אנחנו במנהרת הזמן: האייטיז שוב חוזרים - והפעם הם כאן כדי להישאר

הניו קידס און דה בלוק, ריק אסטלי וסולט אנד פפה היו בשיא הפופולריות שלהם בסוף שנות השמונים, אבל 2022 דווקא מאירה להם פנים בינתיים.

הניו קידס המציאו את הקונספט של להקות הבנים והפכו להצלחה הראשונה של הז'אנר, כזאת שתחוקה בעתיד על ידי הרכבים כמו הבקסטריט בויז, טייק ד'את או וואן דיירקשן; אסטלי היה סיפור הסינדרלה האולטימטיבי: נהג משאית שקיבל "ג'וב" של מכין התה באולפן הקלטות. באולפן הזה גילו אותו, ושם הקליט את הלהיט "Never Gonna Give You Up", שבעקבותיו מכר אסטלי בשנים 1987/8 כ-20 מיליון אלבומים בעולם; באותו זמן השלישיה האפרו-אמריקנית סולט-אנד-פפה נחשבו להרכב פורץ דרך: שלוש נשים שעושות ראפ/פופ חצוף, פמיניסטי וחלוצי, כזה שהיווה אבן דרך לאמניות ראפ-אר-אן-בי רבות בהמשך הדרך.

כשהגיעו הניינטיז, קרנם של האמנים האלה החלה לדעוך. בכתבת שער במעריב לנוער שאלו אז על הניו קידס "האם הם שרים באמת?", כדי לרמוז שכל מה שעומד מאחורי החמישייה זאת רק הפקה; אסטלי המשיך להוציא אלבומים, שישה למעשה מאז שהחלו שנות התשעים, אבל מאז 1991 לא היה לו להיט; סולט אנד פפה משכו קצת יותר, אבל אחרי 1993, כשראפריות יותר מחוספסות החלו לצוץ, הן הפסיקו להיות רלוונטיות - והלהיטים נגמרו.

שלושת ענקי העבר האלו, ביחד עם אן-ווג, הרכב אר-אן-בי נשי שהוקם ב-1989 והצליח מאוד בחצי הראשון של שנות ה-90, חברו עכשיו לסיבוב הופעות בצפון אמריקה שיחל במאי. כדי לציין את הסיבוב הזה, הם יצרו במשותף שיר חדש, "Bring Back the Time", מין שיר הלל לסוף האייטיז - לשנת 89, למען הדיוק. "אתם יודעים שעדיין יש לנו את הקסם", הם שרים בקטע שנשמע כאילו הופק באייטיז, "שום דבר לא יכול לקחת את זה מאיתנו".

יחד עם הקליפ שלו, שבו הם מתחפשים לכל מיני כוכבי אייטיז, הקטע הפך לוויראלי. גם חובבי הנוסטלגיה עפו על הקונספט. אפילו ירון אשבל, מגיש תכנית הרדיו "מנהרת הזמן" ברדיוס שמתמחה בלהיטים נוסטלגיים, חרג ממנהגו וניגן שיר חדש. כך הם הצליחו לחזור לתודעה, לפחות לרגע.

"Bring Back the Time" הוא חלק ממגמה, שניכרת בחודשים האחרונים, של יצירה חדשה של אמנים שבלטו בשנות ה-80. כדאי שנדגיש: לא מדובר כאן על קאמבק של האייטיז, מפני שהמוזיקה מהעשור הזה אף פעם לא באמת נעלמה. מספיק לפתוח גלגלצ, רדיוס, אקו או כאן 88, לשמוע שם את אלפאוויל, א-הא ומדונה, כדי להבין עד כמה המוזיקה משנות ה-80 עדיין נוכחת כאן. מדובר בעניין אחר: הרצון של אמנים שזכו להצלחת הענק שלהם לפני ארבעה עשורים להמשיך ליצור מוזיקה חדשה ומצליחה, ולשוב לאור הזרקורים.

לא רק הניו קידס עושים רעש. מי ששהה בארצות הברית בחודש האחרון, יכול היה להתבלבל לרגע ולחשוב שהוא ב-1985 ולא ב-2022. הצמד הבריטי טירז פור פירז הוציא אלבום חדש, ובמקום שייפול לקטגוריית ה"את מי מעניינת להקה של בומרים מלפני 40 שנה" - הוא פשוט בכל מקום. החשיפה סביב האלבום "The Tipping Point" מפעימה: אם בטלוויזיה, עם דיווחים והופעות בחדשות של CBS ו-ABC; אם בפרינט, עם ביקורות וכתבות בכל העיתונים והמגזינים הנחשבים; ואם ברדיו שמפרגן, כשזיין לואו אפילו אירח אותם בפודקאסט הפופולרי שלו באפל מיוזיק.

כשבוע אחרי הוצאת האלבום, כשפורסם במגזין ה-Billboard מצעד מכירות האלבומים של ארצות הברית, התברר שהבאזז סביב טירז פור פירז לא קיים רק בתקשורת - וגם הציבור מתרגש ממנו. האלבום נכנס היישר למקום הראשון במצעד המכירות של אמריקה, כשהוא עוקף את הפסקולים הפופולריים של "אנקאנטו" ו"פוקימון 25" ואלבומים עכשוויים של אמנים כמו אדל ואד שיראן.

אל טירז פור פירז מצטרפים כעת עוד אמני אייטיז שיוצאים מבועת הופעות הנוסטלגיה ומנסים את מזלם עם חומרים חדשים: סופט סל, ווט ווט ווט, Men Without Hats, סוניק יות' ואפילו הקיור מתכננים להוציא אלבומים חדשים בקרוב. ביחד עם אלבומי הקאמבק שיצאו בחצי השנה האחרונה לאבבא, דוראן דוראן, הסטרנגלרז, בריאן אדאמס ודבי גיבסון, אפשר לדבר ממש על תופעה.

טירז פור פירז התפרקה בסוף האייטיז, כשבמשך כל שנות ה-90 שני מנהיגיה, קורט סמית ורולאנד אורזבל, סירבו לדבר זה עם זה. בתחילת האלפיים הם השלימו, הקליטו אלבום פיוס שנקרא "Everybody Loves a Happy Ending", ומאז הפכו בעיקר ללהקה של רפרטואר. כזאת שמופיעה בכל העולם וגם בישראל עם להיטי העבר שלה. עכשיו הלהקה מנסה להוכיח שיש להם להציע יותר משירים כמו "Shout", "Everybody Wants to Rule the World" ו"Sowing the Seeds of Love" שעדיין משודרים ברדיו. וזה לא קל.

ההרכב החל לעבוד על חומרים חדשים לפני שש שנים, והמנהל שלהם דאז, גארי גרש, שניהל בעבר אמנים כמו נירוונה וסאונדגארדן, חיבר אותם לחברת התקליטים יוניברסל, שאחראית על הקטלוג של הצמד. החברה הציעה ללהקה להוציא אוסף להיטים עם שני שירים חדשים שיחזירו אותם לאור הזרקורים, ולהמשיך כבר משם. אחרי שהאוסף יצא, טירז פור פירז הבינו שבעצם אין ליוניברסל שום כוונות להמשיך את הקשר ולהוציא להרכב עוד חומרים חדשים. הלהקה נקלעה למשבר וכשאשתו של אורזבל חלתה ובהמשך מתה, הם ביטלו את סיבוב ההופעות שליווה את האוסף באמצעו, ונראה היה שזה סופו של הצמד.

ואז באה הקורונה. אורזבל ישב וכתב שירים על מותו של רעייתו, על החיים, על חברות. הוא הביא את החומרים לסמית וביחד הם יצרו את "The Tipping Point". אבל לא הכול היה פשוט בדרך. הם חזרו לגרש, שיעזור להם להוציא את האלבום, אבל זה דחה אותם בגסות. "הוא שלח לנו אימייל", סיפר אורזבל לניו יורק טיימס, "שאומר שהוא לא רוצה לעשות את זה יותר. הוא אמר שאנחנו להקת עבר וזהו. שאין טעם בלהוציא לנו אלבום חדש". אז הם פנו לאפיקים אחרים. הם יצרו קשר עם קונקורד, חברת תקליטים עצמאית וקטנה שמתמחה בעיקר בג'אז, ושם התלהבו והוציאו להם את האלבום. זה סיפור יפה שמוכיח שלא צריך תאגיד ענק מאחוריך כדי להצליח כיום.

כוכבים משנות ה-80 מציצים לאחרונה בכל מיני מקומות, לא בהכרח צפויים. המקרה הבולט ביותר, כנראה, הוא של בונו, סולנה של U-2 שדיבב את דמותו של קליי קאלוויי בסרט "לשיר 2", ובכך הצליח להגיע לקהל מדור אחר לגמרי.

בסרט, קאלוויי הוא אריה שבעבר היה כוכב רוק אגדי, אך פרש לבדידות ארוכה לאחר מות אשתו, בעוד הדמויות האחרות משכנעות אותו לחזור מפרישה כדי להשתתף במחזמר שהם יוצרים. קאלוויי משתכנע, ובפינאלה של הסרט מבצע את שירם של U-2, "I Still Haven't Found What I'm Looking For". הלהקה אף יצרה את שיר הנושא של הסרט, "Your Song Saved My Life" המצוין.

ויש עוד דוגמאות: ריצ'רד מרקס, זמר פופ אמריקני שזכה לתהילה גדולה בשנות ה-80, עשה גיחה חזרה לתודעה בשבועות האחרונים, אחרי שהופיע בפרק החתונה של ג'ף ואריקה בסיטקום המצליח, "הגולדברגס". אפילו מדונה, שקרנה דעכה בשנים האחרונות, מנסה לחזור לעניינים, כשהאסטרטגיה שלה היא לפרוץ למעוז הנוער, הטיק-טוק. הזמרת חברה לשני קבלני להיטים באפליקציה, Fireboy DML ו-Sickick, וביחד הם יצרו גרסה חדשה ללהיט הקלאסי שלה "Frozen". לגרסה החדשה כבר יש למעלה מ-40 מיליון האזנות בספוטיפיי, כך שזה כנראה עובד.

אמנים מהאייטיז כל כך חזקים כרגע, שבהצבעת הציבור שמתרחשת בימים אלה למועמדים להצטרפות להיכל התהילה של הרוק מועמדים לא מעט הרכבים ומבצעים מהתקופה. ארבעה מיליון כבר הצביעו ל-17 המועמדים, ביניהם יוריתמיקס, פאט בנאטר וקייט בוש. אלו שמובלים בבטחה הם דוראן דוראן, כשאחריהם דולק אמינם, שם הרבה יותר עכשווי.

ואם חסרים לכם עוד צמדים בריטיים מהאייטיז, אז השבוע יצא סינגל חדש, שהוא חיבור בין שניים מההרכבים המצליחים של התקופה: סופט סל בהנהגת מארק אלמונד חברו לפט שופ בויז, והם מוציאים ביחד את השיר "Purple Zone". השיר, שההתרגשות סביבו אדירה, הוא הסינגל השני מתוך אלבומם הקרוב של סופט סל, "Happiness Not Included".

סופט סל נחשבים להרכב פורץ דרך בגל החדש ומוזיקת הסינתיסייזרים. החידוש שלהם לקטע הסול "Tainted Love" היה לסינגל הנמכר בעולם בשנת 1981, ולאחד השירים המצליחים בהיסטוריה. למרות חשיבותם, ההרכב נקלע למצב דומה לזה של טירז פור פירז. חברת התקליטים יוניברסאל (שוב הם) הוציאה ב-2018 מארז מיוחד שכולל את כל הקלטות הצמד, והם התנו את הוצאתו בכך שהם יופיעו בלונדון תחת הכותרת "המופע האחרון".

הצמד הסכים, אבל דייב בול, הצלע השנייה, חשב שזו טעות ואמר לאלמונד כי "אף פעם אסור לשים את הכותרת 'האחרון' על שום דבר". בול צדק, והסגרים בזמן הקורונה ואובדן ההכנסה מהיעדר ההופעות, שלא לומר השיעמום, הביאו אותם לעבוד על חומרים חדשים. אחד הקטעים מהאלבום שייצא במאי אף נקרא "Nostalgia Machine", והוא לועג לדרך שבה התעשייה רואה הרכבים כמו סופט סל - מכונות נוסטלגיה.

ב-1982, בדיוק לפני 40 שנה, ההרכב הקנדי Men Without Hats הוציא את אחד הלהיטים הגדולים של השנה, "The Safety Dance". שם ההרכב, כמו גם הלהיט, התייחסו למחאה נגד שימוש בקונדומים, שגבר באותם שנים. גברים ללא כובעים הם למעשה גברים ללא כובעונים ו"The Safety Dance" הוא קריאת תיגר על המין הבטוח. מה שהם לא ידעו אז זה שמגפת האיידס נמצאת מעבר לפינה, וכשזאת הפכה לנושא המדובר בעולם - העמדה הזאת הפכה למאוסה. במקום להפוך ללהקת ענק, האלבום השני של ההרכב כשל ומלבד עוד להיט אחד, "Pop Goes the World", משנת 87, הלהקה לא הצליחה להתרומם.

הקריירה שלהם אמנם נראית מפוספסת, אבל מסתבר ששני להיטים זה מספיק. איאן דורוסצ'וק, מנהיג הלהקה, שגם היא מוציאה אלבום חדש השבוע, הסביר בראיון לעיתון ה-Times Colonist על הקלות שבה הרכבים מהאייטיז עושים קאמבק. "אין מאיתנו ציפייה להכניס הרבה כסף מהיצירות החדשות", הוא הסביר. "להקות עם להיטים ואלבומים מצליחים משנות ה-80 הרוויחו המון כסף בדרכים הישנות. Men Without Hats מכרו מיליוני אלבומים באיזשהו שלב, והתמלוגים מהשמעות השירים עד היום הן אדירות. עד היום יש לנו המון הצעות לקבלת רישיון לשימוש בשירים שלנו וגם המון הזדמנויות להופיע".

מתוך השקט שקיים בזכות ההכנסות מלהיטי העבר, הרבה אמני אייטיז פועלים - אבל כאן נשאלת השאלה האם הם גם יכולים לחזור לקדמת הבמה, להוציא להיטים ולהצליח. ובכן, כמו שהוכיחה השנה שעברה, זה לא פשוט - אבל אפשרי. אלטון ג'ון, לדוגמה, שהקריירה שלו - כמו של כל השמות שעלו כאן כבר הייתה שייכת לעבר - הוכיח ב-2021 שבאמצעות חבירה לאנשים הנכונים, אפשר לחזור לצמרות המצעדים. למעשה, שלושה שירים שלו הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי בשנה שעברה. ביחד עם הצלחת הקאמבק של אבבא, ועכשיו גם זה של טירז פור פירז, נראה בהחלט שזה אפשרי.