אחדות עכשיו

בחודשים האחרונים נרשם בישראל גל יוצא דופן של איחודים של להקות והרכבים, ששבו או ישובו לפעילות כזאת או אחרת. בין אלה אפשר לציין את אתניקס שהתאחדה עם תמיר קליסקי, סאבלימינל והצל שחזרו לשתף פעולה, שבק ס', ברוש, מנגו, הדורבנים, איזבו, טרי פויזן, הבנות נחמה, נוער שוליים, השוונג של הפיתה, פונץ', פוליאנה פרנק, שוקולד מנטה מסטיק והג'ינג'יות.

לא כל האיחודים האלה זהים בהיקף ובצורה. חלקם כוללים יצירה חדשה, כמו במקרה של שב"ק ס', בעוד אחרים רק חוזרים לבצע את השירים הישנים, כמו במקרה של הדורבנים. בחלקם הוחלפה צלע מרכזית, כמו במקרה של נוער שוליים, בעוד אצל אחרים, כמו אתניקס, מדובר בחזרה להרכב המקורי. חלק מהלהקות התאחדו רק לכמה שירים בהופעה של אחרים, כמו הבנות נחמה או מנגו, בעוד אחרות מתכננות לשוב לפעילות מלאה.

בכתבה זאת, השנייה בסדרת כתבות מיוחדת בוואלה! תרבות שעוסקת בתופעה, נשוחח עם מוזיקאים מכמה מהלהקות האלה, ונבדוק איתם את שאלות המפתח: מה הסיבות לגל המתגבר הזה, ומה יותר השפיע - הכסף או הרגש; האם זה הכרחי שההרכב המקורי יחזור לפעול יחד, והאם זה אפשרי להתאחד ללא אחת מדמויות המפתח; מתי איחוד הופך לריפוי או לחוויה מתקנת לעבר; ואיך בעצם איחוד כזה צריך להישמע: נאמן למקור - או בעיבוד חדש ומעודכן לשנת 2022? התשובות המגוונות לפניכן.

לכתבות נוספות בסדרה:
רק האהבה תנצח? כך אתניקס התגברה על שנים של סכסוך - בדרך לאיחוד המפתיע

זכות השיבה: תעשיית המוזיקה מנסה להסביר את גל האיחודים

להקת הרוק והג'אז ברוש הוקמה על ידי אריאל זילבר בשנת 1978 כלהקת ליווי של הזמר. זילבר חיבר את הגיטריסט שמוליק בודגוב, הבסיסט יוסי מנחם, המתופף איקי לוי והכנר טוני בראוור. לאחר ההופעות המשותפות המשיכה ברוש כלהקה עצמאית ובין השאר הופיעה באופן קבוע בתכנית "זהו זה!", בקטעי מעבר. 45 שנים לאחר שעבדו יחד על האלבום השני של זילבר, וכמעט 20 שנה לאחר שניגנו ביחד בפעם האחרונה בהופעה בארצות הברית, אריאל זילבר התאחד באמצע אוקטובר עם להקת ברוש, לשתי הופעות נדירות. זילבר, בשיחה עם וואלה! תרבות, לא מתרגש מכל האיחודים בגל הנוכחי.

"האיחוד של נוער שוליים לא שווה כלום בלי מיקיאגי! בלי מיקיאגי זה לא איחוד!", הוא אומר.

רבים מסכימים איתך. מה הסיבות שהובילו לאיחוד של ברוש בפרט, ולגל האיחודים הנוכחי בכלל?

"אני לא יודע למה אחרים התאחדו. אני יודע למה התאחדה ברוש עכשיו, ולמה בעבר התאחדה תמוז: כי זה משמח להיפגש עם חברים שפעם הייתי עובד איתם המון ביחד, ואחר כך נוצר נתק. אז אמרנו בוא נחזור, נשתעשע, כי בשבילנו זה שעשוע. הסיבה לאיחודים היא שצריך חידושים, צריך להתחדש. משהו צריך להתחדש".

איחוד זה יותר להתיישן מאשר להתחדש, כי חוזרים אחורה, לא?

"כן, אבל תראה, ברוש שהייתה פעם זה לא אותו הברוש שעשינו בסוכות. אנחנו מבוגרים יותר בכמעט 50 שנה. אז זה כבר דבר אחר. זה בשביל הקהל שאהב את ברוש ובשביל האנשים שגדלנו איתנו. כמו שסאבלימינל והצל מתאחדים בשביל מי שאוהב אותם".

איזה רגע של קסם היה בהופעות?

"האמת היא שלא היה רגע של קסם בהופעה כי היה לחץ של ההופעה. אבל היה בחזרות. בחזרות היה נחמד מאוד. כי זה באמת היה אינטימי, שלנו. זה היה נוסטלגיה בשבילנו, נזכרנו בכל מיני רגעים. תמיד אצלי החזרות יותר טובות מהופעות. בהופעות אתה כבר אחרי זה. החזרות זה העיקר".

אמרת בעבר שאתה ושלום חנוך איחדתם את תמוז גם בלי להיות חברים. זה אחרת בברוש, יש שם יותר חברויות מאשר בתמוז?

"כן. זה היה יותר חברי. בברוש לא היה כל כך מתח של כישרונות ולא היה מתחים בין היוצרים כמו בתמוז. בברוש היה מתח של מוזיקה. היינו מתווכחים על מוזיקה וזה. בברוש בדרך כלל אני יצרתי. ואחרי 20 שנה שלא נפגשנו, מאז האיחוד הקטן בלוס אנג'לס, בחזרות התחלנו להיזכר בעיבודים - 'אתה עשית ככה' - ותוך כדי החזרות באו הדיבורים והצחוקים והזיכרונות".

ומתי האיחוד הבא של תמוז? אולי זה יקרה במופע אפשרי במלאת עשור למותו של מי שהמציא לכם את השם, אריק איינשטיין?

"לא יהיה עוד איחוד של תמוז. לא יהיה. אנחנו כבר חטיארים. לכל אחד מאיתנו בתמוז יש עורך דין, וכשמתחילים עורכי דין לדבר אחד עם השני זה תמיד מתקלקל".

"ועכשיו", מוסיף זילבר, "אני רוצה לספר לך שאני עושה להקה שנקראת 'שומרי הסף'. אריאל זילבר ולהקת שומרי הסף. בעוד שנה יקרה משהו ונתפרק. ואז, בעוד 20 שנה כשאני אהיה בן 100, נתחדש. נחדש את ימינו כקדם. ואז יהיה שמח, וכל הקהל יגיד: חבל שהתפרקו, חבל שהתפרקו".

ועד אז, מה אתה מתכנן ליום ההולדת ה-80 שלך שיתקיים בשנה הבאה?

"אני לא מתכנן כלום. וואלה, אני מקווה שאני אשאר אותו דבר בהופעות".

למרות הסתייגותו המובנת של אריאל זילבר מהרעיון, נוער שוליים התאחדה במפתיע יותר מ-30 שנה לאחר פירוקה ללא הפרצוף המוכר ביותר שלה, הסולן מיקיאגי, שסירב להצעה להשתתף בקאמבק. מי שנכנס לנעליו הוא מיכאל בן דוד, שייצג את ישראל השנה באירוויזיון. הלהקה התפרסמה בזכות להיטי ענק כמו "ציירי לך שפם", "ענוג", "לך איתה", "אמסטרדם" ו"לילה". לאחר התארחות בהופעה של חבר הלהקה דודי לוי, והופעת הפתעה במסגרת ערב "חתול בשק" בבארבי, שבו הקהל לא יודע מי יעלה לבמה, הם יקיימו ב-15 בדצמבר הופעה מלאה ראשונה באותו מקום. מי שעוד נעדר מהאיחוד הם אמיר צורף, שהיה חבר בלהקה בזמן האלבום הראשון, וקובי פיטרו שהיה חבר מייסד שניגן בכל אלבומיה.

מיקיאגי עצמו מביט מהצד באדישות על ההתרחשות. "מבחינתי זה לא איחוד, וזה לא קאמבק. אני לא מתעסק בזה, אני במקום אחר לגמרי בחיים שלי", הוא אומר לוואלה! תרבות. "במשך שנים דודי [לוי] פונה אליי כל הזמן לאיחודים, כי כל הזמן יש הצעות מגונות כאלה, אבל מבחינתי זה לא מעניין אותי, סגרתי את הסיפור לפני 32 שנה. אין לזה שום אנרגיה ואין לזה שום קיום. הקסם האנרגטי שהיה אז לא קיים היום. מה שהם עושים זה לא עניין שלי, זה לא אכפת לי. אבל אם נחמד להם, שיעשו. זה לא מעניין אותי אם כן יעשו או לא יעשו, אם כן יצליח או לא יצליח. האנרגיה שלי במקום אחר. לא מעניין אותי מה שהיה בעבר. סירבתי כי בתחושה שלי זה לא עושה לי טוב, ואני לא רוצה להיות במקום שלא טוב לי".

תלך להופעה לפחות מצד הקהל?

"לא, זה לא מעניין אותי. אני גם לא הולך להופעות בכלל. אני לא אוהב את ההתקהלות והחנייה".

סירבת להתאחד למרות שניסית את כוחך שוב במוזיקה בעשור הקודם, ואפילו שיתפת פעולה עם דודי לוי. תמשיך לעשות מוזיקה?

"הקפאתי כל פעילות. הקורונה הפילה לי אסימון שהעולם השתנה, וכנראה שאין מקום למוזיקה שעושים אנשים שעברו את גיל 25. אני לא ממורמר, אני חי את המציאות, והיום אני בתחום של רוח, מתעסק בתיקשור, ברוחניות וקצת גרפיקה וצילום, בזה אני מתעסק עד יעבור זעם".

"אף אחד לא רצה להזיז את מיקי. אני מת על מיקי, הוא זמר אדיר, הוא חלק מהצבע של נוער שוליים, ונוער שוליים לא היתה נשמעת כמו נוער שוליים לולא מיקי. אבל נוער שוליים לא הייתה נשמעת כמו נוער שוליים גם לולא דודי וכל השאר", מסביר לוי את הגרסה החדשה של ההרכב. "בלהקה פעלו שני כוחות גדולים. אחד זה אני והשני זה מיקי עם הסאונד שלו, פחות עם היצירה שלו ויותר עם הצבע שהוא הביא. הכוחות היצירתיים היו בעיקר אני. עכשיו, מיקי לא בעניין. וזו הופעה אש ובת זונה של נוער שוליים עם מיכאל בן דוד שהוא פרפורמר מעולה וסולן מעולה. והחוויה הזאת קיימת. אם מיקי היה רוצה אז בכיף. אבל לא לעשות בגלל שמישהו לא רוצה? ותאמין לי, אחרי שבדקתי - זה בדיוק אותו דבר. טוב, אולי לא בדיוק אותו דבר. יאללה, שחררו".

מיקיאגי אמר לנו ש"הקסם האנרגטי שהיה אז לא קיים היום", וגם אמר שלא יבוא כקהל.

"זה בסדר, הכול טוב. אני אגב מעדכן את מיקי בכל פעולה שנעשית גם אם הוא לא רוצה שאני אעדכן אותו כל הזמן. לא הייתי עושה את הפעולה הזאת אם מיקי לא היה אומר לי סבבה, תעשו מה שבא לכם, כשישבתי איתו שעתיים לקפה. אנחנו בקשר עם השנים. אנחנו לא חברים, אבל שמרנו על קשר. בשיחה האחרונה שלי עם מיקי, אחרי שכתבתי את השיר 'הלהקה הקטנה מחולון', אמרתי לו: 'תשמע, אנחנו כמו הורים גרושים, שיש להם ילדים מאוד מוצלחים, אנשים אוהבים אותם גם 30 שנה אחרי. משהו שעשינו בתמימות בגיל 18 ו-19 נחרט בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית, ואין יותר שמח ממני על זה. זו באמת זכות גדולה. צריך להעריך את זה ולהודות על זה'. ואני אומר לאנשים: זה הדבר הכי קרוב שיהיה לכם לאיחוד של נוער שוליים".

ולמה דווקא עכשיו האיחוד הזה?

"תראה, בעשר השנים הראשונות אחרי נוער שוליים, גם איתי לא היה מה לדבר על איחוד, כי אחרי הלהקה שדרכה יצאתי לעולם היה לי צורך להגדיר את עצמי כמפיק מוזיקלי וכסולן, ונוער שוליים הרגיש לי מאוד רחוק. היינו הצלחה מאוד גדולה, בקיץ של 90' ו-91' היינו סטטיק ובן אל באותה תקופה, הלכו אחרינו ברחוב בין 60 ל-100 ילדות ביום רגיל. קורה איזה משהו שאחרי הצלחות גדולות, שאתה מתרחק מזה. לאורך השנים, כל הזמן קיבלתי הצעות לאיחוד. בהתחלה דחיתי אותם, ואחרי זה באיזשהו שלב התקשרתי למיקי, דיברנו קצת וזה לא התאים לו. הוא לא רצה, למרות ששיתפנו פעולה פה ושם, למשל כשאירחתי אותו בפסטיבל הפסנתר ובהופעה בצפון ושרנו את 'ענוג' ו'אמסטרדם'. הגעתי לאיזושהי הבנה ש'נוער' כבר לא יקרה כי הסולן הוא הצבע ומיקי כל כך לא בעניין אז לא חייבים".

"אבל החיים היו יותר קצת יותר חזקים מהמחשבות שלי. לפני כמה חודשים כתבתי והוצאתי שיר, שנקרא 'הלהקה הקטנה מחולון'. זה נושא שמעסיק אותי, ההצלחה ונוער שוליים. השיר מדבר על איך בתור ילד חלמתי לנגן גיטרה, רציתי להיות בלהקת רוק, והחלום הפך למציאות. והשיר מדבר על איך אני מסתכל היום על דודי הילד, שחולם שתהיה לו גיטרה ולנגן בלהקה. הקליפ הזה לווה בפוטג'ים קסומים שמצאתי. וכך התחיל להיווצר איזה משהו. אמרתי: אני משיק את הסינגל ואני מעלה את נוער שוליים, יאללה, מה הסיפור הגדול? להקה הצליחה, היו לה שירים מגניבים, בוא ננגן אותם ונלך הביתה. נהיה כזה הר געש כזה סביב 'האיחוד של נוער שוליים שלא יקרה'. אמרתי למיקי: אני הולך להעלות את החברים בהשקה של הקליפ, תבוא? הוא אמר: אתה יודע שאני לא אבוא. אז אמרתי לו: הפעם אנחנו עושים את זה בלעדיך. ואז כשעשינו את זה, קלטתי שהכול אחרת ממה שהיה לי בראש, ובעצם נוער שוליים זה לא צבע של זמר. ממש לא. למרות שמיקי באמת דבר יוצא דופן, אבל נוער שוליים זה תרכובת של צבעים שמשלבת בתוכה את הסאונד הפלצטי של הגבר ששר גבוה, הרוק הבסיסי של האייטיז וקצת אלקטרו, והשעטנז הזה מייצר את הסאונד הזה. אחרי שמיקי אמר שהוא לא יבוא, היו לי בראש כמה אנשים, ובחזרה אחת הבנתי מה קורה. והתקשרתי לשאול מהבארבי ואמרתי לו שאני רוצה לעלות עם מיכאל בן דוד ב'חתול בשק'".

להבדיל אלפי הבדלות - קיבלת השראה מהחיבור בין קווין לאדם למברט? ונזכיר שרבים מחו שלא יעלה על הדעת קווין ללא פרדי מרקורי, אבל ההצלחה המסחרית הייתה גדולה.

"כן. אמנם כשנודע לי בפעם הראשונה על הרעיון של קווין עם אדם למברט לא רציתי לשמוע מזה יותר. ושם אדם שונה מצבע הקול של פרדי. ואז, לפני כמה חודשים, ישבתי וראיתי צילום הופעות שלהם, ומאוד נהניתי. ואז הבנתי שהחוויה היא מעבר לפרסונה כזאת או אחרת, וזה לא נעשה ממקום של להוריד את פרדי או במקרה שלנו - זה לא ממקום של להוריד את מיקיאגי, חס וחלילה. זה נעשה ממקום של לעלות. יש פה להקה מגניבה".

כשהקמת את נוער שוליים היית בן 18. החודש הגעת לגיל 54. זה פי שלוש יותר מבוגר. עדיין מתאים לבצע את "ציירי לך שפם" בגיל הזה? ועד מתי?

"קודם כל, 'ציירי לך שפם' זה שיר שלא ניגנתי אפילו פעם אחת מגיל 21 ועד היום. את 'ענוג', 'אמסטרדם' ו'לך איתה' אני מדי פעם מנגן בהופעות שלי. אלה דברים שאני כאמן, יוצר וזמר יכול להתחבר אליהם. 'ציירי לך שפם' זה שיר ששייך ללהקה. אבל מבצעים את זה עכשיו בהופעות של נוער שוליים עם מיכאל בן דוד. זה שיר שהוא כל כך להקתי. ועד איזה גיל? כל עוד אני רוצה לעלות לבמה, להופיע ולכתוב שירים אז אני אעלה ואנגן את השירים האלה, מה שמתאים. תשמע. אני לא רוצה להשוות אבל הייתי בסטונס לא מזמן, בפעם השנייה בחיי, ואני לא משווה, אבל הם אלים ויצרו מפלצת כל כך טובה. אני מתרגש מאמנים שממשיכים".

גם להקת טרי פויזן התאחדה ללא דמות משמעותית מההרכב המקורי - סיוון מלר שפועלת תחת הכינוי פטיט, ששימשה כאחת משתי זמרות ההרכב לצד לואיזה קאהן (שתיהן גם ניגנו בסינטיסייזר). להקת האלקטרו-פופ הנשית ברובה הוקמה בשנת 2003, וכללה בגילגוליה השונים לצד פטיט וקאהן גם את המפיק המוזיקלי והמוזיקאי עידן גרייף (שפעל תחת הכינוי ברונו), גילי סער שניגנה גם היא על סינטיסייזר ושרה קולות הרקע, המתופף איסר טננבאום ואנה לנדסמן על הגיטרה החשמלית. בין היתר, טרי פויזן הקליטה עם רוני אלטר את שיר הנושא לטלנובלה "בובות", יצרה וביצעה את הלהיט "Smack Snack", וחיממה את דפש מוד בהופעתם בישראל. עם שואו מיוחד, הלהקה הביאה לישראל אלקטרו-פופ מעודכן שחיבר אליהן גם מאזינים אליטיסטיים.

בשנת 2011 פרשו מהלהקה סער, טננבאום ופטיט - שניסתה את מזלה מעבר לים, בינתיים ללא הצלחה ענקית - ובסוף 2014 ההרכב הפסיק לפעול באופן סופי. באוקטובר הלהקה התאחדה לראשונה עם הופעות באינדינגב ובכולי עלמא, וגם הוציאה שיר חדש. בקרוב חברי ההרכב מתכוונים להיכנס לאולפן להקלטת חומרים חדשים, חלקם נשארו כסקיצות מהגלגול הקודם של ההרכב, ולחזור ולהופיע.

לואיזה, מה גרם לכן להתאחד דווקא עכשיו?

"עם יד על הלב, באופן אישי לא חשבתי שאעלה שוב על במה בחיים. המשכתי לדברים אחרים בחיים שלי. אבל באמצע הקורונה ישבתי עם בחור חמוד בשם אוהד עזרתי, שמביא הופעות מחו"ל לארץ. באותה תקופה אי אפשר היה להביא אמנים מחו"ל, אז הוא הציע לנו לחזור להופיע ולחץ בכיוון. היה ממש מדהים בהופעות. כאילו לא עברה אפילו שנה. פחדתי שאולי אהיה בכושר לא טוב. אבל הכושר שלי אפילו יותר טוב. התחלתי לגלוש וזה משפיע על השירה. זה היה בלי הלחץ שהיה פעם".

כאמור, מי שבלטה מאוד בהיעדרה באיחוד היא פטיט. מקורב ללהקה חושף את הסיפור מאחורי הקלעים. "פטיט מלר היתה חלק מהקסם של טרי פויזן", אומר המקורב, "לפטיט הייתה מתיחות מאוד גדולה עם לואיזה והיו ביניהן כעסים. בנוסף, הבחורה מחיפה חלמה להצליח בענק ורצתה להגיע למחוזות מעבר לים ולהיות כוכבת בינלאומית - ולא להיות כוכבת ישראלית. היא בחרה לעצמה תדמית שבה פטיט מלר היא כאילו בחורה מצרפת, מה שבכלל לא היה נכון. היא התכחשה לזה שהיא מישראל, בנתה לעצמה דמות ו'מציאות' בדיונית לחלוטין. בנוסף, היא פנתה בעבר לטרי פויזן וביקשה למחוק את הזהות שלה מהאתר של הלהקה, כלומר ביקשה שאם יעשו חיפושים מגוגל לא יראו שהיא מישראל. היא פחדה שהסוגייה הישראלית תעכיר ותפריע לה לצמוח ולהתפתח בחו"ל". מקורב אחר ללהקה מאשר את הפרטים, ואומר: "פטיט רצתה להסתיר את הגיל האמיתי שלה ואת המקום ממנו באה, ולכן ביקשה למחוק פרסומים שהיו באתר של הלהקה".

לואיזה קאהן הסכימה להגיד בעניינה של פטיט את הדברים הבאים: "היינו מאוד צעירות. לא בטוח ששתי סולניות זה כזה רעיון טוב. זה עבד, זה היה מגניב. אבל זה גם היה לא קל. כשהתחלנו להיות פחות אנשים נהיה לנו יותר קל. באיזשהו שלב פטיט יצאה מהלהקה. היא לא רצתה לבוא איתנו עכשיו לאיחוד. אני לא יכולה לדבר בשמה, וזה בסדר. האיחוד עבד טוב גם בלעדיה".

פטיט מסרה בתגובה: "היתה לי תקופה נפלאה עם טרי פויזן. הגיע שלב בחיי שהחלטתי להמשיך הלאה עם המוזיקה שלי. קיבלתי הצעת ניהול בלונדון שהבשילה עד לחתימה בלייבל איילנד רקורדס, שם הוצאתי את אלבום הסולו הראשון שלי. היחסים ביני לבין לואיזה טובים, שמחתי לשמוע על האיחוד אבל לצערי בגלל לוחות זמנים נבצר ממני להשתתף. מאחלת הצלחה מכל הלב לחברי הלהקה ולמקורבים".

איחוד של הרכב אחרי הפסקה ממושכת מעלה שאלה משמעותית נוספת: האם הסאונד צריך להישמע כפי שהיה במקור - או שצריך לחדש ולעדכן אותו. תמיר אלברט, חבר להקת הג'ינג'יות, כתב על כך בעמוד הפייסבוק שלו לפני שההרכב התאחד בתחילת אוקטובר כאורחיו של אסף אמדורסקי. "אם אני מזמין סטייק במסעדה אני מצפה לקבל סטייק ולא המבורגר", כתב אז אלברט, "זאת אומרת שקהל בכל מופע או אירוע מגיע עם ציפייה. רוב הקהל יעדיף לקבל בלייב את מה שהוא מכיר, שהם השירים המוקלטים. השיקול שאני מציג הוא שיקול בוגר ששם את הקהל במרכז תשומת הלב במקום להתרכז בפנטזיות האמנותיות של האמן".

לואיזה קאהן מציעה תשובה שונה לשאלה הזאת. "אני חושבת שצריך לעשות גם וגם, כמו שעשינו בהופעה שלנו", היא אומרת. "הרבה מההופעה היה דומה לאלבום, ובחלק מההופעה התפרענו ועשינו דברים שאף אחד לא שמע, וזה עבר. זה כמו מסע. צריך לזכור שגילי גרה בפורטוגל, ואני גרה חלק מהשנה בקוסטה ריקה, אז היינו חייבות לנגן את הדברים שידענו לנגן טוב אז. לא היה לנו יותר מדי זמן".

נמרוד רשף משבק ס', שהתאחדה בספטמבר בלייב פארק ראשל"צ, מסכים עם קאהן. "מתאים שיהיה פיפטי-פיפטי. בהופעה של שבק היו שירים שהשתדלנו לא לשנות. ישנם שירים שאני מרגיש שלשנות אותם יהיה טעם לפגם. יש כאלה שניסינו וקלטנו שזה לא צולח. ויש כאלה שקלטנו שנדרשת רוויזיה עבורם. העלינו בהופעה את יוסי פיין. כשיוסי מגיע - הוא מגיע לא רק עם הבאס, אלא עם גישה שהכל משתנה. היה ברור שבנקודה הזאת אנחנו לוקחים את כל מה שאנחנו רגילים אליו ונעשה עיבוד חדש לחלוטין. בנקודה הזאת היה ברור שלא ניכנע לתכתיבי הקהל. ובכל מקרה, אצלנו בהרכב לא מסכימים על שום דבר".

בשיחה עם וואלה! תרבות, רשף מזהה קשר בין הפסקת ההופעות בתקופת הקורונה לגל האיחודים הנוכחי. "במבט על, אחרי הקורונה אנשים לא רוצים להפסיק לראות הופעות מפחד שאולי זאת ההזדמנות האחרונה. פחד קמאי כזה שלך תדע, אולי הנגיף יחזור או שיסגרו אותנו ולא נוכל להנות, אז בוא נתפוס כמה שיותר", הוא אומר. "במקרה של שבק, זה קרה עכשיו כי עבר מספיק זמן שנתגעגע אחד לשני ולשירים שכתבנו. חלק גדול מהאנשים בקהל היו אנשים שהיה להם רעב גדול לראות את ההרכב שהם זוכרים ואוהבים ולא יודעים אם יוכלו לראות אותו שוב. זה געגוע, להיות למשל אותו חייל משוחרר שיוצא למועדון. געגוע לדור של רוקנרול, ולנירוונה".

"אנחנו הרכב גדול, אז לוגיסטית זה לא דבר קל להביא את המתופף מניו יורק, וכל אחד עסוק בענייניו, כמובן מוקי או פילוני", הוא מוסיף. "מופע בסדר גודל של האיחוד שואב המון אנרגיה, זה הרבה חזרות בשביל להחזיר את המכונה הזאת כך שתפעל כמו שצריך. לחזור לשירים זה כמו לחזור לבגדים ישנים ולנסות אותם שוב. בוא נראה איך החולצה הזאת תתאים עליי שוב. זה היה אתגר, כי אנחנו במידה רבה אנשים אחרים היום".

ואולי מה שהניע את האיחוד זו הצעה כספית אטרקטיבית? פורסם שהציעו לכם מיליון שקל. זה קרוב למציאות?

"כן. אבל אנחנו הרכב גדול והכל התחלק בין כולם באופן שווה, וגם היו הוצאות גדולות במופע כמו פירוטכניקה, הגברה ומסכי ענק. עבדנו קשה ויש לזה תמורה. אני מאמין שמי שעובד קשה מגיע לו להרוויח. אבל מי שעושה מוזיקה בשביל לעשות קופה, אני לא אומר שלא יעשה, אבל לא הייתי מציע להשתמש בזה כדלק ליצירה. הצלחה היא גם הצלחה כלכלית. היא פועל יוצא של תהליכים משמעותיים הרבה יותר בשבילי".

לא רק אצל שבק ס' הכסף שיחק תפקיד באיחוד ההרכב. כך, בכתבה הקודמת בסדרה צוטטו מקורבים ללהקת אתניקס שאמרו לוואלה! כי החיבור המחודש של זאב נחמה ותמיר קליסקי אחרי שש וחצי שנים של סכסוך מר ותביעות הדדיות "מונע רק מאינטרס כספי". ומה באשר לאיחוד צמד ההיפ הופ המיתולוגי סאבלימינל (קובי שמעוני) והצל (יואב אליאסי), שלדבריהם נוצר בעקבות ריאיון של הראשון לוואלה! תרבות?

ההכרזה על האיחוד הבימתי הראשון של השניים מזה כעשר שנים, שיתקיים בינואר, התרחשה באותו שבוע שבו אליאסי הוכרז רשמית כפושט רגל על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. ההחלטה חייבה אותו להחזיר בתוך שנה חובות על סך של כ-400 אלף שקלים לגופים שונים, ובהם בנק דיסקונט, עיריית תל אביב, מס הכנסה ומע"מ, אלא אם יוכיח שהקטין את חובותיו - כך הוחלט בהסכמת הצדדים. עם זאת, במסיבת העיתונאים החגיגית של השניים, בתשובה לשאלת וואלה! תרבות עד כמה האיחוד ביניהם נבע ממניע כלכלי, והאם נועד לסייע בקשייו הכלכליים של הצל, אליאסי דחה את הטענות. "אח שלי, לכל דבר שאני עושה כשאני קם בבוקר יש מניע כלכלי. להכל יש מניע כלכלי. אבל זה לא בא מכסף", אמר לנו אז. "לא חשבתי אפילו שנעמוד ביחד על במה, אני חייב להגיד לך. כשפניתי לקובי זה היה טהור לגמרי. גם אמרתי בסרטון שאני לא רוצה איחוד, ושאני אומר סליחה כמו גבר".

"הרבה אנשים שמו לב להזדמנות העסקית שיש בחיבור שלי עם יואב, לא רק במדינת ישראל. ההצעות שקיבלנו לאורך השנים היו מאוד מפתות", אמר גם שמעוני. "לפחות מהצד שלי, אני אוהב להרוויח ולהתפרנס בכבוד, אבל זה לא מה שהכי חשוב לי בחיים. חשוב לי שיהיה לי טוב, חשוב לי שיהיה לי בריאות, זמן עם המשפחה וליהנות מהחיים. אני מצליח במה שאני עושה, אז אני לא בא ממקום רעב ומחפש להתפרנס. האם יש פה הזדמנות כלכלית ויכול להיות שישתלם? בהחלט, אני מאמין שכן. אבל הסיפור עם החוב שלו לא קשור לחיבור הזה בשום צורה".

בצילם של שמות גדולים יותר, התאחדה לה גם להקת השוונג של הפיתה, להקת הפופ-רוק שהקים השחקן והמוזיקאי ניר פרידמן לפני כשלושים שנה, וחתומה על הלהיט "אוכלת מהצד", שגם נכלל בפרק הפתיחה של הסדרה "פלורנטין" בה שיחק פרידמן, ועל גרסת כיסוי לשיר "ואלס להגנת הצומח".

במובן מסוים, הקאמבק של הלהקה החל באופן משונה במאי 2020, באמצע דיון בבית המשפט העליון, מכל המקומות. השופט חנן מלצר ניסה לעצור אז את שטף דיבורו של שעו"ד אלעד שרגא, יו"ר התנועה למען איכות השלטון, וזה ענה לו: "כבודו, אני בשוונג של הפיתה". הנשיאה אסתר חיות שאלה את שרגא: "אדוני אמר פיתה?", ושרגא השיב: "יש מושג שנקרא בשוונג של הפיתה" - והקטע הפך לוויראלי.

"זה לגמרי היה טריגר לאיחוד, כש-11 שופטי העליון דנים בסוגייה מהו השוונג של הפיתה", אומר פרידמן לוואלה! תרבות. "התחלתי לקבל מלא סמסים, שמעת? ראית? ובאותו שבוע כבר הופענו בכיכר רבין עם התנועה לאיכות השלטון. ואז ראינו שכיף לנו לנגן שוב ביחד".

"ועכשיו, התאחדנו גם כי יש גל כזה של איחודים וגם כי התגעגענו לנגן את השירים האלה ולהרגיש שוב צעירים ויפים. סגרנו הופעה באוזן בר אחרי שלא ניגנו ליינאפ מלא למעלה מ-25 שנה. לפגוש את עצמך בן 24 עוד פעם זה מתעתע. אל"ף, מבחינה טכנית לשיר את השירים האלה בגבהים, בסולמות ובאנרגיה של פעם - צריך ללכת לחדר כושר בשביל זה. אני לא צוחק. אני לא יודע איך מיק ג'אגר מחזיק הופעה של שעתיים בגיל 80, זה פשוט מדהים, גם מנטלית וגם פיזית. להפתעתנו באוזן בר הגיעו אנשים בני 20 ששרו את השירים בעל פה. בזמן שאני לא זכרתי את המילים, למרות שכתבתי אותם, והייתי צריך ריענון רציני. זה הימם אותי. לא הגענו לממדים של שבק ס', שהביאו אלפי אנשים לראשון לציון, אנחנו קטנים יותר, ובכל זאת הבאנו להיט והשפענו באופן מסוים. ואני מאוד גאה להיות חלק מהמפץ הגדול של הרוקנרול בניינטיז", הוא מוסיף.

"לא מיצינו אז את הפוטנציאל שהיה ללהקה. היינו ההבטחה הכי גדולה של הד ארצי. היינו צריכים לכבוש את המדינה בקיץ ההוא. ואחרי חודשיים או שלושה רצחו לנו את ראש הממשלה, והווייב השתנה מבחינתנו. הרי היינו להקה שמחה. והרצח דפק לנו את החיים במדינה. ועכשיו לפתוח מגברים ומיקרופון בלי לחשוב על פלייליסטים וכאלה זה הכי משחרר שיש".

להקת השוונג של הפיתה שבה גם על רקע החלמתו של הבסיסט אלעד (אלדי) קרן ממחלת הלוקמיה בה נאבק יותר מעשור. "זה היה ניצחון שלו על החיים אחרי שהיה בין חיים למוות. לפני שנתיים-שלוש החלים. והוא הרגיש צורך לחזור", אומר פרידמן.

25 שנה לעליית "פלורנטין" שבה כיכבת, יש סיכוי לאיחוד עם פרק או עונת המשך? כשעשו איחוד של "עניין של זמן" איילת זורר הייתה עסוקה, אבל אחרי שפינתה את המשרה של שגרירתנו בהוליווד לטובת גל גדות - אולי היא תהיה פנויה לזה?

"איילת זורר כוכבת. היא השאירה לנו אבק כוכבים. הסיכוי לפרק או לעונה הוא קלוש מאוד. כל השחקנים מאוד אוהבים את הסדרה, וכל היוצרים אוהבים את הסדרה, וזה נורא מרגש שכותבים עדיין על הסדרה. אבל הסיכוי מאוד קלוש שזה יחזור למרקע היום. מה שכן, יכול להיות מגניב אם נתאחד על הבמה. הייתי עושה מזה מחזמר בהבימה. אופרת רוק. משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, הנה רעיון בשבילך! אבל עכשיו אני מתרכז ברוקנרול".