מחכים לירח, אימה בכביש המהיר ובלבול שחור: סקירת סדרות חדשות

"חיל החלל" של נטפליקס הייתה אמנם הבטחה קומית שפחות או יותר התנפצה על גלי הציפיות עקב אחידות לוקה בחסר, אבל אחד הפרקים היותר מוצלחים שבה היה זה שבו דמותו של סטיב קארל נכנסת לתוך מושבת אימונים המדמה את תנאי המחייה בירח, לצורך יצירת התיישבות קבע בכוכב החדש. הפרק הזה היטיב לתאר, ולא רק בצורה קומית, את האבסורד שבו אסטרונאוטים אידיאליסטים ומלאי תקווה מתנדבים כדי לבודד את עצמם מהאנושות, להעמיד פנים שהם לא מסוגלים לצאת החוצה ולנשום אוויר, להתעסק בבוטניקת דמה ולשתף פעולה עם סוג של מתיחה אחת גדולה - הכל בשביל יום אחד, אולי, בכלל לא בטוח, לחיות על הירח.

ג'ון סי ריילי, פרד ארמיסן וטים היידקר ("מסיבת רווקות", אנטמן והצרעה"), בשיתוף עם ג'ונתן קרייזל (במאי "פורטלנדיה" ו"ליצן עצוב") לקחו את הפרק הזה והפכו אותו לסדרה שלמה. לא בדיוק, שכן היא פותחה במקביל ובנפרד מ"חיל החלל", אבל זה באותה מידה היה יכול להיות ספין-אוף. נאס"א, כך נטען, מנהלת מספר מושבות כאלה במקביל, שמתחרות ביניהן על הזכות להפוך את החברים בהן לראשונים שיעשו היסטוריה חללית מאז ניל ארמסטרונג. המושבה השמינית שבמדבר אריזונה מכילה טייס הליקופטר לשעבר ששקוע בחובות (ריילי), מדען שהוא בן של אסטרונאוט ותיק המנסה להוכיח שהוא לא פחות טוב מאביו (ארמיסן), ונוצרי מאמין אדוק שהמטרה היחידה שלו היא להפיץ את בשורת ישו ברחבי היקום.

מהבחינה הזו, "Moonbase 8", בניגוד לעמיתותיה "חיל החלל" ו"אווניו 5", היא המהודקת והשלמה ביותר. היא מסוגלת למקד את ההומור שלה סביב נושא אחד: חוסר המקצועיות של העוסקים במשימה המגוחכת הזו, וחוסר האונים שלהם בהתמודדות עם סיטואציות כמו מחסור במים או בזיזה של פחי האשפה, עקב ההקשר ההזוי מלכתחילה. האם היא צריכה להיות יותר מצחיקה, מופרכת ונונסנסית כדי להקצין את ההומור הזה? בהחלט. באותה נשימה היא גם יכולה להיות מהירה וקצבית יותר, למרות שמדובר בשישה פרקים בלבד. ובכל זאת, הרצינות התהומית שבה הדמויות לוקחות את עצמן ואת תפקידן מזמנת רגעים משעשעים לפרקים שמצליחים פחות או יותר למצות את הקונספט שלה.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

אחרי שנים שבהן דיוויד אי קלי פרח בחברות הכבלים ויצר סדרות כמו "שקרים קטנים גדולים", "מר מרצדס", "גוליית" ו"היית צריכה לדעת", הוא חוזר לרשת הברודקאסט ABC, אצלה שודרו דרמת בית המשפט שיצר, "הפרקליטים", וגם סדרת הבת "בוסטון ליגל". "Big Sky", לעומת זאת, רחוקה אלפי שנות אור מכותלי בית המשפט ואין בה שום ז'רגון משפטי או דוכני עדים. היא מבוססת על ספר המתח "The Highway" של סי ג'יי בוקס ועוקבת אחר שני בלשים פרטיים, קודי (ריאן פיליפה) וקאסי (קיילי בנברי), שחוברים לג'ני, האקסית של קודי (קתרין וויניק, "ויקינגים"), בחיפוש אחר שתי אחיות שנעלמו בכבישי מונטנה. החקירה מתפתחת לכדי חשיפת רשת מסועפת של חטיפה וסחר בנשים, שבה מעורב גם שוטר מקומי (ג'ון קרול לינץ' הנהדר).

הפרק הראשון, לעומת זאת, מתעקש להתמקד דווקא בדרמה הסבונית והמיותרת שבין קודי, קאסי וג'ני, ועושה את זה בצורה מייגעת למדי שמעמיסה קשות על הצפייה בו. רק אחרי שהסדרה מתגברת על זה, ולוקח לה קצת זמן, היא מתחילה להתעצב כמותחן אימה סטנדרטי שהוא אמנם לא מאוד מקורי, אבל לפחות לא מעיק כפי שניתן היה לחשוב בתחילה. אותו כנ"ל גם לגבי קרול לינץ', ששוב מוצא את עצמו מלוהק בתור הנבל המקריפ - לא בשורה מרעישה, אבל לפחות מבוצעת היטב.

"Big Sky" לא תחדש מאומה לחובבי ז'אנר האימה, שלא יתרגשו יותר מדי גם מהתפניות והקליף האנגרים שלה. למעשה, סביר שהיא תהיה מהנה יותר לצפייה כבינג' מתמשך, שיוכל ליצור אשליה שהיא מתקדמת בקצב נורמלי. כרגע לפחות, כששודרו רק שלושה מתוך עשרת הפרקים המתוכננים, ייאמר לזכותה שהיא במגמת שיפור מתונה.

ולעומת זאת, עניין קטן לחובתה - הסדרה מופקת בימים אלה בצל מגפת הקורונה, והחלה להצטלם בחודש אוגוסט. היא לא חייבת להתייחס לזה כמובן, אבל היא כן בחרה לעשות כך בפרק הפיילוט, כשאחת הדמויות אומרת "אלה זמני מגפה". אחלה. חוץ מהאזכור הקל הזה, אין לכך שום נוכחות בסדרה - איש לא מסתובב עם מסכה, איש לא מדבר על הווירוס, איש לא שומר על ריחוק חברתי, איש לא מהסס לרגע לצאת מהבית, ללכת לעבודה, לצאת לרואוד טריפ, לשהות בחברת אנשים ולאסוף זונות אקראיות בתחנת דלק. אז למה סתם לחפף?

עם כמה שזה נשמע חסר רגישות, הכוכבים לא היו יכולים להסתדר בצורה מושלמת יותר עבור "Woke", הקומדיה החדשה של הולו שפותחה וצולמה הרבה לפני הרצח של ג'ורג' פלויד והמהומות ששטפו את אמריקה בחודשים שאחרי. סדרה על צעיר אפרו-אמריקאי שעיניו נפקחות בפתאומיות והוא מגלה לצערו מהי המשמעות האמיתית של להיות אדם שחור באמריקה - למרות שזה נרטיב על זמני, לא היה עיתוי רלוונטי ומושלם יותר מאשר כאן ועכשיו. נכנסתם לאינטרנט כדי לקנות רמקול וגיליתם שהיצרנית פושטת רגל וכל המוצרים בהנחה - עיתוי מוצלח כזה.

למורן מוריס ("בחורה חדשה") מגלם בה את קיף נייט, מאייר קריקטורות שאחראי לרצועת קומיקס יומית חביבה בשם "טוסט וחמאה" שאין לה באמת חשיבות או מסר. רגע לפני שהוא חותם על הסכם ענק עם חברת הוצאה לאור, הוא חוטף קריאת השכמה בחסות משטרת סן פרנסיסקו, שתוקפת אותו באלימות, בציבור ולאור יום רק משום שהוא "נראה כמו" שודד שהיא רודפת אחריו. "אני יודע שהדברים האלה קורים אבל לא חשבתי שזה יקרה לי", יאמר מאוחר יותר לשותף שלו, שמשיב - "אז למי חשבת שזה קורה?".

ההתרחשות הזו הופכת את עשר הדקות הראשונות של הפרק הראשון לחזקות ומטלטלות. אלא ש-"Woke", אולי בגלל שהיא טעונה בעיתוי המושלם ואולי לא, כורעת תחת נטל החשיבות הזה ולא מצליחה לתעל אותו לכדי אמירה מספיק נוקבת וממוקדת. קיף מתחיל אמנם להבין ולהפנים שהמסרים שלו יכולים להיות חלק משינוי חברתי גדול יותר, אבל במקביל מתחיל לדמיין שחפצים דוממים מדברים אליו, כנראה כי הסדרה חשבה שזה כיוון מגניב וכיפי יותר. התוצאה היא שילוב של קטעי אנימציה בדיבובם של שחקנים כמו סם ריצ'רדסון, טוני הייל (שניהם מ-"Veep") וג'יי בי סמוב ("תרגיע"), שדוחקים בקיף לאמץ את הזהות המפוקחת שלו, אבל הם בעיקר תזזיתיים, חסרי פואנטה ולא מתקדמים לשום מקום. עד כדי כך שגם העונה מואסת בהם בשלב מסוים ומקטינה את נוכחותם.

אבל אפילו בלי קשר לזה, "Woke" מבזבזת את מתנת הטיימינג שניתנה לה באמצעות סגנון לא אחיד ועיסוק מפוזר בשלל נושאים שמושכים אותה לכיוונים מנוגדים ופרומים. מוריס הוא ללא ספק ליהוק נהדר שזורח מעל כל השאר, אבל יש גבול לכמה שהוא יכול להציל סדרה שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה. רגע אחד היא נגררת למונולוגים שחורים מטיפנים בנוסח "אנשים לבנים יקרים", רגע אחר היא בכלל קומדיית מערכת יחסים על מחויבות ושלישיות, ושנייה לאחר מכן היא מנסה לסחוב פאנץ' ליין על אנשים שנוסעים באוטובוס. כמו רמקול שקניתם בהנחה כיפית, אבל אז גיליתם שהוא בעצם בכלל לא משהו. חבל.