חשבונות נפש

"הדבר שאני מתחרט ומצטער עליו בכל לבי הוא הטעות הענקית שעשיתי בשנות השבעים, כשהייתי מנהל החדשות בערוץ הראשון - לא קידמתי יותר נשים לעמדות הגשה מרכזיות. היום יש רוב נשי בהגשת האקטואליה. אני מסתכל היום על הנשים המדהימות בטלוויזיה - קרן מרציאנו שהיא תגלית השנה, טלי מורנו, יונית לוי, תמר איש שלום, דוריה למפל, רינה מצליח, דנה ויס, עמליה דואק. כולן נשים שעושות עבודה מדהימה שגורמות לי להסתכל אחורה בצער ובחרטה גדולה, לצערי לא הייתי אז מודע לצורך הזה. פעם זה לא היה מקובל. אני מאוד שמח שזה תוקן בתקשורת ושחל המהפך הזה".

הריאיון המלא עם דן שילון

"אני מתחרטת על הריאיון משנת 2015. זה היה מאוד לא יפה. תפסו אותי לא מוכנה, תמרנו אותי, השתמשו בי לקדם כתבה שאף אחד לא היה רואה ונהיה מזה עניין. זה היה כל כך עקום, כל כך מכוער, ולא אכנס לזה שוב. היה לי סיוט, רדפו אותי. הפכתי לאייטם ולא הבנתי איך ולמה".

הריאיון המלא עם ענת וקסמן

"ב-1995 הגעתי לניו יורק עם דמואים באנגלית לכמה שירים כי מישהו בכיר מאוד התלהב ממני. מישהו בישראל שהיה מקושר אליו התלכלך עלי ואמר לו 'אל תתעסק עם פבלו. הוא ג'אנקי'. אז סגרו לי את הדלת. נורא נעלבתי. הייתי בן עשרים ותשע והלכתי הביתה. לא ניסיתי לברר אפילו למה. נעלבתי והלכתי. מעניין אותי מה היה קורה אם הייתי מוציא שם שירים. אולי זו החרטה היחידה, אבל אני חי איתה בשלום".

לריאיון המלא עם פבלו רוזנברג

"זה לא בדיוק חרטה אלא כאב גדול שעוללתי עוול לאהובה גדולה שלי שנפרדתי ממנה, לא אגלה מיהי, היא לא אחת מבנות הזוג המוכרות. נפרדתי כי חשבתי ששלוש וחצי שנים של חברות אהובה, קרובה, אינטימית ומפנקת - הן מספיק וצריך לעבור הלאה. ואני מכה על חטא על פיטורים שפיטרתי כשניהלתי את תיאטרון חיפה. בגלל צמצומים בתקציבים שנגזרו על התיאטרון נאלצתי לפטר כמה אנשים בלי שום סיבה אמנותית. לא ישנתי בלילות בגלל זה, ועד היום זה רודף אותי. לפחות אחד מאלה שפוטרו חי, והוא כועס עליי עד היום, ומרגיש שנגרם לו עוול, חש שאני מזלזל בכישרונו או בערכו, אך לא זאת הייתה הכוונה".

לריאיון המלא עם עודד קוטלר

"החרטה הכי גדולה שלי בחיים זה הניסיון לרצות אחרים. גם מקצועית זה נשק יום הדין שהפעלתי נגד עצמי, זה המסרס הלאומי. וגם אישית. בכל פעם שרציתי לרצות מישהו אחר - תמיד יצאתי מופסד. זה משהו טבעי שלנו כבני אדם, הרצון לרצות. כשחקן, הבנאדם הראשון שאתה רוצה לרצות זה את הבמאי שלך, אתה יכול להגיע לסט של סרט עם איזו קונספציה של דמות שאתה בנית, ובמאי יכול להגיד לך, אהבתי או לא אהבתי. יש הבדל בין מצב של דיאלוג עם הבמאי, כשיש תוכן מאחורי הכן או הלא של הבמאי, לבין מצבים שזה לא ככה. נתתי מקום לבמאי להחליט עלי בצורה שסירסה את העבודה שלי ולא עמדתי על שלי, כי פחדתי או כי רציתי לרצות או כי לא מספיק סמכתי על עצמי".

לריאיון המלא עם אורי פפר

"אני מתחרט על זה שלא השקעתי בערביות שלי יותר - בתרבות ובספרות הערבית. מתחרט שנתתי לבועה שלי בתל אביב להרדים את הערביות שבי לרגע. אבל זה מתעורר חזרה. ואני אומר סחתיין עליי שאני מצליח לחבר בין אנשים שונים בדו קיום ואהבה, שאני יוצר בסביבה שלי ובחברים שלי ובאופטימיות".

לריאיון המלא עם לואי נפי
.

"הכוונה שלי בקאבר ל'אימג'ן' הייתה טובה. לא באתי להתפלצן. קריסטן וויג היא הבן אדם הכי פופולרי פה, והיא הביאה את כל החבר'ה שלה שנעשה את זה ביחד, ויצא מה שיצא - וזה לא התקבל טוב. אני לא מתחרטת, כי זה בא מהמקום האמיתי שלי. מי שלא יאהב, שלא יאהב, אבל אני לא רוצה להיות במקום מרצה, אני רוצה לעשות את האמת שלי, גם אם זה נראה לאנשים צ'יזי ולא במקום. לי היו את הכוונות הכי טובות".

לריאיון המלא עם גל גדות

"מה, אתה רוצה שאני עכשיו אסתכל על 76 שנות חיי ואגיד 'וואלה, אתה יודע מה, הייתי יכול להתחתן עם שולה', 'לא הייתי צריך לקנות את האוטו ההוא', 'איזו טרגדיה זה לגור בחדרה' או 'כל חיי זה רצף של טעויות'? נו, באמת".

"מה יש לי להתחרט על המילים של 'בדרך לגימנסיה'? רק ראיתי אותה בדרך לגימנסיה, לא אנסתי אותה. שאני אתחרט על זה עכשיו? אין לי שום דבר להתחרט עליו, אין לי שום דבר להצטער עליו. הכל בסדר. עד 120, טפו טפו טפו".

לריאיון המלא עם יענקל'ה רוטבליט

"אני יודע שתמיד עשיתי את הכי טוב שאני יכול. תמיד עשיתי את המקסימום כדי לממש את הפוטנציאל. אני חושב שההצלחה האמיתית של בנאדם זה אם הוא מנצל את הפוטנציאל שלו. וזה לא קשור לשום דבר אחר, ולא קשור לשום תחרות עם אדם אחר. אדם נמצא בתחרות עם עצמו. ואם הוא ממצה את הפוטנציאל שלו כמה שיותר - זו הצלחה. אני עשיתי את זה. כנראה שזה לא מספיק מעניין לאלה שמסתכלים מבחוץ. זה מאוד שטחי מצדם. יש כאלה שאין להם מושג מי אני ואין להם מושג מה השירים שלי. אני לא יכול להכריח אנשים להתעניין בי. אני לא אתחיל לעשות פרובוקציות וכל מיני דברים כאלה שמושכים תשומת לב. אני תמיד אומר, בתמימותי - שהמוזיקה תדבר. ואם היא לא מדברת, אין מה לעשות. אני לא יכול לעשות יותר ממה שאני עושה".

לריאיון המלא עם נתן כהן

"אני לא מתחרט על כלום. 'האח הגדול' זה עוד חוויה מעצבת במסע החיים. אגב, אילולא 'האח הגדול' - כנראה לא הייתי מכיר את איגי. עם כל הקושי שהיה לי, למדתי על עצמי הרבה. זה נתן לי פרספקטיבה על עצמי".

לריאיון המלא עם עתי שולברג