחי של ברנרד (או שמא ברנרנולד?): "יום בהיר אחד, אולי אפילו נוכל להקים את המתים לתחייה".
"מוות הוא לא מה שהיה פעם", אומר ביל ללורנס. משתמע שזה תקף למארחים, שכעת קוראים תיגר על החידלון ומתעקשים לחיות. אבל במקביל נדמה שהאמירה הזו עשויה לחול גם על בני האדם, לפחות באופן עקיף. ביל מדבר על בית דין של מעלה, דולורס מצהירה שהרגה את אלוהים, שאין מי שישפוט אותם עכשיו, ומקימה לתחייה מארחים שיושבים כמו ישו בסעודה האחרונה. הרפרנסים התנ"כיים, שתמיד פעפעו ב"ווסטוורלד", תופסים בפרק הזה את קדמת הבמה.
עתה ביל, שבעונה הקודמת הצהיר שהגיע אל ווסטוורלד בפעם האחרונה מתוך מטרה לא לחזור לעולם, מבקש להגיע אל המקום שבו עשה את הטעות הגדולה ביותר שלו. אל "הדלת" של פורד, במסגרת המשחק שמתחיל היכן שביל נגמר, ונגמר היכן שהחל. "אלחם את דרכי חזרה
", הוא אומר ללורנס בסלון, "ואז אשרוף את כל המקום המזוין הזה". כולל, יש לשער, את הטעות הגדולה שעשה.
קטנות:
ההדגמה שביצעו המארחים עבור לוגן כנראה לא נועדה רק להיות מגניבה, אלא מלמדת אותנו מספר דברים. למשל שגם אנדרואידים יכולים לשלוט בחבריהם בהינף אצבע, אם יתוכנתו לכך. וכמו כן, כשם שמאז שהתעוררה דולורס היא זוכרת עשרות שנים אחורה, אולי כך גם יזכרו אנג'לה והאינדיאני שאיתה והמארח שלימים יהפוך להיות מפקד בצבא הקונפדרדוס (ג'ונתן טאקר, "צדק פרטי"), וייתכן שאפילו קלמנטיין, אף שעברה הסרת אונה.
אפרופו, האם כל המארחים יודעים לנגן בפסנתר? בהדגמה הראשונה זוהי קלמנטיין, ובמסיבת הפרישה של ג'ים דלוס דולורס היא הנגנית. שתיהן מבצעות את אותו שיר, "The Man I Love" של ג'ורג' ואיירה גרשווין, שיר ערגה של אישה המחכה לגבר שלה. מאז שראה אור ב-1924, השיר בוצע בין היתר על ידי אלה פיצג'רלד, בילי הולידיי, לינה הורן, וירה לין, פגי לי, דיאנה רוס ואחרות.
"לחייכם, חארות", מרים לוגאן את כוסו. בדיוק כמו במילים של "Runaway" היפהפה של קניה ווסט, שגרסת פסנתר שלו בעיבוד רמין דג'וואדי, מלחין "ווסטוורלד", מתנגנת בפרק. "בואי נרים כוסית לכל הדושבאגז", קניה שר במקור, "בואי נרים כוסית לכל החארות, בואי נרים כוסית לכל המניאקים... מותק יש לי תוכנית, ברחי הכי מהר שאת יכולה".
בעונה הראשונה ג'ולייט הייתה רק אישה בתמונה, זו שלוגן נשא עמו כדי להביא לוויליאם לבסוף, ועשורים אחרי כן מצא אותה פיטר אברנת'י והשתגע. זו הייתה בסך הכל תמונת סטוק שההפקה השתמשה בה, והמצולמת בה היתה קלייר יונביה, מתמודדת בעונה העשירית של "הטופ מודל הבאה", שרק בדיעבד גילתה שתמונתה מככבת בסדרה. הפעם ההפקה התקדמה צעד נוסף: יונביה מפציעה בפועל בפרק כג'ולייט.
בעונה הראשונה הכרנו את רוברט פורד כקנאי ליצירותיו, כולל השתלת נפץ בשדרת המארחים כך שאם ינסו לעזוב גופם יתפוצץ. בשעתו זה אילץ את שרלוט הייל ותרזה קאלן להבריח את הקניין הרוחני באמצעות מארח שישדר ללוויין, ואת מייב לשרוף את עצמה כדי שתורכב מחדש בלי הנפץ ותוכל לעזוב. על כן מוזר מאוד לראות שוויליאם הביא את דולורס למסיבת הפרישה של חמיו. השתמע שזה לא בדיוק משהו שפורד איפשר לעשות.
איזו הפתעה מלבבת לראות פתאום את ג'יאנקרלו אספוזיטו ("שובר שורות", "סמוך על סול"), בהופעת אורח סודית. מן הסתם הלו"ז של "סול" לא מאפשר לו להישאר יותר מדי, אבל מי יודע, אולי הוא עוד ישוב.
לי סייזמור בתור נער אורווה - הרגע הכי מצחיק של הפרק.
ולרגע קצרצר כשוויליאם וג'ים נמצאים בסוויטווטר, ניתן לראות את ארמיסטיס, לימים אשת הנחש הרצחנית, משמשת כשריף של העיירה.
העונה השנייה של "ווסטוורלד" משודרת במקביל לארה"ב ב-yes, HOT וסלקום TV.