1. מערכון הפתיחה של "ארץ נהדרת" אמש השווה בין מסי במונדיאל בקטאר לבין נתניהו המנסה להקים ממשלה. על הראשון, שהגיע להישג ספורטיבי עצום, העיב המשטר הקטארי המארח, שהלביש אותו בעבאיה ברגע ההנפה ואסר על שחקנים להביע תמיכה בלהט"ב. מסי מוצג כחסר אונים מול העסקנות הקטארית, שמנהלת את ההצגה.
במסך המקביל, מי אם לא נתניהו, גם כן בגילומו של מריאנו, עובר סצינה זהה - רק שבמקרה שלו אין קטארי אלא גולדקנופף, הכופה עליו את הכללים, הלבוש וגם כן התנגדות ללהט"ב, כמי שבו תלויה הממשלה - בדיחה שבארץ נהדרת יחזרו עליה שוב לאורך הערב.
זה מערכון צולע, שמחבר בחוסר עדינות משווע את האירועים המרכזיים של השבוע לכדי השוואה חלשה. מסי הרי יצא מגמר המונדיאל כגיבור עולמי, ספק אם השקיע יותר מטיפת מחשבה בבגד שהולבש בו. נתניהו, עם הישג בינוני בהרבה, נאלץ לחכות עד לרגע האחרון כדי להרכיב ממשלה עם שותפות קיצוניות. בין יהדות התורה לממשל קטאר, לבד משמרנות דתית, אין הרבה. אז אם נתניהו הוא לא מסי, וגולדקנופף אינו הקטארים, אז מה עשינו בזה?
השוואה הרבה יותר טובה, פשוטה ובוטה בין אירועי המונדיאל והפוליטיקה הישראלית הגיעה כמה דקות אחר כך, כמעט בדרך אגב. אריה דרעי-יניב ביטון בכניסתו לפאנל הציג את ההתחייבות שלו לפרוש מהחיים הפוליטיים בקלסר, שאותו הניף כתנועה מגונה, משל היה השוער הארגנטינאי אמיליאנו מרטינס, שעשה כך עם פרס השוער המצטיין בטורניר. זה הזלזול הבוטה של המנצחים במפסידים ובכללי הטקס - דמיון קולע בהרבה.
2. קשה היה שלא לתהות אם "ארץ נהדרת" תגיב לסערת אסי כהן-שאולי, וירידתו מהבמה במהלך אירוע של עיריית תל אביב זמן קצר לאחר שהופעתו החלה. האירוע הזה נדון בהרחבה, גם כאן באתר זה, ונדמה היה שהמשפחה הטלוויזיונית של כהן לא תתאפק מלהגיב. כהן עצמו לא השתתף בתכנית השבוע, וגם חבריו של שאולי לפרלמנט לא הפציעו, אבל עקיצה קטנה הייתה גם הייתה, ואוי, כמה שהיא אכזבה.
בשיחה עם נתניהו-מריאנו, אמר לו קיציס כי הוא "חבר לגורמים הכי קיצוניים בחברה הישראלית", וזה השיב משהו כמו "חוץ מהטבעונים" - קריצה שעל פניו התייחסה לדיווחים כי בדיחות על טבעונות הם אלה שהרגיזו את צופי המופע של שאולי, ואין לה שום הקשר אקטואלי אחר שקופץ לעין.
זאת בדיחה טיפשית, שמפספסת את כל העניין: במקום להגיד משהו על החופש שצריך להיות על הבמה, או נגיד להעמיד מחווה מתבקשת לדמות ענקית - ארץ נהדרת העדיפה ללכת בקטנות ולעקוץ בזחיחות, כאילו זה קרב בין מגזרים ולא עניין עקרוני. בניגוד לדמויות הפוליטיות שהיא תוקפת, כאן גם לא היה מי שיענה. במקרה של נתניהו, אגב, הבדיחה הזאת אפילו לא נכונה, שהרי הוא לקח כיועצת דוברת תקיפה של התנועה. זה הכי טוב שהיה? כבר עדיף היה לשתוק.
3. בתוך כל אלה גם הופיע רגע של תענוג צרוף: ההופעה החוזרת של מיקי שמו-תום יער עם כל הסופגניות המיוחדות לכבוד החג. החיקוי מאופק - לא אופייני לקומיקאית שמורגלת בדמויות מוגזמות - וכולו התענגות עדינה על רעיונות מופרעים, מה שהצליח לקרוע מצחוק גם דקות ארוכות לתוך המערכון, וכמובן שחלק מסוד הקסם הוא גם הסירוב לסיים. ואם כך, נשמח אם נזכה לפגוש בו לא רק פעם בשנה.