במאית "הכלה מאיסטנבול" עשתה זאת שוב: "מועדון לילה" של נטפליקס מרתקת

זיינפ גונאי טאן, שעומדת מאחורי "הכלה מאיסטנבול", חוזרת עם סדרה חדשה בנטפליקס ששמה הוא קצת מלכודת דבש. במקום שבמרכז יעמוד מועדון לילה נוצץ, העלילה בעצם עוסקת בחיי היהודים באיסטנבול של שנות ה-50, מיעוט נסבל-בקושי בקרב שכניו המוסלמים. יש בכך תענוג מיוחד

שירי ישועה
24/11/2021
טריילר לסדרה "מועדון הלילה" (The Club) (נטפליקס)
בזמן שהחדשות ברדיו מגיעות על חנינה כללית (כפי שנוהג הממשל בטורקיה לעשות מדי פעם), והאסירות חוגגות, מטילדה בפינתה, עסוקה בהדלקת נרות שבת ומברכת על הנרות בעברית

שלא כמו סדרות איכות טורקיות אחרות שהפיקה נטפליקס בשנה האחרונה, כמו "מוסכמות" או "פאטמה", שנתוני הפתיחה שלהן היו מורכבים יותר בהיותן סדרות על נשים קשות יום ומציאות עכשווית לא קלה, "מועדון הלילה" ("The Club") החדשה מגיעה עם הבטחה למעט אסקפיזם וסקס אפיל. מדובר בסדרה תקופתית על מקום אחר וזמן אחר, כביכול רחוק מחיינו ומהפערים החברתיים והדתיים שלנו שהיו במרכז סדרות אחרות. היא מתרחשת באיסטנבול של שנות ה-50' במאה הקודמת, ומציגה את עצמה (בשמה, בתמונת הפרופיל, בטריילר שלה) כמתרחשת בתוך וסביב מועדון לילה פופולרי ונוצץ ("מועדון איסטנבול").

"מועדון הלילה" מציעה גם רשימת שמות שימשכו את צופי הסדרות הטורקיות, כשבראשן ניצבת זיינפ גונאי טאן, שיצרה את הסדרה וביימה אותה (לצד סרן יוג'ה). גונאי טן גם ביימה גם את סדרת הלהיט "הכלה מאיסטנבול", המוכרת לקהל הישראלי אולי יותר מכל סדרה טורקית אחרת. בקאסט המצוין אפשר למצוא גם שמות (או לפחות פרצופים) מוכרים מסדרות אחרות - השחקנית הראשית, גוקצ'ה בהדיר ("גונול", "ונדטה"), בריש ארדוץ' ("אהבה להשכרה", "קוזגון") ועוד. כמו שראינו כבר בסדרות טורקיות "רציניות", השחקנים המוכרים מטלנובלות מוכיחים את היכולות והכישרון שלהם לשרטוט דמויות מורכבות ומרתקות.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

עוד בוואלה!

לא משעממת, אך לגמרי מיותרת: העונה השניה של "טייגר קינג" מחווירה לעומת הקודמת

לכתבה המלאה
מפתה אותנו באמצעות אסקפיזם וסקס אפיל. "מועדון הלילה"(צילום: Mehmet Ali Gök)

יש תחושה שאנחנו מתיישבים לראות סדרה שבעיקר תראה לנו זוהר, יופי, נוסטלגיה מעוצבת. ויש בה את הדברים האלה, אבל הלוקיישן של המועדון הוא לא באמת לב הסדרה, וחיי הדמויות הן, כראוי בדרמה, רחוקות מלהיות זוהרים. למרות שמועדון הלילה מקבץ אליו חלק מהדמויות, אנחנו בעצם נכנסים לעולם דרך עיניה של מטילדה (בהדיר), והיא נשארת ליבו של הסיפור והחוט המקשר בין כל העלילות של האנשים סביבה. ממש בתחילת הפרק הראשון אנחנו פוגשים אותה, אישה בשנות ה-40 לחייה, כשהיא בכלא, ובזמן שהחדשות ברדיו מגיעות על חנינה כללית (כפי שנוהג הממשל בטורקיה לעשות מדי פעם), והאסירות חוגגות, מטילדה בפינתה, עסוקה בהדלקת נרות שבת ומברכת על הנרות בעברית.

גונאי טאן בוחרת להציג את הפרט הזה בהוויה של מטילדה כדבר הראשון שאנחנו יודעים עליה. סצנת הדלקת הנרות חזקה, והיא קושרת אותנו, הצופים הישראלים, לסיפור שלה באופן מיידי ועוצמתי. מאותו הרגע כל חלק בסיפור של מטילדה - העבר שלה שעומד להשיג אותה, ההווה שלה שבא לה כהפתעה, ועתידה הלא ברור - נמצא תמיד ביחס ליהדות שלה ושל חיי הקהילה היהודית הספרדית באיסטנבול.

מה זה בכלל אומר שדמות היא יהודיה? האם זה חשוב יותר מהעובדה שהיא ישבה 17 שנה על רצח? האם זה מעניין יותר מהעובדה שיש לה בת שנטשה בבית יתומים? כביכול לא, אבל עובדה שכן. כי הפרט הזה צובע כל אירוע וכל יחסים בין שתי דמויות במשמעות ספציפית. הדמות הראשית היא יהודיה, ושייכת לקהילה יהודית, אז היא מקבלת תמיכה מעצם היותה חלק מקהילה, ומצד שני מופלית לרעה ומושפלת ומוקטנת בשל העובדה הזו, ובכל יום תקבל יחס של שונה וחריגה.

עוד בוואלה!

צעד קטנטן לאנושות: "קאובוי ביבופ" של נטפליקס חדשנית כמו סדרה מסוף הניינטיז

לכתבה המלאה
יש משהו מרגש לשמוע את הדמויות עוברות מטורקית ללאדינו. "מועדון הלילה"(צילום: Mehmet Ali Gök)

מרגיש קצת כאילו היוצרת בחרה בשם, בלוקיישן, באווירת מועדון הלילה, כאילו אומרת, תתרכזו בזה ואל תשימו לב (עד שיהיה מאוחר מדי ואתם כבר באמצע הסדרה) שבעצם לא זה הדבר שסביבו סובבת העלילה, אלא חיי היהודים כמיעוט נסבל-בלית-ברירה בטורקיה, שלמרות שהיה קיים שם כבר מאז גירוש ספרד, למעלה מ-450 שנה, עדיין לא היה נחשב שווה בין שווים, והיה נתון לגחמות הציבור המוסלמי.

יש איזשהו תענוג מיוחד בצפייה בסיפור שמתרחש בתקופה אחרת, בארץ אחרת, לא להכיר את התרבות עד הסוף, את החוקים והמוסכמות, ולהתעמת עם הדעות הקדומות שלנו על אורח החיים, אבל מנקודת מבט שאפשר לזהות כ"שלנו", "אנחנו". אנחנו מן הסתם לא יודעים כל מה שיש לדעת על החיים של היהודים בטורקיה בשנות החמישים, על הפוליטיקה של המדינה, אולי אנחנו לא לגמרי מבינים את המשמעות של המתח בין הטורקים לבין היוונים שדמויות מזכירות מדי פעם, אבל כולנו מזהים את תפילת יום השבת על הנרות, כולנו מבינים חגיגת פורים. כולנו יודעים כמה אכזרי זה למנוע מאישה יהודיה לעזוב את העבודה אחרי כניסת השבת ולכבות לה את האור בידיעה שזה אומר שהיא תצטרך לעבוד בחושך, כי אסור לה להרים את המתג. גם אם אנחנו עצמנו לא שומרי שבת או מסורתיים במיוחד, ההזדהות קיימת. אפשר להתחבר לידע התרבותי שלנו על כך שהשמירה על הדת היא הדבק שהחזיק אותנו כעם אחד כשהיינו מפוזרים בכל העולם במשך מאות שנים. ויש בזה משהו מרגש, כמו לשמוע את הדמויות עוברות באופן שוטף מטורקית ללאדינו, או מדברות על העלייה לישראל.

עוד בוואלה!

ושוב נצאה אל הדרך: "מחזור כישור הזמן" היא הפנטזיה הסוחפת שחיכינו לה

לכתבה המלאה
שחקני הטלנובלות הטורקיות מוכיחים שהם מסוגלים לשרטט גם דמויות מורכבות. "מועדון הלילה"(צילום: Mehmet Ali Gök)

כמובן, החלום לעלות לישראל הוא סוג של פנטזיה, והעלייה אליה מוזכרת כפתרון קסם כמעט. מטילדה יצאה מהכלא ולא נשאר לה דבר בטורקיה? התכנית הראשונה שלה היא לקנות כרטיס לישראל. הזוג הצעיר רוצה להתחיל חיים חדשים? הם יסעו לישראל. נראה שלא הוקדשה שום מחשבה לשאלה מה בעצם יקרה בישראל - איפה יגורו, ממה יתפרנסו, איך יסתדרו ואיך בכלל נראים החיים שם? המדינה החדשה היא כמו מקום קסום שבו, אם אתם יהודים, כל הבעיות שלכם יפתרו. הרי זו קהילה יהודית אחת גדולה, ולכן דואגים שם אחד לשני, כמו באיסטנבול, לא? יש ציפיה שבישראל הם כבר לא יהיו "האחר", המיעוט המדוכא, ולא ידרשו מהם לוותר על זהותם (למרבה הצער זה לא בדיוק תאם את המציאות הישראלית).

די מהר נאלצת מטילדה לוותר על החלום על ישראל כשהיא מחליטה לנסות ליצור מערכת יחסים עם הבת שעזבה כשנכנסה לכלא, ראשל (אסודה קלבק). ראשל היא בחורה צעירה ופרועה המסתירה מהגבר המוסלמי שבו היא מאוהבת (ארדוץ') את העובדה שהיא יהודיה. כשראשל מסתבכת, מטילדה לוקחת על עצמה להחזיר את החוב שלה ע"י עבודה במועדון "איסטנבול" המפואר, שם עובדים מוסלמים ויהודים בכפיפה אחת. מנהל המועדון יאלץ לקבל החלטה קשה בעניין הזה. מטילדה מתחברת לסלים סונגור, הזמר החדש במועדון (סליח בדמג'י), שיש לו חזון ענק להביא מהפכה מודרנית וקוסמופוליטית למופעים הטורקיים המסורתיים, ויוצר מופע סנסציוני שכולו "שואו". יש בדמות של סונגור משהו שלא נאמר בשום אופן (בכל זאת, סדרה טורקית), אבל מסומן בהרבה דרכים, שרומז שהוא הומוסקסואל. זה מביא לסיפור שלו נושאים שמזכירים את אלה של הדמויות היהודיות - הצורך בהסתרה, חיים לא בטוחים, חלום על עתיד אחר.

עוד בוואלה!

"הודעה אדומה" עם גל גדות בנטפליקס הוא "אינדיאנה ג'ונס" מעלי אקספרס

לכתבה המלאה
הסיום פתאומי. "מועדון הלילה"(צילום: Mehmet Ali Gök)

העונה הראשונה של "מועדון הלילה" מונה שישה פרקים בלבד, כך שיש תחושה של פתאומיות כשהיא מסתיימת, כביכול במין חוסר פואנטה. בדיוק כשהצופים מקבלים הרגשה שהונחו כל החלקים, ועכשיו אפשר להתחיל בסיפור, ונשארת רק הרגשה שההמשך עוד צריך לבוא, חייב לבוא, כי כל הדברים שצריכים לקרות עדיין לא קרו. ברור שלקחו פה בחשבון את העובדה שעונה שנייה הוזמנה מראש (שני החלקים צולמו יחד), אבל מה שקיבלנו זה משהו באמצע - לא בדיוק קליף-האנגר מטורף, וגם לא החלטה של גונאי טאן להעביר לנו תחושת מציאות (שהשכיל היטב לבצע דווקא הבמאי של "מוסכמות") על ידי כך שהיא לא מגישה לנו את הקלוז'ר שלו אנחנו מצפים. מיעוט הפרקים גורם לסיום לתסכל ואפילו לקלקל את הקצב שנבנה לאורך העונה.

ובכל זאת העונה השנייה בדרך, ובחלק הראשון נראה שהבמאית יודעת היטב לאן היא מובילה את הסיפור. "מועדון הלילה" עשויה היטב ומעוררת מחשבה, השחקנים נפלאים והשחזור של שנות החמישים בטורקיה אמין ומקסים. ומעל הכל היא שווה צפייה מכיוון שהיא מרתקת לחלוטין בסיפור שהיא מספרת לנו על הקהילה היהודית בטורקיה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully