אחרי פרסום תחקיר וואלה! תרבות שחשף את פרשת משה איבגי, רבים בתעשייה שתקו על אף שידעו על מעלליו של השחקן. מי שבכל זאת השמיע את אחד הקולות הביקורתיים הבולטים כלפי השחקן היה רשף לוי, שעבד עם איבגי בשלוש הזדמנויות לאורך השנים, למשל בסדרה "הבורר".
ביולי 2020, רגע לאחר שניתן גזר הדין לאיבגי, פרסם רשף פוסט בפייסבוק בו הוא חשף כי שמע מעשרות נשים כיצד איבגי נהג לתקוף אותן מינית, וכי היה כלל על הסט שלא משאירים אותו לבד עם בחורה."לפני שהתחיל המשפט התקשרתי לאיבגי ואמרתי לו: תהיה גבר, תודה באשמה, תתנצל בפני הנשים, ותלך לטיפול. הוא הלך במקום זה לעורכי דין. (...). איבגי חייב להתנצל כי זה הדבר המוסרי לעשות אותו. הוא חייב ללכת לטיפול כדי שהוא ילמד לשלוט בעצמו. ועד שזה לא קורה, אני לא חושב שצריך לעבוד איתו בעולם התרבות".
"אשתי עבדה במשך חמש שנים כרכזת סיוע במרכז לנפגעות תקיפה מינית", אומר רשף לוי בריאיון לוואלה! תרבות. "יצא לי להיות לידה כשהיא התמודדה עם הזוועות הגדולות ביותר שנשים וגברים וילדים וילדות חווים בעולם הזה. כל ילד שישי עובר גילוי עריות. אנשים כמו איבגי הם קצה הקרחון לסוד הגדול של החברה שבה אנחנו חיים. בכל יום ובכל שעה אני תמיד אתייצב לצד הנפגעות. אין שום אפשרות אחרת. המקצוע שלנו הוא לא משהו שקיבלנו בירושה, זאת מתנה מהגורל, מתנה שמביאה איתה מחיאות כפיים ואהבה של קהל. מי שמפנה גב למתנה הזאת ופוגע באנשים מאבד את המקום הזה. איבגי הוא השחקן הכי גדול שעבדתי איתו. אבל אני לא אעבוד עם פוגעים מינית בנשים".
שלשום (ראשון) עלתה בכאן 11 אחת ההפקות הגדולות ביותר שנראו בישראל - הסדרה המרתקת "קרתגו", שרשף יצר וכתב עם אחיו הסופר והתסריטאי ינץ לוי ("הרפתקאות דוד אריה") ועם תומר שני, שגם ביים. רשף השתתף בהפקתה עם יואב גרוס, והוא משחק בה לצד אורי גוב, פיליפ גלניסטר, יעקב זדה-דניאל, הנרי דויד, קרולינה יורשק, אוליבר בוכנר, שון מקגראת' ואולג לוין. זהו מותחן דרמטי פסיכולוגי בהשראת אירועים אמיתיים, המביא את סיפורם הנשכח של לוחמי המחתרות אצ"ל ולח"י, שגורשו למחנה מעצר מבודד שהקימו הבריטים באפריקה בשיאה של מלחמת העולם השנייה, ושהו בו לצד עצירים פשיסטים איטלקים ונאצים זוטרים. ביום בהיר אחד וללא משפט מקדים, מוצאים עצמם במחנה העצורים ראשי המחתרות, שחלקם הפכו לימים למקימי המדינה ולראשי הימין הפוליטי בישראל. הפקת הענק, שעל פי הערכות עלתה 25 מיליון ש"ח, היא תוצר של שיתוף פעולה של כאן 11 עם מספר חברות הפקה בינלאומיות מארגנטינה, קולומביה, קפריסין ועוד. עבור הצילומים היוצרים התעקשו לבנות סטים אמיתיים של כל לוקיישן, ללא שימוש באפקטים של מחשב, כולל הקמת סט של מחנה מעצר בקולומביה. הסדרה משודרת בימי ראשון ורביעי בשעה 21:15 בכאן 11 ובדיגטל. לאחר שידור פרק הפתיחה הכפול, פרק 3 זמין לצפייה ראשונה דרך אפליקציית כאן box.
רשף וינץ נחשפו לסיפור לראשונה דרך אביהם, אליהו לוי, שהיה בעצמו אסיר במחנה, ודמותו עומדת במרכז הסדרה, בגילומו של אורי גוב. אליהו (אלייז'ה) הוא שחקן בתיאטרון המטאטא, שמגיע לקרתגו לאחר שהואשם בשיתוף פעולה עם הבריטים. אלא שאליהו אינו חבר באף ארגון פוליטי והאידיאולוגיה שלו זרה לתקופה - הוא מאמין בהגשמה עצמית. עם הגעתו למחנה, הוא מגלה כי אשתו של מפקד הכלא, הלורד דיווידסון (בגילומו של השחקן הבריטי פיליפ גלניסטר) קשורה אליו בקשר סודי, שאם יתגלה - יוביל למותם.
"אבא שלי היה בן 47 כשנולדתי", מספר רשף לוי בריאיון לוואלה! תרבות. "אני לא הכרתי אותו כאדם צעיר כמו שהילדים שלי הכירו אותי ורק שמעתי את הסיפורים שלו על קרתגו ועל הילדות שלו. הוא היה מספר הסיפורים הכי טוב שפגשתי בחיים. לכן כשהתחלנו לעבוד על קרתגו היה ברור שאנחנו לא הולכים לעשות סדרה תיעודית אלא סדרה שמתכתבת עם המאסטרים הגדולים של הקולנוע מצד אחד, ומהצד השני מקבלת השראה מאיך שכל אחד זוכר את החיים שלו כמו הפנטזיה שאבא שלי סיפר לי בילדות".
איך העובדה שאביך היה קומיקאי עזרה לו לשרוד בקרתגו ובכלל?
"אבא שלי היה בן אדם שהפך כל טרגדיה שקרתה לו בחיים למשהו חיובי, מבחינתו זה שבגיל 16 וחצי חטפו אותו אנשי הגנה, הסגירו אותו לבריטים, עינו אותו ואז שמו אותו בצינוק לתשעים ושלושה ימים, זה היה הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים כי זה הפך אותו לגבר שלא סומך על אף אחד חוץ מעצמו. בכל מקרה הוא היה קומיקאי בתור ילד, ואמא שלו גידלה אותו שהוא יהפוך לסופר הכי גדול שכתב בעברית. זה לא קרה כי כשהוא חזר מקרתגו הוא איבד כל שאיפה אומנותית. הוא לא הסכים לכתוב שום דבר עלילתי למרות שבתור ילד לחצתי עליו שיעשה את זה. באיזשהו מקום הילדים שלו ממשיכים אותו בלי הפוסט טראומה".
טל פרידמן, שיצר לכאן 11 סרט על שואה והומור, אמר לוואלה! תרבות שאם חס חלילה היה בגיהנום של השואה הוא עדיין היה נשאר עם הדנ"א של הקומיקאי. אתה מזדהה עם זה? מה היה קורה איתך אם היית חווה את זוועות מלחמת העולם השנייה?
"אני מאמין שהומור הוא נקודת מבט על החיים, ובכל המצבים שהייתי בהם עד היום ראיתי גם את מה שמצחיק בסיטואציה. בסרט של וודי אלן, 'פשעים ועבירות קלות' הוא מסתלבט על מפיק טלוויזיה שכל הזמן אומר, 'אם זה מתעקם זה מצחיק. אם זה נשבר זה כבר טרגדיה'. אז אם אתה לוקח את טל פרידמן ואותי לשואה יכול להיות שהיינו פחות משעשעים. יש מצב שהוא היה נהיה קאפו שמסגיר את כולנו לגרמנים, ואני הייתי נאלץ לשכב עם שומרות באושוויץ בשביל לקבל קליפות תפוחי אדמה, וגם כי גרמניות במדים זה לוהט. אנשים שמתו להם כל הילדים לא פותחים קופות בצוותא במרתון קומי. אז אני אהיה צנוע ואגיד שאני מקווה שאני לעולם לא אשמע את החומרים שלי מהתקופה שלי בבירקנאו. בחקירות הבריטים עקרו לאבא שלי את כל השיניים. אני זוכר שחזרתי משיננית והיו לי חמש שש בדיחות מעולות על אבנית, אבל אני מאמין שבבוקר אחרי חקירה כשהייתי מתעורר עם חניכיים ריקות מטוחנות הייתי מצטלם בלי חיוך, גם כדי להסתיר וגם כי יש מקומות שההומור בטח נגמר".
"בכלל", מוסיף לוי, "אחד הדברים שחשבנו עליהם בזמן הכתיבה - תומר שני, ינץ ואני - היה העניין של הגיבור אליהו לוי, שהוא בעצם מילניאל, לא מאמין באידיאולוגיה, מחפש הגשמה עצמית ואהבה כמו הדור שלנו והדור של הילדים שלי ומגיע למחנה, שבו כולם מלאים בצדקת הדרך, מאמינים באיזושהי תיאוריה שמניעה את כל הפעולות שלהם ומצדיקה את כל האלימות שבעולם. הם יהרגו, יחתכו וישחטו למען העם היהודי או למען הפאשיזם או למען האימפריה הבריטית. היום אף אחד לא יכול להתחבר לזה. גם האנשים הקיצוניים שמאמינים באידיאולוגיה משיחית קיצונית הם גרסה חיוורת ולא אלימה לעומת האנשים של פעם שהיו מפוצצים פצצות בשווקים והורגים בוגדים עם אקדח בלילה. בן גביר מנופף באקדח אבל לא יורה באף אחד. סמוטריץ' מאיים לסגור את הכדורגל בשבת. בלח"י הם פוצצו את מלון המלך דוד והרגו עשרות אנשים בלי למצמץ. זה רמה אחרת של מחויבות לאידיאולוגיה. הם היו מתחבקים על רימון ביחד ומתפוצצים. היום השב"כ לוקח לעצירים את הטלפון שלהם ואת הגישה לטיק טוק והם עד סוף היום מתוודים ומסגירים את החברים שלהם".
"קרתגו" היא שיתוף פעולה שני של רשף לוי ותומר שני, אחרי הסדרה הקודמת שיצרו ביחד, הדרמה הקומית "נחמה" שבה כיכב לוי בתפקיד הראשי ושודרה ב-HOT, ושלפי שעה לא מתוכננת לה עונה שנייה. "לעבוד על סדרה זאת עבודה טוטלית, אי אפשר לכתוב שתיים ביחד והיינו צריכים לבחור", אומר לוי. "העדפנו משהו חדש והלכנו על 'קרתגו'".
"אני ותומר התחברנו לפני שבע שנים והפכנו לצוות שכותב ביחד. זה ממש כמו לנגן בלהקה. ואני, שמכור לסיפורי להקות רוק ופופ, לוקח מהם השראה. אנחנו נפגשים כל יום, מדברים על החיים שלנו, ואז פותחים את המחשב ומתחילים לכתוב ביחד. זאת חוויה מיוחדת בשבילי כי עד גיל מאוד מבוגר הייתי כותב על המחשב בעיקר לבד. פתאום לעשות את זה עם מישהו אחר זה דרך מרתקת והרבה פחות בודדה. אחרי שכתבנו את 'נחמה', שהיא סדרה קאמרית מרגשית ואישית, חיפשנו ללכת לפרויקט שונה לחלוטין. החיבור שלנו עם ינץ יצר להקה משולשת שזאת כבר דינמיקה אחרת לגמרי. שלושה זה כוח גדול - תומר יצר את 'איש חשוב מאוד' עם שירלי מושיוף, ואיתי את 'נחמה', ינץ יצר את 'הרפתקאות דוד אריה' ו'כשסבא אליהו היה קטן' - הרבה מאוד ניסיון היה סביב השולחן והמון יצירתיות".
במידה רבה זו "הפקה משפחתית" - העלילה בהשראת סיפורו של אביך, יצרת וכתבת לצד אחיך ינץ, וגם הפעם כתבת בקרדיטים את שמך לצד שמו של רגב, אחיך המנוח. עד כמה ההפקה הזאת הציפה בכם שוב את חסרונו של רגב?
"לפני שנים, כשרגב גסס, הבטחתי לו שאני אחתום על כל מה שאכתוב גם עם השם שלו. כדי להשאיר לו חותם בעולם. לשמחתי התסריטים שלי הופקו ועשיתי סרטים ומחזות, אחרת ההבטחה הזאת הייתה יוצאת פאדיחה איומה. תחשוב שהייתי חותם את השם שלו רק על דברים שהתרסקו ולא יצאו לפועל או רק דברים מביכים. הייתי פוגש אותו בגן עדן והוא היה מתעצבן, 'היה עדיף שהיית עושה קעקוע עם השם שלי'".
בסדרה הזאת אתה שותף גם בהפקה, גם ביצירה וגם במשחק - זה קשור לפריק קונטרוליות? לפרפקציוניזם? לטוטאליות?
"זה קודם כל פרנסה של מי שעשה שבעה ילדים. אם זה היה תלוי בי גם הייתי עושה הסעות לסט בשביל עוד כמה שקלים. כמו שאמרתי, אני מתייחס לעבודה הזאת כמו חברות בלהקה. אני מנגן וכותב עם יוצרים אחרים. אבל בלהקה יש כאלה שעושים כמה דברים בתהליך. אז אני גם שר וגם מלחין וגם כותב מילים. אבל אני לא עושה את זה לבד. להפך, בכל פעם שמישהו עושה דברים יותר טוב ממני אני הולך אחורה ונהנה מזה. לכתוב עם ינץ ותומר היה משחרר וקל יותר.
"בהחלט יש פה מקרה קשה של פרפקציוניזם. בזמנו, כשעבדתי על התוכנית 'הסטנדאפיסטים', הגעתי בלילה לבדוק את הכתוביות של מה שאומרים. הבחור שעבד שם אמר לי, 'אף אחד לא בא לפה, אתה המשוגע היחיד. אמרתי לו שלדעתי מי שלא בא הוא משוגע. אנחנו מייצרים מוצר שבמקרה הרע יראו אותו מאות אלפים ובמקרה הטוב יראו אותו מיליונים. לפני הופעה מול אלף איש אני מתכונן כדי שזה יהיה מושלם, אז אם אני עושה משהו למיליונים, איך אני לא אהיה פרפקציוניסט? זאת מחויבות דתית מבחינתי. הדת שלי זה לבדר אנשים. לספר להם סיפור שיצחיק אותם, ירגש, ואולי אם יהיה מזל יגרום להם לחשוב עליו גם למחרת הצפייה".
"קרתגו", כאמור, היא הפקה שעל פי הערכות עלתה כ-25 מיליון שקלים, השקעה יוצאת דופן בישראל. "יואב גרוס המפיק התותח עשה ועושה עשרות סדרות בשנה, אבל גם הוא אומר שפרויקט כזה לא היה לו, גם מבחינת האיכות וגם מבחינת הקושי להרים אותו. היינו צריכים לגייס סכומי כסף מטורפים להפקה, ואז בתקופת הקורונה לנסוע לקולומביה ולחיות שם ארבעה חודשים בזמן הצילומים. זו הייתה פעם ראשונה שעבדנו בהפקה בסדר גודל כזה. כשהגענו לקולומביה לסט של המחנה עמדתי שם עם הבן הגדול שלי, והוא אמר לי - אבא אתה צריך להיות גאה. אתה אחד האנשים היחידים על כדור הארץ שהיו שותפים לבנייה של מחנה ריכוז. ההחלטה הכי חשובה שעשינו זה לשים את רוב ההשקעה בעיצוב של המחנה ושל הסטים. זה נראה קולנוע הוליוודי כי זה נעשה כמו שהם היו עושים פעם את הסרטים שלהם".
אתה מגלם ב"קרתגו" את דמותו של המפקד יעקב דן. מה החיבור שלך אליו? לא חשבת ללהק את עצמך לגלם את התפקיד שנוצר בהשראת אביך אליהו?
"הדבר הכי מפתיע ביעקב דן זה כמה אני נראה דומה לאבא שלי כשהוא היה בגילי, וכמה הקהל לא מזהה אותי בדמות. ישבתי לפני הופעה לוועד עובדים בחדר במלון ולידי ישב בחור שמצלם את ההופעה בשביל הוועד. אנחנו מסתכלים על משחק של המונדיאל, ויש פרומו ל'קרתגו' שבלי עין הרע טחנו אותו עד העצם. ואז הוא שואל אותי, 'מה אתה יודע על התוכנית הזאת?'. אני אומר לו 'אתה רציני? זה אני'. ואני מצביע על יעקב דן שממלא את המסך. הוא אומר לי 'מה זאת אומרת?', אני אומר לו - 'אני השחקן שאומר דונט פאק וויד דה ג'וז'. הוא אומר לי 'מה פתאום'. אני אומר לו 'תראה'. והוא לא רואה. חשבתי שזה רק הוא. אבל שבועיים אחר כך הסאונדמן שלי אמר - 'הסדרה החדשה נראית טוב, השחקן שמצאתם מעולה'. אמרתי לו 'אורי גוב, הוא פצצה'. הוא אמר לי, 'גם, אבל התכוונתי לסבא'. אמרתי לו 'מה? גם אתה?! זה אני שם'. והוא לא האמין לי.
"זה הכל היה רעיון של תומר שני, שלא רק כתב אלא גם ביים. הוא ביקש ממני להשמין עשרה קילו ולגדל שפם. נראיתי כמו שחקן פורנו. ואז הוא דאג שידביקו לי גבות כל בוקר על הסט ויחד עם המשקפיים של בגין ששמו לי אני נראה בן אדם אחר לגמרי. אני לא חושב שאני שחקן רגיל. כי עד היום שיחקתי רק בדברים שהייתי שותף בכתיבה שלהם או אלתרתי אותם על הסט. אז כשאנחנו כותבים אנחנו בודקים כל הזמן שזה מתאים לי ונמצא בגבולות הגזרה שלי.
"הדמות של יעקב דן מושפעת מאוד מהפוליטיקאים שלנו מימין ומשמאל, אבל גם מאנשים מהתעשייה שאנחנו מכירים. להבדיל מהקלישאה של המפקד, הוא בן אדם חסר ביטחון שמחפש כבוד ונלחץ כל פעם שהדברים משתבשים ולא הולכים כפי שהוא תכנן. מצד שני הוא עדיין מסוכן, ואתה מתחיל לפחד ממנו כצופה כי הוא יכול להיות בכל שנייה אלים ברמות לא סבירות. הוא פשוט מאמין שהוא משרת את העם היהודי, ושהוא האיש שנגזר עליו להציל את המדינה שבדרך. זה דרייב חזק שהופך אנשים לפסיכים על כל הראש. ומצחיקים מאוד כתופעת לוואי.
"לא חשבתי לשחק את אליהו לוי בסדרה. אני אף פעם לא אנסה לשחק מישהו שלא בטווח שלי. ובטח לא בטווח הגיל שלי. אחד הדברים שאני מעריץ בגילה אלמגור זה שהיא תמיד תדחוף את עצמה בצורה הכי מקסימה. היא תפגוש אותי ותגיד לי - 'רשף, אני מתה עליך, תכתוב לי תפקיד. אני יכולה להיות המאהבת גם בגילי, אין לי בעיה עם עירום, הרבה זמן לא כתבו לי סצנות עירום'. זה עובד לה כי היא באמת שיחקה ב'נחמה' והיא הייתה מהממת, אבל בלי עירום. בכל זאת שמרנו עליה. בכלל, אחרי שב'נחמה' הייתי על המסך בכל סצנה, שמחתי שבסדרה הזאת אני דמות משנה. דמות משנה שגונבת את ההצגה לפעמים, אבל עדיין זה לא עליה. אני חושב שקל לי להחליט החלטות האלה כי אני לא באמת טאלנט, ולא באמת שחקן, אני קודם כל תסריטאי".
הסדרה הקומית-היסטורית זכתה לשבחים בביקורות אבל למבקרים היו גם כמה הסתייגויות. מבקר וואלה! תרבות נדב מנוחין, למשל, הסתייג מאי הדיוקים בפרטים ההיסטוריים. בתשובה לשאלה איפה עובר הגבול בין נאמנות למציאות להמצאות מוחלטות, אומר לוי: "הסדרה 'קרתגו' מבוססת על אירועים היסטוריים אמיתיים - אבל אנחנו היוצרים שלה המצאנו היסטוריה אלטרנטיבית והרשינו לעצמנו ללכת למקום שבו יהיה כיף לקהל לפגוש אותנו. מקום שמתקיים ביקום קולנועי שמושפע מאוד מהאחים כהן, בילי וויילדר והבמאי הישראלי התל אביבי קוונטין טרנטינו. האחרון עשה את זה לפנינו בצורה מבריקה ב'ממזרים חסרי כבוד' ו'ג'אנגו חסר מעצורים'. היו מרגלים נאצים במחנה, והיו עצירים מאירופה. אבל חלק גדול מהסיפור בידיים של תומר, של ינץ ושלי. בסופו של דבר, המחויבות שלנו כיוצרי טלוויזיה היא לא להיסטוריה, אלא לקהל שרוצה לחוות סדרה שתעיף לו את הראש, תיגע בו ותגרום לו לחשוב על החיים שלו עכשיו, ולאו דווקא על החיים של האנשים שהיו שם ולדעתי כולם מתים כבר".
"קרתגו" מתרחשת במחנה עצירים. מה שמזכיר משפט מהסרט "חומות של תקווה", שמתרחש בכלא: "החומות האלה מוזרות. בהתחלה אתה שונא אותן. אחר כך אתה מתרגל אליהן. עובר מספיק זמן, ואתה הופך תלוי בהן". אתה יכול להתחבר לזה?
"הסדרה מדברת הרבה על חירות. אני חושב שהחופש שאנחנו חיים בו מקבל יחס הרבה יותר גרוע מהחומות. אנחנו מתייחסים אליו כאל מובן מאליו. אני חושב שהקורונה הזכירה לנו כמה זה לא טריוויאלי. כל הסגרים האלה והאיסור לצאת מהבית פתאום הזכירו לנו כמה הרעיון של ללכת למסעדה או להופיע בסטנדאפ זה לא דבר מובן מאליו. אבל הלקח הזה נשכח מהר.
"אני חושב שיש ניסיון להצר את הזכויות של אנשים במדינה ולקחת לנו חלק מהחופש שלנו שלא הפסיק. אני לא בטוח שזה קשור לקורונה יותר, אבל בית משפט חזק, שעכשיו מנסים לבטל אותו, זה תנאי הכרחי לחופש של כולנו. סך הכל בית המשפט מגן עליך כשאתה הכי חלש. כשטייקון מנסה לגנוב לך את האדמה, או שמפטרים אותך בלי סיבה מוצדקת. הוא מגן על מתנחלים על חרדים, על ערבים - על כל המיעוטים. זה די מדהים איך המיעוטים האלה שמגיעים לשלטון מבטלים את מי שהגן עליהם כל השנים. הם עושים טעות איומה קודם לעצמם, מחר יעלה לשלטון מישהו אחר והוא יפגע בהם והם ירוצו להגנת בית המשפט שכבר לא יהיה שם.
"הדבר שהכי משעשע בבחירות האחרונות זה שמה שהדליק את החרדים וגרם להם לצאת להצביע במאה אחוז זה המס על הכלים החד פעמיים. זה נורא מצחיק שפעם ראשונה שהם נתקלים במס זה שובר אותם. אני משלם מס הכנסה, מע"מ, ארנונה, וזה כל הזמן רק הולך וגדל. אולי מי שלא עובד לא רגיל לקונספט. אז מי שנעלב בגלל שהעלו את המס על החד פעמי רוצה עכשיו לסגור את ערוץ הטלוויזיה הכי טוב בישראל ולהפסיק לייצר חשמל בשבת. אני בטוח שאם אנשים היו יודעים שהעלבון יהיה כל כך כבד היינו מחלקים כלים חד פעמיים בחינם לכל מי שרוצה בבני ברק".
לוחמי האצ"ל והלח"י נשלחו על ידי המנדט הבריטי למחנות העצירים באפריקה ללא כל משפט. עד כמה אתה מודאג מהרמיסה המסתמנת של מערכת המשפט בממשלה החדשה?
"אבא שלי, שהיה ימני קיצוני בסוף ימיו, תמיד סלד ממעצר מנהלי - מעצר של טרוריסטים בלי משפט. הוא ישב בכלא שבע וחצי שנים פשוט בהחלטה של איזה קצין בריטי. זה שזה עדיין מתקיים בישראל זאת פאדיחה בעיני. מישהו שהוא טרוריסט צריך לעמוד לדין וללכת לכלא אחרי משפט צדק. אני חושב שהמאבק על מערכת המשפט רק מתחיל והוא לא הוכרע. וזה מאבק יותר גדול - זה מאבק על איזו מדינה אנחנו רוצים שתהיה פה. לי יש תשובה פשוטה - מדינה יהודית מערבית. מתקדמת ששומרת על הזכויות של הלהט"בים ושל הדתיים מכל הזרמים, כולל כמובן החרדים, ושומרת על הזכויות של הערבים. וזה לא יכול לקרות בלי מערכת משפט חזקה ועצמאית. ברור שכרגע מי שמנסה לשנות אותה עושה את זה קודם כל כדי להתחמק ממשפט או מגזרי דין שכבר הושתו עליו.
"זה מבאס אבל זה מאבק שמתקיים בכל מקום כל הזמן. המאבק על החופש שלנו והמלחמה בשחיתות לא מסתיימים אף פעם. אנחנו נעמוד באתגר ואני בטוח שהשינוי לרעה לא יקרה. אני מאמין שהברית בין הציונות הדתית למעמד הבינוני המסורתי חילוני תתחדש וממשלה של ממשיכי בנט גנץ ולפיד תקום שוב יחד עם הליכוד לא עוד הרבה זמן. רוב הישראלים לא רוצים מדינת הלכה ולא רוצים שיפגעו בגייז או בנשים בצבא. זה לא יקרה".
כבן לאבא שעלה מתימן ולאמא מפולין, מה דעתך על תיאוריית ישראל השנייה של אבישי בן חיים?
"תשמע, אני חושב שיש דברים שהיו נכונים בשנת 1981 ועכשיו הם לא רלוונטיים. אני מרגיש שאני מייצג לפעמים את הישראלי החדש - בן תערובת, שמכיר את שני הצדדים, שעשה צבא ביחידה מובחרת עם אנשים שאף אחד לא שאל אותם מאיזה מוצא מהם. אתה נוסע היום לדרום, למיתר או לשכונות החדשות בבאר שבע, ורואה שם אנשים חזקים, שעובדים בעבודות מעולות, שמצביעים למפלגת השלטון, ושמרגישים שהמדינה הזאת שלהם לא פחות מהאנשים ברמת השרון. היום מי שנמצא למטה זה מהגרים מסודן, ערבים בדרום שלא מחוברים לביוב, ועולים מאתיופיה שנתקלים בגזענות של שוטרים. אגב, אני מקווה מאוד שבחינוך הלקוי שחלק מהאנשים מדינה מקבלים - בלי מתמטיקה ובלי אנגלית - אנחנו לא מגדלים דור חדש של אנשים שיהיו שואבי מים ומנקי רחובות, ובשבילם החלום הישראלי יהפוך לסיוט. בכל מקרה, בתור מזרחי מצליח אני לא אוהב את זה שמבטלים את המזרחיות שלי רק בשביל שהטיעון שמזרחים לא מצליחים פה להחזיק מים".
היית פעם בטיפול פסיכולוגי?
"אני לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי. אני לא מתכוון לשלם לבן אדם 450 ש"ח בשביל שיקשיב לי מדבר. בעולם שלי אנשים משלמים 200 שקל לזוג בשביל לשמוע אותי מדבר".
קיים פער בין התדמית שלך למי שאתה במציאות?
"אני לא חושב. אני משתדל להיות אמיתי בראיונות ובהופעות. אני חושב שהקהל קלט שהדבר שהכי חשוב לי בחיים זה להיות האבא הכי טוב שאני יכול לילדים שלי, שאני משעשע לפעמים אבל גם מסוגל לבכות, ושאני מאהב מושלם, מצויד היטב, שלמד את רזי המיטה מספרי הגות סיניים".
בינואר 2004, בעקבות "ספיישל פרסומות 2003" בערוץ 10, רענן שקד כתב ב"ידיעות אחרונות": "רשף לוי הוא כותב טלוויזיה מצוין. שנון. משויף. בחור טוב, מסוג הכותבים שחסרים בענף: מצחיקים וקיצוניים. יש איתו רק בעיה אחת: רשף לוי רוצה להיות טאלנט. הוא רוצה להגיש. הוא רוצה להיות אדיר מילר כשיגדל. אין לו את זה". ביקורות כאלה פוגעות בך?
"אני לא זכרתי שרענן שקד כתב את זה. תודה שהזכרת לי. אני באותה תקופה כתבתי עליו שהוא עיתונאי מבריק ומצטיין אבל שהוא חייב להחליף ספר. תקשיב, במהלך השנים קיבלתי את הביקורות הכי טובות בעולם ואת הביקורות הכי גרועות בעולם. זה בסדר גמור. ולגבי ספיישל הפרסום מ-2003, זאת הייתה תוכנית נוראית שממש לא הצליחה. וזה חשוב שהיא קרתה כי למדתי ממנה המון, ובעיקר שאני צריך ללמוד ולהבין את כל הצדדים של המקצוע הזה בשביל להצליח. אז אני שמח שזה קרה".
על מה אתה מתחרט?
"שצפיתי בעונה האחרונה של 'משחקי הכס'. אני לא מקבל את זה - בראן הוא לא המלך החוקי של כס הברזל וזה לא משנה מה היוצרים חשבו לעצמם".
חגגת 50 במרץ. איך אתה מסכם את החודשים הראשונים בקידומת החדשה? ועד כמה מעסיקים אותך הגיל? הזיקנה? המוות?
"אני עדיין לא אוהב את הרעיון של הזיקנה והמוות. מצד שני, אני גם לא מתרשם מהשתלות שיער בתורכיה. הם לוקחים שיער מכל מקום בגוף כולל הישבן וזה לא מתחבר. היה לי חבר שחזר מהשתלה ובשדה התעופה זה היה נראה שהוא הולך על הידיים".
אמרת בעבר שבולמוס ההריונות של טלי ושלך נובע מהפחד הגדול שלך מהמוות. עד כמה זה עוד קיים בך?
"שבעה ילדים זה נפלא. אם היו לנו יותר זה גם היה טוב, אבל תמיד צריך לשמוח במה שיש. בייחוד שהם ילדים שווים מאוד. אני מחכה לנכד הראשון. אמרתי לילדים שהראשון שמביא ילד מקבל עשרים אלף שקל. הקטן שלי התחיל לבכות. הוא אמר שאין לו סיכוי כי הוא לא פורה ושאני אכריז על תחרות אחרת. אני חושב שאני אהיה סבא מצוין".
אומרים שלפני המוות אדם רואה סרט עם רגעי ה-Best Of של חייו. מה כבר עבר את שולחן העריכה ויופיע בטוח בסרט על חייך שתראה ביום הדין?
"אני תמיד מסתכל קדימה. אני חושב שהסדרה הבאה תהיה הדבר הכי טוב שלי - אז אני מקווה שהפרק הראשון שלה יהיה שם ראשון ב-Best Of של חיי".
פטריק סטיוארט האגדי כיכב בסרטך "לצוד פילים" שיגיע לנטפליקס בקרוב. אותו סטיוארט הופיע באחת התמונות הוויראליות מהשבועות האחרונים שבה הצטלם עם מסי, וכשהעלה אותה כתב "פגשתי את אלוהים הערב". כמה כליות היית מוכן למכור כדי להצטלם עם מסי?
"ממש לא בא לי להצטלם איתו. הייתי שמח מצד שני לשבת לשיחה עם וודי אלן, ספילברג, ווס אנדרסון, טרנטינו, וכל אחד מהמאסטרים הגדולים של הקולנוע והטלוויזיה. מסי עושה לי טוב על הנשמה כשהוא משחק. מעבר לזה אני לא בטוח שהוא הבן אדם הכי ורבלי ומעניין בעולם. הייתי שמח לדבר עם מראדונה, ועוד יותר להבין מאיפה הוא התארגן".