מבעד לעושר, הפאר ומסך ההעלבות הקורעות מצחוק, בליבתה "יורשים" היא סדרה על אחת המשפחות הכי דפוקות שידע המסך הקטן. לא רק האח רומן (קירן קאלקין), המובן מאליו, שמגיע לפורקן מיני רק כשעולבים בו, אלא ממש כולם, כולל אלה שנדמים יותר נורמלים. קונור הבכור (אלן ראק) חי בבועה שמרחפת מעל העולם שלנו. קנדל (ג'רמי סטרונג) מכור לסמים שנהנה מההתעללויות אקראיות בזולת. יחסיה של שיב (שרה סנוק) עם בעלה (מת'יו מקפאדן), שמקורו ממשפחה נורמטיבית מלב אמריקה, מוכיחים פעם אחר פעם כי היא לא באמת יודעת איך להתנהג בחברת בני אדם.
מעל כולם מיתמר אביהם לוגאן (בריאן קוקס) כמו פסל - מטיל עליהם את צלו, בלתי ניתן להזזה. בניגוד לצאצאיו, לוגאן הגיע מלמטה ועשה את הונו במו ידיו, כך שהוא בהחלט מכיר את העולם האמיתי. אך כפי שמעידות הצלקות שראינו על גבו בעונה הראשונה, העולם האמיתי הזה לא חסך ממנו את שבטו, והוא עצמו הוריש וממשיך להוריש את המוגלה לילדיו. מאז תחילת הסדרה לוגאן הופך ברעיון של לפרוש מתפקידו כמנכ"ל החברה שהקים, "ווייסטאר רויקו", ולהעביר את המושכות לאחד מילדיו. אבל הוא לא מצליח להביא את עצמו לעשות את זה, גם כשמצבו הבריאותי מערפל את שיקול דעתו.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
זהו איזון עדין שנוגע במורשתו: מתי יגיע היום שבו הוא עצמו עלול לפגום בה? ומצד שני, איך הוא יכול להעביר את הקונצרן שלו לאחד מהצעירים המשובשים האלה? אלא שהצעירים האלה משובשים כי הוא זה שדפק אותם. במשך עשורים הוא מתעלל בהם רגשית, נפשית ומנטלית, משחק בהם כמו פיונים על לוח האימפריה שלו. הם המורשת שלו לא פחות מאשר "ווייסטאר רויקו". כולם נושאים את השם רוי על רוב משמעותיו.
אולם אז אחד הפיונים - המרכזי שבהם, למעשה - מרד. סוף העונה השנייה של "יורשים" היה אחד הרגעים הגדולים בטלוויזיה של השנים האחרונות. בדקות החותמות נשלח קנדל לקחת על עצמו את האשמה ואת העונש על מעשיהם של בכירים בחברה בשנות התשעים. מעשים שכללו ניצול מיני של עובדות במחלקת הפלגות הנופש, וכן טיוח מותה של אחת מהעובדות שנפלה אל מותה בים. את כל העונה ההיא העביר קנדל כבובה על חוט בידיו של לוגאן, אך ברגע האמת החליט לגזור אותו: מול המצלמות הוא הטיח את האשמה כולה באב, ואף הבטיח שיש בחזקתו מסמכים המאמתים את דבריו.
את כל ההתרחשות הזו ראינו כבר לפני שנתיים תמימות. מאז שהסתיימה העונה השנייה והנפלאה פרצה מגפה עולמית שעיכבה את צילומי הסדרה, ובתווך זכתה "יורשים" בשבעה פרסי אמי בטקס של 2020, בכללם לסדרת הדרמה הטובה ביותר, לשחקן הראשי בסדרת דרמה (סטרונג, שהביס את אביו הטלוויזיוני) לבימוי, וכן לתסריט של אותה פינאלה, שכתב יוצר הסדרה ג'סי ארמסטרונג.
פרק פתיחת העונה השלישית - שעלה היום (שני) ביס, הוט וסלקום טיוי, בצמוד לשידור בארה"ב - ממשיך כמעט מאותה נקודה. קנדל מתחמש בעורכת דין מהמעלה הראשונה ובמשרד יח"צ יוקרתי, ואילו לוגאן עם פמלייתו מנסים לרכך את המכה באמצעות החברים במקומות הכי גבוהים, בהם נשיא ארצות הברית בכבודו ועצמו. בהמשך העונה יתחבטו גם יתר בני המשפחה בנוגע לצד שכדאי להם להמר עליו. האם כאן תהיה סוף סוף המפלה של האב? או שמא "הילד מספר אחת", כפי שלוגאן כינה אותו באחת ההזדמנויות, ייפול שוב כשם שקרה בעבר?
זהו עיקרה של העונה השלישית, על סמך שבעת הפרקים שנשלחו לביקורת (מתוך תשעה). משיכות חבל בין לוגאן לקנדל, בעוד האחרים מנסים למצוא את מקומם. גם הפעם המלחמה העזה בין הנשמות הפגומות היא הרוח במפרשי הסדרה. חקר של נפש אדם שכתוב כמו שירה מגומגמת, משחקי אולימפוס מושחזים ואכזריים שכמו צולמו על ידי צוות דוקומנטרי. המחשה מרתקת, מצחיקה ושוברת לב של דיסוננס בין עסק קר, מחושב ולא פעם מרושע, לבין הקשר האישי הבלתי ניתן להתרה שבמשפחה, ילדים שמבקשים את האישור של אביהם. האהבה בין הגיבורים מעצימה כל מהלך עשרות מונים, טוענת אותו בהתרוממות רוח מצד אחד ובתחושת בגידה מצד שני. הכל הרבה יותר גרוע כשהמשפחה שלך היא זו שיוצאת נגדך.
ועם זאת, למרות כל התשואות והתשבחות - כולל על אחד הפרקים הטובים בסדרה, שצפוי להגיע בהמשך - קשה לא להרגיש שמשהו חסר הפעם. אם אלה אכן משיכות חבל, האחרונה שבהן החזירה אותנו אל טריטוריה מוכרת. ככל שהעונה השלישית מתקדמת, כך ניכר הדמיון בינה לבין הראשונה. לוגאן החלים אז ממחלה ועשה מהלכים תמוהים שהיו עלולים לפגוע בחברה, קנדל לפיכך ניסה לחתור תחתיו כדי להשתלט על החברה ולהציב את עצמו בראשה. האב והבן הפכו לאויבים מרים, לפחות לזמן מה, עד שהגיע הטוויסט הבא.
אפשר להבין למה "יורשים" עושה את זה. הסיפור הבסיסי הזה טוב מכדי לוותר עליו, הדמויות מדהימות מכדי להביא על מי מהן את סופה, אך בסופו של דבר עולה תחושה שבשלב הזה ארמסטרונג והסדרה שלו מושכים זמן. משהו מהותי חייב להשתנות, דבר מה גדול יותר צריך לקרות ולמשוך הכל קדימה או הצדה. כזה שההשפעה שלו תהיה בלתי הפיכה ותגרום לגיבורים ולסדרה לתור במחוזות לא ממופים. היה נדמה שזה מה שקורה במקרה הנוכחי, לנוכח האופן שבו הדברים הסתיימו בפעם הקודמת, ואולי שני הפרקים האחרונים אכן ייקחו אותנו לשם. אבל עד אז, גם אם היא מענגת אגב כך, נדמה שהעונה השלישית של "יורשים" קצת דורכת במקום.