שירים של יום חולין: 15 הפנינים הכי נוצצות של רחל שפירא

(בווידאו: מאור כהן בביצוע ל'שיר של יום חולין')

החיים מלאים בבחירות לא פשוטות. בחירה של 15 השירים הגדולים של רחל שפירא שייכת לקבוצת הבחירות האכזריות. הפזמונאית הענקית אחראית לכל כך הרבה קלאסיקות שנחקקו בפסקול חיינו, שעצם הניסיון לדרג אותן הוא בגדר חוצפה כמעט כוחנית - עמדה שאולי מנוגדת בעצם לרגישות שמאפיינת את הכתיבה של שפירא.

ובכל זאת קפצנו ראש פנימה אל המשימה הבלתי האפשרית, כדי לציין אירוע מיוחד. שפירא חגגה באחרונה 75 קיצים על הכדור, וחשבנו שאך ראוי לנצל את ההזדמנות כדי לשפוך אור על מורשת מפוארת.

בתור הזהב של הלהקות הצבאיות, ברגעים הגדולים של הפופ הישראלי בשנות ה-80, באלבומי מופת שפרצו דרך במוזיקה הישראלית וסימנו את עלייתן של זמרות לגדולה - בכל אלו שפירא הותירה חותם משמעותי. הסגנון שלה מובחן, ומעל לכל אנושי: גם פזמוניה שהפכו לשירים לאומיים מחלצים את האדם שבתוך סערת הרגשות, ובוודאי הרבים האחרים, המתבוננים על העולם הפנימי דווקא מתוך השגרה והיום-יום. עם זאת, מה שמבדיל אותה מפזמונאים רבים אחרים, לבד מסגנונה המובחן, הוא ששיריה הצליחו לכבוש שוב ושוב גם דורות צעירים יותר של מוזיקאים, שחידשו אותם והציגו אותם לקהלים נוספים.

על כן, לאחר התלבטויות ממושכות וכאבי לב לא מבוטלים, הלכנו על 15. ויתרנו בדרך על שירי שנה וסגניהם ("מצטער" של אדם ו"נפאל" של גלי עטרי), על תרגום פנטסטי ("בראשית" על פי דון מקלין), ועוד שלל רגעים קלאסיים ("יד קטנה" של אושיק לוי, "נחמה" של אילנית, "דואט פרידה" של עטרי ומני בגר, "השכם השכם בבוקר" של חווה אלברשטיין, "הילד שבי" של דני בסן ועוד ועוד ועוד).

כל אחד מהם, כמו גם אחרים שנשארו מאחור, היו יכולים להצטרף לרשימה ביום אחר וברשימה אחרת - ואיש לא היה מרים גבה. כך גם לגבי המקומות הראשונים: אפשר לחיות בשלום עם לפחות עשר אפשרויות לתואר השיר הגדול ביותר, אם לא למעלה מכך. ובכל זאת צריך להכריע - אז הנה לפניכם, 15 שיריה הגדולים של רחל שפירא, כמו שאני חשבתי שנכון לדרג אותם.

שורה מייצגת: "מכל נבט ועלעל נוטף הטל/ ובתוכי ממתין לו בכי מיוחל/ אני נמשכת לתלמים/ אני הופכת רחמים ותחנונים/ חיים שלמים/ כל נים שבי ירא".

למה זה כאן: "לו ידעת" האישי זכה לכמה ביצועים, בין היתר של חוה אלברשטיין וגלי עטרי - שתיים מהשותפות הכי משמעותיות של רחל שפירא - אך הייתה זאת הגרסה שומטת הלסתות של רוני אלטר, הביצוע המצטיין מתוך "שרות חוה אלברשטיין", שגילה לרבים עד כמה הוא עוצמתי. כל הדרמה שבשירים של שפירא מזוקקת כאן: הבעירה הפנימית מכל נים ונים הדורשת לפרוח, המתח בין האדם לטבע, והציפייה העיקשת לטוב שיגיע.

עוד פרט קטן: השיר נכתב לסרט בשם "סיפור אינטימי", שבו כיכבה חוה אלברשטיין בתפקיד הראשי, ומטבע הדברים גם ביצעה את שיר הנושא.

שורה מייצגת: "כמו אחרים, הוא לובש בגדי חאקי/ ולרגליו נעליים גבוהות/ רק שבעיני הוא אינו דומה לאיש -הוא יחיד ומיוחד מאוד".

למה זה כאן: האתוס הצבאי בישראל הוא דואלי: מצד אחד כולם חיילים, מצב שני כל אחד מהם הוא הבן של כולנו, ויש לו שם, פנים וסיפור. שיר הכמיהה הזה, שיכול להתפרש בכמה וכמה מובנים, משחק בחוכמה בדיוק על הדו-משמעות הזו, עם גיבור שכמו כולם לובש מדי חקי ונעליים גבוהות, אבל בעיניו אוהביו הוא יחיד ומיוחד מאוד. הרעיון פשוט, הניסוח מושלם.

עוד פרט קטן: בהתאם, השיר הפך לאהוב מאוד על המסגרות המוזיקליות הצבאיות מאז 1985 - עת ביצעה אותו להקת הנח"ל המתחדשת - ועד היום. כל כמה שנים הלהקות הצבאיות מחדשות את השיר הזה פעם נוספת בעיבוד חדש. מיטיבי לכת יוכלו למצוא ברחבי היוטיוב ביצוע חגיגי של הרמטכ"ל לשעבר וראש הממשלה החליפי כיום, בני גנץ, מבצע את השיר בדואט יחד עם שרון קידושין, כשמשה יעלון מצטרף בקולות ונתניהו בוהה מהצד. הנאה מובטחת.

שורה מייצגת: "בואי רוח ים/ עם טפיחת כנפי יונה/ והביאי מאי שם/ עוד דרישת שלום חמה/ בואי נכונה/ אל הלחי השחומה/ בואי רוח ים/ עם טפיחת כנפי יונה".

למה זה כאן: גם השיר הזה, כמו "לאחד החיילים", בוצע על ידי אותה להקה, אבל עם סולנית אזרחית - הווטרנית ירדנה ארזי, שגם קראה לאלבומה מאותה השנה בשם זה. "דרישת שלום" בוצע כשיר השירותרום של 1985, עם תופים אייקוניים, והוא נותר קלאסיקת אייטיז. שפירא הצליחה להציג כאן סיפור שמדבר לכמה דורות במקביל, ועל הגעגועים שמלווים כל הזמן כל אחד מהם.

עוד פרט קטן: אולי נתקלתם בו בשנים האחרונות כשיר מפתח בסדרה ובמופע הקאלט "מייקל", שם הוא ידוע במילה הפותחת שלו - "מחורצים", ואמור לככב בערב לזכרה של הדמות הנושאת את שם הסדרה, שזה היה כביכול השיר האהוב עליה.

שורה מייצגת: "אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם/ הם כבר למדו איך להצניע את עצמם/ טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם/ טיפות גדולות זולגות על עלבונם".

למה זה כאן: השיר הגדול הראשון של משה דץ נהנה מקולות רקע מופלאים, וגם מגיבורים אלמונים נוגעים ללב במיוחד: אנשי הגשם הביישניים, קרובי משפחתם של פנקס הקטן ואדון כמעט, נאמנים כצל וסבלניים כזמן. שפירא מתארת אותם לאורך ארבעה בתים, אך כבר במילים הראשונות של השיר, בהתכווצות שבתוך המעיל, היא כבר הטמינה את כל הסיפור.

עוד פרט קטן: למרות השמועות הרבות, שפירא הקפידה לאורך השנים לטעון כי אין כל קשר בין השיר לאנשי המוסד, שהכינוי דבק בהם.

שורה מייצגת: "השמיים משתנים/ לעיני החקלאים/ השכנים מתכוננים/ לימים הנוראים/ מישהו חושב עליך/ ורושם את מעשיך/ בוא הביתה במהרה/ עם הרוח הקרירה".

למה זה כאן: תמונה מרגשת ומנחמת של סוף הקיץ והשנה החדשה שבפתח, ההתחלות החדשות והתקוות לעתיד הקרוב. השינויים הגדולים של כל המערכת אינם אלא שגרת העולם, שכמנהגו נוהג. "שיר תשרי" הוא מתוך האלבום "התבהרות", שאת כל מילותיו כתבה שפירא (וכולל גם להיטים נוספים כמו "פרח משוגע").

עוד פרט קטן: הלחן של דני עמיהוד שימש מוקדם יותר שיר אחר - "מי יתפוס כוכב נופל" של שלישיית "לא אכפת להם" - ואלברשטיין שאהבה את הלחן ביקשה משפירא לכתוב לו מילים אחרות.

שורה מייצגת: "היי שקטה כאילו אין בך דופי/ כאילו האוויר נותן לך הגנה/ כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי/ כאילו מעפר פורחת שושנה".

למה זה כאן: לא מעט השירים הגדולים של הפזמונאית הנהדרת הם פנייה לריפוי עצמי. "היי שקטה" פונה אל השקט באמצעות דרך הזעם, והלחן המחשמל של פוליקר - ובוודאי הקול מלא ההבעה של גל - טוענים בעוד ועוד משמעויות את השיר ככל שהוא מתקדם. ובסוף מגיעה ההכרעה: השלווה היא חוף הבהלה, והפגיעות עצמה היא סוג של כוח - ניצחון השקט, עמוד השדרה והפנימיות על הכוחניות והריב.

עוד פרט קטן: בראיון לאריאנה מלמד בעיתון הארץ, אמרה שפירא כי אם הייתה צריכה לבחור "שיר אחד שמגדיר אותי טוב מהאחרים", זה היה השיר הזה.

שורה מייצגת: "למדני את השיר הפשוט של הלחם/ ופרוס לי חלק משלומך/ קחני עם אבק היומיום על השכם/ כשתראני לפניך".

למה זה כאן: עוד פנינת אייטיז, שאמנם לא נטולת גלוטן, והפעם על אחד השירים החידתיים ברפרטואר של שפירא. בדרכה המיוחדת, היא משתמשת דווקא במילים המעורפלות האלה כדי לחתור אל הפשטות, אל הלחם ואבק היומיום, מהדרך שהתפתלה והתפתלה והתפתלה. כשנורית גלרון שרה את זה בקול היפהפה שלה, הכל נעשה בהיר כשמש.

עוד פרט קטן: מהו אותו שיר פשוט של הלחם? התשובה מסתתרת בשיר אחר: "שיר האהבה" של המשורר היידי מאני לייב, שכולל את השורות: "בראשית בא השיר הפשוט של הלחם, אחר כך בא השיר הבהיר של הזהב, לבסוף בא השיר השקט של המוות, ותמיד מצטלצל פתע שיר האהבה" (תרגום: שמשון מלצר).

שורה מייצגת: "יום אחד אולי אפרוש כנפיים/ יום אחד תראה שלא אפחד/ יום אחד אולי אפרוש כנפיים/ וזה יהיה כל כך נחמד"

למה זה כאן: "יום אחד אולי אפרוש כנפיים" הוא משפט שהפך לסמל, שכבר יותר גדול אפילו משיר הגוספל העברי המשובח הזה. מדובר בהמנון מעצים ומרים, שנולד מחיבור מיוחד בין כותבת, מלחין ומבצעת, שיזניק דרך משותפת שתביא בעתיד לשירים גדולים נוספים, שאחד מהם יגיע בהמשך המצעד.

עוד פרט קטן: יו"ר מרצ לשעבר, ח"כ תמר זנדברג, בחרה בשיר בריאיון ל"פגוש את העיתונות" בתשובה לשאלה על השיר העברי האהוב עליה.

שורה מייצגת: "כשאתה חיוור מצער/ מתחפר בשתיקתך/ תן לי לדבר אליך/ וללכת בין צלליך/ להיות איתך"

למה זה כאן: אלבום המופת של אלברשטיין, "כמו צמח בר", ביטא כמעט יותר מכל את תוצר תרבותי אחר את הצורך בהחלמה, בהתמודדות עם האבל והטראומה הלאומית הכבדה, כמה רגעים אחרי מלחמת יום הכיפורים. "אדבר איתך", על העיבוד המושלם שלו, התווה את הדרך לשם: מהשירים הראשונים שביטאו דמות של גבר אבל, שהשדים והמתים מתכנסים סביבו בלי לתת לו מנוח. השיר נקשר מיד בפצעים שעדיין דיממו, אבל הכוונה המקורית הייתה תמימה יותר. "האמת היא שזה שיר לאיש בשעת משבר עמוק. הוא מבטא איזה חוסר אונים והוא מודע למגבלה - שלי או של מי שמדברת בשיר הזה - לעזור", אמרה שפירא בשיחה עם החתום מעלה ב-2013, בכתבה לציון 40 שנה למלחמה, "אני לא יודעת אם זה התכוון לייצג משהו - אנשים שמתבטאים מגיבים לעצמם ולתקופתם ואני מניחה שזה הד ובת-הד של מה שקרה".

עוד פרט קטן: לפני ששפירא כתבה את המילים הללו, גם הלחן הזה ישב קודם על מילים אחרות - שיר נשכח בשם "על שלושה וארבעה", שביצעה גילה רונן למילים של מירה מאיר. השיר חודש מאז כמה וכמה פעמים, בין היתר על ידי גלי עטרי, שרון חזיז ואפרת גוש.

שורה מייצגת: "חלומות של אתמול/ הם שלהבות נרעדות/ לא יכול כל החושך/ לכבות/ על מצע השלכת/ החלומות מלחשים/ רק פרחים מיובשים/ דוהים בין הדפים".

למה זה כאן: כי זה שיר מושלם. פשוט כך. הקול המרגש של רוחמה רז מלטף כל מילה ומילה בשיר, ואלו בתורן מלאות דימויים נפלאים. היש עידוד מקסים יותר לשיחה מאשר "אל תסב את פניך - אתה מלא דברים כמוסים, אל תגיף את התריסים, חפש בין המילים"? אין. כמו כן, הקאבר של אייל גולן, מ-2003, כיבד את המקור והעניק לו בו בזמן חיים חדשים. לפני כשנה בחרנו בו במקום השביעי בדירוג הקאברים הישראלים הגדולים בכל הזמנים.

עוד פרט קטן: על פי נתוני אקו"ם, זהו השיר הישראלי הרביעי הכי מושמע מתחילת המילניום, בשני הביצועים הפופולריים שלו - של רז ושל גולן. גם את המקום הראשון קטף שיר של שפירא, שיופיע בהמשך המצעד.

שורה מייצגת: "לא להתמעט וגם לא להימלט/ ותמיד לשאוף ללכת הלאה/ ללכת זה אומר: לא להסתלק/ כן, כוונתי לומר: לא להסתלק/ אמצע הדרך/ ויש גם בזה ניסיון/ עוד יום, עוד יום".

למה זה כאן: כמו לא מעט שירים אחרים ברשימה, התלבטתי אם זה לא צריך להיות השיר שבמקום הראשון. "עוד יום" הוא לכאורה עוד בלדה רגועה, עוד ניסיון למצוא כיוון בתוך היום-יום, אבל הוא כבר מזמן גדול יותר מזה - שליש תפילה, שליש הצהרת כוונות, שליש זעקה אישית, ואפילו יש בזה ניסיון. מתוך כל אלה מתגלה עומק רוחני שהוביל לעוד ועוד גרסאות כיסוי למקור הפנטסטי כלשעצמו, בין היתר של כספי, אביתר בנאי ויונתן רזאל. יש שירים שנולדים עם אופי של יצירת מופת, גם אם לוקח להם זמן לגלות שהם כאלה. "עוד יום" הוא לחלוטין אחד מאלה.

עוד פרט קטן: זה אמנם השיר היחיד של גלי עטרי ברשימה, אך בין השתיים התקיים שיתוף פעולה פורה במיוחד. למעשה, כל אלבומה של עטרי "בראשית" הוא למילים של שפירא.

שורה מייצגת: "מחר, אני אהיה כה רחוקה/ אל תחפשו אותי/ מי שידע למחול/ ימחל לי על אהבתי/ הזמן ישקיט הכל/ אני הולכת לדרכי/ זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם/ מן המדבר/ והוא יבין - אני חייתי ביניכם/ כמו צמח בר".

למה זה כאן: בשלב של התותחים הכי הכי כבדים, כל שיר יכול לטעון למקום הראשון, ול"כמו צמח בר" יש קייס עוצמתי. עבור כל מי שמעורב בו, מדובר באחד השירים הגדולים ביותר בקריירה - שפירא והיימן, וכמובן אלברשטיין. שיר אהבה ומכתב פרידה, מתח בין עצב פרטי ולאומי, דרמה, תשוקה, וצמרמורות. כמו "אדבר איתך", גם השיר הזה לא נכתב כשיר זיכרון. "אני יודעת ששוב משדרים אותו בימי זיכרון והוא לא נכתב בהיבט כזה, והאמת שאני גם מכבדת את זה", אמרה לי שפירא בעבר. כך או כך, "כמו צמח בר" הפך על גרסאותיו הראשונות לסמל עבור רבים, שהשינויים בתרבות הישראלית טענו אותו מחדש במשמעויות נוספות. כך, הגרסה המבריקה של סי היימן, הבת של, הפכה את הקערה על פיה, ובחידוש ניו ווייב מצמרר הציעה פרשנות מקורית ומתריסה לשיר, מהרוקרים המורדים לדור שירי ארץ ישראל שמעליהם. בהמשך הוא זכה לחידושים בסגנונות נוספים, בין היתר על ידי דיקלה ואביהו מדינה. כשציינו יום הולדת 80 להיימן האב, ערכנו מסע מיוחד בעקבות השיר.

עוד פרט קטן: השיר נכתב כשיר הנושא לסרט הטלוויזיה "דודי ורעי", על פי ספר של נעמי פרנקל באותו השם. כעבור עשור פרסמה פרנקל ספר המשך, עם הכותרת "צמח בר".

שורה מייצגת: "מה אברך לו?/ במה יבורך?/ זה הילד?/ שאל המלאך"

למה זה כאן: הסיפור מוכר וידוע - השיר נכתב לזכרו של קיבוץ שפיים, אלדד קרוק, שנפל במלחמת ששת הימים, פורסם בחוברת זיכרון, והתגלגל כמעט במקרה לידיים של המלחין יאיר רוזנבלום שהתארח בקיבוץ. השאר היסטוריה: השיר קורע הלב על הצעיר שניתן לו הכל מלבד חיים בוצע על ידי רבקה זוהר ולהקת חיל הים בתור הזהב של הלהקות הצבאיות, והפך לסמל ולמילה נרדפת לשיר זיכרון ולהנצחת הנופלים. הגם שאינו אפיינו לסוג הכתיבה שלה, עבור שפירא בת ה-23, זה היה הרגע בו החלה הקריירה שלה כפזמונאית, שתימשך עד עצם היום הזה.

עוד פרט קטן: זוהר מספרת באוטוביוגרפיה שלה כי היחס שלה לשיר השתנה לאורך השנים, משום הכאב הגדול שהוא מעורר. כשתיארה את הפעם הראשונה שבה השמיע לה יאיר רוזנבלום את השיר, היא כותבת: "מאוד נראה לי השיר, רק חשבתי אז איך אפשר למחוא לו כפיים?... בהמשך חיי תשתנה דעתי לגבי 'מה אברך' ולא אוכל לשיר אותו יותר, וארצה בשירים, שאינם מעצימים צער וקובלנה". למרות זאת, לימים היא חזרה בכל זאת לשיר את השיר המוזהה עמה יותר מכל.

שורה מייצגת: "אחות קטנה נפשך הצילי/ חומות חימר את לא תפילי/ לא נכנעת, את משוגעת/ מה את יודעת על חומות חימר".

למה זה כאן: הניצוצות שנולדו ב"עוד יהיה לי" הפכו כאן להצהרת כוונות מרתקת. המפגש הבלוזי בין שפירא וצנעני נגע כאן במקומות עמוקים בביוגרפיות של שתיהן, והוליד זעקה נגד שלל החומות והמגבלות שחברות שמרניות מטילות על נשים מקוריות ואחרות בנוף. חלק ניכר מכוחו של השיר הוא השילוב המיוחד בין עברית מוגבהת ושפת יום-יום, בין "עיני קוצים בולשות אחרייך", לבין "אחות קטנה, חבל עלייך". התוצאה: אבן דרך במוזיקה הישראלית, שיר מחאה עם נוכחות חד פעמית, שמדבר בעוצמה כיום כמו שהוא דיבר לפני 30 שנה, ואולי אפילו יותר.

עוד פרט קטן: הצירוף "חומות חימר" צץ בראשה של שפירא כשהייתה נערה בקיבוץ. רק יותר משני עשורים אחר כך, במפגש עם צנעני, היא רקמה אותו לשיר. הסיפור המלא מאחורי השיר הובא בפודקאסט "שיר אחד" של התאגיד.

שורה מייצגת: "אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט/ אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט/ אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט/ אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט"

למה זה כאן: ככל שהשנים עוברות, "שיר של יום חולין" רק צובר יותר ויותר מעמד כאחד משירי האהבה האולטימטיביים של המוזיקה הישראלית לדורותיה. מרגש, נוגע, אהוב על כולם - ושוב מתוך היום-יום. זה רק מתבקש: המסע המשותף של שפירא ורוזנבלום, שהתחיל עם "מה אברך" על כל מטעניו, הבשיל באופן מושלם בשיר הזה. בטור שצילמה השנה ל"אולפן שישי", הדגישה אילנית את הניגוד בין השניים - בין הלאומי לפשוט, בין השכול וההיסטוריה לאהבה היומיומית והנחבאת. אחרי הביצוע הקלאסי שלה, כמובן שגם מאור כהן, בסיוע פיטר רוט, העניק לשיר תחייה מאוחרת. אבל אלה בעיקר המילים של שפירא, משוררת של יום חולין, שלאורך כל השנים הצליחה להוציא מן השגרה תיאורים כל כך יפים. גם כאן, תחת הכותרת הכל-כך הרגילה, מתוך השקט שעל פני השטח, בא לידי ביטוי משהו עמוק בהרבה, סמוי מן העין, ומיוחד כל כך.

עוד פרט קטן: לפני נתוני אקו"ם, השיר הזה על שני ביצועיו הוא המושמע ביותר ברדיו הישראלי מתחילת המילניום הנוכחי. אם הייתה חסרה לכם חותמת נוספת, רק לאחרונה יכולתם לשמוע את מנשה נוי שר אותו בסדרה "טהרן".