השחקנית והמחזאית גלי אשכנזי-לוין, אחת הנשים שהעידו על פגיעה מינית מהשחקן משה איבגי, זועמת על החלטת ועדת השחרורים לקצר את עונשו, כחצי שנה לפני תום מאסרו. "ההחלטה הזו היא אבסורד וביזיון, והיא מעידה שטחנות הצדק טחנו אבל הצדק לא נעשה. קיצור העונש מותיר אותנו כאזרחים חסרי אונים. אם מישהו מקבל עונש, ראוי שהעונש יבוצע. כשעברייני מין מקבלים עונשים כל כך מגוחכים ויושבים כל כך מעט - זה מעיד על אוזלת יד של המערכת.
"מלכתחילה העונש שאיבגי קיבל היה מועט ולא תואם את כמות המעשים שהוא עשה", מוסיפה אשכנזי. "המעט שהוא היה צריך לעשות זה לקחת אחריות. אבל הוא לא עשה חשבון נפש ולא התנצל באמת. כולנו ראינו איך הוא עשה לי האשמת קורבן בפריים טיים. הבעיה, מעבר למעשים הנוראים שהוא עשה, זה חוסר ההכרה המוחלט שלו בהם. ההיתממות שלו וזה שהוא ממשיך להציג את עצמו כקורבן - זאת בעיה הרבה יותר גדולה מכמה זמן הוא יישב בכלא. אני לא נותנת לו את הקרדיט שהוא השתנה ומכפר על הכל.
"כמובן שאי אפשר היה לתבוע אותו על פגיעות שנשים סרבו להעיד עליהן במשטרה או שחל עליהן התיישנות. במקרה של נפגעות תקיפה מינית ואונס - ההתיישנות היא דבר מופרע וצריך לתקן את זה. הרי המנגנון של הנפש הוא להדחיק את הפגיעה, ועד שהנפש מתעוררת נשים רבות כבר לא יכולות לעשות עם זה כלום. יש פה אבסורד מאוד גדול".
אשכנזי העידה לראשונה בפניה במאי 2021 בתחקיר ב"עובדה" של איל גונן ושרית מגן על איבגי, שפורסם יותר מחמש שנים לאחר תחקיר וואלה! תרבות של כותב שורות אלה שבו נחשפה הפרשה. היא לוהקה להצגה "דפוקים" בתיאטרון חיפה לצד איבגי כשהייתה בת 25. במהלך החזרות הציע לה השחקן לבוא אליו לדירה בתל אביב כדי לקרוא תסריט, ובפגישתם תקף אותה מינית כשלטענתה התנפל עליה ונשכב עליה. בנוסף, כשההצגה התחילה לרוץ ברחבי הארץ נהג לטענתה איבגי להתיישב לידה, ללטף את רגלה, לשדל אותה לשכב עמו, להתעלם מהתנגדויותיה ולחזור על זה שוב ושוב.
מה חשבת על הריאיון שלו לתכנית "המקור" שבה הוא כביכול ביקש סליחה, אבל למעשה לא הודה באף פגיעה וטען שהמקרים שפורסמו לגביו הם שקרים או שהיחסים היו בהסכמה או שאינו זוכר?
"הוא ביקש רק סליחה אחת מאוד ספציפית - מאשתו, שהוא עשה לה עוול. הוא אכן צריך לבקש ממנה סליחה אבל הוא לא ביקש סליחה אמיתית מכל כך הרבה נשים בהן פגע. הוא לא ביקש ממני סליחה. ההפך - הוא ביזה אותי ב'המקור'. גם אף אחת אחרת מהנפגעות שאני מכירה לא קיבלה ממנו סליחה אישית".
עורכת דינו של איבגי מסרה אתמול: "מקווים לראותו בקרוב על המסכים, לשם הוא שייך". איך תרגישי אם הוא יחזור לעבוד בתעשייה?
"אני בטוחה שזה מה שהוא ינסה לעשות. אני מקווה שהתעשייה הזאת שאני חלק ממנה - תוקיע אותו מתוכה. אני לא חושבת שהוא צריך לשבת בכלא עד סוף ימיו. אבל להחזיר את התוקף לזירת הטרף שלו, להחזיר אותו למקום שבו הוא פגע בכל כך הרבה נשים בלי טיפת לקיחת אחריות - זה לתת סטירה לכולנו, ולכל אלה שחס וחלילה הוא עוד עלול לפגוע בהן בהמשך, כי לא ניכר שהוא למד איזשהו שיעור. איבגי הוא לא סתם תרח זקן מהדור הישן שלא ידע את מקומו. מדובר באדם שנקט באלימות ברמות גבוהות".
השחקנית והמחזאית המוכשרת גלי אשכנזי לוין בת ה-34 היא בוגרת סטודיו למשחק ניסן נתיב. היא שיחקה בתיאטראות חיפה, האינקובטור ואורנה פורת, ומשחקת וכותבת באנסמבל בובצ'קה. ב-9 במרץ תעלה את הפרמיירה למחזמר הקומי "אמאל'ה" בצוותא עליו היא חתומה ככותבת וכשחקנית הראשית (לסירוגין עם דר רוזנבאום). אשכנזי מגלמת שפית שפוטרה מעבודתה בעקבות משבר הקורונה, מקבלת הצעת עבודה חלומית חדשה אך מתקשה למצוא סידור לבנה הקטן. עידו קולטון ביים ומשחק ומככבים בו גם עירית בנדק, בר אקרמן ואלעד סננס. הוא עולה בצוותא כחלק משבוע "תמיד אישה" לרגל יום האישה הבינלאומי. כרטיסים ניתן לרכוש כאן.
"ההצגה מתרחשת בימי הסגר הראשון של הקורונה והיא עוסקת בקונפליקט בין אימהות לקריירה", אומרת אשכנזי. "במציאות, אני אימא לשניים, שמנסה במקביל כל הזמן לפתח את הקריירה שלי, וזה תמיד אחד על חשבון השני. בכל צעד שלי בקריירה אני רואה איך אני פחות עם הילדים שלי, ובכל זמן איכות עם הילדים אני קולטת איך אני לא עושה דברים לקריירה. זה הקונפליקט של חיי. ההצגה היא על מישהי כמוני, שצריכה לבחור בין הקריירה לילד שלה, כל הזמן מנסה לג'נגל בין שניהם, אבל בסוף צריכה לבחור".
חזרת להצגה חודשיים בלבד לאחר הלידה השנייה שלך, והפרמיירה סמוכה ליום האישה. מה המשמעות של זה מבחינתך?
"אני פמיניסטית בחיים וגם ביצירות שלי, למרות שזה לא פופולרי להגיד את זה. אנחנו חיים בעולם שאין בו שיוויון הזדמנויות בין גברים לנשים, ואני חותרת לשנות את זה בכלים המצומצמים שיש לי, במיוחד עכשיו כשנולדה לי בת. אני אעשה ספוילר: בהצגה, השפית בשלב מסוים לא מקבלת את המשרה ומי שמקבל זה השף הנמסיס שלה. אומרים לה 'כי לו יש ביצים. בעוגה'. זה סיפור חייהן של לא מעט נשים, יש להן יותר מהמורות ויותר תקרות זכוכית".
אגב הורות ומסעדנות: מדהים לגלות שבחודש שעבר יצאת עם בן זוגך למסעדה לראשונה מזה שש (!) שנים. הכיצד?
"עכשיו יש לי תינוקת, לפני כן הייתי בהריון וחששתי להידבק שוב בקורונה אחרי שנדבקתי בסבב א', לפני זה הכל היה סגור בגלל הקורונה, לפני זה הילד שלי לא ידע לישון ולא יכולנו לצאת בערב, ולפני זה לבן זוג שלי היתה בעיית גב והיתה לו פריצת דיסק וניתוח והוא לא יכול היה לשבת שנתיים. אז לא יכולתי ללכת למסעדה שש שנים, למרות שאני מאוד אוהבת לאכול אוכל טעים. ואגב, ההצגה היא על שפית על אף שיכולות הבישול והאפייה שלי הן הרבה מתחת למחפירות".
יש עכשיו עליה במחזות זמר שהם עיבודים לסרטים. את בחרת בדרך המאתגרת יותר - להמציא משהו מקורי לחלוטין.
"אין הרבה מחזות זמר מקוריים בעברית. רוב מחזות הזמר הם או מחו"ל או עיבודים לסרטים. אני אוהבת לכתוב דברים שמצחיקים אותי, למרות שזה לא בא לי בקלות. זה מחזמר וגם קומדיה, הדמויות מופרעות. אולי זאת גישה קצת 'רדודה', אבל אני חושבת שבידור זו אחלה חוויה תיאטרלית, בטח אם יש בו ערך מוסף וזה לא רק לראות שירים מצחיקים. בסוף קהל בא לתיאטרון ליהנות, בטח בימינו, ואני ממש לא חושבת שהוא צריך לבוא ולסבול כדי לעבור חוויה עלק משמעותית".
על רקע הפגיעות המיניות שעברה, אשכנזי כותבת בימים אלה סדרה בשם "לא זורמות" ביחד עם טטיאנה מחלינובסקי, שריאל יוסף ויוליה פרידמן, שעוסקת בקבוצת תמיכה בנפגעות תקיפה מינית, שמטופלות יחד במרכז סיוע שעומד להיסגר בגלל בעיות תקציב, ויוצאות למשימה יוצאת דופן כדי להשיג לו מימון. "המטרה שלנו היא להציג נפגעות תקיפה מינית כנשים עגולות, הן לא רק מסכנות שלא מצליחות לקום מהמיטה - למרות שלפעמים זה המצב שלהן. חוץ מזה יש להן חיים, עבודה, מערכות יחסים סבוכות וילדים לפעמים. הרבה מהדברים שאנחנו מכניסות לסדרה אנחנו מכירות מנשים אמיתיות שאנחנו מדברות איתן, ואני כמובן מביאה דברים שלי.
"אני סובלת מפוסט טראומה מורכבת כתוצאה מהפגיעה המינית של איבגי. זה אחלה דבר לכתוב על זה. הסדרה תנוע על התפר שבין דרמה מרגשת לקומדיה שחורה. הצחוק הוא לא המטרה, הוא הדרך. קומדיה מאפשרת לעסוק בנושאים כואבים ויכולה לשנות מציאות. בחרנו לעסוק בנפגעות תקיפה מינית עם המון הומור שחור. הצחוק הוא כלי שממתיק את הגלולה המרה ומנגיש אותה לקהל".