בריוני רשת נגד ההופעה של אמיר זרד כפיל חמוד
לאורך ההיסטוריה של עולם המשחק, שחקנים רבים עשו מעבר חד והתנסו בתפקידים שונים לחלוטין ממה שהיה מזוהה איתם. וין דיזל הופיע בקומדיות לכל המשפחה, אדם סנדלר וג'ים קארי התחילו להופיע בדרמות וכיוצא בכך, ולפעמים הקהל מתקשה להתמודד עם הסוויץ'.
גם השחקן הישראלי הצעיר והמוכשר אמיר זרד חווה זאת על בשרו - וכמובן רץ לספר על כך באינסטגרם. הכוכב הצעיר, שפרץ הודות להופעתו המחוספסת בסדרה "בני אור", נכנס לעורו של פיל חמוד בהצגת הילדים "תיבת נוח". אחד האבות שצפה בהצגה לעג לו על כך בטיקטוק, וגולשים נוספים הגיבו בתגובות לעגניות משלהם.
זרד, כך סיפר, טרח לקרוא "כל אחת ואחת" מן התגובות האלה, ואז כתב לעוקביו הנאמנים "חשבתי הרבה אם זה נכון לשתף אתכם ברגשות שלי, אם לספר לכם שנפגעתי מהתגובות הרעות והמשפילות, אם לספר לכם שלא ישנתי כל הלילה. בסוף החלטתי שכן!".
ואם אתם החלטתם לראות את ההצגה, תשמחו לדעת שהיא עדיין רצה. היום למשל היא תעלה בתל מונד וביום ראשון ובלוד, אז אתם מוזמנים לרכוש כרטיסים ולתמוך במאבקו הצודק. אם וין דיזל והאלק הוגן יכולים לגלם אומנת, אז בטח שמותר לו לגלם פיל.
חיים לווינסון נגד אסף ליברמן
חיים לוינסון יורה בכל מה שזז - מהייטק ועד מעיין אדם. ככה זה, כשאתה אדם מושלם, שקיבל ציווי אלוהי לחשוף בפנינו את כל העוולות של הלא מושלמים, זה יהיה חטא לא למלא את השליחות.
לוינסון הוא לא רק כליל השלמות, אלא אדם קוליגאלי. וכך, הוא תקף את עמיתו אסף ליברמן לאחר שלטענתו לא איתגר מספיק את ח"כ דוד ביטן בריאיון רדיופוני, והאשים בכך את עיסוקיו הרבים של כוכב התקשורת המבוקש שאולי הסיחו את דעתו.
ליברמן, שכמנהג עיתונאים בימינו אכן לא בוחל בחלטורות שונות ומשונות - לא נשאר חייב והגיב לחברו, שמאז התפנה לחפש את הקורבנות הבאים.
מיקיאגי ונוער שוליים כבר לא
בשעה שאינספור להקות מתאחדות, בעולם ובארץ, יש גם הרכבים שכבר כנראה לעולם לא יעלו על במה בהרכב המקורי והמלא, גם אם החברים בו עדיין בחיים. הסמיתס הם כמובן דוגמה אחת, ואצלנו - נוער שוליים, שאמנם התאחדו לאחרונה, אך עשו זאת בלי מיקיאגי, סולן הלהקה והדמות שהיתה הכי מזוהה עמה.
"אנחנו כמו הורים גרושים עם ילדים מוצלחים" אמר בריאיון לשגיא בן נון בוואלה דודי לוי, חבר בלהקה שדווקא כן השתתף באיחוד. מיקיאגי, שסירב אפילו לצפות בו כצופה פשוט, אמר כך: "מה שהם עושים זה לא עניין שלי, זה לא אכפת לי. אבל אם נחמד להם, שיעשו. זה לא מעניין אותי אם כן יעשו או לא יעשו, אם כן יצליח או לא יצליח. האנרגיה שלי במקום אחר". תחליטו לבד אם זה עימות, גירושים או פאסיב-אגרסיב.
בני משפחות לוחמי האצ"ל והלח"י נגד "קרתגו"
המתח בין בידיון ומציאות תמיד מעורר קונפליקטים, בטח כשסדרה ש"מבוססת על אירועים אמיתיים" זוכה להצלחה. זה קרה בממלכה המאוחדת עם "הכתר", ולהבדיל - זה קרה אצלנו עם "קרתגו" של כאן 11, הנקראת בשם מחנה המעצר אליו הגלו הבריטים לוחמי אצ"ל ולח"י.
הלוחמים הללו ברובם כבר אינם עמנו, אבל בני משפחותיהם כן, ויש בהם אנשים עם פרופיל ציבורי גבוה - למשל דן מרידור ולימור לבנת. אלה דרשו מכאן 11 לשנות את כתוביות הפתיחה לפני הסדרה, והתאגיד נענה לבקשה ומבהיר כעת כי מדובר ב"דרמה בדיונית".
לפחות אף אחד לא דרש וקיבל את גניזת הסדרה - בסטנדרטים שלנו, גם זה משהו.
נדב צנציפר נגד איל ברקוביץ'
ביצת הספורט הישראלית היא כמובן תת-עולם בזוי בפני עצמו, שיכול לפרנס את המדור הזה מדי חודש ולמעשה מדי שבוע, וכוכבי הז'אנר חזרו מפגרת המונדיאל בכוחות מחודשים.
במוקד העניינים החודש עמד המהלך של המאמן הכושל למדי ניר ברקוביץ, שעבר באמצע העונה מקבוצה אחרת לקבוצה אחרת. אחיו, אייל ברקוביץ', שלזכותו ייאמר כי הוא מגן על משפחתו בחירוף נפש נוגע ללב (בלי ציניות) יצא להגנתו. העיתונאי נדב צנציפר תקף את שניהם - ואז, לא תאמינו מה קרה (סתם, בטח תאמינו, קרה משהו צפוי).
ג'ובאני רוסו נגד גיא הוכמן
גיא הוכמן, על משקל מה שמוריסי שר פעם, יכול להוציא נזירים בודהיסטים מדעתם, והוא עוד חושב שזו מחמאה. לצערו של ג'ובאני רוסו, הוא נאלץ להצטלם איתו לעונה החדשה של "גולסטאר", תוכנית בלתי נסבלת בעצמה - וכמובן שזה נגמר בפיצוץ.
רוסו כתב כך: "חייב להגיד כמה דברים על גיא הוכמן. הוא הביא אותי למצב לא פשוט. ביקשתי ממנו כמה פעמים לא לדבר על סרביה כי חברים שלי מתו שם במלחמה. הוא פשוט לא הקשיב, זה הביא אותי לעצבים. הוא גם הניף את דגל סרביה בפנים שלי. הוא צריך להתבייש שהוא מנצל את המוות של חברים שלי במלחמה כדי להביא רייטינג. בושה!"
למען ההגינות, נביא גם התגובה של הוכמן - "הייתי לוחם ומפקד בצה"ל, נלחמתי בעזה, נהרגו לי חברים, אני האחרון שיכול לזלזל בנושא הזה. לרוסו יש היסטוריה של אלימות. הוא התעלל בדורון מירן, הוא מתנהג כמו עבריין. ואני לא יכולתי לראות את הבריונות הזאת יותר. ילדים רואים את זה ובטעות יקחו דוגמא מהאיש הזה. אל תהיו ג'ובאני רוסו". תחליטו אתם ממי לקחת דוגמה.
דורין אטיאס נגד גיא פינס
מכל העימותים בסקירה החודשית הזו, הנה היחיד (בינתיים) שהגיע לבית הדין לעבודה.
דורין אטיאס הגישה במשך כשני עשורים פינות ביקורת אופנה ב"ערב טוב עם גיא פינס", ובכתב התביעה שלה לבית הדין האזורי בתל אביב טענה כי "פוטרה ללא הודעה מוקדמת ובלי שימוע כדין" ובלי שקיבלה את הזכויות המגיעות לה.
במערכת של גיא פינס הגיבו בסטייל המאפיין אותם - "עצוב לנו הן כמערכת ובעיקר כבני אדם על כך שדורין אטיאס יורקת בעזות מצח לבאר ממנה שתתה ושתתה במשך שנים".
הלקח, כרגיל: אנשים שמלרלרים יחדיו על כל העולם, בסוף ילרלו אחד נגד השני.
רון חולדאי וחלק מהקהל של העירייה בראשותו נגד אסי כהן
זה כמובן היה הסיפור הגדול של החודש, וסביר להניח כי נשמע עליו גם בחודשים הבאים. סביר גם שאף פעם לא נבין באמת את התמונה המלאה לגבי מה שקרה.
בכל מקרה, תזכורת: אסי כהן הופיע בדמותו של "שאולי" באירוע של עיריית תל אביב. הקהל הישראלי, בעיקר אגב כשמדובר באשכנזים בגיל מסוים שעוסקים במקצועות חופשיים ונוטים לאכלס אירועים שכאלה, ידוע בגסות הרוח ובחוסר הסובלנות והסבלנות שלו. למרבה הצער זה התפרץ באירוע הזה. חלק מהצופים לא אהבו את הבדיחות, והביעו את חוסר שביעות הרצון בצורה שגרמה לבדרן האהוב לרדת מן הבמה בבושת פנים, אם כי עדיין לא ברור מה בדיוק היה הקש ששבר את גב הגמל.
אסי כהן, כדרכו, בחר שלא להגיב לתקשורת, אבל עמיתיו התייצבו בצידו, בנאמנות העיוורת המאפיינת סלבז בישראל, והאמת שכך התחיל גם דיון מעניין למדי על כך שתפקידו של הסטנדאפיסט הוא לעורר אי-נוחות ותפקידו של הקהל הוא לספוג אותה.
ראש העיר עצמו, מצידו, פחות מתעסק בניואנסים. "למה הפריווילגיה הזו לעזוב את ההופעה, מה כי לא היה לך נוח? מה אתה רגיל רק לתגובות חיוביות? אני חושב ששאולי לא עמד במחויבות הבסיסית של אדם שמופיע על במה והיה צריך להמשיך למרות מה שאמרו לו", אמר חולדאי, במה שהוא כרגע האקורד האחרון בסערה הזו. "שיהיה ברור, אנחנו גם לא נשלם על הופעה שלא בוצעה, זה מובן מאליו. מי שהיה צריך לספק שירות על הבמה ולא סיפק שירות על הבמה, לא משלמים לו". אולי גם הסיפור הזה יגיע לבית דין לעבודה.
ישראל נגד "פארחה", פרדס חנה נגד "H2 מעבדת השליטה"
עם כל הכבוד לקטטות האלה, הן בסופו של דבר זוטות לעומת מלחמת התרבות האמיתית שמסעירה את ישראל כבר שנים, מימי "מלכת האמבטיה" ו"חרבת חזעה", דרך "פוקסטרוט" ופרשיות אחרות - המלחמה על הייצוג של הסכסוך בתרבות המקומית.
בהקשר הזה, היו החודש שני סיפורים. האזוטרי בהם הגיע כשמועצת פרדס חנה ביטלה את הקרנת "H2 מעבדת השליטה", סרט דוקו ישראלי המגדיר את עצמו כ"מיקרוקוסמוס של 55 שנות כיבוש". מי שגרים בפרדס חנה ובכל זאת להוט לצפות בסרט, ובטח יש רבים כאלה, ישמח לשמוע כי הוא ישודר בחודש הבא ב-HOT 8.
הסיפור המדובר היה "פארחה", סרט ירדני המציג שבאחת מן הסצינות שלו, חיילי צה"ל רוצחים תינוק בן ימו. נטפליקס, שרוכשת אלפי תכנים מן העולם, רכשה גם אותו, מה שהוביל את נטלי דדון ודומיה להוביל קמפיין ניתוקים משירות הסטרימינג, שלמרבה ההפתעה לא דיגדג לשירות הסטרימינג את קצה הקרסול. גם השר היוצא חילי טרופר, שההבדל בינו לקודמתו בתפקיד דק בהרבה משנדמה, יצא נגד הסרט בלי לראותו.
ובסופו של דבר, אחרי כל המהומה, התגלה כי "פארחה" הוא סתם עוד סרט זניח, שאפילו לא הצליח להשתחל לרשימה המקוצרת של המועמדויות לאוסקר.
משטרת ישראל נגד ישראל פריי
מול נטפליקס, ישראל יכולה רק לאיים, אבל עיתונאים שמזוהים עם השמאל? זה משהו אחר. אפשר לעשות להם אמבוש כאילו מדובר בפושעים מסוכנים, ולעצור אותם רק בגלל ציוץ שכתבו. זה מה קרה החודש לישראל פריי, שכתב ציוץ חריף ואפילו גבולי, אבל בטח לא כזה שמצדיק חקירה משטרתית. בקרוב נגלה אם זה היה המעצר המיותר האחרון, או רק קדימון לקראת מה שצפוי לנו ב-2023.