שכחו אותי בבית: המלצות סרטים לצפייה ביתית

טקס האוסקר האחרון כבר נראה כמו היסטוריה ארוכה השייכת למציאות אחרת, אבל הוא התרחש בסך הכל לפני קצת יותר מחודש. למי ששכח, התחוללה במהלכו דרמה גדולה, במסגרתה "פרזיטים" הדהים את מי שנחשב לפייבוריט הברור והקלאסי לזכייה, "1917".

בסופו של דבר, "1917" הסתפק בשלושה אוסקרים - בקטגוריות הצילום, האפקטים ומיקס הסאונד. אך האכזבה הזו לא גורעת מאיכותו ומחשיבותו, ומי שפיספס אותו באולמות הקולנוע מוזמן להשלים את החסר בביתו, שכן לאור המצב, החליטו המפיצים המקומיים להקדים את עלייתו ל-VOD.

כמשתמע משמו, הסרט מתרחש במלחמת העולם הראשונה ומבוסס על סיפורים שהבמאי סם מנדס שמע מסבו. את עלילתו אפשר לסכם במשפט אחד - שני חיילים נשלחים לחזית כדי למסור הודעה הרת גורל. מסלול המכשולים שלהם מתואר בפנינו במה שנראה כשוט אחד, ללא עריכה. לפחות על המסך הגדול, התוצאה היתה עוצרת נשימה. האם היא תישאר וירטואוזית ומסחררת גם בממדים הצנועים של המכשיר הביתי? לא בטוח, אבל שווה לתת לזה הזדמנות.

האולפנים ההוליוודיים נלחמו בשנים האחרונות לשמור על הגבולות המסורתיים בין ההפצה הקולנועית והביתית. שום דבר לא הזיז אותם מן העמדה העיקשת שלהם, אפילו לא נטפליקס, אבל בסופו של דבר הקורונה שברה אותם - גם אם חלקית. בגזרת האנימציה, למשל, יוניברסל החליטו לשגר את "טרולים מסביב לעולם" היישר ל-VOD ולוותר על אולמות הקולנוע, ודיסני שלחו לשם את "קדימה" של פיקסאר רק כמה שבועות לאחר שעלה למסכים.

כל זה רלוונטי רק לארצות הברית, אבל הנה משהו שרלוונטי גם אלינו: עלייתו של "לשבור את הקרח 2" ל-VOD הוקדמה, והוא נוחת במסך הקטן כבר בסוף השבוע, מוקדם מכפי שתוכנן. כמעט מיותר להציג את הסרט, אבל נעשה זאת בקצרה בכל זאת: מדובר בהמשכון של להיט הענק הפולחני, המתאר כיצד אנה ואלזה יוצאות יחדיו בעקבות סוד מן העבר של משפחתן, שעלול לסכן את קיומן ואת זה של הממלכה כולה.

הפרק השני מוזיקלי יותר מקודמו, וגם הרבה יותר אפי, הרפתקני וקודר. לא פחות חשוב מכך: מתוך הבנה כי אולף הוא אחת מדמויות המשנה המוצלחות שנראו על המסכים בשנים האחרונות, הנפח העלילתי שלו שודרג כאן משמעותית, וטוב שכך.

מצד אחר, ומטבע הדברים, "לשבור את הקרח 2" פחות מיוחד, מקורי ומושלם מהפרק הראשון בסדרה. כל זה, מן הסתם, לא ימנע מן המשפחות הנצורות לצפות בו בסוף השבוע - ואפשר להמר שהן יעשו זאת הרבה יותר מפעם אחת.

אלי גורנשטיין שאג השבוע כשחזר לתפקידו המיתולוגי כסקאר בסרטון ויראלי וביקורתי נגד התנהלותו של נתניהו. כעת, מעריציו מוזמנים לצפות בו עושה ב"בשורות טובות" את אחד מתפקידיו הגדולים ביותר, כרופא סמכותי המלווה זוג שלא מצליח להביא ילדים לעולם ונכנס לתהליך מפרך של טיפולי פוריות.

נלי תגר ורועי אסף מצוינים כזוג, ובצידם ובצד גורנשטיין מככבים כאן שלל שחקנים מעולים אחרים, בהם אוולין הגואל ושמיל בן ארי. הבמאי ארז תדמור מצטיין לא רק בכל הקשור לבימוי השחקנים אלא גם באספקטים אחרים, ונעזר בצלם דניאל מילר כדי לתת כמה טאצ'ים קולנועיים ולמנוע מהדרמה הזו לגלוש למחוזות תיאטרליים. התוצאה מרגשת מתחילתה ועד סופה, והסצינות האינטנסיביות המתרחשות במקלטים בזמן הפצצות בדרום מתכתבות עם תחושת המצור הכללית שיש כעת.

סרטו של לוקה גואדנינו היה אחת היצירות הקולנועיות המוערכות של 2018, אך בישראל לא זכה לחיי מסך ממושכים. מי שלא זכו לראותו באולמות יוכלו לעשות זאת כעת בנטפליקס, בו עלה השבוע.

טימותי שאלאמה, שאז עוד היה אלמוני למדי וכיום הוא כבר מן הכוכבים הלוהטים בהוליווד, מגלם נער המבלה את חופשת הקיץ בווילה כפרית, אי שם באיטליה של שנת 1983, ועושה זאת בצוותא עם אמו הצרפתייה ואביו, פרופסור אמריקאי. ארמי האמר הוא עוזר המחקר של האב, צעיר מרשים ומוחצן המגיע למקום, מתחבר עם התיכוניסט המופנם ומעורר בו רגשות שלא ידע כי קיימים בו.

אמנם אנחנו לא מגדולי המעריצים של הסרט, אך יש בו תצוגות משחק נהדרות, פסקול מרטיט וכמה רגעים בלתי נשכחים, ובסך הכל מדובר באחד הסרטים העכשוויים הכי חמים ומדוברים במבחר הקולנועי הלא מרשים במיוחד של נטפליקס, כך שאי אפשר להתעלם ממנו.

והנה עוד 99 סרטים שאפשר וכדאי לראות בנטפליקס.

אם חודש פברואר נראה כל כך רחוק, אז כמה רחוק נראית שנת 2000? זו השנה שבה יצא לאקרנים "משהו טוטאלי" של גור בנטביץ', סרט הסטלנים הישראלי האולטימטיבי, העוסק בצעיר ישראלי בגילומו של מאור כהן, היוצא להודו לחלץ משם את חברתו, אותה מגלמת טינקרבל, המרצה עונש מאסר בעוון עסקת סמים.

לרגל עשרים שנה לצאת הסרט, פרויקט הדיגיטציה של סינמטק ירושלים וארכיון הסרטים הישראלי התקין לו עותק חדש ומשוחזר. הקרנת ההשקה היתה אמורה להתקיים לפני כשבוע וחצי בסינמטק תל אביב, אבל כמובן שהאירוע החגיגי בוטל לאור המצב.

תחת זאת, החליט בנטביץ' להעלות את העותק החדש ליוטיוב - חינם אין כסף. עד כמה היה לזאת ביקוש? ובכן, זה כמובן לא מדע מדויק, אבל אעיד שהפוסט בו בישרתי על כך היה הפופולרי אי פעם בפייסבוק הפרטי שלי, עם יותר מאלף חמש מאות לייקים וכמות אינסופית של שיתופים ותגובות.

אני שמח גם לבשר שהעותק נראה נפלא. הצילום של שרון מאיר היה יפהפה מלכתחילה וכעת הוא מענג מתמיד. פרויקט הדיגיטציה המדובר כבר עשה בעבר פלאות עם "מצור", "החיים על פי אגפא", "אוונטי פופולו" ו"בר 51" וממשיך להתגלות כאוצר תרבותי.

משעשע גם לצפות בסרט ולראות כמה השתנה וכמה לא השתנה: באחת מן הסצינות הראשונות, למשל, אנחנו רואים את הגיבורים כשמאחוריהם שלט בחירות של נתניהו. מעניין בכמה מדינות דמוקרטיות שלט שכזה היה רלוונטי גם אז וגם עכשיו.

וכעת, כשהסרט עלה ליוטיוב, אפשר רק לאחל שמישהו יעלה לספוטיפיי את השיר האגדי המלווה אותו, "Fragments Of Life" של רוי ודאס. ואחרי העותק המחודש אפשר גם לחכות לעיבוד המחודש, בו הגיבור יוצא לחלץ את אהובתו (בגילומה של ג'ייד דייכס וויקס שתיכנס לנעליה של טינקרבל), שנתקעה בהודו בשל הקורונה.

חוץ מבנטביץ', אנשי קולנוע מקומיים רבים העלו לרשת בימים האחרונים את סרטיהם - ולרוב בחינם, לרווחת הציבור. בין אלה, אפשר למצוא שני סרטי תעודה משובחים של במאיות. האחד נעשה בשלהי שנות השמונים, השני בתחילת העשור הקודם, ושניהם עוסקים בזיכרון השואה ובצורה בה דורות שונים מתמודדים עמו.

האחד הוא "בגלל המלחמה ההיא" של אורנה בן דור, העוקב אחר הפקת "אפר ואבק" של יהודה פוליקר ויעקב גלעד, שניהם בנים של שורדי שואה. יחד עם האלבום, היתה לסרט תרומה משמעותית בכל הקשור לפתיחת הדיון לגבי "הדור השני" - מושג שהיום כבר מובן מאליו, אך אז לא היה שגור. צפייה מחודשת בו מגלה עד כמה הוא מרתק ומטלטל, גם בימינו, ואם הדור השלישי עוד לא ראה אותו, אז שיעשה זאת כעת. הסרט זמין בלינק הזה.

השני הוא "היה שלום, פטר שוורץ" של יעל ראובני. הבמאית מתחקה כאן בעקבות סיפורה של סבתא ושל אחיה, שיש בו הרבה יותר מכפי שנדמה בהתחלה, ומעלה דרכו שאלות של זיכרון, זהות ואחריות, ואת התהיות האם אתה בוחר איך לספר את החיים שלך או שהאמת תמיד תתגלה, והאם אתה בונה לעצמך את ביתך ואת משפחתך, או שהגורל מכתיב זאת. סרט מפתיע, מרתק ובסופו של דבר גם מרגש עד דמעות. הסרט זמין בלינק הזה.

סרט בריטי שהופץ בישראל מוקדם יותר השנה על אש קטנה וקצת התפספס, אז הנה הזדמנות לדוג אותו בחזרה ולשים אותו על הצלחת שלנו. העיתוי לכך מושלם, שכן מדובר בדרמה קומית נעימה לצפייה ומחממת לב, שמסוגלת להשכיח את הצרות למשך קצת יותר משעה וחצי.

כמשתמע משמו, הסרט עוסק במפיק מוזיקלי לונדוני המחליט להפוך להקה חובבנית של דייגים לסנסציה מוזיקלית. בהתחלה, הוא עושה זאת מכל הסיבות הלא נכונות, אך אז לבו הגס מתרכך ונכבש. התוצאה מומלצת לכל מי שרוצה לשכשכך לרגע במים קצת פחות עכורים מאלה שיש לנו כרגע, ובמיוחד לחובבי סרטים בריטיים מתוקים-מרירים-אקסצנטריים ולחסידים של שירת אקפלה.