דוד דביר: "הנראות חשובה לי אבל אני לא מסתכל על עצמי במראה"

אוהב טיפולים אסתטיים ("לא רוצה להיראות מבוגר"), פותח פה על מירי רגב ("איומה, וולגרית, נדחפת"), עוקץ את אוהד נהרין ומבהיר כי רקדן "לא יכול להיות שמן". רגע לפני עליית "הישרדות" בכיכובו בשבת ברשת 13, מדבר הכוריאוגרף דוד דביר על חרטות, בוטוקס וגיל 70. ריאיון

דוד דביר וגיא זוארץ בטריילר ל"הישרדות VIP" (רשת 13)

(בסרטון: דוד דביר בפרומו ל"הישרדות VIP")

כרקדן במוסדות נחשבים כמו להקת בת שבע, וכמי שהיה מורה מיתולוגי לריקוד בתיכון לאמנויות תלמה ילין - במשך עשרות שנים ולאורך שעות רבות בכל יום ניצב דוד דביר מול מראות של חדרי המחול. באחרונה קרה הבלתי ייאמן: דביר לא הביט במראה במשך שבועות ארוכים. הסיבה לצעד המפתיע היא גם פרישתו בשנה שעברה מהוראת מחול בתלמה ילין לאחר 30 שנה וגם המראתו ללב האוקיינוס השקט, למקום יפהפה בפיליפינים, כליהוק מפתיע ומסקרן בעונה החדשה של הריאליטי "הישרדות VIP" שתעלה מחר (שבת) אחרי החדשות ברשת 13. איך הוא חש עם השבירה הדרמטית הזאת של ההרגל להיות מול מראה? "בוא אני אספר לך משהו שהרבה לא יודעים", אומר דביר בריאיון לוואלה! תרבות. "בסטודיו יש מראה. אתה אמור להסתכל במראה, לראות איך אתה עובד, לראות את הקבוצה מאחוריך וכל זה. אבל אני אף פעם לא הסתכלתי במראה לראות את עצמי. אני לא אוהב לראות את עצמי במראה. אני גם לא אוהב לראות את עצמי אחרי שאני מופיע בתוכניות טלוויזיה. יתרה מזאת, יש לי בבית די-וי-די של ריקודים שלי אבל אני לא צופה בזה. כי זה נראה לי מה זה גרוע".

הלסת שלי נשמטה. מראיונות לתקשורת ומשיחות מוקדמות עם אנשים בתעשייה עליך אתה מצטייר כמי שהנראות וההופעה החיצונית שלך מאוד משמעותיים לך.

"זה נכון שהנראות חשובה לי. חשובה לי האסתטיקה. אני דואג לקוסמטיקה. לא קרמים וכאלה אלא טיפולים חד פעמיים לטווח ארוך. זה מאוד חשוב לי - אבל אני לא מסתכל במראה. לא מעניינת אותי המראה אבל מעניין אותי איך אנשים יראו אותי. אני דואג לעצמי מבחינת זה שאני רוצה להיות במיטבי כמה שאפשר. ככה זה רקדנים, הם מאוד אוהבים את הנראות".

הנראות חשובה, הראי לא. דוד דביר (צילום: ראובן קסטרו)

סיפרת לא פעם שעברת טיפולי פנים ובוטוקס. אומרים עליך שיש בך רצון כמעט אובססיבי להראות צעיר, זה נכון?

"זו לא אובססיה, אבל מפריע לי שאנשים נראים מצוין ופתאום אתה רואה את הפרצוף שלהם מלא קמטים וכל מיני דברים לא שייכים. אני רוצה להיראות צעיר כמה שאפשר כדי לשמור על מה שיש. תשמע, אם אני לא אשמור על הגוף אני אראה כמו בטטה. ואם אני לא אעשה טיפולים אני אראה כמו איש מבוגר. אם זה חשוב לי אני מטפל בזה, אני לא מסתיר את זה".

אם בעבר השתתף בתוכניות ריאליטי המחול כשופט שבהן היה לפחות עלה תאנה של הפגנת כישרון אמנותי, זו הפעם הראשונה שהוא משתתף בריאליטי הארדקור, מחוספס ומזוהה עם תככים ומזימות. דביר בן ה-70 הוא המתמודד המבוגר ביותר בכל עונות הגרסה הישראלית של "הישרדות", ובעונה החדשה של "הישרדות VIP" לוהקה גם המתמודדת הצעירה ביותר - הזמרת עדי ביטי. לצדם משתתפים השנה ירדן ג'רבי, אלינה לוי, אילנה אביטל, ישראל אוגלבו, עידן חביב, דנה רון, זהר שטראוס, אלה איילון, אסי בוזגלו, רגב הוד, ליטל סמדג'ה, ניקול רזניקוב, סמיון גרפמן, עידו קוז'יקרו, בני ברוכים וחברת הכנסת לשעבר נאוה בוקר.

מה מוביל רקדן ומורה למחול, שנתפס כאליטיסט, ללכת לריאליטי הארדקור כמו "הישרדות", שרבים מעולם התרבות שממנו אתה בא לא מעריכים?

"'הישרדות' זה בדיוק ההפך ממה שחושבים. אני חושב שדווקא בתוכנית כזאת אפשר להראות את הבן אדם שבי, לא את איש המקצוע שבי. כשהייתי שופט ומנטור בתוכניות דיברתי בשפה מאוד מקצועית, אמרו שאני מתנשא אבל זה בסדר, באתי מתוך האמת המקצועית שלי, מהמקום שבו אני רואה רקדן ופרפורמר. פה באתי להראות את דוד דביר האמיתי, שלא מכירים, דוד דביר של היומיום, הקושי וההתמודדות. דווקא תוכנית כזאת יכולה להראות מי הבן אדם שאתה באמת, בלי שתהיה מאופר, לבוש ומלוקק".

ב"הישרדות" יוצא האדם עצמו. דוד דביר (צילום: ראובן קסטרו)

למה אתה חושב שליהקו אותך ל"הישרדות VIP"?

"נראה לי שליהקו אותי בגלל הלשון שלי. הייתי קצת בוטה וחריף בתוכניות אחרות. את מה שכולם לא רצו להגיד - אני אמרתי. לא שמרתי בפנים שום דבר, לא עידנתי שום דבר. מבחינתם זה לקחת גם בן אדם מבוגר וגם כזה שיש לו מה להגיד".

הבנתי שלעתים היה לך לא קל ב"הישרדות" עם המתח הבין-דורי מול שאר המשתתפים.

"תראה, אין מה לעשות, יש פער הגילים. אני בן 70 והצעירה בת 18. לא היה לי קשה עם מתח בין-דורי, אבל אמרתי לעצמי, 'הם בטח לא יספרו אותי ממטר, אולי השפה שלי בכלל לא ברמה שלהם'. אבל נראה לי שאחרי כמה ימים השתלבתי יפה. הבנתי את הסיפור".

בעולם המחול שלך יש תוכניות עבודה ברורות. בריאליטי כל הזמן יש הפתעות, דברים פרוצים ומתקילים אותך לא מעט. איך התמודדת עם השינוי הזה בין המציאות שלך לריאליטי?

"אתה צודק במאה אחוז. לא הכינו אותנו לשום דבר. אתה יודע שאתה בא להיות מופתע. אני באופן אישי, כרקדן, מאוד אהבתי אימפרוביזציות. אם מישהו היה נפצע על הבמה והייתי מחליף אותו - השתמשתי באימפרוביזציה".

עוד בוואלה! NEWS

יצחק קלפטר: "אני בן 70, אני מבין שאלו השנים האחרונות שלי"

לכתבה המלאה
בא להיות מופתע. דוד דביר ב"הישרדות VIP" (צילום: אור דנון)

עם זאת, עולם המחול שלך מזוהה יותר עם טכניקה מאשר עם אלתור.

"נכון. אבל אני אוהב את ההפתעות, את האחר ואת השונה. אני לא אלמד ילד אימפרוביזציה כי זה נראה לי מיותר וחבל על הזמן. אבל באופן אישי אני יכול לאלתר. ואין לי בעיה שמפתיעים אותי. ברצון רב".

תחרות בריאליטי מתקשרת לכך שבעולם המחול יש תחרות רבה על סולואים, על דואטים ועל תפקידים. אתה אדם תחרותי?

"אני לא אדם תחרותי בכלל, אבל אני אוהב לבצע משימות. אני אף פעם לא אקח תפקיד של מישהו אחר בלהקה, בחיים לא. ואפילו אם מישהו נפצע אני אדאג שהוא יהיה בריא כדי שיופיע ולא שאופיע במקומו. תמיד קיבלתי את מה שמגיע לי ובלי ללחוץ ולהפעיל קשרים. גם ב'הישרדות', שבה חלק מהמשימות היו קשות, עשיתי את המקסימום בהתאם לגילי. כמובן שהתחריתי, ורציתי לנצח כל הזמן, אבל לא בכל מחיר. התחריתי כדי לקבל אוכל ולא כדי להרוג מישהו אחר חס וחלילה".

רוצה לנצח אבל לא בכל מחיר. דוד דביר ב"הישרדות VIP" (צילום: אור דנון)

כששימשת כשופט ב"נולד לרקוד" וב"רק רוצים לרקוד" הצטיירת כרשע. עד כמה זה באמת קשור למי שאתה במציאות, או שאולי זו דמות שבמידה מסוימת נהנית לשחק והפקות הריאליטי ניפחו?

"ממש לא שיחקתי. גם בתלמה ילין, עם התלמידים שלי, אמרתי לתלמידים את האמת בפנים. אני לא מייפה שום דבר. תלמידים יודעים שאם 'דוד אמר' - אז ככה זה. ניתבתי אותם בצורה הזאת. יכולתי להגיד לתלמידה שלמדה בכיתה י"א לא לעסוק במקצוע, שחבל לה על הזמן, שלא ייצא כלום. ככה באתי לתוכנית. אני ישר עם עצמי בתחום הזה. אני במציאות אדם הרבה יותר מה שנקרא רגיש, אצלי גרו תלמידים בבית כשלא היה להם לאן להגיע בלילה לישון, טיפחתי את אור כחלון שהוא עד היום כמו הבן שלי. במקצוע אני מאוד מקפיד. לא שיחקתי שום משחק, לא ביקשו ממני להיות רע או להיות טוב, הייתי רק מה שאני וככה אני גם היום".

אמירת אמת בפנים היא מצד אחד כנות ומצד שני אפשרות לפגוע בסביבתך. קרה לך שהתחרטת על התבטאות שלך בניסוח מסוים למישהו? חשבת מתישהו בדיעבד שאולי יכולת לומר משהו בדרך פחות מחוספסת כדי לא להעליב?

"אני לא זוכר משהו שבאמת התחרטתי עליו. גם לא התנצלתי אף פעם. אני זוכר שבתוכנית האחרונה של 'רק רוצים לרקוד' הגיעה משפחה מאשקלון, בת והורים. הם רקדו ביחד ואני אמרתי - תגידו, מה אתם עושים? למה אתם עושים לה בושות? והוספתי ש'כנראה שהשמועה על מה זה מקצועי לא הגיעה לאשקלון'. ירדו עליי מכל הכיוונים. אבל לא הצטערתי. ממש לא הצטערתי. אני לא בא לפגוע באנשים, אני בא להגיד את מה שאני חושב".

ב"הישרדות" נראה יותר את דמות דוד המחוספס שהכרנו בתוכניות הריאליטי הקודמות או דמות של דוד מבוגר נחמד?

"אתה תראה גם וגם. אני אמיתי, אני לא משקר. זה הנקודה. אני אומר מה שאני חושב, אני לא מייפה דברים. בכל הקשיים שהיו ב'הישרדות', שאי אפשר להתעלם מהם, אתה יכול להפוך לחיה, אבל אני לא הפכתי לחיה. נשארתי מה שאני".

עוד בוואלה! NEWS

"פצצות עפו באוויר ואני שכבתי שם בלבנון מדוכא. אם אלו החיים, העדפתי למות"

לכתבה המלאה
דוד דביר רוקד בצעירותו בלהקת בת שבע ביצירה "סחף" של הכוריאוגרפית סיקי קול (צילום: באדיבות דוד דביר. צילום רפרודוקציה: ראובן קסטרו)

עם מי ממשתתפי התוכנית נשארת בקשר אחרי הצילומים?

"תראה, לא רבתי עם אף אחד. עם אילנה (אביטל) היה לי הקשר הכי טוב ונשאר קשר טוב. אבל בוא נאמר שזה לא קשר שבו נפגשים אחרי זה. אני לא יכול בחודש וחצי להפוך את האנשים לחברים של החיים שלי. אני לא מכיר אותם באמת. אני מכיר אותם בסיטואציה מסוימת. אבל אני בקשר עם דנה רון, עדי ביטי ובני ברוכים. אבל לא נפגשים או כאלה".

עורך הווידאו גלעד לוי-קופלמן כתב בעמוד הפייסבוק שלו באחרונה: "לקחתי חלק בשש עונות של 'הישרדות' עד היום. מעולם, אבל מעולם לא נתקלתי במתמודד כמו דוד דביר, שלא משנה מה עבר עליו לא התלונן אפילו פעם אחת, לא על רעב, לא על חוסר שינה, לא על עקיצות ולא על המאמץ הפיזי. גבר גבר". זה קשור למשמעת הברזל של הרקדן שבך?

"לא הפריע לי כלום ב'הישרדות'. תשמע, אני גדלתי בצורת חיים שהכינה אותי לחיים. לא גדלתי בבית. הייתי בן קיבוץ עד גיל שלוש, אחרי זה הוריי נדדו מפה לשם כי הזוגיות לא הצליחה ובסוף הם נפרדו. הלכתי לפנימיה ועד סוף חיי לא גרתי בבית, חוץ מחופשים וחגים. למדתי לשרוד. הייתי תמיד הילד הכי קטן בקבוצה, הכי נמוך והכי חלש. והתגברתי על הכל. גם בצבא בחרתי בצנחנים. נפצעתי בלחי מריקושט.

"הצנחנים זה דבר שלא בחרתי בו. הייתי מיועד ללהקה צבאית, היה לי קול מאוד יפה. הלכתי לראות שבוע בלהקת הנח"ל, ראיתי מה קורה שם ואמרתי לעצמי שזה לא בשבילי. ירדתי עם האוטובוס בבקו"ם, ראיתי שלט 'אחרי לצנחנים', ולשם הלכתי. התאים לי הסדר והמשמעת הצבאית. הריקוד זה בדיוק זה - משמעת עצמית, סדר ומופת בנשמה שלך, אחרת אתה לא יכול לרקוד. זו עבודה מאוד סיזיפית. אתה מתשע בבוקר עד חמש אחר הצהריים עושה תרגילים וחזרות, יש לך הופעות גם בלילה. שמע, זה חיים מאוד קשים, והשכר - גרושים. אם אתה לא ממש אמן בנשמה שלך, זה לא ילך, ואתה פורש ישר בהתחלה".

עוד בוואלה! NEWS

"רק אצלנו המתים קמים לתחייה": לראות תיאטרון בימי קורונה

לכתבה המלאה
דוד דביר מתוך הסרט "קזבלן" (צילום: באדיבות דוד דביר. צילום רפרודוקציה: ראובן קסטרו)

הוריו של דביר לא עודדו אותו ללמוד מחול בצורה מסודרת. "אמא ואבא אמרו לי שאני חייב מקצוע, שלא ייתכן שלא יהיה לי מקצוע, ולא בדיוק עודדו אותי ללמוד מחול", הוא אומר. "אז הלכתי ללמוד חינוך גופני בסמינר למורים, ושם ראתה אותי מורה למחול ואמרה לי - אתה חייב להיות רקדן מקצועי, אתה לא יכול להיות מורה להתעמלות. היא השרישה בי את הרצון, נתנה לי כמה שיעורים פרטיים לראות מה זה בלט. אחרי הצבא התחלתי הכל מהתחלה".

העובדה שהתחלת לרקוד מקצועית בשלב מאוחר יחסית גרמה לך לרצות להוכיח יותר שאתה טוב? זה חלק ממה שדחף כל השנים לתפקידים שאליהם הגעת?

"לא. פשוט אהבתי ריקוד מקצועי ומחול מקצועי. אף פעם לא ניסיתי להוכיח כלום. עד היום אני לא מוכיח שום דבר. אני עושה את מה שטוב ונכון לי, מצליח יותר או פחות, אבל עושה זאת בלי כל רצון להוכיח לאף אחד שום דבר".

בשנת 1971 החל דביר ללמוד בבית הספר למחול בת דור. בתקופת לימודיו הופיע כרקדן בשני סרטי קולנוע - "ישו כוכב עליון" האמריקאי בבימוי נורמן ג'ואיסון, שצולם בארץ, ובקלאסיקה הישראלית "קזבלן" בבימוי מנחם גולן. את אשתו דליה הכיר באחד מימי הצילום של "ישו כוכב עליון", כשבאה לאתר כשרונות צעירים והזמינה אותו להופיע עם הבלט הישראלי. בשנות השבעים והשמונים הופיע דביר גם עם להקת בת דור ועם להקת בת שבע והפך למנהלה האמנותי של האחרונה משנת 1982.

עוד בוואלה! NEWS

"מיליארדים", "בשבילי אתם מתים", הסדרה החדשה של אנשי "המשרד": מדריך סדרות מאי 2020

לכתבה המלאה
דוד דביר ממריא ל"הישרדות" (צילום: ניר פקין)

כשעזבת את ניהול להקת בת שבע, בחרת את אוהד נהרין כמחליפך. יכולת לנחש שהוא יגיע כל כך רחוק?

"זיהיתי את נהרין ככוריאוגרף מוכשר מאוד, ובחרתי בו כמחליף שלי, אף אחד לא הציע לי אותו כמחליף. בשנת 1989 אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להמשיך לנהל, כי אני לא כוריאוגרף, זה לא דרך החיים שלי. חיפשתי ישראלי טוב, ועם אוהד עבדתי כמה פעמים קודם לכן. שאלתי אותו אם הוא מוכן לבוא מחו"ל לארץ, היה קשה לשכנע אותו, אשתו לא רצתה. הצעתי לו לבוא לחצי שנה, ואמרתי לו שאם לא יהיה לו טוב שיחזור לחו"ל ואני אחזור ללהקה. והוא מאז נשאר 30 שנה בלהקה".

נהרין לא חושש להביע את הדעות הפוליטיות שלו, כך למשל לפני שנה אמר בריאיון לרזי ברקאי כי הוא מזדהה עם אג'נדת ה-BDS והוא מתנגד לכיבוש הישראלי, ובעקבות זה תקפו אותו אנשים כמו מירי רגב.

"אז הוא אמר! אז מה. מה קרה אם הוא אמר. מי הוא? אלוהים? הוא כוריאוגרף ויוצר מחול מאוד מוכשר. הוא לא איש כזה חשוב".

בניגוד אליך, הרבה אנשים דווקא סבורים שהוא דמות חשובה במחול. בין השאר הוענק לו פרס ישראל בשנת 2005.

"בסדר, פרס ישראל. גם כן. אז הוא זכה בפרס ישראל".

תזיל דמעה כשמירי רגב תעזוב עוד מעט את משרד התרבות?

"היא צריכה לעזוב בכלל את הפוליטיקה, היא אישה איומה. היא לא מבינה בני אדם. יש לה פה גדול, היא וולגרית, היא נדחפת. אני לא חושב שהיא עשתה דברים שאתה אומר עליהם' וואו'. כל האמנים רק סבלו ממנה. אולי היא עשתה משהו בפריפריה, אני לא יודע. אולי היא צריכה להיות שרת המשטרה, אולי שם יהיה יותר טוב. אבל היא ותרבות זה לא דברים שהולכים ביחד".

דביר הוא קשיש המשתתפים בתחרות. "הישרדות VIP" (צילום: אור דנון)

בשנת 1989 הצטרף לבית הספר התיכון לאמנויות תלמה ילין בגבעתיים, בו שימש כראש מגמת המחול וטיפח דורות של תלמידים שרבים מהם הפכו ליוצרים ולכוכבים בולטים, בהם אלדר גרויסמן, עוז מורג, אור כחלון, עידן שרעבי, נדב צלנר, ארז אילן, שני פרץ ומעיין שיינפלד. בשנה שעברה נפרד מתלמה ילין לאחר 30 שנים של הוראה בתיכון האגדי, ובהשתתפותו ב"הישרדות" הוא רואה כמעין "מתנת פרישה".

"באתי לתלמה ילין מלהקה מקצועית, בת שבע, אחרי שהבנתי שבגיל 40 לרקוד מקצועית זה קצת חוכא ואטלולא", אומר דביר, "והחלטתי שאם ללכת הלאה - אז לחינוך. יכולתי לפתוח סטודיו פרטי, להרוויח כסף כמו שצריך, כי הייתי סולן ומנהל והיה לי שם, אבל נתתי את חיי לחינוך, כמו אשתי, נתנו את החיים לתלמידים. אנחנו מאוד גאים בתוצאות, הקמנו שם מגמה לתפארת, עם כוכבים ורקדנים שעד היום אנחנו בקשר איתם. זה היה בשבילנו בית שני. כל רגע זכור רק לטובה. יצאנו עם תחושה נהדרת. פרשנו כשרצינו. לא רצינו ללמד עוד, לא נחזור לתחום הסיזיפי הזה אלא ליהנות מהפירות".

יש הרבה רקדנים ורקדניות שמפתחים הפרעות אכילה. למורי המחול אין אחריות מסוימת למצב הזה?

"בתחום המקצועי שעסקתי בו, הקלאסי והקלאסי-מודרני, אין חוכמות. צריך את הגוף המתאים. יש פה ושם גימיקים עם מישהו שמנמן, עושים עליו איזה פרודיה, ושם נגמר הסיפור. הגוף הוא מאוד משמעותי, הוא הייצוג שלנו. הוא חייב להראות אסתטי, נכון, ארוך וכמו שצריך. אני לא מדבר על יופי - אני מדבר על הגוף עצמו, על השרירים ועל האורך שלהם. אי אפשר להיות שמנים במקצוע הזה, אי אפשר. אני לא חושב שמורים גורמים לאנורקסיה. אני חושב שתלמידים לוקחים את זה נורא רחוק. כשתלמידים שלי רזו יותר מדי הם לא עבדו. הם ישבו בצד. הם הלכו הביתה לשבוע שבועיים וחזרו כמו שצריך. אני לא בעד אנורקסיה אבל אני בעד שאם אתה בוחר במקצוע - אתה צריך להראות טוב, לדעת מה אתה אוכל".

עוד בוואלה! NEWS

מעל כל המילים הגבוהות, הברכה במרוקאית של קרן מרציאנו היה רגע קסום ואנושי

לכתבה המלאה
סטודיו לריקוד זה פאסט פוד. דוד דביר (צילום: ראובן קסטרו)

לפני קצת יותר משנתיים פורסמו שלושה תחקירים בכלי תקשורת שונים עם טענות להטרדות ותקיפות מיניות של תלמידים ותלמידות בתלמה ילין מצד מורים שלהם. בהארץ פרסם אסף הראל טענות לתקיפה מינית מצד המורה למוזיקה מנחם נבנהויז, כאן בוואלה! תרבות פרסמתי עדויות להטרדות ולתקיפה מינית מצד המורה לתיאטרון יוני לוקאס ובהן עדות אישית של כותב שורות אלה, ובמאקו יאנה פבזנר פרסמה טענות לקשרים רומנטיים מיניים שניהל לכאורה המורה לאמנות בועז ארד עם תלמידותיו, ואחרי הפרסום הוא שם קץ לחייו.

אני מזכיר את תחקירים אלו לדביר ושואל אותו כמי שהיה שנים רבות מורה בתיכון מה הייתה תחושתו בעקבות פרסומים אלה. "כל מגמה היא עולם ומלואו. אנחנו המורים לא מעורבים במה שקורה במגמות אחרות. אני בקושי את שמות המורים יודע", אומר דביר. "הייתי בהלם ובשוק כששמעתי על זה. לא ידעתי בכלל מאיפה זה הגיע. בכלל לא דובר על זה בחדר המורים. כל המקרים שפורסמו היו בשבילי שוק טוטאלי. הרגשתי נורא כששמעתי על זה, הרגשתי שהעולם חרב עליי ועל בית הספר הזה. בית הספר הזה כל כך יקר לי. זה כאב לי בלב כי תלמה הייתה בית בשבילי ובשביל אשתי. הבת שלי בוגרת תלמה ממגמת תיאטרון, והיא אמרה שאלה היו ארבע השנים הכי יפות בחיים שלה".

לא מתחרט על שום דבר. דוד דביר (צילום: ראובן קסטרו)

על מה אתה מתחרט?

"אין לי חרטות. אבל מצטער על דבר שלא הייתה לי השפעה עליו. למרות שאני אוהב את המשפחה, האחים והאחיות שלי, אני מצטער שלא גדלתי במשפחה שבה בגיל 8-9 לקחו אותי לבית ספר מסודר לבלט, כמו שצריך, הייתי מגיע הרבה יותר רחוק. אבל איך אומרים? זה רק חלום".

אילו הצלחות במחול הישראלי מעוררות בך גאווה וממה אינך שבע רצון בענף המחול?

"יש מחול מקצועי, יש מחול עממי ויש מחול שהוא כלום - זה הסטודיואים הגדולים שיש שם מאות ילדים שלא יוצא מהם שום דבר. הסטודיואים זה פאסט פוד, ילדים שזזים ימינה ושמאלה עם איזו מוזיקה לא מובנת וכבר חושבים שהם רקדנים. בעיני זה קשקוש בלבוש, חבל על הזמן. ריקודי עם זה ענף גדול ומיוחד בארץ. יש מאות ואלפי ריקודי עם, זה נורא נחמד לראות את זה, כזה כיף ואפשר להמשיך לרקוד שם עד גיל 90. אבל ברייקדאנס, ריקודי רחוב והיפ הופ זה דברים שבגיל 22 אתה כבר לא עושה אותם. המחול המקצועי ברמה יפה, כמו להקת בת שבע, להקת הקיבוצים מצוינת, קמע להקה טובה. הבלט הישראלי - הבעיה שלו שאין לו מספיק כוחות. זו להקה שיכולה להיות נהדרת אם יביאו אליה כמה כוחות מחו"ל וירימו את הרמה. הם נתקעו, אבל יש שם פוטנציאל גדול".

עולמו חרב עליו. דוד דביר (צילום: ראובן קסטרו)

הספקת לנסוע לפיליפינים לצילומי "הישרדות" ולחזור ממנה כמה חודשים לפני התפשטות הקורונה וסגירת השמיים. יש מקומות אחרים שבהם חייך טולטלו במיוחד בגלל משבר הקורונה?

"נכון, זאת תקופה קשה, העולם נעצר לחודשיים-שלושה, אבל מהיכרותי עם טבע האדם - הכל יחזור לקדמותו תוך תקופה מאוד קצרה. אנחנו יודעים לשרוד והחיים חזקים וחשובים מהכל. ברגע שהבנו שהסגר הזה יהיה ארוך, הכנו בבית מין לוח שעות עם דברים שחוזרים על עצמם של עבודות בבית. אשתי ואני עושים הרבה כושר, מבשלים, רואים טלוויזיה ויוצאים לטיול כל יום בהליכה ברגל. והיום עובר מאוד מהר".

עוד בוואלה! NEWS

ההזיה הגדולה בתולדות הקולנוע הישראלי: בחזרה לסרט המטורף של ציפי שביט

לכתבה המלאה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully