בשלב הזה בחייה של "משחקי הכס", אנחנו כבר יודעים שחוקי הפיזיקה של ווסטרוז פועלים בצורה שרירותית שלא אמורה לשרת את האינטליגנציה אלא את מה שהעלילה דורשת באותו רגע. שהדמויות פועלות בצורה בלתי עקבית או סתם לא הגיונית על מנת לא לפגום במהלך התקין של הסיפור כפי שדיוויד בניוף ודן וייס משרטטים אותו. על כן אין באמת כבר טעם להתקטנן על כל פרט. אין סיבה להתפלא על התוכנית האווילית של ברון, ועל כך שבכלל נכנס לו כאוות נפשו לווינטרפל ואז בדיוק לחדר שבו נמצאים שני האנשים שהוא אמור לצוד. ולמה סרסי לא מנצלת את ההזדמנות להרוג את טיריון על אף ששלחה אחריו מתנקש. ואיך היא בכלל מצליחה לשמוע את טיריון מראש המגדל למרות שאינו טורח להרים את קולו. גם אין טעם לתהות על כמות המתים הזעומה להפליא ששורפים הגיבורים בווינטרפל, בהתחשב בכך שעליהם להיפטר גם מכל (לפחות) עשרות אלפי הזומבים שצבאו עליהם. זו פריבילגיה מיותרת לשאול מדוע הם עושים זאת בצמוד לחומות ווינטרפל כך שכל העשן הסמיך הזה יטריד אותם - כלומר אמור להטריד אותם - במשך שעות. ולמה ג'ון נושא את ההספד כשגבו אל הקהל.
מעל הכל, כמובן, אין שום צורך לדבר על כך ששלוש חניתות תמימות פוגעות ברייגל בדיוק פנומנלי, בעוצמה קטלנית, ממרחק של מאות מטרים, על ידי יורים שסביר כי מעולם לא יכלו להתאמן על מטרה נעה, ממיקום כה בלתי-יציב כחרטום ספינה שמסתתרת מאחורי צוק. כל זה לפני שדאני קולטת את צי הברזל על אף שהמרחבים פרושים לפניה ממעוף הציפור, פשוטו כמשמעו. וכמובן, מטח שלם של חניתות משורת ספינות מפספס את הדרקון שנמצא ממש מולו, הרבה יותר קרוב מכפי שהיה רייגל המנוח. אל תשאלו איך בעולם ימי הביניים של "משחקי הכס", ה"עקרבים", המתקנים יורי החניתות האלה (נזכיר: חבל מתוח על מקל עץ שבסופו ברזל משונן), הפכו לנשק שמפרק ספינות אויב באופן שאפילו תותחים בראשית ימיהם לא עשו. גם מיותר להשתומם על כך שדאני נמנעה פשוט להקיף את הספינות הללו או לבוא מעליהן ולשרוף אותן עד היסוד, ועל כך שבראן לא התריע על התוכניות של סרסי ויורון. הרי זה לא שהיה לו פנאי בשעות הארוכות שבהן גלש באינטרנט בחורש האלים בציפייה למלך הלילה. הוא בדיוק בחן את השרטוטים של כיסא הגלגלים שדיירון טארגאריין בנה לאחיינו לפני 120 שנה.
אין טעם, פשוט כי הרבה יותר כיף לצפות ב"משחקי הכס" בלי ציפיות לשכל ישר או לדמות נבל פחות קריקטורית מאשר הפיראט המקושט יורון גרייג'וי. זו כנראה הסיבה שהפרק היה מבדר ככלות הכל. באופן מובהק ונטול התנצלויות, "משחקי הכס" כעת חותרת אל סופה בלי שיהיה לה איכפת אילו הריסות יישארו בדרך. לא בשונה מדאינריז, יש להניח.
מלכת האפר
זה כבר כמה עונות ש"משחקי הכס" מכשירה את הדרך להפיכתה של דאני לבת דמותו של אביה, המלך המשוגע. זה התחיל בסיפורים עליו שתמיד הטילו צל על בתו, המשיך בבלמים שיועציה של דאינריז תמיד ביקשו לשים בפניה, ומגיע כעת לשיא כשהיא נמצאת בארץ שתמיד חלמה לכבוש אבל לא גורפת את אהבת האזרחים, זוכה לאיום על תביעתה לכתר ולפקפוק מצד אנשיה באשר להלך רוחה.
הפרק הרביעי של העונה השמינית, "האחרונים לבית סטארק", מציג את דאני מבודדת וגלמודה. היא מצליחה לשנות את האווירה הקודרנית באולם ווינטרפל בהעניקה לגנדרי תואר וטירה, אך לא קונה באמת את אהבת ההמונים, לא כמו אהבת העבדים ששיחררה מעבר לים הצר וקראו לה "מיסא". לא כמו שכל הנוכחים באולם אוהבים ומעריכים את ג'ון. תוך ימים ספורים דאני איבדה את תביעתה המבוססת לכס, את חברה הטוב ג'ורה, את פרשי הדם שלה, את אהבתו של ג'ון, את דרקונה/ילדה רייגל ואת נאמנתה האהובה מיסאנדיי. עם המבט הזה על פניה של דאני בסוף הפרק, מין פרצוף של הרסן המותר, קל לראות אותה אומרת את דבריו של המלך אאריז טארגריין, השני לשמו: "שרוף את כולם".
אביה של דאינריז לא היה משוגע מההתחלה. למעשה, כפי שסיפר המלומד פייסל בעונה הראשונה, בראשית מלכותו הוא נתפש כנדיב וחכם. אלא שאט אט השתבשה עליו דעתו, מחיר גילוי העריות המפורסם של שושלת טארגאריין. הוא הפך פרנואיד יותר ויותר, ובהתאם גם רצחני. הנסיבות של דאני שונות בתכלית כמובן. יש לה סיבות טובות להיות פרנואידית, אכן חותרים תחתיה; ומעבר לכך, בהתאם לעצות של טיריון וג'ון היא ניסתה פעם אחר פעם להימנע מלפגוע באזרחים תמימים מאז שהגיעה אל ווסטרוז, וזה עלה לה בקורבנות רבים. אמנם במקרה הזה מיסאנדיי ורייגל נפלו בלי קשר להסכמה להטיל מצור על מעלה מלך, אבל זה לא משנה, לא במבחן התוצאה. זו בוודאי האסטרטגיה של סרסי, שמעוניינת להזכיר לאזרחים את מורשתה של הטוענת לכתר, בת המלך שרבים מהם זוכרים את שלטון האימים שלו. דאינריז תתקוף את העיר כולה, אזרחים רבים ימותו בזעקות אימה. הם אולי שונאים את סרסי והיא שונאת אותם, כמו שאומר טיריון, אולם את הכובשת החדשה כנראה ישנאו הרבה יותר.
והנה הבעיה עם "משחקי הכס" כרגע: אי אפשר לדעת אם הבחירות של סרסי במפגש ביניהן הן חלק מהתכנון הגדול שלה, שיקול דעתה הלקוי או עוד קורבן של כתיבה גרועה. המשלחת הזעירה של דאני ניצבת מול חומות מעלה מלך כשעליהן עשרות קשתים ולפחות ששה "עקרבים" סמוכים, לא רחוק מאחוריהם עומד דרוגון. זו בדיוק ההזדמנות של סרסי לחסל את יריבתה ואת הדרקון שלה. המפלצת אמנם נינוחה ורגועה במקומה - מה שהיה מקשה עליהם לפגוע בו כי רצוי שזה יהיה בתנאים הכי קשים שניתן להעלות על הדעת - אך סרסי אפילו לא מנסה. תחת זאת היא כורתת את ראשה של מיסאנדיי כדי לזמן את זעמה של דאני. ואכן, המבט על פני האחרונה הוא של דם ואש ותמרות עשן. דבריה האחרונים של מיסאנדיי, בקשת הנקם "דרקאריס", מתפרצים לדלת פתוחה.
רשימת חיסול
הגם שהבחירה לסיים את ענייני האויב האלמותי המחריד והמבעית שלושה פרקים לפני סופה של הסדרה נדמתה משונה, יש משהו פואטי בכך שבני האדם מחסלים איום ענק ואז מתפנים שוב למלחמות הקטנוניות שלהם. כי הרי זה לא באמת קטנוני. זה אנושי, ולשם שינוי אפילו נאמן למורשתה של "משחקי הכס". התנודות במצב הרוח ניכרו לא רק ביחסי דאני והצפון, אלא באופן כללי אצל שוכני ווינטרפל. רוב הפרק הזה, ליקוק הפצעים, מזכיר את הלילה שקדם למלחמה, של רעות וקרבה וסקס ואחווה, אבל עם עננה מעליהם. ג'יימי, טיריון ובריאן משחקים במשחק השתייה ששיחק השימדון עם ברון ושיי באוהל בעונה הראשונה, כמו כדי להזכיר לנו ששכיר החרב עושה את דרכו אליהם. גנדרי אמנם רוּמם, אך מעט אחרי כן נדחה על ידי אריה. כפי שהשיבה לאביה בעונה הראשונה כשאמר שהיא תינשא ותהפוך לליידי, כך היא אומרת לגנדרי עתה: "אני לא ליידי. זאת לא אני". טורמונד עגב על בריאן במשך שנים אך נאלץ לראות את ג'יימי זוכה בה. בריאן עצמה אמנם מקבלת לרגע את האיש שהיא אוהבת, אבל למחרת בלילה הוא עוזב. כפי שאמר ג'יימי כשהגיע לווינטרפל בפרק השני של העונה: "כל מה שעשיתי, עשיתי עבור משפחתי וביתי. הייתי עושה הכל שוב".
קשה להעלות על הדעת משהו טוב שיכול לצאת מהבחירה הזו שלו לחבור אל אחותו ואהובתו, האישה שזה עתה גילה כי שלחה אדם להתנקש בו. לאורך השנים ג'יימי עבר מסע של השלת מגרעותיו ויוהרתו, ואת רובו עשה עם האבירה שאת זרועותיה הוא עוזב כעת. בין אם ימות או יחיה, בין אם עם סרסי או בלעדיה, בין אם תמות מידיו או לא, הבחירה הנוכחית של ג'יימי היא מעידה. אקט שכמו גוזר את דינו.
כך בדיוק גם כלב הציד. "יש רק דבר אחד שישמח אותי", הוא אומר לסאנסה, באיחוד מבורך אחרון שקיבלנו לפני פרידה. סנדור קלגיין איבד את חבריו לאחווה ללא דגלים, תרם לניצחון נגד מלך הלילה וכעת נותר ללא מטרה. מה עוד נשאר לו מלבד נקמתו באחיו? ובכן, הרבה דברים, הוא יכול למשל להצטרף שוב לקהילה נעימה כשם שעשה אחרי שאריה הותירה אותו למות. אולם מאחר שסופה של "משחקי הכס" ממשמש, הגיע הזמן לסגור גם את המעגל הזה, ומה טוב יותר מאשר להתאחד שוב עם חברתו לדרך?
אך גם אריה עושה את דרכה בשמה של שליחות מקוללת, ועוד מתוך כוונה מפורשת לא לחזור. משימת התאבדות. היא דובקת במטרתה המקורית, רשימת החיסול שמתוכה עוד נותרו סרסי וההר. אבל זה כל כך מיותר, הרי השניים האלה גם ככה נמצאים בצד נטול דרקונים במלחמה, מה כבר אריה תעשה שם? היא יכולה פשוט להניח לאירועים להתרחש. אולם אולי יותר מכולם היא מגלמת את הריקנות שאחרי הניצחון. אריה הצילה את האנושות כולה וכעת אמורה לחזור לשגרה שהיא אינה יודעת מהי. אז היא חוזרת לתכנון המקורי, בין אם תצליח בו ובין אם לא, אבל גם לא מתכננת לשרוד אותו. זוהי תכלית קיומה. אפשר רק לקוות שהיא תשרוד את הפרקים האחרונים ושתמצא לה תכלית אחרת. לא אתנגד לספין-אוף על מעלליהם של אריה ההאונד.
קטנות
באיזה קטע ג'ון נפרד בחיבוקים מטורמונד, סאם וגילי, אך לא שועה ליפחה של אוב ולא מזכה אותו אפילו בלטיפה? קר. קר מאוד.
יש יותר מדי דברים שקורים מחוץ למסך. רציתי לראות את התגובות של סאנסה ואריה לגילוי של ג'ון. רציתי גם לראות את ג'ון חוזה לראשונה באריה נלחמת. בשני המקרים זה נמנע מאיתנו, וחבל מאוד.
נד סטארק שבר את לבה של אשתו כשהציג את התינוק שהביא עמו מהמלחמה כבנו הממזר, והמשיך לשבור אותו במשך 16 שנים בכך שלא גאל אותה עם האמת. כל זה מתוך חשש לחיי אחיינו ובשל ההבטחה שנתן לאחותו להגן עליו בכל מחיר. הבת שלו, לעומת זאת, יודעת את הסוד חמש דקות לפני שהיא מנחילה אותו הלאה. הכבוד הסטארקי פסח עליה, או ליתר דיוק היא ויתרה עליו. אולי דווקא זה מה שישרת אותה בפרקים הבאים, בניגוד לאביה.
אנחנו לא לגמרי יודעים בדיוק מה בראן מסוגל לראות בעיני רוחו. מעולם לא הייתה אינדיקציה לכך שהוא רואה את העתיד, אלא רק את ההווה ואת העבר. הפעם הוא גם אומר בפירוש לטיריון שלא יקנא בו - הוא חי בעיקר בעבר.