יצחק קלפטר: "אני בן 70, אני מבין שאלו השנים האחרונות שלי"

(בסרטון מעל: יצחק קלפטר שר "צליל מכוון" עם להקת "אנשי הארון", מתוך המדור "שיר בחזרה" של וואלה! תרבות)

מאז ילדותו, המוזיקאי יצחק קלפטר מכונה צ'רצ'יל, כשם ראש ממשלת בריטניה לשעבר, וינסטון צ'רצ'יל. "בבית הספר כינו אותי כך כי הייתי קצת שמנמן, כמו צ'רצ'יל", הוא משחזר. לכן נבחר השם "הצ'רצ'ילים" ללהקת הרוק שבה שימש גיטריסט בהרכבה הראשון לצד מיקי גבריאלוב ואחרים. הצ'רצ'ילים פעלו בארץ וגם בחו"ל, אבל מעבר לים שמם הוחלף ל-Jericho Jones כדי לא לפגוע ברגשות הפטריוטים של הבריטים ובכבוד מנהיגם. גם לאחר שצ'רצ'יל עזב את הלהקה, שאר חבריה בחרו להישאר עם השם הצ'רצ'ילים.

הזמר, המלחין והגיטריסט האגדי ציין לפני כמה ימים יומולדת 70, וזאת הזדמנות נפלאה לדבר עם אחד המוזיקאים המוכשרים, האהובים והמשפיעים ביותר במוזיקה הישראלית. חלקו הראשון של הריאיון מתנהל בצורה מעט יוצאת דופן: ציטטנו באוזניו של צ'רצ'יל הישראלי עשר אימרות שמזוהות עם צ'רצ'יל הבריטי, העוסקות בין השאר בזמן, בריאות, כסף, פוליטיקה, הצלחה וכישלון, והוא הגיב אליהן אסוציאטיבית.

קלפטר: "קודם כל צ'רצ'יל היה איש גדול. הוא עמד נגד היטלר. לגבי הזמן, היה לי פעם שיר עם מילים של יהונתן גפן - 'לוקח ת'זמן'. הזמן עובר וזהו זה, מתים בסוף. זה מה שיש".

"אני כבר בן 70, אני לא נער. אני ילד אבל אני בן 70. כבר מחזירים ציוד. אני לא מצפה להתנהג כמו בן 16. וגם לא כמו בן 40. לא שתיתי אף פעם אלכוהול. עישנתי חשיש אבל לא שתיתי אלכוהול. הפסקתי לעשן סיגריות כבר לפני שנים. וכושר? אני עושה פיזותרפיה כל יום בבית".

"אין לי הרבה כסף. אני מצליח כאמן אבל כאדם פרטי אני לא עשיר גדול, אתה מבין. אני מצליח לשרוד אבל אני לא עשיר גדול. בצרפת נותנים הרבה יותר לאמנים, אבל יש שם מיליונים ופה אין מיליונים אלא קצת. משווים אותי לאריק קלפטון, ושמעתי שהוא יושב על מאות מיליוני דולרים. הוא טייקון. ואני יושב פה על קצת כסף. אני לא חייב כסף, ברוך השם אני בפלוס, אבל אין לי הרבה. אם הייתי חי בארצות הברית - הייתי שווה היום עשרות או מאות מיליונים. אבל ישראל זה מקום קטן עם מעט מאוד כסף. יש מעט מאוד אמנים שמצליחים להתפרנס פה יפה. בזמר המזרחי המצב יותר טוב. המזרחים אוהבים את האמנים שלהם, לא כמו האשכנזים. אני בעד שמשרד התרבות יסבסד אמנים שמצבם קשה. תראה את גבי שושן, חבר שלי, הוא התאבד על הרקע הזה. לא היה לו כלום, למסכן. אני מאוד עצוב עליו. זה צרות. לאמנים אין מה לאכול. אני בעד שהמדינה תסבסד אמנים, למרות שאני באופן אישי לא צריך, אני מצליח איכשהו לשרוד".

"אני מסכים עם צ'רצ'יל. ניסיונות לפגיעה בדמוקרטיה מבאסים אותי. אבל אני לא רוצה להתבטא פוליטית. אני לא אמן פוליטי ואף פעם לא התערבתי בפוליטיקה. יש לי מעריצים גם אצל הדתיים וגם אצל החילוניים, גם בשמאל וגם בימין, בכל מקום בארץ. הלחנתי פעם שיר לאריק איינשטיין: 'יושב על הגדר, רגל פה, רגל שם'. כזה אני. רגל בשמאל, רגל בימין. אני במרכז. לא רוצה להתערב פוליטית. אני א-פוליטי".

"כל הזמן לומדים דברים חדשים, גם בגיל שבעים. בחיי למדתי גם אוטודידקטית וגם מקצועית אצל מורים פרטיים קומפוזיציה, ניתוחים של קורלים ועוד. פגשתי אנשים שנתנו לי השראה. אני חושב שכל אחד שילמד ויעבוד קשה כמו שאני עשיתי - יגיע לרמה שלי. אבל אנשים אומרים אחרת, אומרים שזה עניין של כישרון מולד, וזה בעצם סותם לי את הפה. זה גם נכון. אמנות זה גם עניין של כישרון מולד, ולא מספיק לעבוד - צריך גם להיות מוכשר. אני גם עם כישרון מולד וגם עבדתי קשה. כנראה ששני הדברים חשובים באותה מידה".

"בחיים מתגלגלים, עוברים גם כישלונות וגם ניצחונות. כל אחד והגורל שלו. ברפואה למשל, אם הארס לא הורג אותך הוא מחזק אותך כי הוא מפתח אצלך נוגדנים. שמעתי שיש טיפול בסרטן על ידי דבורים. נותנים לבן אדם להיעקץ על ידן כדי לפתח נוגדנים להירפא מהסרטן".

באיזה מקומות בחייך האישיים חטפת ארס אבל התחזקת ממנו?

"במשך השנים אכלתי כל מיני סוגים של ארס, אבל רק התחזקתי מזה. למשל, כשהייתי בן 27 היה לי קשה מאוד להתפרנס, לא היה לי כסף, לא היה לי איפה לגור, גרתי אצל חברים. אבל יצאתי משם מחוזק יותר. היום אני מנהל את עצמי יפה מאוד".

אי אפשר להתעלם מכך שהמשבר קרה לך בגיל 27, שבו מתו מוזיקאים ענקיים רבים ובהם ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון, קורט קוביין ואיימי ויינהאוס, ומכאן צמח מטבע הלשון "מועדון ה-27".

"חשבתי אז גם להתאבד. חשבתי על זה אבל לא התאבדתי. הייתי במצב קשה, לא היה לי איפה לגור וכולם הפנו לי עורף. הייתי בן 27, זה קרה שנה אחרי שכוורת התפרקה. אחרי הפירוק, יהונתן גפן פנה אליי שאעשה את 'שיחות סלון'. גרתי בבית רעוע, נכנס גשם מהתקרה, לא היה לי כסף ולא היה אף אחד שיטפל בי. היה לי קשה מאוד, אבל הצלחתי ליפול על הרגליים. השבח לבורא".

"תשמע, אני לא המסביר הלאומי של צ'רצ'יל, אבל הציטוט הזה מזכיר לי מקרה עם כלבים שבגללו התחלתי להאמין בהשגחה עליונה. יום אחד סיימתי לנגן בהקלטה של שיר באולפן הביתי של אלון אולארצ'יק, הזמנתי מונית ויצאתי מהאולפן בשתיים בלילה. דרום העיר, חשוך, אין אף בן אדם ברחוב, אני יורד עם הגיטרה. פתאום יוצא אליי כלב, נובח עליי ורוצה לנשוך אותי. נורא נבהלתי, לא ידעתי מה לעשות, לא היה לי אפילו מקל להתגונן. הוא מתקרב אליי וחושף שיניים. פחדתי. פתאום יצא כלב יותר גדול ממנו, נבח על הכלב שאיים עליי ונשך אותו. הכלב הקטן יותר ברח. והכלב הגדול התיישב לידי כמו פסל. אני אומר לך, יש השגחה עליונה".

אתה טיפוס מאמין?

"לפעמים אני מאמין ולפעמים לא".

"אני מחובר לשורשים שלי. הילד שהייתי בחיפה עדיין נמצא בתוכי. עזבתי את חיפה ועברתי עם משפחתי לתל אביב כשהייתי בן שלוש, אבל אני זוכר את אותם ימים ואת איפה שגרתי. על הרחוב שבו גרתי בילדות שלי כתבתי והלחנתי את השיר 'אם אתה בסביבה' ששר אריק סיני. תשמע, תחילת הדרך עברה כבר ואני משאיר אותה לעבר. אני מתמודד עם ההווה והעתיד. אני לא כל כך טיפוס נוסטלגי, למרות שהיו רגעים יפים בעבר שלי".

"אם הייתי צריך לבחור בין למות כקדוש בגיל צעיר לבין למות כלא קדוש בגיל מבוגר - אבחר באפשרות השנייה".

"לפעמים אני פסימיסט ולפעמים אופטימיסט. בתקופה הזאת אני מקווה שהקורונה תעבור תוך חודש ושהכל יירגע".

בשבוע שעבר הייתה אמורה להתקיים מסיבה חגיגית לכבוד יום הולדתו ה-70 של קלפטר במועדון הוואנה בתל אביב. הוזמנו אליה חברים ומוזיקאים לא מעטים, בהם חבריו ללהקת כוורת - מה שעורר תקווה בתעשייה אולי לראות שם איחוד פרטי של הלהקה. אולם בשל התפשטות הקורונה והגבלות הממשלה, המסיבה בוטלה, והדבר עורר את צערם של רבים מהאורחים. "תכננו מסיבה ליום שני עם אוכל ושתייה וזה לא קרה. הקורונה ביטלה את זה, כי התקהלות אסורה", אומר קלפטר, "אפילו במלחמות ישראל לא היתה כזאת השבתה של הכל". המוזיקאי יכול היה להתעודד מכך שקיבל ברכות מצולמות רבות מאוד ממיטב המוזיקאים (ראו כמה מהן בסוף הכתבה).

מה שלומך בימי הקורונה האלה? אתה מחזיק מעמד?

"אני מחזיק מעמד, מה לעשות. אני כבר שבועיים בבית, לא יצאתי מהבית כל הזמן הזה. זה מבאס לאללה. אי אפשר לעשות כלום. אף אחד לא יכול לבקר אותי, אני לבד. יש הרבה זמן עכשיו ואין מה לעשות. אני לוקח ת'זמן".

התקופה המורכבת הזאת הובילה אותך ליצירת שיר חדש?

"בינתיים לא. צריך לתת לדברים לשקוע קצת. אתה יודע, אומרים 'כשתותחים רועמים המוזות שותקות'. זה המצב. את השיר האחרון יצרתי לפני כחודשיים ונתתי אותו לאריק סיני, הוא כנראה יקליט אותו עוד מעט. אבל השיר לא קשור בקורונה".

מצבם הכלכלי של הרבה אמנים נפגע בגלל הקורונה, מה מצבך?

"אני בסדר, אבל התעשייה באמת ספגה מכה מכה. והפיצוי שהמדינה מציעה הוא צחוק. לעג לרש".

קלפטר עבר לא מעט קשיים רפואיים בחייו. בשנת 2000 התגלה גידול סרטני בראשו, הוא נזקק לניתוח וחברי כוורת ארגנו עבורו מופע התרמה, שעבר בהצלחה. המוזיקאי, שהיה מעשן כבד, התאשפז בשנת 2011 בבית חולים איכילוב בעקבות סיבוכי מחלת ריאות חסימתית כרונית, שוחרר כעבור כמה חודשים ועבר שיקום ארוך. במרץ 2018 פורסם כי אושפז שוב באיכילוב בשל מחלת הריאות. כשאני דורש בשלומו, הוא אומר: "אני חולה ב-COPD, זאת מחלה כרונית של הריאות. לא הייתי זורק את הקוביות כדי לקבל את זה, אבל זה מה שיש. זה מגביל אותי קצת. אני עם חמצן און אנד אוף. הפסקתי לעשן לפני עשר שנים, ברגע שהמחלה התחילה להציק לי".

ברגע ששומעים צלילים של המוזיקה שלך, יודעים שזה המוזיקה שלך. אתה יכול להסביר את הקסם הזה?

"אני לא יודע. אני לא יכול להסביר את זה. אני לא יכול להגדיר. אני יכול רק להגיד שבצבא פגשתי את אלברט פיאמנטה, שהיה מעבד מוזיקלי של להקת שיריון בה שירתתי. שאלתי אותו איך להיות מוזיקאי מקצועי, מה לעשות, אז הוא אמר לי 'תעבוד על הגיטרה שלוש שנים, שמונה שעות ביום'. ככה עשיתי ולמדתי לנגן. זה כמו להיות רופא".

כמעט תמיד יש משהו עצוב בשירים שלך.

"יכול להיות. אני אוהב לנגן בלוז ולשיר בלוז. בלוז זה דבר עצוב. אבל אני צריך להיות שבע רצון כי אני מצליח יחסית".

יצחק קלפטר, מענקי הגיטריסטים והמלחינים בארץ, נולד ב-31 במרץ 1950 בחיפה וגדל בתל אביב. הוא היה חבר בצ'רצ'ילים שנקראה על שם כינויו צ'רצ'יל; בלהקה הראשונה שביצעה רוק בעברית, אחרית הימים, בה הוא חתום על קטעי סולו מיתולוגיים ובהם "העץ הוא גבוה" ו"פתחי לי את הדלת"; בלהקת כוורת, בה הלחין בין השאר את השירים "יו יה" ו"היא כל כך יפה" אותם כתב דני סנדרסון, וביצע סולו את "שיר הטמבל" אותו גם הלחין; וההרכב צליל מכוון שבו כתב, הלחין וביצע את הלהיט הענק "צליל מכוון" והלחין וביצע את השיר "לוקח ת'זמן". הוא שיתף פעולה עם אריק איינשטיין פעמים רבות, בין השאר כשהלחין את כל השירים באלבומיו "יושב על הגדר" ו"שביר" וניגן איתו בכמה מלהיטיו. הוא השתתף במופע "שיחות סלון" עם יהונתן גפן, עבורו הלחין בין השאר את "שיר אהבה בדואי" ו"אי ירוק בים".

ב-1980 יצא לקריירת סולו, במהלכה הוציא חמישה אלבומי אולפן שכללו את הלהיטים שגם הלחין "האהבה שלי היא לא האהבה שלו", "נפגשנו", "אני ואת ואז", "מחזיק מעמד" ו"דמיון חופשי". קלפטר הלחין שירים נוספים בהם "חשבון פשוט" ו"בואי נשאר" לגידי גוב, "אני אוהב" לאלבום "הכבש השישה עשר", "אם אתה בסביבה" של אריק סיני, "בלדה לנאיבית" של יעל לוי, "רק אתמול" ו"מה שאת אוהבת" לגלי עטרי ו"השדים האדומים" לכבוד זכיית קבוצת הפועל תל אביב באליפות המדינה. קלפטר הופיע במשך תקופה עם חבריו מכוורת אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק, תחת השם "נפגשנו". בנוסף, חיבר מוזיקה לכמה סרטים ישראליים ובהם "כביש ללא מוצא" של יקי יושע, "עד סוף הלילה" של איתן גרין ו"נישואים פיקטיביים" של חיים בוזגלו. בשנת 2008 זכה בפרס על מפעל חיים למלחין מטעם אקו"ם.

בוא נדבר על כמה מלהיטיך הגדולים. האם ידעת בזמן אמת של היצירה, שהסולו שלך בשיר "העץ הוא גבוה" של אחרית הימים יהפוך לכזה סולו מיתולוגי?

"לא ידעתי. עבדתי על הסולו איזה שבועיים, ואז נכנסנו לאולפן, הקלטנו את התקליט, עשינו את השיר 'העץ הוא גבוה'. הוא יצא כמו שהוא יצא. בכלל לא ידעתי אף פעם ששיר שלי יהפוך ללהיט. היו שירים שלי שכתבתי שחשבתי שיותר יצליחו, והיו שירים שכתבתי שחשבתי שפחות יצליחו. למשל, לא ידעתי ש'שיר אהבה בדואי' יצליח. אבל חשבתי שהשיר 'כוכבים הם רק טיפות בחושך' יהיה שלאגר וזה לא קרה. לא יודעים מה יהיה. מהמרים".

מה אנחנו לא יודעים על הלהיט הענק שלך "צליל מכוון", שחגג בשנה שעברה ארבעים שנה ליציאתו?

"אני יכול רק להגיד שבזמן שכתבתי את 'צליל מכוון' אמרתי לעצמי 'אני הולך לכתוב שיר טוב, כמה זמן שייקח - ייקח'. עבדתי עליו שנה שלמה. גם במקרה הזה לא ידעתי שזה יצליח ככה. קיוויתי שזה יצליח אבל לא ידעתי. השיר נכתב על אישה אידיאלית, לא על אישה מסוימת".

השיר "היא כל כך יפה" של כוורת, שהלחנת למילותיו של דני סנדרסון, הוא אחד השירים המושמעים ביותר של הלהקה. איך נוצר השיר?

"אין לי מושג למה דווקא השיר הזה הוא הכי מושמע של כוורת. אם הייתי יודע מה מצליח, הייתי מאוד עשיר היום. חיברתי שירים בבית שלי. יום אחד השמעתי לאפרים שמיר שתי נעימות שלי, הוא אמר לי לחבר אותן לשיר אחד".

אחד משיתופי הפעולה הגדולים שלך היו עם אריק איינשטיין, בין השאר באלבומים "יושב על הגדר" ו"שביר" מתחילת שנות השמונים בהם הלחנת ועיבדת את כל השירים. מה אריק היה חושב על ימי הקורונה האלה? כמי שאהב להיות בבית אולי הוא דווקא היה נהנה מהבידוד?

"כן. אריק היה הרבה בבית ולא יצא ממנו. הוא גם לא הופיע. ניסיתי לשכנע אותו להופיע והוא כעס עליי, אמר 'אתה רוצה להרוג אותי'. אם אריק היה מופיע הייתי מרוויח הרבה כסף".

מה השיעור הכי גדול שקיבלת מאיינשטיין?

"אריק דגל בערכים של עבודה, התמדה ויושר אישי. הוא אהב ספורט. היינו נפגשים הרבה, הייתי בא עם גיטרה, יושב איתו והיינו כותבים שירים. כתבנו איזה שלושה-ארבעה שירים בחודש. כשאריק פנה אליי, אמרתי לו שאני לא מספיק טוב. היה לי דימוי עצמי ירוד. אריק השיב לי: 'אז בוא תנגן רע'. באתי, ניגנתי רע וזה מה שיצא".

בשנותיו האחרונות הרדיו התעלם משיריו החדשים ורבים כעסו על כך.

"כן, זה ביאס גם אותי. גם עכשיו לא משמיעים אותו מספיק לדעתי".

ניהול עזבונו של איינשטיין שנוי במחלוקת, והיו מקורבים וגורמים בתעשייה שסברו שבמידה מסוימת נעשה מיסחור לא ראוי ביצירותיו ובדמותו לאחר מותו, בין השאר במחזמר ובפרסומת. מה דעתך על כך?

"אני לא יודע אם אריק היה אוהב את זה. הוא היה צנוע וישר. הוא היה דוגמה לכל הסובבים אותו".

שני יוצאי כוורת - גם אתה וגם יוני רכטר - עבדתם צמוד עם אריק. האם בשיחות ביניכם השוויתם את העבודה שלכם איתו? התייעצתם זה בזה?

"לא, לא, יוני ואני לא דיברנו אף פעם על אריק בצורה מיוחדת".

לפני כחצי שנה נסגרה המסעדה המיתולוגית "כתר המזרח" ששכנה באבן גבירול בתל אביב, אחרי 68 שנים. משרד חברת ההפקות 'הגר' של איינשטיין, צבי שיסל ובועז דוידזון היה סמוך למסעדה, והם, אתה ואמנים אחרים הרביתם לשבת בה.

"כן, הבעלים נפטר. האוכל שם היה טוב במחירים הוגנים. היה שם פרלמנט של חבר'ה, בהם גם אלי ישראלי ז"ל ושם טוב לוי. המשרד של אריק ושיסל, 'הגר', היה מאחורה. זאת היתה דירה ששימשה משרד. חבל שנסגר".

בימים אלה מציינים 50 שנה להתפרקות הביטלס. איזו השראה קיבלת מהלהקה הגדולה בהיסטוריה וממי עוד הושפעת מוזיקלית?

"נכון, ההשראה שלי זה הביטלס. כנער אהבתי את השירים, אהבתי את 'She Loves You' ואת כל השירים שלהם. לביטלס היתה השפעה גדולה על זה שהתחלתי לנגן בגיטרה. שמעתי הרבה רדיו ואת מצעדי הפזמונים. בגיל 16 ניגנו נעימות של הצלליות (The Shadows), שהיתה להקת הליווי של קליף ריצ'ארד. האנק מרווין מהלהקה היה בשבילי השראה הרבה שנים, וגם ג'ימי הנדריקס ואריק קלפטון, כל הגדולים האלה".

אתה מקשיב בימים אלה גם למוזיקה חדשה? מי שבה את לבך מהדור הצעיר?

"שמעתי שהזמר המזרחי איתי לוי ביצע את השיר שלי 'צליל מכוון', ואהבתי את זה".

כאחד מענקי הגיטריסטים, מה העצה שלך לגיטריסט צעיר?

"לנגן שלוש שנים, שמונה שעות ביום, כמו מה שאני עשיתי".

חברך גידי הפך למתאחד סדרתי - כוורת, "לילה גוב", "הכבש ה-16" ובימים אלה התאחדה "זהו זה". האם יש סיכוי לאיחוד של אחד ההרכבים בהם היית שותף - איחוד חלקי (כי לא כל חברי ההרכב המקורי בחיים) של הגלגול הראשון של הצ'רצ'ילים או של אחרית הימים (הגם שזוהר לוי וגבי שושן לא עמנו) או איחוד מלא של כוורת או של ההרכב "צליל מכוון"?

"לא יודע. בוא נגמור קודם את הקורונה, אחרי זה נדבר".

להקת אבבא, שכוורת הפסידה לה באירוויזיון 1974, הדהימה את העולם והכריזה שתוציא ארבעה שירים חדשים בדמויות של אווטארים שלהם. אז למה שכוורת לא תעשה את זה?

"לא חשבתי על זה אף פעם. תשמע, אבבא זו להקה שיושבת על איזה מיליארד דולר. אין מה להשוות בכלל. האמצעים שעומדים לרשותם הם לא האמצעים שעומדים לרשותנו. אין לי מיליארד דולר, זה משהו אחר לגמרי. אין לי מושג אם יהיה עוד איחוד של כוורת. זה לא תלוי בי. דני סנדרסון אמר שזה נגמר, ושהאיחוד ב-2013 היה האיחוד האחרון. האם יהיה עוד איחוד? זה תלוי בדני ובגידי, הם הבוסים בלהקה, ותלוי אם אהיה מספיק בריא בשבילי".

"אני אספר לך משהו יפה. כשהיינו באירוויזיון עם להקת כוורת אכסנו אותנו בבית מלון שבו כל הלהקות היו. פגשתי בלובי בארוחת הצהרים את להקת אבבא. אני זוכר שחברת הלהקה פרידה הסתכלה עליי וזה מצא חן בעיני".

באיזה אופן היא הסתכלה עליך? הגבת באיזה צעד למבט הזה?

"היא הסתכלה עליי בקטע של להסתכל. אבל לא עשיתי עם זה כלום. מה יכולתי לעשות? היא היתה נשואה לפסנתרן. הם התגרשו אחר כך. אבבא צמחה והפכה להיות אלופת העולם, אנחנו לא בגודל שלהם. לא יודע מה היה קורה אם הייתי עושה איזה צעד".

ליצחק קלפטר יש ילד אחד, הדי ג'יי המוערך אוריה, בנו המשותף עם דורית פלד. בין יצחק לאוריה לא שררו בעבר יחסים טובים. בריאיון הראשון של אוריה עם כותב שורות אלה למעריב לפני שבע שנים, הוא חשף בין השאר את הקשר המורכב שלהם: "אבא לא היה בא הרבה לימי הורים בבית ספר וכאלה דברים, היו תקופות - און אנד אוף. כשהייתי ילד פעם רבתי איתו, לא זוכר למה, התעצבנתי עליו, הענשתי אותו, והיתה בינינו תקופת נתק של שנתיים. לא ראיתי אותו בכלל בזמן הזה. אחר כך חידשנו את הקשר, טלפונית, ונפגשנו קצת. אף פעם בחיי לא היו לי שיחות נפש עם אבא. אני ואבא שלי לא נפתחים אחד בפני השני על הרגעים הקשים שאנחנו עוברים. לא דיברתי איתו פעם אחת בזמן משבר ומעולם גם לא התייעצתי איתו". יצחק קלפטר סירב לדבר על בנו בריאיון.

על מה אתה מתחרט?

"אני לא אגיד. אני שומר לעצמי. זה עניינים פרטיים שלי. מקצועית, אני שמח עם כל מה שעשיתי. אני שמח שהגעתי לאן שהגעתי. היום המצב שלי טוב יחסית. כמו שאמרתי לך, הארס לא הרג אותי, רק חיזק אותי".

אחד מהשירים שהשתתפת ביצירתם לאריק איינשטיין הוא "מעבדות לחירות", אותו הלחנת עם גיא בוקאטי למילותיו של יענקלה רוטבליט. אנחנו עכשיו בפסח, חג החירות, ולמרבה האירוניה כלואים בבידוד בגלל הקורונה. מהי חירות בשבילך?

"כן, זה מצב מבאס. מבחינתי החופש זה לצאת לפנסיה, לעשות בטן גב, לא להופיע ולא להקליט. זה החופש. אני כבר בן 70, חלאס, כבר עשיתי הרבה. יש לי עוד כמה שנים להעביר בלי לעשות כלום. לא להתחייב בכלל".

ובכל זאת, יש מצב שנזכה לראות אותך חוזר לבמה?

"אין לי הופעות עכשיו. תן לגמור את הקורונה ונראה מה העניינים".

מה הסיכוי שנזכה לשמוע שירים חדשים ממך?

"אני לא יודע. האמת היא שאני כבר חושב לצאת לפנסיה. כמו שספורטאים תולים את הנעליים, אז אני כבר תולה את הגיטרה. אולי פה ושם אני אוציא איזה שיר או משהו. אני לא יודע אם אני אוציא עוד אלבום. אני כבר בן 70, לא נותרו לי הרבה שנים לחיות. אז אני רוצה כבר לצאת לפנסיה. אני כבר התחלתי בתהליך של החזרת ציוד".

אחרי כל הפסגות הגדולות שכבשת, אילו חלומות עוד נשארו לך?

"העיקר שנהיה בריאים ונעביר טוב את הזמן, שתהיה לנו אריכות ימים. זהו".

יצחק היקר, אנחנו מאחלים לך עוד הרבה הרבה שנים של בריאות, שמחה ואהבה. תחזיק מעמד ותיקח את הזמן.

"תודה. תראה, הנה אריק מת בגיל 74. אי אפשר לדעת כלום. אני כבר אומר, יאללה, זה השנים האחרונות שלי, אני כבר אעשה אותם בפנסיה. בטן-גב כל היום. אתה מבין, בלי התחייבויות, בלי כלום".