שנת 2014, היכל התרבות החדש של רחובות. ההצגה "עת דודים" של הבימה, שביים איציק ויינגרטן, בעיצומה. מגיע הרגע שבו כוכב ההצגה אלון נוימן אמור לעלות על הבמה באמצעות מעלית שמובילה אליה מחדר ההלבשה, להסתנוור מאורו של הספוט המכוון עליו ולבצע שיר מרגש. הרגע שלו הגיע, עמיתיו השחקנים כבר נמצאים על הבמה ומצפים לו, אבל לתדהמתם - אין נוימן. יש אור ספוט - אבל השחקן אינו. לאחר זמן מה של מתח התברר, למרבה המבוכה, שנוימן נתקע במעלית.
"אני לוחץ על כפתור המעלית, נכנס לתוכה ועולה מחדר השחקנים לכיוון הבמה. פתאום המעלית נתקעת", נזכר נוימן בריאיון לוואלה! תרבות. "מהמעלית שומעים את הבמה. אני שומע את המוזיקה שמסמנת שאני צריך לעלות ולשיר. אבל אין מה לעשות. זה לא שמישהו יכול לחפות עליך עם הטקסט, אם אתה לא שם אז אתה לא שר. אני מתחיל לקרוא לאנשים, להגיד שאני במעלית. זה מלחיץ. זה מסוג הרגעים שאפשר להיכנס לפאניקה מהם. אבל אחרי הלחץ הראשוני, אחר כך זה מצחיק אותי. המחשבה שאין לי מה לעשות כדי לשנות המצב דווקא שחררה אותי. אני כבר מבין שאת השיר הזה אני לא אשיר. אני מתחיל לחשוב, מה הם הולכים לעשות? אם יש דבר שאני אוהב בעולם זה אילתורים. תמיד שחקנים אוהבים לראות איך הפרטנרים יוצא מכל מיני סיטואציות. אני אלוף בזה. אבל פה הייתי במעלית סגורה, אפילו הודיני לא היה מגיע לבמה. באיזשהו שלב הם פשוט מדלגים על השיר - והאור נכבה. בסוף עושים איזה ריסטרט למעלית ואני נחלץ".
"המקרה הזה מזכיר לי את המשפט 'ההצגה חייבת להימשך'. דרור קרן ואני עדיין מחפשים את הבן אדם שטבע את המשפט הזה - כדי להרוג אותו. כי זה משפט מעצבן. מה זה, 'ההצגה חייבת להימשך'? לא, היא לא חייבת להימשך. יש מקרים שאתה לא צריך לעלות לבמה. אם אתה חולה-מת, אם אתה באבל על מישהו קרוב, אם אתה רוצה להיות בלידה של הילדים שלך - ההצגה לא חייבת להימשך. זו רק הצגה".
המשפט "דה שואו מאסט גו און" הרגיז במיוחד את נוימן כששירת בתיאטרון צה"ל, בשלב שבו שימש כמפקד הצוות, והם העלו את ההצגה "טירונות". "זה היה שלאגר מטורף", נזכר נוימן. "היינו נוסעים ומופיעים בכל מקום בארץ. פעם עלינו לרמת הגולן, ובדרך אודי בן משה, שהיום הוא המנהל האמנותי של החאן הירושלמי, היה חולה מת, חום גבוה ועניינים, ולא יכול היה להופיע. אני, בתוקף תפקידי, יצרתי קשר עם המפקדת שלנו, ואמרתי לה - תקשיבי, יש בעיה, אודי חולה, הוא לא יכול להופיע. היא אמרה, 'לא מעניין אותי - תופיעו'. כשהגענו לשם, שלחו אותו למרפאה, והבנאדם היה בהזיות, לא ידע איך קוראים לו. אני מתקשר שוב למפקדת שלנו ואומר לה, אין, אין מצב שהוא יופיע. אז היא אומרת לי, תופיעו בלעדיו. הייתי צריך להסביר לה שזה לא להקה צבאית, שבה אפשר להוריד שיר או מערכון. זה מחזה. זה דמות. אם הוא לא נכנס, מה אני אמור להגיד? כמובן שביטלתי את ההצגה על דעת עצמי, ואז היא הענישה אותנו והשאירה אותנו שלושה ימים בעונש בבסיס ברמת הגולן".
השחקן המוערך אלון נוימן בן ה-54 משתתף בסדרת אינדי חדשה, "לא משתפים", שעולה היום (1 ביולי) בפייסבוק וביוטיוב. הסדרה, עליה חתום כיוצר, במאי ותסריטאי דקל אייזן, היא דרמה פסיכולוגית על קבוצת תמיכה אלטרנטיבית לאנשים שחוו התעללות ברשת, בין אם הופצו תמונות או סרטונים אינטימיים שלהם, חוו חרם או שהם נתפסו במצלמה עושים משהו מבזה והפכו להיות ל"הישראלי המכוער" התורן. לקבוצה מצטרפת מישהי חדשה, במסגרת עבודות שירות שגזר עליה בית משפט, לאחר שמעשיה ברשתות החברתיות הובילו לאסון. חברי הקבוצה נאלצים להתמודד עם הנוכחות החדשה, מבלי שהם יודעים שלאותה משתתפת חדשה יש גם אג'נדה נסתרת. בסדרה העצמאית בת 8 הפרקים משחקים גם דליה שימקו, שרון אלכסנדר, בן יוסיפוביץ, מעיין אשכנזי, איציק גולן, גיל יפרח, עמית רודרמן ומירן ימין.
"פחד אלוהים מה שקורה ברשתות", אומר נוימן. "יש לי שתי בנות, אחת בת 12 וחצי ואחת בת שש וחצי, ובלי ספק הרשת היא פחד אלוהים. גם דמויות שנמצאות בעין הציבור כמו שחקנים חשופות לאימת הרשת. כל פעם שלא מוצא חן בעיני מישהו מה שאתה מייצג או מי שאתה או שסתם לא באת לו טוב בעין - זה נהיה מפחיד. הסיטואציה מאוד פרוצה".
"לפני 25 שנה שיחקתי בסדרה 'שערורייה' עם טל פרידמן ודרור קרן, ואת הפרקים שלה כתבו אנשים כמו מודי בר און ואסף הראל", מוסיף נוימן. "היה שם פרק שבו רופא נשאל בסוף היום על ידי המזכירה שלו: 'יש עוד חולים?'. הרופא עונה לה: 'לא יודע, תציצי החוצה'. אז היא תובעת אותו על זה שהוא אמר לה 'תציצי החוצה'. בהתחלה זה נשמע כמו בדיחה, אבל הפרק הלך והתגלגל עד שהרופא איבד את מקום העבודה שלו - והתאבד. זאת רק קומדיה, סוג של סאטירה, אבל כבר באותם ימים ראית בסדרה עד כמה הנושא הזה - אלימות מילולית, שיימינג והטרדה - ממש לא מטופל. אז אני חושב שלסדרה החדשה 'לא משתפים' יש תפקיד חשוב לעורר מודעות לדבר הזה, ודרך הטיפול שלה בנושא חכם, טוב ומעמיק. יש פה הורים וילדים חסרי אונים. אתה מתפלל שלא יקרה משהו חלילה. כשאנחנו היינו ילדים יצאנו מהבית הרבה יותר מהילדים של היום - שיחקנו בחוץ, הסתובבנו. אז להורים הייתה כביכול סיבה יותר גדולה לדאגה. עכשיו הילדים בחדר על יד - אבל אלוהים יודע איפה הם ומה הם פוגשים דרך המסכים. אז המצב החמיר דווקא".
בריאיון קודם לוואלה! תרבות, לפני תשע שנים, תחת הכותרת "רוצה יותר תפקידים ראשיים", השמיע נוימן את הווידוי הבא, שאני מזכיר לו כעת: "לא אכחיש שהייתי רוצה להיות אחד מהשמות האלה שמיד שולפים, כשמלהקים סדרות או סרטים. הפרסום מביא איתו גם כל מיני מקומות שאני לא נמצא בהם כרגע. יש קאדר של השמות החמים שמתוכו מלהקים את כל התפקידים הראשיים, ואני לא נמצא שם".
עד כמה זה עדיין אישיו בחייך? למדת להשלים עם המצב הזה לאורך השנים?
"אני יכול להגיד גם היום את אותו המשפט. הלוואי והייתי בפול הזה של השמות מאותן סיבות שאמרתי אז. בתור שחקן אתה רוצה לקבל תפקידים מעניינים ולעבוד עם אנשים מעניינים שיגרמו לך לחוויות טובות וחיוביות ומעניינות. וגם כמובן יש את עניין הפרנסה. מצד שני, אני פחות מגדיר את ה-Well-being שלי דרך אם זה קורה או לא קורה. תקרא לזה התבגרות, תקרא לזה שינוי. הקורונה העצימה את התהליך הזה. אני שמח להגיד שטוב לי בחלקי כרגע".
בתחילת הקורונה השתתפת בקליפ המקסים של "ארץ נהדרת" לשיר שהוביל אודי כגן, "משפחה בהסגר". בקליפ שבו התארחו קרובי המשפחה של כוכבי "ארץ" הגחת לצד עלמה זק עם בנותיכם. איך עברת את הקורונה, שמאיימת לעשות וריאנט של קאמבק בימים אלה?
"זאת הייתה תקופה שהיו בה כל מיני שלבים. בשלב הסגר הראשון עלה הקליפ, והוא הפליא לתאר את התחושה של מה שקרה, לטוב ולרע, בכור ההיתוך המשפחתי שכולנו עברנו. בגדול בשבילי זה היה מאוד חיובי. בתחילת הקורונה עלה לי דימוי של קונסולה, מיקסר של סאונד, שפתאום הורידו לך בו את כל הערוצים. השאירו לך רק את שני הערוצים המרכזיים בחיים שלך, אחד מהם הוא המשפחה שלך. ואתה רואה שזה לא כזה נורא. ואז אתה אומר, אני לא בטוח שאני ארצה להחזיר את כולם. ואת הערוצים שאני אחזיר אני אשים על דרגה 8 או רק על 4. ככה זה הרגיש לי, אחרי שסגרו לי את ערוצי הנראות, חובת ההוכחה, טרדות העתיד המיידיות ועוד. ופתאום זה שינה מינונים אצל אנשים, כמה להשקיע בכל דבר. בשבילי זאת היתה תקופה פרודוקטיבית. כתבתי הרבה, עשיתי הרבה תכניות ברדיו, לימדתי. וגם התכנסות גדולה והתקרבות לעצמך ברמה שכמעט ולא מתאפשרת ביומיום המטורף".
הפגיעה הקשה בפרנסה של האמנים והשיתוק של התעשייה היו פחות חיוביים. בימים אלה נפסקים החל"תים ועולה חשש שייחשפו משברים כלכליים קשים.
"כולם חזרו להופעות, גם הקהל וגם האמנים. ואתה מרגיש את הרעב והצמא של אנשים לדבר הזה. אני מופיע עם 'העכבישים מפלוטו' (מופע מחווה לדיוויד בואי - ש"ב) ומרגיש בזה. מה שקרה זה שכולם כל כך שמחים מהחזרה של התרבות, ואני שואל איפה הייתם כשזה לא היה? לראות כמה מהר המדינה אמרה - זה לא נחוץ בכלל, זה לא חיוני. תעצור אנשים ברחוב ותשאל אותם - לפני מותך, כשתסתכל אחורה, איזה דברים תזכור ותגיד עליהם וואו, איזה יופי שהייתי פה? הרוב זה חוויות. זה לא דברים שקנית. וחלק גדול מהחוויות קשורות לתרבות, כמו הופעות שראית, ספרים שקראת, סדרות שאתה מדבר עליהן כל היום ברשתות. ומה היה אם לא היה את כל זה? זה מקומם שהרגילו אנשים לחשוב שזה לא חיוני. אנחנו קוראים לילדים שלנו כל יום סיפור לפני השינה - זה לא חיוני, קיבינימאט? מישהו כתב את הסיפורים האלה".
בתחילת יוני הגשת בתכניתך "המניע" ברדיו מהות החיים תכנית שעסקה ב"תקווה". כמה ימים לאחר מכן הושבעה ממשלת השינוי, אז כתבת בפייסבוק: "מסתבר שהתוכנית הייתה אקטואלית".
"זה נותן תקווה לשינוי. לא סתם קראו לזה ממשלת שינוי. זה אולי נותן תקווה להבנה. כמו שאמרתי על תרבות אותו דבר אפשר להגיד על דמוקרטיה - אנשים לא מבינים כמה זה קריטי בחיים שלהם עד שזה לא יהיה. הבעיה היא שאם זה לא יהיה, זה כבר בלתי הפיך. זה לא משהו שאתה רוצה להתנסות בו. אתה לא רוצה לנסות להיות בלי דמוקרטיה ולראות מה יקרה. זה לא עובד. הממשלה בהרכב שלה, לא היה דבר כזה. קטונתי מלהגיד לך אם זה יעבוד או לא, אבל זה בהחלט ראוי ומשקף את מה שאמור להיות. לא אמורה להיות ממשלה, לא משנה מאיזה צד, שבמשך ארבע, שמונה או עשר שנים תדיר חצי מהעם, תדיח אותו או תנדה אותו. צריך ממשלה שמייצגת את כל העם. ועכשיו יש ממשלה שמייצגת את כל העם, חוץ מאנשים שעדיין חושבים שנתניהו טוב".
אם היית קם מחר בבוקר ומגלה שבמקום להיות נשוי לשחקנית הנפלאה שמחקה את שרה נתניהו, אתה נשוי לשרה נתניהו עצמה - מה היית עושה?
"אני חושב שהייתי קובע תור למאיץ חלקיקים בשוויץ, שיפרקו אותי לאטומים".
השאלה החוזרת אליך בראיונות, אם אתה מקנא בעלמה על השתתפותה ב"ארץ נהדרת", יותר מעצבנת אותך או מצחיקה אותך?
"זה לא מעצבן ולא מצחיק. זו שאלה שאני יכול להבין למה שואלים כי זאת שאלה לגיטימית וטבעית. אתה יודע, אנחנו חיים ביחד 18 שנה, אני יכול להגיד שאני המעריץ מספר אחת שלה. אני חושב שבאמת אין שחקנית כמוה בארץ. ולא, אני לא מקנא בה. היו תקופות שהייתי במקום עם חובת הוכחה שלי מול עצמי או מול העולם שאני שחקן כזה וכזה - זה היה יותר אישיו. היום זה בכלל לא אישיו. אם יש זה את הקנאה הבריאה הזאת של להגיד 'וואו, איזה כיף לה!'. זה ממקום טוב. אנחנו יודעים שהיא בת מזל ושזה אושר שהיא שם. אז זה לא מעצבן ולא מצחיק. אני מפרגן".
במה אתה גאה במיוחד בקריירה שלך - ועל מה אתה מתחרט?
"אני מאוד גאה שהייתי חלק מהצוות שהגה והקים את 'מיומנה'. אני מרגיש בר מזל שעשיתי את 'אשכבה' עם חנוך לוין. אני מאוד גאה ומאושר במקום שלי ברדיו מהות החיים. זה כבר שמונה שנים חלק מהחיים שלי, וזה אולי המקום שאני מרגיש הכי טוב בו כי אני מרגיש שאני - אני, ושאני במקום שלי. ולהקת 'העכבישים מפלוטו'. אני מנגן תופים מגיל 15. אם יש אהבה בחיים שלי זה תופים, לפני הכל. אני עם נגנים מעולים, מבצעים מוסיקה מעולה מול קהל, ומאוד מבסוט מזה. ואולי אני בעיקר מבסוט מדרך כללית שאני צועד בה של חיפוש מתמיד. אני בנאדם סקרן, ששואל ומשתנה, ולא מתלבש על נישה מסוימת. עם כל זה שאנשים באים אליי ואומרים לי - 'נורא קשה להגדיר מי אתה ומה אתה, אתה עושה מלא דברים, אולי היית צריך לעשות משהו אחד'. אז לא. זה אני. לשמחתי אני עושה הרבה דברים".
ועוד ברזומה המרשים שלך - דיבבת את מייקל ג'ורדן בסרט "ספייס ג'אם המקורי. ראית את המיני סדרה הדוקומנטרית "הריקוד האחרון" על ג'ורדן בנטפליקס?
"הייתי מעריץ מטורף של ג'ורדן, אז לדובב אותו היה מדהים והכי קרוב שהייתי לאלוהים. ברור שראיתי את הסדרה עליו בנטפליקס. מעניין היה לראות איזו סוג אישיות ואיזה סוג של בנאדם אתה צריך להיות כדי להיות ג'ורדן, ומה המחיר שהוא או אנשים מסביבו שילמו. הוא איש כל כך רחוק ממני, עם מבנה אישיות כל כך שונה, וזה מה שמעניין אותי בו. ג'ורדן מעניין לא רק ביכולות הפיזיות שלו ובתארים שלו, אלא גם בגלל שאתה מבין שזה בנאדם שלא יכול להפסיד אפילו בעץ או פלי מול השומר ראש שלו. תקשיב, זה בנאדם שרוט, בנאדם רדוף, זה קטע. אתה שואל את עצמך אם היית רוצה להיות בכזה מצב. אני לא יודע".
נעלבת מכך שלא נבחרת לדבב את לברון ג'יימס ב"ספייס ג'אם 2"?
"ממש לא. האמת היא שלא חשבתי על זה עד ששאלת עכשיו".
בדומה לג'ורדן, גם אתה מאוד גבוה. מה היתרון של זה?
"לא מאוד גבוה, אני בסך הכל 1.87 מטר. יש לזה יתרון גדול, בעיקר כשאני הולך כקהל להופעות חיות, כי אני רואה טוב יותר את הבמה".
ולקינוח: היות ואתה משתתף עכשיו בסדרה על קבוצת תמיכה, עולה השאלה לאיזו קבוצת תמיכה היית רוצה להצטרף במציאות?
"נראה לי קבוצת תמיכה לטיפול בנחירות. זה נראה לי בעיה גלובלית".