(בסרטון מעל: רד הוט צ'ילי פפרס בהופעה בפארק הירקון, ספטמבר 2012. צילום: דייב שחר)
"השנה הקשה בחייו" היא קלישאה עיתונאית לעוסה, אבל מה לעשות שהשנה הזאת באמת נראית כשנה הקשה ב-40 שנות חייו המקצועיות של מפיק-העל שוקי וייס. למעשה, כל שנת 2020, שהייתה אמורה להיות מוצלחת במיוחד בחזית של וייס עם שלל מופעים נוצצים במיוחד - ירדה לטימיון בעקבות משבר הקורונה. ההופעות של רד הוט צ'ילי פפרז, ניק קייב ומוריסי נדחו לשנת 2021, סלין דיון צפויה אף היא להידחות לקיץ 2021, ואילו ההופעות של איירון מיידן וסירק דה סוליי בוטלו מבלי שנקבע תאריך חדש.
"כזה דבר עוד לא עברתי. כזה אף אחד עוד לא עבר", אומר וייס לוואלה! תרבות בריאיון שהוא מעניק בצוותא עם מנכ"ל "שוקי וייס הפקות" אורן ארנן. "עד היום כשהתבטל או נדחה מופע זה היה בעקבות אירועים איזוריים - פיגוע, מבצע או מלחמה. הפעם הבעיה היא גלובלית, כזאת שאף אחד בענף לא מכיר ולא עבר. תעשיית המוזיקה העולמית ספגה את המהלומה הקשה ביותר אי פעם. כולם בעולם ניסו בהתחלה להציל את חלקת האלוהים הקטנה שלהם, אבל הכול התרסק. אבל בכל רע צריך לראות את חצי הכוס המלאה - הפעם אנחנו לא אשמים, ואנחנו המומחים מספר אחת בעולם לביטולים, צברנו לא מעט ניסיון באסטרטגיות ההתמודדות עם זה, מה שסייע לנו לקבל את המצב באופן יותר שקול וקר. לצערי אנחנו רואים הרבה עמיתים שלנו בחו"ל, חברות מבוססות, שחלקן לדעתי לא ישרדו".
"כשהתבטל לנו המופע של הצ'ילי פפרז ב-2001 חשבתי שזה אסון. מאז רכשנו הרבה ניסיון בלרדוף אחרי מנהלים ואמנים. ניק קייב היה ספוג ביטולים. חשבנו שלמדנו להתמודד עם ביטולים. ואז הגיע 'צוק איתן', ובו חוויתי ביטולים כלכליים כואבים כי שני מופעי ענק בוטלו - ניל יאנג וסירק דה סוליי. כנראה שמישהו מלמעלה רוצה להעמיד אותנו עכשיו במבחן יותר גדול. אני מרגיש ששמו אותנו בשנה על הקרח, כי אנחנו הראשונים שסגרנו ואנחנו האחרונים לחזור".
אורן ארנן: "ההבדל מהפעמים הקודמות הוא גם בכך שמדובר בתאונת שרשרת. כל להקה שהייתה בסיבוב הופעות השנה ביטלה את כל המופעים. הכול התבטל. בעצם זה ביטול של 360 מעלות גורף כזה של כל שרשרת המזון, שמתחילה מהאמן והמערכת שלו, דרך האולם, המפיקים, הספקים וכו'. כולם פתאום הושבתו באחת".
שמעתי הערכות בתעשייה שלפיהן נגרם לך ולשותפים שלך ביחד הפסד של מיליוני שקלים. זה נכון?
וייס נאנח. "מדובר בהפסדים של עשרות מיליונים".
לא ייאמן. מדובר בהפסדים בלבד או גם באובדן של הכנסות עתידיות?
וייס: "בהפסדים. הלוואי והיינו מרוויחים עשרות מיליוני שקלים. הסיכון שאנחנו עובדים בו בהפקות בינלאומיות מותיר בידינו במקרה הטוב עשרה אחוז מסך כל המכירה, אם כיסינו את ההוצאות. כך שבעצם כשמוכרים 50 אלף כרטיסים לצ'ילי פפרז הכסף מהיום הראשון ברובו כבר לא נמצא אצלנו. הוא כבר נשלח לחו"ל, לשריין את מטוס המטען, את המטוס של הלהקה, את המקדמה. הכספים האלה מפוזרים עם הגעתם ואנחנו לא רואים אותם בכלל. ואז, בסוף התהליך כשעושים את החשבון הסופי ורואים שכיסינו את ההוצאות ונותר לנו משהו - זה לעולם לא יותר מעשרה אחוז. וגם הלהקה הרי בבעיה. הם הרי גם הוציאו כספים, עשו חזרות, לקחו בתי מלון, הסדרי נסיעות וכו'. כך שזו פגיעה אנושה שמתחילה בראש ותגיע עד הזנב".
עם הפסדים כלכליים ענקים כאלה, ובהנחה שאין לך כמה עשרות מיליונים מיותרים, איך אתה שורד את זה? אתה חושש חס וחלילה מפשיטת רגל?
"אני לא חושש מזה. במופעים שבוטלו לצערי אני אשא בנזק, ואצטרך לשלם. עיקר העבודה שלנו עכשיו זה לאייש את המופעים מחדש. כמו בכל מדינות אירופה, שהוציאו צווי שעה שאומרים - אם אתה מאייש את המופע בתוך שנה, הכרטיס שנקנה תוקפו יפה למופע שיתקיים בתאריך החלופי. ככה אנחנו גם נפעל. אחרת זאת פשוט סופה של התעשייה וסופי שלי".
חצי בקבוק האלכוג'ל המלא הוא שמרבית ההופעות הבינלאומיות שאמור היה וייס להפיק השנה - לבדו או בשותפות - הצליחו במאמצים לא קלים להשתבץ לתאריכים חדשים בשנה הבאה: אתמול פורסם כי הופעת רד הוט צ'ילי פפרז בישראל, שתוכננה להתקיים ב-10 ביוני בפארק הירקון במסגרת פסטיבל אורבני חדש בשם FUNKYARD, תידחה ל-23 ביוני 2021; ניק קייב שאמור היה להופיע באצטדיון בלומפילד בחודש הבא נדחה ל-7 ביוני 2021 באותו מקום; הופעתו של מוריסי נדחתה ל-5 במאי 2021 באמפי שוני ול-8 במאי בגני התערוכה בתל אביב; וכפי שפורסם שלשום בוואלה! תרבות, מסתמן שגם הופעת סלין דיון, שהיתה אמורה להתקיים בפארק הירקון ב-4 וב-5 באוגוסט, תידחה לקיץ 2021. לעומת זאת, לא צלחו הניסיונות למצוא תאריכים חלופיים להופעתה של להקת איירון מיידן, שהיתה אמורה להתקיים בבלומפילד בסוף חודש זה, ולמופע KOOZA של סירק דה סוליי שתוכנן לחודש הבא בפארק הירקון. באשר לפיקסיז, עוד לא ברור אם הופעתם תתקיים בתאריך שנקבע (14 ביולי בביתן 1 בגני התערוכה). לאור קשריו הטובים של וייס עם הלהקה, אפשר להעריך שההופעה תתקיים, השאלה מתי.
נראה שהמדינה עד כה כשלה בסיוע משמעותי אמיתי לתעשיית התרבות, ובכלל זאת גם למפיקי ההופעות הבינלאומיות.
וייס: "אין בכלל עזרה מהמדינה. יותר מזה - אין בכלל הבנה למה שאנחנו עושים במישור הכלכלי. מדברים על סיוע מיידי לחודש-חודשיים הקרובים. לנו הלכה כל השנה. צריך להבין את סדר הגודל של הסיבוב הבינלאומי. כשסלין דיון צריכה לאייש את מסע ההופעות שלה, מדובר על 122 ערים בכ-50 מדינות. לוקח שנים לתאם כזה מסע הופעות. מתחילת משבר הקורונה אנחנו עמלים על 'פלאן בי', עובדים עוד פעם כדי להשיג את סיבוב ההופעות הזה, ללוות את המנהלים, המפיקים והסוכנים, כדי שלא נימלט מהתכנון ונקיים את זה. דברים שלקחו שלוש, ארבע וחמש שנים צריכים להיעשות תוך חודשיים עכשיו. זה יום ולילה של עבודה. המדינה חושבת שאחרי שהיא תרים את השאלטר כולנו נחזור לשגרה והכל יקרה. אבל זה לא ככה. זה לוקח שנה במקרה הטוב. יש אמנים שלא יוכלו גם בשנה הבאה, ויוכלו אולי בעוד שנתיים או שלוש, וזה מבחינתנו הרס מוחלט של כל מה שבנינו ושיווקנו השנה כמו במקרה איירון מיידן".
אני מבין שלא היתה אפשרות לקבוע מועד חלופי עם איירון מיידן. מה הסיבה לכך?
וייס: "יותר מעשר שנים אנחנו עמלים כדי להביא אותם לארץ. עוד 11 ימים היינו צריכים לראות אותם כאן על הבמה בישראל. לצערי בוטל כל סיבוב ההופעות שלהם באסיה ובאירופה, ובשנה הבא יש לאיירון מיידן הופעות בצפון אמריקה ובדרום אמריקה. אנחנו לא יכולים לקבל אותם כי אי אפשר לבוא במיוחד להופיע בישראל כשהלהקה עם עשרות טונות הציוד שלה נמצאת בדרום אמריקה. במדינה אצלנו חושבים שיחזרו לשגרה כשיגמרו לשלם חל"ת בסוף החודש, אבל אנחנו צוות שעמל על זה שנים ומושבת עד אפריל שנה הבאה".
מקומם שהמדינה לא מסייעת למפיקי ההופעות הבינלאומיות. הרי כשמגיע אמן בינלאומי, המדינה גאה מאוד ביחסי הציבור שזה עושה למדינה, וראש הממשלה ואשתו שמחים מאוד להצטלם איתו.
ארנן: "נכון, אנחנו מקבלים מהם בקשות להצטלם והזמנות לארוחת ערב, אומרים לנו - אנחנו רוצים לבוא ולפגוש ורוצים לגייס אותם למאבק ב-BDS ובלה בלה".
וייס: "כמו שאמרת, הם מאוד אוהבים להצטלם, רוצים הצהרות נאמנות, משתמשים בצילומים להאדיר את שמה של המדינה. אני עושה את זה ולצערי לא קיבלתי מעולם שקל מהמדינה. לא שילמו לי אגורה על הנזק בצוק איתן למרות שהובטח, ואני כבר קטן אמונה ולא רואה איך המדינה מסייעת לנו. בגרמניה, בארצות סקנדינביה והרבה מדינות נוספות נוהגות אחרת".
ארנן: "צרפת, למשל, הודיעה על קרן של 50 מיליון יורו שהולך רק למוזיקה חיה".
וייס: "אני יכול לספר לך שאחרי ביטולים של הופעות, מתקשרים אליי כל מיני שרים בממשלה ואומרים: יש להם בעיה להגיע? נשלח הרקולס מהצבא להביא אותם! אבל הטלפון מגיע אחרי. אף פעם לא לפני".
שלשום הושבעה ממשלה חדשה, אולי היא תשכיל לסייע יותר למפיקים שתורמים לתרבות וליחסי הציבור של המדינה?
וייס: "יש שם עשרות שרים עם שמות וכינויי משרדים משונים. יכול להיות שיש מקום לקחת שר לענייני מופעים בינלאומיים? יש סגני שרים בלי תפקיד, אז שאחד מהם ייקח את זה עליו. זה מצחיק, אתה יודע, קיבלתי מכתב ממס הכנסה שבו הם מבקשים את הגדלת המקדמות שאני משלם בטענה שצפויה לי שנת פעילות גדולה".
וואו, קשה לחשוב על משהו יותר מנותק מזה.
"כן, זה הכי מנותק. הם מנותקים. אין עם מי לדבר".
היה גורם ממסדי כלשהו שדיבר אתכם? שניסה לדבר על החזרה לשגרה?
וייס: "לא. לו היינו במצב שבו אנחנו יושבים מול גורם אחראי כלשהו ומדברים איתו על האסטרטגיה והתקנות של היום שאחרי - הייתי מרגיש הרבה יותר בטוח. הבעיה היא שעד היום אף אחד לא דיבר איתנו על האופק ועל העתיד. הם אפילו לא מסתדרים עם מערכת החינוך, אז אתה רוצה שהם יסתכלו על אירועים? זה פשוט לא מעניין בכלל אף אחד. בדיבורים, הממשלה שלנו אלופה. במעשים ובהנחיות - כל אחד בורח מאחריות. שרת התרבות היוצאת אמרה לפני שבוע, 'ב-14 ביוני חוזרים לשגרה'. אבל מה זה חזרה לשגרה? 50 אלף איש בפארק? 500 איש בבארבי? איזו שגרה? אף אחד לא אמר. אף אחד לא לוקח אחריות. זאת לא דרך. זאת לא הנהגה. אם היה מדובר במכונית היא היתה יורדת מהכביש. אנשים מהמגזר הציבורי חוזרים על המנטרה 'אנחנו קשובים'. חבר'ה, אם ככה אתם קשובים, זה סימן שאתם חירשים ברמה קשה. לבי לבי על אלפי אנשים מהתעשייה שפשוט לא יודעים מה הם יעשו מחר או בעוד חודש".
למרות הערפל והרשלנות מצד התנהלות הממשלה, אתם יכולים להעריך בכל זאת מתי יחזרו ההופעות הגדולות?
ארנן: "אנחנו מקווים שבחצי השני של 2020 אפשר יהיה להחזיר אירועים שאנחנו מתכננים באמפי רעננה ובבריכת הסולטן בירושלים, בפני קהל של כ-8,000 איש. אנחנו גם מתכננים לעשות פסטיבל אינדינגב באוקטובר. אם אי אפשר יהיה לקיים אירועים כאלה זה יהיה אבסורד".
וייס: "אני רוצה לחדד את מה שאורן אומר. אני משוכנע שלקראת סוף השנה הזאת יתקיימו אירועים של אלפים. לדעתי אם מקיימים אירוע של 8,000 זה כמו אירוע של 20 אלף. העניין הוא שלאייש סבב הופעות בינלאומי זה לא עובד לפי הרצונות שלי בלוח השנה. יש בעיות לוגיסטיות מאוד קשות".
בתעשיית ההופעות יש מי שחושש שגם ברגע שניתן יהיה לקיים הופעות גדולות חלק מהקהל המבוגר יחשוש לבוא אליהן. אתם שותפים לחשש זה?
וייס: "תראה, אני מבוגר. ואני חושב שאני, כמו אנשים מבוגרים בגילי, ננהג באחריות ובשיקול דעת. הקורונה בחלקה הגדול היא מסע הפחדה, ובמיוחד אצלנו בארץ. אני לא מומחה גדול לבריאות אבל הקורונה לדעתי היא מסע הפחדת המונים, לא אכנס לזה. יש כל מיני תיאוריות קונספירציה. אני יודע לסמוך על השכל הישר של הציבור. הקורונה לדעתי לא תיעלם. היא תהפוך לעוד איזשהו סוג של שפעת. נלמד להתנהג איתה. עד שיימצא חיסון, אדם מבוגר שהוא בקבוצת סיכון יצטרך לעשות את שיקול הדעת האחראי שלו. בכל מקרה נלמד לחיות עם מציאות חדשה, ואין ספק שמה שהיה הוא לא מה שיהיה".
המפיק הקולגה גדי אורון אמר לוואלה! תרבות שאחרי הקורונה עלול להיות מיתון בארץ ובעולם, ואז לא תהיה ברירה אלא להוריד את מחירי הכרטיסים להופעות. זה מה שיקרה גם לדעתך?
וייס: "אני לא יודע. זאת מציאות שאנחנו נצטרך להמתין ולחכות לה. בוא נגיד כך: לשמחתי מכרנו את רוב הכרטיסים שלנו להופעות שהיו מתוכננות. בהנחה והמופעים יעברו מועד והכרטיסים יישארו תקפים אז לא נותר לי הרבה מה למכור. אני צופה בהחלט שיהיה פה סוג של מיתון. יש לנו שיחות לא מעטות עם האמנים, ויהיה צורך שיקול דעת יותר זהיר כמה משלמים ומה יהיו מחירי הכרטיסים. אבל אני שוב מחזיר את הכדור לממשלה. אתה יודע כמה אחוזים ממרכיב הכרטיס שהקהל בארץ משלם הוא מיסוי, מיסוי עקיף, והוצאות בטחון ואבטחה? חמישים אחוז! 17 אחוז זה רק המע"מ. 20 אחוז מס הכנסה. ויש הוצאות משטרה. אנחנו מחזיקים סדרנים מיומנים בעקבות הדרישות של המשטרה. למה צריך לשלם ל-700-800 סדרנים בפארק וגם ל-200-300 שוטרים? בשביל מה?".
בהודעה שפרסמתם בפייסבוק לפני עשרה ימים, כתבתם שיתאפשר החזר במקרה שמופע יבוטל ולא ייקבע לו מופע חלופי, כמו במקרה איירון מיידן. אבל לא היה ברור אם ניתן לקבל החזר על מופע שנדחה, וגולשים ששאלו אתכם ברשת על כך לא קיבלו תשובה ברורה.
ארנן: "לכל המופעים שבוטלו אנחנו מנפיקים החזרים. המופעים שנדחים זו סוגיה שכבר עלתה לרשות להגנת הצרכן, שאמרו בעצמם שהם לא יודעים להתייחס לזה. יש פה סוגייה צרכנית שאף אחד לא יודע איך להתמודד איתה עדיין. החשש הכי גדול הוא שאם יכפו מצב של החזר על המארגנים הם יפשטו רגל ואז אף אחד לא יקבל החזר וכולם יפסידו".
אני מאמין להגינותכם וליושרכם. השאלה היא אם תחליטו לא לתת החזר למי שמבקש עבור מופע שנדחה, אם הקהל יבין את טענתכם שזהו צורך הישרדותי או שיראה בזה צעד לא הוגן צרכנית.
וייס: "במקרה של ניק קייב למשל מדובר רק בעשרות אנשים שביקשו החזר ואנחנו מתדיינים איתם. אנחנו כרגע פועלים לפי ההנחיות של כל הגופים הגדולים באירופה. ראש הממשלה אומר שכזה דבר לא ידענו, שזאת המגיפה הכי גרועה, האסון הכי גדול שהיה לכלכלה. אני בעולמי הקטן אומר - לא התמודדתי עם כזה דבר. אני בינתיים עמל על מנת לאשר את קיום המופעים, ולמעלה מ-80 אחוז ממה שבוטל יתקיים במועד אחר. בהמשך ארד לרמה הנקודתית הזאת".
ארנן: "לשמחתי הרבה כמות הבקשות להחזרים היא קטנה מאוד. נחכה ונראה איך הדבר הזה מתפתח, כשתהיה תמונה מלאה של המופעים, ההנחיות, ואם יהיו תמיכות ופיצויים של המדינה לתעשייה, ואז נדע אם אפשר לתת מענה למי שיש לו בקשת חריגות".
קבלו תרחיש אימה למשבר הבא אחרי הקורונה: הממשלה מממשת את כוונתה לבצע סיפוח, מה שמוביל מיידית לביטולי חלק מההופעות של אמנים מהעולם.
וייס: "כן, אבל אז נחזור למצב שאנחנו רגילים לצערי. נחזור למצב של בעיה מקומית שאנחנו אשמים בה. זה 'לוקסוס' לעומת הקורונה".
שוקי, לאחר מעל לשלושים שנה, עם הפסקות קצרות, בהן ניהלת את להקת משינה, בפברואר הלהקה ואתה הודעתם כי דרכיכם נפרדות. בתעשייה אומרים שאתה ויובל בנאי הייתם כמו אבא ובן. מה הסיבה לפרידה?
"אל תעלה לי את הגיל. אמרו שיובל הוא כמו אחי הצעיר. אני חושב שאחרי כ-35 שנה עייפתי קצת. כשאני מרגיש שאני לא תורם מספיק את כל כולי אז אני מעדיף לא להיגרר. אני אחד שמוביל ולא נגרר. קינחתי במופע ענק עם משינה, אהוד ואביתר, שהיה על הכיפאק. השנה גם הייתי אמור לעבוד מבוקר עד ערב, וכשמשינה יצאה להופעות הייתי בכל מופע. ועם השנים נשחקים. הם ילדים גדולים, להקה מאוד מצליחה, אני בטוח שהם ימצאו את דרכם. אני מאחל להם בהצלחה. אנחנו ביחסים מצוינים. הם כולם אחים צעירים שלי. אין כאן סיפור".
ולקינוח: האם אחרי שיחזרו ההופעות הגדולות כוכבי מוזיקה יוסיפו לדרישות המיוחדות שלהם מאחורי הקלעים גם דרישה למכונת הנשמה?
וייס: "עוד לפני הקורונה, במשך שנים היו כבר אמנים שביקשו בלוני חמצן בגלל החום. אל תשכח שאחד הימים החמים ביותר בחמישים השנה האחרונות היה בהופעה של הרולינג סטונס בפארק הירקון. תשמע, גם את זה עברנו, ובהצלחה. פעם היו עושים בקיץ הישראלי החם ערפילי מים. אז אולי עכשיו יהיו ערפילי אלכוג'ל".