אחת התרופות הטובות ביותר שמצאנו כאנושות להתמודדות עם פחדים וחששות, היא היכולת לצחוק עליהן. פארודיות על אסונות ומפלצות ומחלות כבר עברו על המסכים שלנו לאורך השנים, בוודאי פוליטיקה, מלחמה ומיניות. ובכל זאת, ערפדים היו ונותרו סוג של טאבו. כבר 300 שנה שהיצורים המיתולוגיים הם חלק מהתרבות שלנו, אבל רק מעטים העזו להפוך אותם לבדיחה.
צירוף המילים "קומדיה" ו"ערפדים" פשוט לא משתלב. אפילו גוגל יתקן אתכם במהירות ויתהה אם מן הסתם התכוונתם ל"סרטי ערפדים". אנחנו רגילים לקבל את הערפדים שלנו אפלים, קודרים, מן הסתם קטלניים, מטאפורה לפחדים שאותם באפי סאמרס קוטלת בדרכה לצליחת התיכון. והנה סרט קטן ופרוע של אחד מיוצרי הקולנוע המבריקים של ימינו, טאיקה וואיטיטי ("ג'וג'ו ראביט", "ת'ור ראגנארוק") ושותפו ג'מיין קלמנט ("טיסת הקונקורד"), התפתח לא רק לסדרה המשמעותית הראשונה שצוחקת על ערפדים, אלא למתחרה אמיתית על תואר הקומדיה הטובה ביותר שמשודרת כיום בטלוויזיה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
לכאורה, השיטה של וואיטיטי וקלמנט (שכבר פחות מעורבים בסדרה, ומי שמנהל אותה הוא פול סימס) פשוטה למדי. ארבעת הגיבורים שלהם - צמד האוהבים לזלו קרייבנסוורות' (מאט בארי, "צוות IT") ונדיה (נטשה דימיטריו); הלוחם האכזר לשעבר, ננדור (קייבן נובאק) ו"ערפד האנרגיה" קולין רובינסון (מארק פרוקש) - עושים שימוש בכל מכלול היכולות שמשויכות באופן היסטורי לערפדים, באופן המטומטם ביותר האפשרי.
חוסר המודעות לחוזק העל-אנושי שלהם מוביל לשורה של תאונות מזעזעות/קורעות מצחוק, מאות שנות חייהם הופכות אותם למי שאינם מסוגלים להיטמע כראוי בעולם הטכנולוגי והמורכב תרבותית של היום, והמיניות המועצמת של טבעם הופכת אותם לגרסה מוקצנת של תלמידי תיכון. מי שמעגן אותם במציאות הוא הנציג "שלנו" באחוזה בסטטן איילנד, גיירמו דה לה קרוז (הארווי גיין), הלוא הוא הנאמן המסור/מאוהב באדונו מזה 11 שנים, ננדור, ובמקרה לגמרי גם קוטל ערפדים. כך הסדרה מעצימה בעת ובעונה אחת את כל מה שמאפיין ערפדים, וגם מנטרלת את יסוד האימה שעליו הוא בנוי.
אלא שזו כמובן הפשטה של החוכמה והכישרון שמרכיבים את "מה שקורה בצללים". בראש ובראשונה מדובר באוסף קומיקאים נדיר באיכותו, שהשילוב שלהם יחד מפיק קצב מסחרר של בדיחות, עקיצות ורפרורים. כל כך מסחרר עד שלפעמים רק צפייה נוספת תאפשר לזהות את כולם.
בביקור שערך אלן ספינוול, מבקר הטלוויזיה המוערך של הרולינג סטון, על סט הצילומים בקנדה בתחילת העונה השלישית (שהסתיימה זה עתה בארצות הברית והחלה לפני שבוע וחצי ביס), הוא התוודע למורכבות של עשיית הסדרה. העובדה שמרבית הבדיחות בסדרה נוצרות כתוצאה מאלתורים, הופכת כל פרק לאוצר גלום שיכול להכיל עד 50 דקות שלמות של הומור פרוע. מכאן ואילך נכנסים לתמונה שיקולים של אמינות (הניתוק החברתי של הערפדים מונע מכל בדיחה שמתייחסת לעניין אקטואלי או תרבותי עדכני, להיכנס לסדרה), וכן איזון עדין בין מה מטופש מספיק כדי להצחיק ומה עלול להיות מטופש מדי גם בספקטרום הרחב מאוד של הסדרה - עד שמגיעים למוצר הסופי באורך 22 דקות.
ההידוק הזה של "מה שקורה בצללים" אמנם מעלה את השאלה איזה זהב נמנע מאיתנו ונשאר על רצפת חדר העריכה, אבל הוא מוכיח עד כמה מדויקת הבחירה של החומרים שכן נכנסים פנימה. מה שנשמע מטומטם כמו "התוכנית שלי היא שאני, ננדור חסר הרחמים, אשב על כס המלכות שלי ואעשה מספר שתיים", הוא בדיוק הנונסנס הילדותי שקולע לזרות וחוסר המודעות של הערפדים. העובדה שקולין רובינסון, ערפד שניזון מזלילת אנרגיית החיים של הסובבים אותו (ומוזכר אך ורק בשמו המלא, לא משנה מה הסיטואציה), לוקח איתו לרוד טריפ פלייליסט שמורכב מ-25 השמעות חוזרות של "Hey There Delilah" המאוס, היא נונסנס ילדותי כשלעצמו אבל בגרסת ההטרלה. היכולת הזו להגחיך כך יצורים שהאנושות כל כך נזהרת בכבודם, ובכל זאת לגרום להם להיות אהובים ובלתי צפויים, היא קומדיה במיטבה.
לצד כל התשבחות הללו, נדמה היה ש"מה שקורה בצללים" מוכנה לשבור מוסכמות גם ברמה העלילתית שלה, עם סיומה של העונה השנייה. אחרי 20 פרקים של צחוקים ושיגועים באחוזה, נוצרה מסה קריטית שתאפשר לחבורה להתנסות בסיטואציה חדשה עם כללים שונים לחלוטין מאלו שהכרנו. במשך מרבית העונה השלישית התחושה הייתה שהסדרה נמנעת באופן מעט מאכזב מלהתחייב לקפיצה הזאת מעל התהום, ושומרת על המוכר והבטוח - גם אם המצחיק והיצירתי. אלא ששני פרקיה הנועלים הבהירו שגם אם הלחיצה על הגז התעכבה מעט, היא בהחלט עומדת להגיע. ובכך, עונה נוספת של קומדיה נהדרת הפכה לדבר מה גדול יותר: ציפייה ללא נודע.
שימו לב, מכאן ואילך ספוילרים קלים לעונה השלישית:
כזכור, בשיאו של הפרק העשירי בעונה השנייה, פרץ גיירמו ל"מופע תיאטרון הערפדים היוקרתי" שאליו הוזמנו ננדור, נדיה, לאזלו וקולין רובינסון, רק כדי שיוכלו ליפול במלכודת של מועצת הערפדים שביקשה לבוא עמם חשבון על הרצח של הברון, ולהוציאם להורג. הקטל שהותיר אחריו גיירמו בהגנה על אדוניו, הוביל לשאלה אם החבורה כולה תיאלץ לחיות מעתה בבריחה מתמדת מחשש לתגובה.
בפועל, "מה שקורה בצללים" כמעט ומבטלת את האירוע הדרמטי ההוא. במקום דין וחשבון, דווקא נדיה וננדור נבחרים לכהן במועצת הערפדים המקומית של מטרופולין ניו יורק. קו העלילה הזה אמנם מוליד עונה שלמה של מריבות והתכתשויות מצחיקות בין השניים על השליטה בגוף המשפיע, אבל גם מסיר את האפשרות ליציאה של החבורה מאזור הנוחות. בנוסף, הוא מתעלם כבר עונה שנייה ברציפות מתפוח האדמה הלוהט שהוא קוטל ערפדים שמסתובב בקרבם.
אלא שבשקט ובחכמה, בעוד פרקי העונה מתגלגלים להם בין הרפתקאות כמו ביקור נפלא באטלנטיק סיטי, הימלטות של ערפד אגדי, מפגש עם סירנה ופרק אדיר על מרכז וולנס לערפדים - טומנת "מה שקורה בצללים" צמד עוגנים עלילתיים שנבנים כמעט בהיחבא, עד שהם נחשפים במלוא עוצמתם בסוף העונה. הראשון הוא ניסיונותיו החוזרים והכושלים של ננדור למצוא אהבה ומשמעות לחיי האינסוף שלו, והאחר הוא ברומאנס מפתיע שנבנה בין שתיים מהדמויות הכי הפוכות בסדרה: קולין רובינסון ולזלו.
צפייה מחודשת בעונה כולה לקראת הביקורת, מגלה בדיעבד כמה חכמה ומתודית היא הבנייה הזו, כולל בבדיחות שנראות אגביות בפרקים שונים ולפתע מתבררות כהרות גורל. הכתיבה החכמה הזו מעידה לא רק על האומץ של סימס לאתגר את עצמו ואת כותבי הסדרה, אלא גם על העובדה שלא הסכימו לעשות זאת כלאחר יד. זהו לא טוויסט מקרי שנוחת יש מאין, אלא התפתחות הדרגתית שמתגבשת לכדי סיום שטורף את הקלפים.
החיפוש העצמי הזה של שתיים מהדמויות המרכזיות בסדרה, מקביל לחיפוש העצמי של "מה שקורה בצללים" את עצמה. היא הייתה יכולה להמשיך ולעשות זאת בעזרת פרקי ספיישל מבריקים כמו זה שהביא לעולם את ג'קי דייטונה האגדי, או זה שבו ננדור מנסה למצוא משמעות בכך ש"יחזור להיות בן אנוש". אלא שהליכה בדרך הזו הייתה הופכת גם ניסיונות כאלה בסופו של דבר לעוד ממה שכבר ראינו. היא גם עלולה למנוע מהדמויות לגדול כפי שעשו בסיום העונה, להציג בפנינו אמיתות שחושפות כמה רגש מבעבע מתחת לציניות הרגילה של הדינמיקה ביניהן. אמנם נכון, סוגיית גיירמו עדיין נראית בלתי מפוצחת בשלב זה, אבל אולי הכיוון החדש שאליו הוא מוטל בעל כורחו יביא להתפתחויות בעונה הבאה.
כיאה לקומדיה ברמה משל עצמה, "מה שקורה בצללים" שואלת מה יקרה לגיבוריה אם ייאלצו לבנות מערכות יחסים חדשות, להתחיל במקום חדש או אפילו ממש להיוולד מחדש. מצחיק זה יהיה כנראה כך או אחרת, אבל רק התעוזה הזו לבדה משדרגת את העונה השלישית של הסדרה להרבה יותר מכפי שנראתה בהתחלה.