באופן הולם אך מפתיע, מיכה שטרית בחר לפתוח את ההופעה החגיגית שלו בהיכל התרבות בתל אביב, בה הוא ציין יום הולדת 60, עם השיר הנשכח "ישר ללב". זה לא להיט של החברים של נטאשה, או רצועה מתוך אחד מאלבומי הסולו שלו, אלא שיר מתוך האלבום השלישי של ההרכב מטרופולין, שבו שטרית התארח - בקיצור: לא אחת מאבני היסוד של הקריירה המפוארת שלו. ובכל זאת, אין מתאים ממנו לייצג איש שלאורך יותר מ-30 שנה מקפיד לכתוב באופן ישיר ומזוקק, בלי לייפות ובלי הנחות - "בלי חיץ וגדר, בלי פה ושם, בלי פחד מוות", כמילות השיר - ומגיע ללב של כל כך הרבה ישראלים.
זאת הייתה פתיחה להופעה מהחלומות. עם גלריית אורחים מפוארת, להיט נצחי אחרי להיט נצחי, להקה גדולה ועשירה מאחורה, וכל כך הרבה אהבה על הבמה ואליה. שטרית שר כמה מהקלאסיקות שכתב ולפעמים גם שר בלהקת האם שלו, מקריירת הסולו - בעיקר מ"מסמרים ונוצות" שחוגג השנה 25; את "סנטיאגו דה קובה" הנפלא ייצג רק שיר אחד - וכמה להיטים שכתב גם לאחרים. לכמעט כל השירים שבוצעו יש מעמד של ממש בתרבות הישראלית, ובאמת, מעבר להצדעה לאיש שמאחוריהם, היה בהופעה הזאת גם מימד קולקטיבי משמעותי, חוצה מגזרים וקהלים, מזרח ומערב, חילונים ודתיים, יחד - בימים כה מקוטבים.
אורך הרוח הזה התגלה גם בעיבודים, הודות לשני נשפנים, עידית מינצר מורן בראון, שמילאו את השירים בשלל צבעים, למשל בשיר "לפעמים" ששטרית כתב לרון שובל הצעיר בתחילת הקריירה, ולימים הקליט גם בעצמו.
ראשון האורחים היה אביב גפן, שהצהיר קבל עם ועדה כמה הוא מקנא במי שבעיניו הוא "הכותב הכי גדול בארץ". קשה להתווכח עם ההכרזה הזאת: לא רק בזכות כל הקבלות והלהיטים והצירוף המאוס "נכסי צאן ברזל" - והם אכן כאלה - אלא מפני שברובד העמוק של הדברים, שטרית הצליח לנסח באופן חד לאורך שירים רבים גם את הזמן ("אב"מ", "נרקומנים", למשל) וגם את המקום ("טבריה, "אינתי עומרי"), להיות רוחני ("בדקה אחת שפויה") וארצי ("מסמרים ונוצות"), מלנכולי וחגיגי - ולשכנע. תמיד לשכנע. כמה אנשים מסוגלים לקלוע לנשמה של אריק איינשטיין, ברי סחרוף, יוסי בנאי ועמיר בניון, כמה מהזמרים המגדירים של המקום הזה, באופן הטבעי ביותר שניתן?
גפן שר היטב עם שטרית את "יש זמן" ואת "באביב" - אחד מהשירים המושלמים האלה - בביצועים קולעים, נאמנים לשיר, ולצמרמורת אי אפשר היה להתכחש. אחרי שהשניים שרו ביחד גם את "יומן מסע", המשיך שטרית באופן טבעי אל "בגללך" שכתב לאריק איינשטיין, ודיבר על החלום שהתגשם ליצור ביחד איתו. בהמשך עלתה גם נינט, מעט חולה ועם פחות אנרגיות מהרגיל, אבל גם ביום כזה היא עדיין אחת הזמרות המעולות שיש כאן. הם שרו ביחד את "רק שלא תיפול הרוח" (שלה) ואת "בדקה אחת שפויה" (של הנטאשות), ולדקה אחת אפשר היה לדמיין שפיות במקום המטורף הזה.
ההופעה הארוכה שכללה 24 שירים התחממה עוד בחציה השני, שבה הקהל כבר היה שותף פעיל לחגיגה. ב"שמחות קטנות" המרגש של עמיר בניון, הצופים הצטרפו בשירה. ב"אינתי עומרי" הדוקר הם כבר התחילו לקום ולרקוד. שיאו של החלק הזה באירוח הכפול של יזהר אשדות וברי סחרוף, שני פרטנרים ותיקים של שטרית, שהיו שותפים ליצירת "מסמרים ונוצות". האיחוד המשולש הזה סיפק הזדמנות נדירה, מרגשת באמת, לשמוע את "מסמרים ונוצות" ואת "טבריה" עם קולות הרקע האייקוניים של סחרוף ואשדות. זה נשמע חלק זניח ושולי בשירים, אבל זה לא. כששומעים מבינים: זה חלק מהותי מהקסם. סחרוף נשאר גם לביצועים של "מונסון" ו"עיר של קיץ", עוד להיטי ענק ששטרית כתב, ועדיין עוצמתיים כתמיד. מי שעוד נהנה איתם לאורך כל החלק הזה הוא הגיטריסט המופלא רון בונקר, בחגיגת גיטרות סוחפת.
(מחשבה מצערת שעולה בשלב הזה: להוציא את "ישר ללב" שפתח את ההופעה, "מונסון" מ-2001 הוא למעשה השיר המקורי הכי מאוחר שהיה בה. שטרית יצר בשני העשורים האחרונים ועשה עוד הרבה דברים יפים, שלא הגיעו להופעה הזו).
רק עוד דבר אחד נשאר כדי לחתום את האירוע: אירוח של השותף הנצחי, החבר לדרך, שבעצמו חוגג 60 עוד רגע - ארקדי דוכין. אין צמד כותב-מלחין משפיע ומצליח מהם בדור האחרון במוזיקה הישראלית - בנטאשה, בקריירות הסולו של שניהם וגם ביצירה לאחרים הם יצרו סינרגיה מדהימה. דוכין דיבר על הבמה על קארמה ושטרית אמר שהם נפלו זה על זה מכל האנשים בארץ. המזל כולו שלנו. הם ביצעו את "שני סיפורי אהבה קטנים", "צובר" מאלבום הסולו השני של דוכין ואת "הלו פרדי" מתוך "רדיו בלה בלה", שגם בעיבוד מאולתר (נינט הייתה אמורה להצטרף אליהם, אך נאלצה לוותר על כך) שבר את הלב.
זה נגמר כמובן עם "אם כבר לבד", אבל לא היה ברגע הזה שום דבר בודד. כל היכל התרבות עמד על הרגליים והריע לשטרית על מופע מושלם וקריירה מפוארת - וכמה זה מגיע לו וכמה גם אנחנו זקוקים לשירים האלה, שנתחמם, שלא נקפא ולא נשתגע.
רשימת השירים: ישר ללב, נמנע ממך, אני אוהב אותך, לפעמים, יש זמן (עם אביב גפן), באביב (עם אביב גפן), יומן מסע (עם אביב גפן), בגללך, על קו הזינוק, שברי את הטלוויזיה, רק שלא תיפול הרוח (עם נינט טייב), בדקה אחת שפויה (עם נינט טייב), שמחות קטנות, אינתי עומרי, קוק בצהריים, מלך שלך (עם יזהר אשדות), מסמרים ונוצות (עם יזהר אשדות וברי סחרוף), טבריה (עם יזהר אשדות וברי סחרוף), עיר של קיץ (עם ברי סחרוף), מונסון (עם ברי סחרוף), שני סיפורי אהבה קטנים (עם ארקדי דוכין), צובר (עם ארקדי דוכין), הלו פרדי (עם ארקדי דוכין), אם כבר לבד.
מיכה שטרית יופיע ב-20 בפברואר במועדון הבארבי בתל אביב.