1. פוסט-קוביד
אל 2021 נכנסנו כשהעולם בסגר, מה שהשפיע קשות על תעשיית המוזיקה. מבחינת הוצאות, ינואר ופברואר היו בתרדמת שלא הייתה מביישת דובים בחורף. במשך כל הזמן הזה היה, פחות או יותר, רק להיט אחד בעולם: "Driver's License", בלדה נוגה של כוכבת דיסני בת 17 בשם אוליביה רודריגו. לא משהו שהעיר את הפנדות. המועדונים, האולמות, חנויות התקליטים - כולם נסגרו עד הודעה חדשה. הפסטיבלים שתוכננו לקיץ בוטלו בזה אחר זה, סיבובי ההופעות נדחו ובאפליקציות וברדיו המשיכו להתנגן שירים מ-2020 ואפילו אחורה.
כשהגיע מרץ והעולם החל להשתחרר מהסגרים, גם עולם המוזיקה החל להתעורר. חודשיים וחצי לתוך השנה הגיעו הוצאות האלבומים הבולטות הראשונות ל-2021: ג'סטין ביבר ולנה דל ריי פרסמו יצירות חדשות באותו היום, ומבחינת התעשייה - ניתן האות לחזרה לשגרה. לפחות לניסיון לחזור לשגרה.
ביום חמישי ב-14:00 בשידור חי: המצעד הבינלאומי השנתי של וואלה!, אקו 99 וטיקטוק
וואלה! תרבות מסכמת שנה
אבל כל זה מגיע עם כוכבית. כמויות החומרים המוקלטים שהצטברו אצל אמנים וחברות תקליטים בשנתיים האחרונות היא אדירה - אבל בלי לגבות אותם בסיבובי הופעות, שזה המאני מייקר האמיתי, הכדאיות של פרסום החומרים מוגבלת מאוד.
אחרי שהקורונה גרמה לדחיית סיבובי ההופעות הגדולים של 2020, גם השנה, בגלל המגבלות במדינות השונות והקושי לנוע ממדינה למדינה, הסיבובים של אמנים כמו דואה ליפה, הוויקנד, הארי סטיילס - ובעצם כמעט כולם - נדחו שוב. אמנים שכבר כן ניסו לנסוע בעולם התמודדו עם ביטולים מהרגע להרגע וספגו נזקים. כך היה, לדוגמה, המקרה של תומאס אנדרס ממודרן טוקינג שביטל את הופעתו הקרובה בתל אביב בגלל סגירת השמיים. גם בשאר העולם הסיפורים די זהים. חברי הרכב האייטיז ה-Human League כבר היו על המעבורת מבריטניה לבלגיה, כשגילו שהוחזרה שם מגבלת ההתקהלות. ההופעה, כמובן, נדחתה.
ממדי הנזק מהיעדר הופעות הם לא פחות ממדהימים. הסאן הבריטי חשף השבוע שההכנסות של אד שירן הבריטי מהופעות ירדו מכ-810,000 שקלים ביום (!) ב-2019, לפחות משבעה שקלים ביום ב-2020. הסיבה לכך: ב-2019 הוא ניהל את סיבוב ההופעות המצליח בהיסטוריה, שמכר כמעט תשעה מיליון כרטיסים והכניס כ-2.5 מיליארד שקלים. ב-2020, לעומת זאת, כל הרווחים שלו הסתכמו בהכנסות מסטרימינג.
אם נשתדל להיות אופטימיים, הרי שלו"ז ההופעות של 2022 נראה כרגע די צפוף, למרות שהכל מאוד מהוסס. אמנים לא קובעים הופעות מסביב לגלובוס והדברים מוגבלים בעיקר להופעות באותה מדינה, או מקסימום לשניים-שלושה לוקיישנים או מדינות קרובות פיזית. עד שמגבלות הנסיעה לא יוסרו, או לפחות יהפכו לקלות יותר, עולם המוזיקה ימשיך לפעול במצב ניוטרל.
2. המהפכה הצעירה
באופן מרגש, בזמן שהכוכבים הגדולים בעולם שמו את הקריירה שלהם על הולד, גילינו שבעולם הפופ אין באמת וואקום. כמו חזירי הבר שמילאו את רחובות חיפה כשאנשים התחבאו בבית, כך גם המצעדים מצאו לעצמם תחליפים לאמני הענק שממתינים עם הריליסים שלהם, עד שעולם ההופעות יחזור לפעול כרגיל.
מה שניצלו את הריק הזה היו אמנים צעירים מאוד, חלקם אפילו קטינים. אותה אוליביה רודריגו למשל, רק בת 17, המשיכה לעשות חיל. אלבום הבכורה שלה "Sour" היה לאחת ההצלחות הגדולות של השנה. הלהיט השני מתוכו, "Good 4 U", כבש כמו קודמו את המקום הראשון בכל המצעדים החשובים בעולם. כשבסוף השנה הוכרז שהיא מעומדת לשמונה פרסי גראמי בטקס הקרוב, כבר היה ברור שזאת השנה שלה. היא לא הייתה היחידה. זמר הפופ האוסטרלי The Kid Laroi הגיע למקום הראשון במצעד האמריקני עם "Stay", הדואט שלו עם ג'סטין ביבר, כשהוא רק בן 16.
אל שני אלה הצטרפו השנה עוד זמרות, שלידן בילי אייליש בת ה-19, שחזרה השנה עם אלבום חדש מוצלח, כבר נחשבת לזקנה. בתחילת השנה זאת הייתה טייט מקריי, הקנדית בת ה-17, שבחודש מרץ הוציאה את אלבום הבכורה שלה, "Too Young to Be Sad", בחברת RCA - אותה חברה שבעבר החתימה את אלביס פרסלי, דייוויד בואי ומיילי סיירוס. בסוף השנה פגשנו גם את גייל, גם היא בת 17, שלהיט הבכורה שלה "ABCDEFU", שיר פרידה רוקי וחצוף, בדרכו לכבוש את המקומות הראשונים בעולם בתחילת 2022.
בהצלחות האלו יש בזה משהו ראשוני, מסעיר. עמודי הרשתות החברתיות של גייל, לדוגמה, מציגים נערה אמריקנית רגילה מנאשוויל, שבפוסט אחד נותנת קרדיט לאמא שלה על תמונה שהיא צילמה אותה, באחד אחר היא מתהדרת שאכלה ארבעה סנדוויצ'ים עם צ'יז סטייק ובפוסט שלישי מראה תמונה לא בפוקוס של הטיימס סקוור בניו יורק, שם מוצגת פרסומת למוזיקה שלה. בניגוד לאמני הענק, שכל פרסום שלהם עובר סוללה של יחצ"נים, אנחנו חווים כאן משהו נע, פראי ואמיתי. באיזשהו מקום, גם המוזיקה של כל הצעירים האלו היא כזאת - דברים שנערות ונערים כותבים, בלי פילטרים של מפיקים ועסקנים. כדאי למהר ליהנות מהאותנטיות הזאת, לפני שיחצ"ני העל ישתלטו עליהם.
3. נקמת הזקנים
מהקיצון השני, לא רק הצעירים ניצלו את היעדרותם של כוכבי השעה כדי להתבלט, אלא גם כמה כוכבים ותיקים, חלקם בשנות ה-70, ה-80 ואפילו ה-90 (!) שלהם. זה לא סוד שבעשור האחרון שמות גדולים מהעבר התקשו לקבל ביטוי במצעדים. אמנים כמו U2 ומדונה ניסו שוב ושוב לחזור לבמה המרכזית, שדחתה אותם באגרסיביות.
כשיצא בקיץ האחרון הדואט "Cold Heart" של אלטון ג'ון בן ה-74 עם הזמרת הבריטית הצעירה דואה ליפה, הוא אמר לקפיטול רדיו הלונדוני שהוא ממש מקווה שהקטע הזה יצליח להגיע ל-20 הגדולים במצעד. אחרי הכל, לא היה לו להיט כבר כמעט שני עשורים. והנה, חצי שנה עברה מאז, ולאלטון ג'ון, באופן מדהים, היו השנה שלושה (!) להיטים במקום הראשון במצעד הבריטי, כולל השיר הזה.
גם להקת אבבא השבדית עשתה קאמבק משום מקום. חברי ההרכב הוציאו באוקטובר את "Voyage", אלבומם הראשון מזה 40 שנים, שהפך לאחד הנמכרים בעולם בשנת 2021 וגם הנפיק להיט טופ 10 בכל רחבי אירופה, "Don't Shut Me Down".
בעיקרון, אמני עבר עדיין מתקשים לפרוץ למצעדי המיינסטרים, אבל בשנתיים האחרונות מתחילים לראות שינוי קל במגמה, כשפה ושם מבליחה הצלחה לאמנים כמו וויטני יוסטון, קיילי מינוג או גארי בארלו. אחת הסיבות העיקריות להיעדרות הוותיקים מהמצעדים הייתה שהשימוש באפליקציות להאזנה למוזיקה, משם נלקחים נתוני המצעדים, הייתה בעיקר נחלתם של בני נוער. אבל ככל שעובר זמן, יותר ויותר קהל בוגר מצטרף לאפליקציות, מה שמסייע לאמנים הוותיקים לשוב ולהיות חלק מהמשחק.
מעבר ללהיטים האלו, 2021 הייתה טובה לוותיקים בעיקר בגזרת האלבומים. האלבום שהיה במקום הראשון בשבוע הראשון של השנה היה "McCartney III", האלבום הראשון של פול מקרטני שמגיע לפסגה מאז 1989, ובהמשך השנה זכינו גם לאלבומים מצליחים של דוראן דוראן, פול וולר, טום ג'ונס, המאניק סטריט פריצ'רס וקולדפליי.
כל הקאמבקים האלו מרגשים, אבל הם מתגמדים מול הסיפור של "Love for Sale" - אלבום הדואטים של טוני בנט עם ליידי גאגא שיצא בספטמבר. בנט כבר בן 95, והשנה פורסם שהוא אובחן עם אלצהיימר. זה לא מנע ממנו ליצור אלבום מרגש עם גאגא, שהביא להם לא פחות משבע (!) מועמדויות בטקס הגראמי הקרוב.
4. גלובליזציה?
בספטמבר 2020, ה-Billboard, המגזין שמלקט את הנתונים עבור כלל המצעדים בארה"ב, הכריז על מצעד חדש - ה-Global 200. כלומר: מצעד עולמי, המרכז הזרמות ומכירות דיגיטליות של שירים מרחבי העולם. בעבר קיבלנו נתונים מכל מדינה ומדינה והיה צריך לנבור בהם כדי להבין מה הולך בכל מקום. בגלל שכמעט כל המוזיקה בעולם מוזרמת בשלוש אפליקציות (ספוטיפיי, אפל מיוזיק ויוטיוב), לרכז את הנתונים האלו כיום זה דבר די פשוט. עם ה-Global, לראשונה, אנחנו בעצם יכולים למדוד מהם הלהיטים הגדולים באמת בכל כדור הארץ.
על פניו, נראה היה שהמצעד הזה מייצג גישה חדשה. במקום דומיננטיות, כמו בעבר, של אמנים אמריקנים, קיבלנו אמנים כמו BTS ו-Blackpink הקוריאנים ומאלומה ובאד באני הלטיניים, שהגיעו עד למקום הראשון. לרבים זה נראה כאילו ההגמוניה האמריקנית הגיעה לסיומה - אבל האמת היא כנראה הפוכה.
ברגע שחברות שיושבות בארצות הברית הפכו להיות אלו שדרכן אנשים שומעים מוזיקה בכל העולם, מוקדי הכוח המקומיים נחלשו. זרועות התמנון של תאגידי המוזיקה מלוס אנג'לס מגיעות עכשיו לכל מקום והנתח של המוזיקה מארצות הברית רק עולה - ולא יורד.
בישראל, לדוגמה, מדינה שבה כ-80% מצריכת המוזיקה היא מקומית, רואים את השינוי ברמה היומיומית: מבין 20 השירים המושמעים ביותר בספוטיפיי בארץ בתחילת דצמבר, לדוגמה, עשרה היו של אמנים מחו"ל. זאת מגמה שצפויה עוד להתחזק.
5. הפלישה הבריטית חוזרת
מי שאולי כן הצליחו לשבור השנה במשהו את ההגמוניה האמריקנית, היו אמנים בריטיים. באחד השבועות באוקטובר האחרון, חמישה מתוך עשרת השירים המובילים בעולם הגיעו מבריטניה: קטעים של אדל, דואה ליפה עם אלטון ג'ון, קולדפליי, גלאס אנימלס ואד שירן. "Levitating" של דואה ליפה אף הפך לשיר המוזרם ביותר השנה בעולם.
אחרי שנים שבהם המוזיקה הבריטית ירדה מגדולתה, נראה היה ב-2021 שההשקעה ארוכת השנים באמנים מהממלכה סוף סוף מניבה פירות. אלו לא רק אמנים מבוססים מבריטניה שזכו להצלחה השנה: המון שמות צעירים חדשים מראים ניצני מקוריות ויצירתיות בשנתיים האחרונות, בשלל סגנונות, ובהחלט שווה לעקוב אחרי המוזיקה שתמשיך להגיע משם.
6. Let's Get Physical
קשה לסכם שנה שבה יצא אלבום של אדל, מבלי לדבר עליה. כצפוי, אלבומה הרביעי, "30", הפך להצלחת ענק. זה היה האלבום היחידי השנה שמכר מעל מיליון עותקים בארצות הברית, כשגם המספרים שלה בשאר העולם ממש מרשימים.
בזמן שעולם ההופעות מושבת, אדל, כמו גם אמנים אחרים שפונים בעיקרם לחתך גילאים קצת יותר מבוגר, ניצלו את העניין של קהל היעד שלהם ברכישת פורמטים פיזיים של אלבומיהם. מכירת תקליטים, דיסקים וקלטות (!), הן שוב עניין גדול בשנים האחרונות, אבל ב-2021 התופעה הגיעה לשיאים יוצאי דופן. סוני מיוזיק, חברת התקליטים של אדל, ייצרה חצי מיליון תקליטי ויניל של "30". לצורך כך, כל מפעלי התקליטים בעולם נשכרו, ובמשך כמה שבועות זה היה האלבום היחידי שיוצר בכדור הארץ.
הכמות האדירה גרמה לאד שירן, שגם הוא מוכר לא מעט וינילים, להקדים את הוצאת אלבומו האחרון "=", כדי שיימצא במפעלים גם זמן בשבילו. די במקביל יצאו גם האלבומים של אבבא, וההקלטה המחודשת של האלבום "Red" של טיילור סוויפט - עוד שני אמנים עם קהל שחובב פלסטיק שחור. בזכות ריליסים כאלו, מכירות התקליטים הגיעו השנה לשיא שלא נראה מאז שנות ה-80.
כל זה מגיע עם מחיר. במשך שנים היו אלו דווקא הז'אנרים שבשוליים, להקות אינדי או אמני מוזיקה אלקטרונית, שהחזיקו את הפורמט בחיים. בזכותם נשארו בעולם כמה מפעלי תקליטים, שעכשיו עושים קופה יפה. כעת, בגלל הביקוש מצד חברות הענק ואמני המיינסטרים, פתאום אין מקום במפעלי הייצור לאינדי ולאלקטרוניקה. אמני שוליים נדחקו לסוף התור ונאלצים להמתין במשך זמנים לא הגיוניים להדפסות שלהם, מה שהופך את הדפסת התקליטים לבלתי רלוונטית עבורם. הכסף הגדול הוא זה שמדבר, ובלעדיו, קשה הרבה יותר.
7. הטיקטוק
היחידים שמצליחים לשבור את תאגידי הענק הם אמנים עצמאיים שפורחים דרך הטיקטוק, וב-2021 התופעה הזאת רק התעצמה. הלהיטים שיוצאים מטיקטוק כמעט תמיד מפתיעים: זוכי האירוויזיון, מונסקין האיטלקים, בנו קריירה דרך האפליקציה, מה שסייע, בין השאר, להחזיר את הרוק חזק למצעדים.
הם לא לבד: גם Glass Animals, להקה חמודה מאוקספורד, זכתה פתאום להצלחת ענק בזכות אתגר שהשתמש בשירם "Heat Wave", שיצא לפני שנתיים; Ckay הפך לאחד הכוכבים הבינלאומיים הראשונים מניגריה בזכות להיטו "Love Nwantiti"; וגם Arcaze מאורלנדו, שהרמיקס שלו לקטע הנשכח "Do it to Me" של ההרכב Cherish הפך לאחת ההיסטריות המדליקות של השנה. איכשהו, התאגידים הגדולים עוד לא הצליחו לנצח את האלגוריתם המשוגע של טיקטוק, והתקווה היא שגם ב-2022 הם יכשלו בכך.