25 שנים לרצח יצחק רבין: 25 שירים שנקשרו בחייו, דמותו ופועלו

קורות חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין שזורים בהיסטוריה הציונית. כמי שלמד בבית הספר החקלאי כדורי, לחם בפלמ"ח, כיהן כרמטכ"ל והפך למדינאי שזוהה עם תהליך שלום היסטורי, הוא היה לדמות בולטת בשורה של אירועים בעלי משמעות לאומית ענפה.

ואולם, להיסטוריה הישראלית יש פסקול, ומאז ומעולם נקשרו באירועים המכוננים שלה מילים וצלילים. הדבר נוגע ללא ספק גם לחייו של רבין, ובמיוחד לשנותיו האחרונות כראש ממשלה, וביתר שאת לאקורד הסיום הצורם שלהן - רציחתו על ידי מתנקש בתל אביב לפני חצי יובל. אין זה מקרה שרבים מציינים את זכרו ברחבי הארץ באירועי שירת רבים.

לציון 25 שנה לרצח, אספנו 25 שירים שנקשרו ישירות בשמו, בדמותו ובפועלו של רבין, כמו גם ברצח והשפעתו על החברה הישראלית. ניתן היה לאסוף עוד הרבה יותר, עקיפים או אגביים יותר. רוב השירים מסודרים לפי שנת יציאתם, או לפי הרגע שבו נקשרו באיש. מילים אחדות חוזרות על עצמן: רעות, שלום, כיכר, רצח.

אחד השירים הראשונים של המשורר חיים גורי (אז עוד חיים גורפינקל), שלמד במחזור ה' בבית הספר החקלאי כדורי, מחזור אחד מתחת לנער יצחק רבין. כשהשכבה מעל סיימה את דרכה בבית הספר, כתב גורי לרבין וחבריו למחזור, בהם שאול ביבר, ברכת הצלחה ללחן רוסי: "למחזור אוטונומי לדרך, ברכת השפשוף נשדר, די כרעתם, כרעתם הברך, שלוש שנים ויותר". שיריו של גורי ילוו את רבין עוד שנים ארוכות.

להאזנה לשיר באתר זמרשת

רבין גויס לפלמ"ח עוד כתלמיד בכדורי, וטיפס בסולם הדרגות עד שהיה לקצין בכיר. לאחר כמעט עשור בין שורותיו, במלחמת העצמאות, הוא כבר מונה לפקד על המערכה על הדרך לירושלים. במלחמה ההיא התגבשה להקת הפלמ"ח - הצ'יזבטרון - והייתה ללהקה הצבאית המשמעותית ביותר בשטח. "הרעות", שגם אותו כתב חיים גורי, הופיע בתכנית השלישית של הלהקה - "הפלמ"חניק מחפש את המחר" עם הסולן גדעון זינגר, והיה לאחד השירים המזוהים ביותר עם הלהקה, מורשת הפלמ"ח, ועם רבין עצמו - שאף אמר כי זהו השיר האהוב עליו ביותר. הביצוע שנחרת בזיכרון הקולקטיבי הוא זה של להקת הנח"ל מ-1972, המעוטר במנדולינה.

אחרי הרצח נקשר "הרעות" עוד יותר בדמותו של רבין. בעצרת שנערכה בכיכר שבוע לאחר הרצח ביצעה אותו שושנה דמארי, שאף היא מזוהה עמו, בליווי פסנתר; ובאותם ימים גם אוחדה להקת הנח"ל של 1972 לביצוע מיוחד לזכרו של רבין בתכנית "לילה גוב" בהנחיית גידי גוב, אחד מחבריה. רבים משירי הזיכרון שנכתבו אחרי מותו מצטטים ישירות שלל שורות מתוכו.

שיר זמר נוסף של חיים גורי, העוסק באחד הסמלים הכואבים של מלחמת העצמאות: המסעות של כלי הרכב המשוריינים לירושלים - מערכה עליה פיקד יצחק רבין, בתפקידו כמפקד חטיבת הראל. את השיר, שהקדיש גורי ל"לוחמי שער-הגיא", הלחין שמואל פרשקו, וביצעו הן שושנה דמארי והן יפה ירקוני. המטיילים באזור שער הגיא ימצאו שם היום את "פארק יצחק רבין".

18 שנה חלפו, ורבין היה לראש המטה הכללי. בסוף מאי 1967, ערב מלחמת ששת הימים, הכריז נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר: "אם מנהיגי ישראל וגנרל רבין רוצים מלחמה — אהלן וסהלן. אנחנו מוכנים". חיים חפר, עמיתו של רבין לפלמ"ח, הפך את הדברים לבדיחה, ועל לחן עממי כתב פזמון קצר שהיה ללהיט בפיו של אריק לביא. אחרי הניצחון הגדול במלחמה, החגיגה סביב "נאצר מחכה לרבין" התעצמה אפילו עוד יותר, ובין שירי הניצחון היה גם "איגרת לנאצר" של בני ברמן, שגם בו הוזהר מנהיג מצרים: "רבין מחפש אותך בנר". לימים, כשרבין התמודד ב-1992 בפעם השנייה על ראשות הממשלה, סלוגן הבחירות שלו התבסס על אותה אמרה, עם טוויסט מסוים: הפעם, "ישראל מחכה לרבין".

שנה אחר כך, רבין עדיין מזוהה כגיבור המלחמה ההיא. חיים חפר כתב אז ליפה ירקוני, זמרת המלחמות, טנגו על איש אומלל עם שלל דעות בנושאי ביטחון, שמשום מה אף פעם לא נקרא לשדה הקרב, ועל כן נבצר ממנו להתפאר בעבר צבאי למול של עטורי התהילה. באחד השירים הבולטים שבהם הרמטכ"ל לשעבר הוזכר בשמו, נכתב כך: "עכשיו עם כל המפקדים הוא שר שירים של חסידים כמו איזה רבי/ והוא עליז ומאושר אף כי נשבע שלא יאמר שלום לרבין/ הוא מתווכח על קרבות בכל החום, כאילו הוא עצמו היה בכל מקום, וכך שוכח כי אז בשעתו - לא לקחו אותו".

ובמעבר חד, כמה עשורים קדימה: רבין הספיק לכהן כשגריר בוושינגטון, חבר כנסת, שר העבודה וראש ממשלה, להתפטר - ולשוב כעבור יותר מעשור ללשכה הבכירה ביותר, עם "נאום אני אנווט" המפורסם. כהונתו זו אופיינה, בין היתר, במשא ומתן ומדיני מול הפלסטינים ותהליך אוסלו. עם חתימת ההסכמים, שהתייחסו בין היתר ליציאה ישראלית משטח היישובים הפלסטינים ברצועת עזה, הזמר ישי לוי הקליט במיוחד עבור המאורע שיר פרידה מפוכח בשם "שלום לך עזה": "שלום לדיר אל-בלח, שלום למואזין, להתראות עבדאללה - ברומא או בסין". לוי אף ביצע את השיר בעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל ב-4 בנובמבר 1995.

שיר שלום נוסף, עם כותרת דומה, נכתב על ידי אהוד מנור לכבוד הסכם השלום עם ירדן, שחתם רבין בסוף אוקטובר 1994 עם חוסיין, מלך ירדן. המילים, המבטאות את ההתרגשות הרבה מההתרחשות, הולחן על ידי שלמה גרוניך, שגם ביצע אותו יחד עם מקהלת מורן בטקס החגיגי. גרוניך ילחין לימים גם את הנאום האחרון של רבין.

שמואל הספרי, שקיבל על עצמו לכתוב חומרים ללהקת חינוך מיוחד, סיפר כי כתב אחד השירים האהובים ביותר של הלהקות הצבאיות ביום קודר מבחינתו: אחרי שחזר מהלוויה של יצחק שדה ופקד קבר של חבר שנפל במלחמת יום הכיפורים, הוא שמע ברדיו דיווחים על התמוטטות שיחות אוסלו. את תחושותיו שפך לתוך דף במשך עשר דקות לשיר שהולחן עוד באותו הלילה על ידי אורי וידיסלבסקי.

אחד מחברי הלהקה, טל מוסרי, סיפר בריאיון לוואלה! תרבות כי הספרי "נתן לנו משימה: להביט בעיניים כשהיינו שרים בעצרות. היינו מסתכלים לרבין וברק בעיניים ושרים את השיר, ויום אחד בבית הנשיא באיזה טקס רבין ניגש ושאל מי המפקד של הלהקה. בצורה הכי ישירה - השיחה האינטימית שהייתה ותהיה לי עם ראש ממשלה - הוא סיפר כמה הוא אוהב את השיר הזה ודיבר על יום כיפור. נדהמנו מהשיעור הפרטי שקיבלנו ממנו והוא שאל איך הוא משיג את השיר. למחרת שלחו אותו אליו, וחודש אחרי זה הוא נרצח. אז, באחד הראיונות הראשונים של לאה רבין אחרי הרצח, היא סיפרה שהדיסק שהתנגן לו באוטו היה 'חורף 73' - ואז התחילו להשמיע את השיר הלוך ושוב בכל תחנה אפשרית".

לסיפור המלא מאחורי השיר

בעקבות חתימת הסכמי אוסלו, זכו רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת בפרס נובל לשלום. בטקס שהתקיים בדצמבר 1994 באותה אוסלו שבנורבגיה, הוזמנה לשיר הזמרת עפרה חזה, עם השיר האנטי-מלחמתי "קופסת הצבעים" - שכתבה שנים לפני כן אישה בשם טלי שורק, כשהייתה רק נערה, והלחין קובי אושרת - בתרגום לאנגלית. בנוסף, באירוע הופיע יהורם גאון עם שיר שלום מקורי נוסף - "ימי סליחה וחסד", שכתבה והלחינה תלמה אליגון-רוז.

"מבין ראשי הממשלה", כותב גאון בביוגרפיה שלו, את יצחק רבין אהבתי מכל". לדבריו, מעולם לא התרגש כמו לפני אותה הופעה בנורבגיה. הוא הקליט עוד קודם לכן שיר נוסף שמוען ישירות אל רבין, בשם "אל תירא" - שגם אותו כתבה אליגון-רוז - בניסיון להעניק לו רוח גבית לתהליך השלום.

אביב גפן, מוזיקאי צעיר שכבר נודע אז בתכנים פרובוקטיביים, עורר סערה כשבשיר הנושא של אלבומו הרביעי שר: "מי זה שם הולך שיכור, זה ראש הממשלה". רבים הניחו כי ראש הממשלה בשיר הוא, ובכן, ראש הממשלה יצחק רבין - אך גפן הכחיש זאת, ואמר כי הוא אף תומך ברבין. השניים נפגשו בתכנית מיוחדת של "המעגל" של דן שילון בערוץ 2 שבועות ספורים לפני הרצח, וגפן בירך את רבין. בספרו שיצא לאחרונה, מספר מקורבו של רבין, שמעון שבס, כי ראש הממשלה כמעט ביטל את השתתפותו באותה תכנית, מפני שגפן לא שירת בצה"ל, אך חזר בו אחרי שכנועים. לבסוף, גפן אף הופיע, כזכור, בעצרת השלום מספר שבועות לאחר מכן.

גפן אכן הגיע לעצרת, ואמור היה, לפי עדותו, לבצע בה את "מיליארד טועים", אך החליט ברגע האחרון לבצע דווקא שיר אבל - "לבכות לך", שנכתב לזכר חברו ניר שפינר שנהרג בתאונת דרכים. בתום העצרת, תועדו השניים מתחבקים, זמן קצר לפני הירי. "שרת נהדר", אמר לו רבין.

שיר אחר, אולי הרגע הזכור היותר מכל מאותה עצרת, הוא "שיר לשלום" - שיר המחאה שביצעה להקת הנח"ל ב-1969 ועורר סערה בזמן אמת, וכעת שרו אותו כל משתתפי העצרת עם מירי אלוני. לאחר הרצח, נמצא בכיסו של רבין דף מילות השיר מכוסה בדמו. אלוני היא הזמרת שמזוהה יותר מכל מוזיקאי אחר עם האירוע, ובעקבותיו היא שינתה את מילות השיר ל"זכרו את ההולכים" במקום המילה "הניחו" שהייתה שם במקור. לימים היא הקליטה עוד שיר שנכתב על הרצח, "בלילה ההוא".

שבוע לאחר הרצח התקיימה עצרת זיכרון בכיכר, בהשתתפות מיטב אמני ישראל. העצרה, שנפתחה עם "דמעות של מלאכים" בביצוע יוני רכטר, כללה בין היתר הופעות של כוורת שהתאחדה לביצוע של "מדינה קטנה", שפיות זמנית שהתאחדה אף היא לביצוע של "הקיץ האחרון", יהודה פוליקר ששר את "פרח", גלי עטרי שביצעה את "אין לי ארץ אחרת" יחד עם קורין אלאל, שלמה ארצי שהקדיש לרבין את "האיש ההוא" ועוד רבים אחרים.

אולם, הביצוע הזכור מכולם הוא של עפרה חזה, שביצעה אז שיר שהקליטה שנה לפי כן: "לאורך הים", הנפתח בשורה "תגיד לי איך לעצור את הדמעות". הגרסה החיה הזאת של השיר, שבפתיחתו שולב שיר אחר שלה - "כל הנשמה", הופיעה באוסף "שלום, חבר" והפכה אייקונית.

זמן מה לאחר הרצח שודרה בערוץ 2 תכנית מוזיקלית בשם "שיר פרידה", בהשתתפות שורת מוזיקאים, שהוקדשה לזכר יצחק רבין. ענבל פרלמוטר, סולנית להקת המכשפות, ביצעה אז לראשונה שיר עם השם המחייב "חמדת אבות 2". הוא נכתב כמה חודשים לפני כן, על רקע הפיגועים של אותה תקופה, אבל בעקבות הרצח היא החליטה לשיר את שיר המחאה, שנחתם במילים "אי אפשר לבנות גן עדן בדם". דבריה של פרלמוטר בשיחה שקדמה לביצוע בתכנית, שולבו לאחר מותה בשיר "חלום כהה" של אסף אמדורסקי, שבעצמו יכול להיחשב כשיר על תחושות התסכול של דור הנרות.

ושוב אביב גפן, באחת התגובות הראשונות של מוזיקאי ישראלי מרכזי לרצח. "רצחו שלום בכיכר, ראיתי מול עיני איך הוא נגמר. והתברר שאיש דתי בלי אלוהים ראה יותר מדי שלטים, ועוד חייך במעצר. מתי אתם תבינו כבר?", שר גפן, אחד שהיה שם. מעתה והלאה, השירים שנכתבים על רבין הם שירים על הרצח.

"שניים", האלבום שהוציא שלמה ארצי כמה חודשים לאחר הרצח, מסמל במידה רבה את הכיוון המוזיקלי שאליו ילך המיינסטרים הישראלי בחצי השני של העשור: רוק רך, נוגה ומנחם. יש באלבום כמה רמזים להתנקשות, ואילו "דוח רצח" הוא המפורש שבהם, ומקשר בין רצח קנדי לרצח רבין. "ביום שבת בתל אביב עיר בלי שמיים, ארבעה בנובמבר תשעים וחמש, נרצח... כנראה פעמיים, שתי יריות מאקדח של מתנקש. הלוויתו נערכה יומיים אחר כך, מטורף אחד ירה בו מטווח קצר, היינו בבית, ישבנו סתם ככה, אחר כך הלכנו לבכות בכיכר", שר ארצי, "איך תבוא מנוחה על ארץ הפחד, ורק השאלה מי עוד יירצח?". בשיריו, ארצי יזכיר גם "מטח יריות של מטורף אחד על ראש הממשלה" ב"לאן לאן לאן" שבאותו אלבום, כמו גם את "הכיכר בה מת אבינו יצחק" בשיר "נצמדנו", יותר מעשור לאחר מכן.

מיטל טרבלסי הייתה בעצרת השלום שלא בתפקיד, והמשיכה עם חברים לסרט בסוף נאומו של רבין - עד שמישהו נכנס לאולפן עם הבשורה וקטע את הבילוי. שנה לאחר מכן, לקראת יום השנה, שמר תרגמה והלחינה את השיר הידוע של וולט וויטמן, שפורסם לראשונה ב-4 בנובמבר 1865 - 130 שנה בדיוק לפני הרצח. לביצוע היא בחרה את טרבלסי, שביצעה אותו מול בני משפחת רבין במשדר המיוחד באותה שנה. "הם היו שם בזמן השיר, בכו מולי. היה לי מאוד קשה לשיר מולן ואת זה אני מאוד זוכרת. אני לא יודעת איך הצלחתי בכלל", אמרה בעבר בשיחה עם וואלה! תרבות. השאר היסטוריה.

לסיפור המלא מאחורי השיר

גדול זמרי ישראל אריק איינשטיין הקליט ב-1997 יחד עם שותפו שם טוב לוי אלבום קצר, שכמעט כולו הגיב לרצח בצורה זו או אחרת: "קשה לכתוב דמעות" ביטא את אווירת האבל, "זה פתאום נפל עליה" נשמע כאילו נכתב ללאה רבין, וכמובן "שלום חבר", במפורש מכולם.

אבל על שלושתם התעלה שיר מבריק שכתבו יעקב גלעד ויהודה פוליקר, שעומד בשורה אחת עם הקלאסיקות הכי גדולות של איינשטיין. עם סולו גיטרה אייקוני ואקורדיון מצמרר, שר איינשטיין על הגרפיטי בכיכר, על הפחד, ועל המאבק הניטש בין הנרות לחשיכה, שלא מגיע להכרעה.

אביתר בנאי, קצת אחרי אלבום הבכורה המצליח שלו, יצא לפרויקט ניסיוני ורחוק מאוד מקודמו. "שיר טיול" כלל שיר מחאה מוזר, ודי יוצא דופן ברפרטואר של בנאי, עם נמשל ברור. "אנחנו דור שרוצח, המאמין הלאומי, טרוריסט לאומני. זה לא אלוהי האדמה, זה אלוהי הפחד - אל הנקמה", שר בנאי, "המלך האחרון נרצח לפני סוף המאה, והרוצח החייכן למד תורה בבר אילן".

בשיר שאיתן גלס כתב ללחן של קייטנו ולוזו, שרה ריטה על חלום ישראליאנה מופלא, שבו גמלים עפים מעל דימונה ומנהיגים לומדים לרקוד כמו בלרינה. את האידיליה קוטע רק איש אחד עם אקדח, ודף שיר מוכתם בדם אדם. "איה הארץ הישנה של פלשתינה? הלילה רד כמו קצב של גליוטינה. ואיך נוכל עוד להמשיך, הגידי אמא, כשאיש לאיש יניף חרבו תהא רוטינה - בארץ אהובה שכבר לא נכירנה", היא מסכמת, באלבומה "תפתח חלון".

אחינועם ניני, שאף היא השתתפה בעצרת השלום שבה נרצח רבין, הקליטה אף היא שיר שהוקדש במיוחד לרבין, שכתב המשורר נתן יונתן והלחינו היא ושותפה ליצירה גיל דור. השיר מצטט את "הרעות", כמו גם את "הפינג'אן", אף הוא שיר שמזוהה עם ימי הפלמ"ח, וכן את "שיר לשלום". כך כתב יונתן: "נעשה את השיר כמו זר של פרחים, ממלים אחרונות שהאיש ההוא שר, משתיקת הגברים, מדמעות הבוכים, מילדים שהדליקו נרות בכיכר. מפסוקי אהבה שנותרו על הקיר, מכל אלה נדליק להבה של תקווה. היא דועכת אולי - היא תשוב ותאיר". ביצוע הבכורה היה בביתה של לאה רבין.

עבור נתן יונתן, זה השיר השני שנקשר ברבין. לאחר הרצח, ולאחר ששלמה ארצי שר אותו בעצרת בשבוע שלאחר מכן, הוא הקדיש לו את שירו "האיש ההוא", שלא יוחס לאף אדם ספציפי קודם לכן, ויונתן כתב אותו למעשה על עצמו. "אל תוך מנגינות האבל שהושרו בימים ובלילות הצטרף גם שירי, 'האיש ההוא'", אמר אז, "כשהתחבר השיר אל הרגע ההוא, כבד יגון ושגב, חשבתי להקדיש אותו ליצחק, שכל חייו מיעט בדברים והרבה תפארת, שסכך בגופו וברוחו על כולנו, שהיו סביבו אנשים מבריקים ממנו, אך לא היה אחד כמוהו. שכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך. מכאן ואילך יהיה יצחק רבין האיש ההוא, שיצא מאלמוניותו ולזכרו אני מקדיש את השיר".

האמרה "שלום, חבר" - על בסיס דבריו בעברית של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון בהלווית רבין, הפכה למטבע לשון, שהתגלגל גם לכמה סטיקרים פופולריים, שריד לעידן שבו אנשים הדביקו סיסמאות עם דעתם הפוליטית על הרכב שלהם במקום לשפוך קלישאות משומשות בפרופילים האישיים ברשת. הסופר דוד גרוסמן השתמש בכותרות משלל סטיקרים כמשל לשיח הציבורי המקוטב, והשיר שכתב מסלים ומסלים עד הפראפראזה "הכל בגללך חבר". את התוצאה הגיש ללהקת הדג נחש, שאירחה בו גם את אהובה עזורי. אח מאוחר של אותו השיר, סביב אותה פואנטה, הוא "ויקיפדיה" שכתבו יחד חנן בן ארי וקרן פלס, ובין שלל ההכללות שהוא מבקש לנפץ מזכיר הזמר את "כל המתנחלים רצחו את רבין".

לימים הדג נחש הקליטו שיר אחר לציון הרצח, לבקשת מרכז רבין - "מה היה אם". ראפרים נוספים שהזכירו את רבין היו סאבלימינל וצ'ולו, בשיר "עיניים להם", בין כמה פוליטיקאים נוספים.

הבילויים, להקה שמתמחה בהרכבה ופירוק של כאבי המקום הזה, הציגה ב-2013 את אפוס הייאוש הגדול שלה - "הורה הסלמה". באופן חריג ברפרטואר של הלהקה, הוא כלל גם קטע אינסטרומנטלי בסגנון בוסה נובה. זהו "ילד נרות" העגמומי, שאורך קצת יותר מדקה, אנדרטה אירונית קטנה ועצובה לצעירים תמימים עם חלומות על מזרח תיכון חדש. בשיר אחר של הלהקה, "שירו של האנץ", מסתתרת פרודיה מקאברית מסוג אחר, כשהדובר מזכיר "נר זיכרון מהיום שרצחו את יצחק… מודעי" (שר בכיר ששנות פעילותו הפוליטית חפפו למדי את אלו של רבין, וכלל לא נרצח, כמובן).

השיר האחרון אינו שיר זיכרון, כלומר: תלוי איך מסתכלים על זה. עומר הברון היה בן 10 כשרבין נרצח. הוא מייצג דור של מוזיקאים שטראומות חדשות מלוות אותם, וגדלו בתוך מערכת חינוך שימי זיכרון לרבין כבר קבועים בלוח השנה שלה. מכל שורת האירועים המכוננים בשיר הפריצה שלו, הוא פותח בתשובה הכנה לשאלה הנפוצה והמוכרת, המתייחסת לאירועים שמסמלים את סופן של שתי הקדנציות של רבין כראש ממשלה: "לא זוכר איפה הייתי כשרבין נרצח או כשהליכוד ניצח את המערך וחיים יבין טבע את המונח מהפך". ובאמת, אחרי כל כך הרבה שנים, הולך ונעשה מורכב לזכור.

וגם: "חבר אתה חסר" של מתי כספי; "ארצי ארצי" שהלחינה חווה אלברשטיין למילים של יהודה קרני, והוקדש לרבין ב-1996; "לא מפחד" של מני בגר וחיה סמיר, שמכיל בתוכו קטע מהנאום האחרון של רבין; השיר "Yitzhak Rabin" של זמר הרגאיי מחוף השנהב, אלפא בלונדי, שיצא ב-1995 ואף הפך לשיר הנושא של אלבומו הבא; "שלום חבר" של שרית חדד ושריף, שכנראה לא נכתב ישירות על הרצח אך יצא בסמוך לו; "רצח רבין" של יובל מנדלסון בשבתו כ"יובל המנוול", מעין "הסבר לילדים" על ההתרחשות; ועוד ועוד ועוד.