במין תזמון מפליא התנקזו כמה מהשחקנים הבולטים של הטלוויזיה הישראלית בחודש האחרון אל סדרה חדשה נוספת, "דיבוקים", שכל ששת פרקי העונה הראשונה שלה עלו אתמול (רביעי) ב-yes: נועה קולר ("חזרות"), רועי ניק ("נורמלי") ואימרי ביטון ("שעת נעילה"). התפקידים שלהם נעים בין המשמעותי במקרה של קולר, שאף מפגינה צרפתית מרשימה, לבין השולי במקרה של ביטון, שדמותו משמשת בעיקר ככלי עלילתי. כולם, עם זאת, מפנים את הדרך לגיבורת הסדרה, בגילומה של השחקנית הצרפתיה העולה נדיה טרסקיביץ'.
סיפור המעשה של "דיבוקים", ששודרה בנובמבר בערוץ הצרפתי הנחשב קאנאל+, עוסק בנטלי, צעירה יהודיה ממוצא צרפתי שעלתה עם משפחתה לפני שנה לארץ הקודש והתאהבה בישראלי (ביטון). בשלב מסוים בחתונתם כבים פתאום האורות, וכשהם נדלקים מחדש החתן מתגלה מתבוסס בדמו על הרצפה, בעוד רעייתו הטרייה עומדת כשבידה סכין נוטפת דם וכל שמלתה הלבנה צבועה נתזים אדומים. היא כמובן החשודה במעשה, אך אינה זוכרת דבר. עד מהרה מתברר כי זו לא הפעם הראשונה שנטלי מאבדת את זכרונה באירועים הרי גורל, וכי גורלה הוא חלק ממשהו גדול יותר, כזה שמקורו עוד בג'רבה שבתוניס, הקהילה היהודית הנושנה שממנה הגיעה אמה. הבלשים אסתי ורפי (קולר וצחי גראד) מנסים לרדת לשורש העניין, בעוד כרים (ראדה קטב, "ורסאי") נציג הקונסוליה הצרפתית, מתגייס לעזור לנטלי ונשבה בקסמה.
מלבדם מונה הסדרה גם שחקניות ישראליות נוספות כמו חנה אזולאי הספרי ואוולין הגואל, וצרפתים כמו אריאן אסקריד ("שלגי הקילימנג'רו") וג'קי קריו, המוכר בשנים האחרונות מתפקידו כבלש בפטיסט בסדרות "הנעדר" ו"בפטיסט", ומרשים כאן בדיאלוגים בעברית כיאה למורשתו היהודית.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
את הסדרה יצר שחר מגן - שכבר הביע את חיבתו למיסטיקה על רקע מדבר ב"בתולות", שיצר וכתב עבור HOT - לצד הסופרת והתסריטאית הצרפתיה-יהודיה ואלרי זנתי. מלכתחילה השימוש בתעלומה מיסטית יהודית הוא רעיון נבון שיכול להקנות עושר לעלילה, כמו גם לאפשר לה לגולל סיפור פנטסטי בלי להידרש בהכרח לאפקטים מיוחדים יקרים. תחת שרביטו של הבמאי תומא ונסן ("ורסאי", "שומר ראש" הבריטית), רותמת "דיבוקים" את הנופים המדבריים רחבי הידיים של דרום ישראל כדי להפיח בכול פראיות קמאית ולהזין אותו בסוריאליזם.
לזכותה של הסדרה ייאמר גם כי על אף ששמה מסגיר לכאורה מראש את עלילתה, היא עדיין מצליחה לבנות ממנה משהו מקורי. בליבה, מתברר במהרה, היא עוסקת בקנאות רצחנית ואלימות גברית שעולות לשלב הבא. שמה בלעז, "Possessions" אפילו רומז לכך: לא רק דיבוקים אלא חזקה, בעלות. וכך, עם החיבור למיתולוגיה יהודית עתיקת יומין - אמיתית או מומצאת, לא עקרוני - נוצר רצף המקשר אותה אל הכאן והעכשיו, כשעוד ועוד נשים מבקשות להתנער מלפיתה גברית מסוכנת, ומצד שני הסגרים רק מגבירים מקרי אלימות מחרידים של גברים נגד נשים.
אבל למרות זאת, ועל אף שהיא מורכבת משישה פרקים בלבד (כולם נשלחו לביקורת), "דיבוקים" מתקשקשת הרבה יותר מדי ככל שהיא מתקדמת. פרומה ונטולת קצב, היא מפזרת את הרעיונות הנבונים שלה אל הרוח המדברית. הרוחניות כמו שואבת את כל מה שסובב אותה, הופכת את הסוריאליזם למעיק ואת העלילה לאוויר שהסדרה מנסה לחפות עליו באמצעות דרמטיזציית יתר (דמות נעלמת פתאום בהלוויה! נטלי ואחיותיה כל הזמן צועקות על האמא!).
זה חלל שלא כל השחקנים מיטיבים להתמודד איתו, ובראשם כוכבת הסדרה. נדיה טרסקיביץ', בתפקידה הגדול ביותר עד כה, עושה אמנם עבודה סולידית, אבל אפילו כך לא מצליחה לגרום לנו להבין את דמותה של נטלי, הנוטה לקמץ במילים ולהכביר בבהיות. אף שעברה ואופיה של נטלי נדונים בהרחבה לאורך העונה, גם בסופה היא נשארת דמות שמניעיה לא מנומקים דיים, שהפגנות אסרטיביוּת שלה נדמות יותר כגחמנות נטולת שיקול דעת, ושבשום שלב לא מתאבלת על בעלה שזה עתה נרצח. כאשר בישורת האחרונה היא נעתרת לטקס מוזר הכולל שורה של פרקטיקות קיצוניות, אנחנו אמנם יכולים לנחש מה גורם לה להתמסר לכך, אבל "דיבוקים" וטרסקיביץ' לא מבססות כמו שצריך את הדרך לשם.
זה הדין גם עם כמה וכמה תהיות שהעונה מעלה בלי לספק להן פתרונות, וכך גם עם הרובד הפמיניסטי שמתחת לפני הדברים. למרות הנושא ועל אף שרוב רובה של "דיבוקים" מובל על ידי הנשים שבה - הבלשית אסתי, נטלי, שתי אחיותיה, אימן רוזה, חברתה הטובה ואחרות - לפעמים הסדרה נראית שוביניסטית במפגיע: שורת נשים שמתגלה בזו אחר זו כי נכנעו לגורלן העגום הנובע מהצל המאיים של גברים, וגם יוצאות מגדרן כדי לעשות זאת לאחרות, לפעמים תוך רגעי שטמה של ממש (הצורם שבהם הוא זה שבו אישה מפטירה "זונה פאתטית" כשהיא רואה את הגיבורה מתחבקת עם גבר). אמנם כן, הדברים האלה מובילים אל הפואנטה של העונה, ובכל זאת הם נבנים בצורה החותרת תחת המסר שברצונה של הסדרה להעביר, יש להניח.
כך "דיבוקים" מתבררת כיצירה מפוספסת ומתישה. עם כל הכבוד לצרפתית המפונפנת של נועה קולר, שלמדה את השפה במיוחד עבור התפקיד, ולהיותה השחקנית הכי מוצלחת בסדרה, אנחנו עדיין מעדיפים עשרות מונים את "חזרות".