מחלקת הפרומו של קשת לא יכלה להתאפק. אולי בעצם בכלל לא הייתה לה ברירה. איכשהו צריך ליישב את "גוף שלישי", סדרת הדרמה החדשה של הערוץ, עם הקו המוכר והמוביל של "הטלוויזיה של ישראל". אתם יודעים, הרעש והצלצולים, הפסנתר שמסמן איפה צריך להתרגש, ואם צריך לחזק עם עידן רייכל, אביר אמצע הדרך הישראלי - זה מה שיקרה. זה מה שקרה, כפי שהפרומו שלמעלה מעיד.
אבל הסדרה "גוף שלישי" - שבחודש הבא תתחרה בפסטיבל סיריס מאניה היוקרתי - היא נטע זר בפריים טיים של הערוצים המסחריים. כזו ששואבת את הכוח שלה דווקא מהבלגה ועדינות, כזו שסומכת על הצופה שיבין את הדברים מתוך ההקשר, בלי להטיח ובלי לומר את הכל במפורש. סדרה שיודעת שהנושא לבדו מספיק דרמטי ומספיק רגיש כדי לחסוך ממנו קישוטים כפויים - כך עולה משלושת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת (מתוך שמונה), ושהראשון מתוכם שודר הערב (שני) בקשת 12.
הסדרה מתארת את מערכת היחסים הנרקמת בין אלי ועידו (רותם סלע ויהודה לוי), בני זוג שבמשך שנים ניסו להיכנס להיריון בכל אמצעי אפשרי וכעת פונים להליך פונדקאות, לבין חן (גל מלכה), מי שנרתמת לשאת את ילדם ברחמה. בתוך כך, אלי, עורכת ספרותית במקצועה, מתחילה לעבוד עם תומר (ליאור רז), יוצר סרטים מצליח שכותב את סיפור חייו; ואילו עידו, כדי לממן את הליך הפונדקאות, נאלץ לשקול שנית את חלומו המקצועי. חן עצמה מגלה שהפונדקאות מביאה את האקס שלה (איתי תורג'מן) לכעוס על המצב שבו היא מעמידה את בנם המשותף, מה שמסבך את מצבה האישי.
לא מעט רעיונות נזרעים ב"גוף שלישי". ישנו כמובן הפן המעמדי, של שני האנשים שיכולים להרשות לעצמם לשלם הון כדי לשכור את רחמה של אחרת, בעוד היא נאבקת כדי לפרנס את בנה. הספר שאלי עוזרת לתומר לכתוב הוא בעצמו שיקוף של חבלי לידה - שני אנשים שמנסים ליצור משהו והפתיחות ההדדית שנוצרת בשל כך. עם הפרקים מצטלבים הקשרים בין הגיבורים: אלי ותומר כאמור מתיידדים, עידו וחן מתחברים על רקע של תמיכה משפטית והתחלות חדשות.
האם המצב הלא מוכר והאנשים שנכנסו לחייהם של אלי ועידו יביאו את יחסיהם לכדי התנגשות? זו אפשרות שנרמזת כבר בשמה של הסדרה. בהקשר הזה המונח "גוף שלישי" טומן בחובו את התקווה לילד, אך גם משקף את הגוף הזר, הנספח, שמצטרף לזוגיות בעל כורחם של אלי ועידו, מציף ומחדד את ההבדלים ביניהם. היא קפדנית, לחוצה ומתקשה להתפשר. הוא רוצה לפייס, לרצות ולהימנע מעימותים, אבל בדרך דורך כמעט על כל מוקש אפשרי.
"גוף שלישי" מרכיבה את הלך רוחה של אלי באמצעות אמירות אגביות, עוד ועוד הערות שנערמות על נפשה ומכתיבות את מעשיה. לכאורה, הבוטה שבהם בפרק הראשון הוא זה שאומר תומר. דווקא המפגש הטעון בין השניים בבר הוא זה שמפיג את ההתלבטות של אלי. "אני מכיר אנשים כמוך. מלרצות הכל בדיוק לא מגיעים לעשרים מיליון צופים", הוא אומר לה. יש בזה הד לנזיפת הרופא של אלי: "את צריכה להחליט מה את רוצה. את רוצה היריון או שאת רוצה ילד?". את דבריו בבר תומר מסיים בבוטות דוחה: "מסכנים הילדים שלך". בלי שנראה את זה קורה בפועל, זה הרגע שבו אלי מחליטה בכל זאת ללכת על פונדקאות. כך גם במקרה של חן. אנחנו לא רואים את רגע ההחלטה שלה, אבל היא נופלת אחרי שהיא מגלה כי בנה מכר לחברו את מסך המחשב כדי שיוכלו לעבור דירה. קו פרשת המים שלה.
הסצנה שלאחר מכן, המפגש הראשון בין הזוג העקר לבין הפונדקאית, היא שיאו המעולה של הפרק הראשון. אלי מעמיסה בקשות על חן ועידו מנסה לנטרל את חשיבותן, למגינת ליבה. יש כל כך הרבה מתח במעמד הזה. אלי שמשליכה ממה שהיא חוותה בהריונות הכושלים שלה, בדגש על השורש כ.ש.ל., חן שמרגישה ששופטים אותה, עידו שמנסה לפרק חלק מהמתח. סצנה שכתובה ומשוחקת בצורה כה אמינה ומביכה וחזקה.
אחד הדברים הכי נוגעים ללב בסדרה הוא הרמיזות החוזרות ונשנות כלפי אלי שהגוף שלה משובש, שהיא הסיבה לכך שבכלל נדרש גוף נוסף. כל פעם נזרקת לאוויר אמירה שגורמת לה להרגיש לא תקינה. "זה הכי טבעי, אני נקלטת בקלות", אומרת לה חן, מרמזת על כך שמשהו באלי לא טבעי. "בדיוק האישה שאנחנו צריכים", עידו אומר בחיוך לאשתו, דברים שמשתמע מהם כי היא עצמה אינה האישה שהוא צריך. "זה ההורמונים, את לא מבינה", אומרת לה בהמשך חברה בהיריון רגע לפני שהיא מבינה את בחירת המילים האומללה שלה.
למרות הרגש הכבד, אין כמעט דמעות לאורך כל הפרק הראשון, אפילו אחרי אירוע כל כך טראומטי כמו ההפלה. עבור אלי ועידו זה כמעט טריוויאלי, רגיל, הם שועטים הלאה אל הדבר הבא. אלי עוצרת לרגע ומוחה דמעה רק כשהיא מתרפקת על תמונות העוברים הישנות שכבר לא יהפכו לילדים, אך גם אז הסדרה עוצרת את הדמעות בעיקר בגרון שלנו, נותנת להן לבעבע בשעה שהיא מפגינה תכליתיות, בדיוק כמו גיבוריה. רק בסוף הפרק, בשיחה בין אלי וחן בשירותים, מגיע הפורקן. בכי מטהר שמקונן על מה שאיננו ובמקביל גם קצת מעודד ממה שיכול להיות.
המשחק של כל הנוכחים מעולה. כבר ידענו שאפשר לסמוך על סלע, לוי ורז, ולמרות הפלירטוט של חלקם עם חשיפת יתר הם ממחישים שוב למה בעצם הם בכל מקום - הם פשוט מצוינים במה שהם עושים. אבל מי שבאמת גונבת את ההצגה, ממש כשם שעשתה בסצנות שלה כחגו ב"המפקדת", היא גל מלכה. "גוף שלישי" היא הזדמנות בשבילה להציג פן אחר שלה, דרמטי ועמוק אפילו יותר, והיא לוקחת אותה בשתי ידיים. היא מרגשת מאוד כמעט בכל דבר שהיא עושה ומפגינה בסדרה. האהבה של חן לבנה, היחסים המסובכים עם אביה, החיבור עם אלי, השיחה עם עובדת הרווחה בפרק השלישי. סדרה שהיא תצוגת תכלית עבורה.
כשם שעשתה ב"המפקדת", גם הפעם מלכה מרהיבה באופן שבו היא בונה ניואנסים על הטקסט שניתן לה, שבעצמו עתיר דקויות. הנימה המדודה שלה, של יתר השחקנים ושל הסדרה כולה, מסייעת ל"גוף שלישי" להחליק חילופי דברים קצת מלאכותיים כמו אלה על "אריסטותנס" (או ארטוסתנס, בשמו האמיתי) או התפתחויות עלילתיות שבידיים אחרות היו הופכות לסנסציוניות. שירה חדד ודרור משעני כתבו את הסדרה בעידון ובניואנסים, ושי קפון ("התסריטאי", "מטומטמת") ביים באיפוק שמקנה לכל נופך טבעי ואמין.
יעניין אתכן גם:
"איבגי הוא השחקן הכי גדול שהכרתי, אבל אני לא אעבוד עם פוגעים מינית"
"הקומדיה שלי היא מאה אחוז כאב. כאב כל כך אבסורדי שהוא נהיה מצחיק"
חאנשי היא חרדית חרמנית שעושה עלייה. הסיפור הזה עמוק מכפי שנדמה
קשה לא לתהות איך יצירה כה לא אופיינית לערוץ מסחרי, כולל פרקים ארוכים במיוחד (שניים מתוך שלושת הראשונים נושקים לשעה, לפני פרסומות), תתקבל בקרב הקהל הישראלי. למעשה, נדמה שלא בכדי "גוף שלישי" מעוטרת בכמה מכוכבי הטלוויזיה הגדולים של השנים האחרונות - אולי הם יעזרו לה להחליק בגרון של הצופה הממוצע. כאן 11 כבר הוכיח שיצירות מהסוג הזה יכולות להפוך ללהיטים, ואולי קשת תוכיח עכשיו שזה אפשרי גם כשהפסקות פרסומות מפריעות באמצע. "גוף שלישי" עשויה להיות סנונית ראשונה שמבשרת על יצירות דרמה בוגרות נוספות בערוצים המסחריים, אבל גם אם זה לא מה שיקרה - היא יפה ונוגעת כיצירה בפני עצמה.