ב-2016 סערה מדינת ישראל בעקבות גילויים חדשים שחשפו יפעת גליק ואילה חסון ב"יומן" על מותו של רוכב קטנוע בשם גל בק למעלה מעשור לפני כן. התחקיר העלה חשדות כבדים לאי סדרים בחקירה שהחלה ב-2005, כולל האפשרות לפיה פלטי נהגה בגילופין בליל התאונה (מסמך בדיקת השכרות נעלם). הפרקליטות סגרה את התיק מחוסר ראיות וסירבה לפתוח אותו גם לאחר התחקיר שהעלה ממצאים חמורים. ברשתות החברתיות הביעו זעקה עמוקה, קבוצות פייסבוק נפתחו וקולות מחאה נשמעו. התחושה שעלתה היא של חוסר צדק עמוק, שנגרם, לכאורה, בשל עיוותים קשים במערכת וקשרי הון-שלטון.
מקרה דומה התרחש במדינת דרום קרוליינה בארה"ב ב-2019, כשצעירה בשם מלורי ביץ' נספתה לאחר שנפלה מסירת מנוע. על אף שהיה ברור שהגורם האחראי הוא פול מורדוק, שנהג בסירה תחת השפעת אלכוהול כבדה, החקירה התנהלה בעצלתיים, ראיות הועלמו ונעשה ניסיון כבד להטיל את האשמה על גורם אחר ולסתום פיות. בשונה מפרשת גל בק, המקרה לא הסתכם בתאונה קטלנית, הוא שימש רק כנקודת הפתיחה למשהו גדול בהרבה.
"רצח כפול: שערורייה בדרום קרוליינה" (Murdaugh Murders: A Southern Scandal), דוקו בן שלושה פרקים שעלה לאחרונה בנטפליקס, מגולל פרשייה שעדיין מסעירה את ארה"ב וכוללת בתוכה שני מקרי רצח ודאיים ועוד כמה שייתכן שקרו בקהילה קטנה בדרום קרוליינה. דמות המפתח היא אבי המשפחה אלק מורדוק (או אלכס מרדו, תלוי בעגה), נצר למשפחת עורכי דין שמנהל ביד רמה משרד שבנו אבותיו ושהפך למוקד כוח עצום במספר מחוזות. האשמת בנו של אלק בגרימת מותה של מלורי ביץ' חשפה את התופעה שכולנו מכירים היטב מדברי ימי האנושות המודרנית - קשרים שטיפחת עם גופים שונים במנגנוני המדינה יחלצו אותך מכל צרה, כמובן ללא נקיפות מצפון ותוך גרימת עוול מוחלט לאחר.
"רצח כפול" (שתורגם כך כנראה בשל דוקו אחר שקדם לו בכמה חודשים, "הרציחות של אימפריית מורדוק", שיצרו הישראלים מור לושי ודניאל סיון ועלה לאחרונה ביס) מעלה על נס את הנקודה הכואבת ביותר שמשותפת לכל אדם באשר הוא - תחושת חוסר הצדק. המנגנון כולו, מהמשטרה ועד בית המשפט, התגייס כדי לחלץ את פול מורדוק מההאשמות הכבדות שיוחסו לו ושהיו מכניסות אותו לשנים רבות בכלא. גם בלי קשר רגשי אמיתי, מרתיח לראות כיצד מערכת שלמה מתבטלת מול הכוח של אדם אחד, שטיפח לאורך השנים את הקשרים הנכונים והפך לאימת המחוז.
אלא שהתאונה היא רק חלק אחד של הסיפור, מינורי בהרבה לעומת השערוריות שהגיעו או התגלו בעקבותיה. למרות זאת, היוצרים ג'נר פרסט וג'וליה ווילובי נייסון, שעשו בצוותא את אחד משני סרטי הדוקו הזכורים על פסטיבל Fyre, בחרו להקדיש לה פרק וחצי, מחצית מהסדרה. האם מדובר בעריכה שגויה, או בפרקטיקה מגמתית שבאה להשביע את תחושת הצדק של הצופה? כל אחד יראה וייתן לכך את הפרשנות שלו.
יעניין אתכן גם:
"קולין מהנהלת חשבונות": הבעיה עם הסדרה הכיפית הזו - היא פשוט קצרה מדי
"את" מאבדת את עצמה ומתמכרת לשקרים של הדמות הראשית שלה
עשור ל"בית הקלפים": הסדרה שאחריה הטלוויזיה השתנתה לנצח
"רצח כפול" אינו חף מחסרונות. לסדרות של נטפליקס, עלילתיות או דוקומנטריות, יש נטייה להיות ארוכות ונמרחות מדי. פה הבעיה הפוכה - התחושה היא שעוד פרק היה נחוץ פה כדי להבהיר מספר מיני-פרשיות שההתייחסות אליהן הייתה קצרה מהנדרש. המשקל הגדול מדי של סיקור מותה של מלורי ביץ' - כ-50 אחוז מהדוקו - יכול היה להפוך לפרופורציונלי יותר עם אפיזודה נוספת שמנסה לסתום ככל שניתן את החורים הרבים.
חלק מהקושי פה הוא אובייקטיבי. "רצח כפול" הושלם לפני מספר חודשים, בזמן שכל ההליכים האזרחיים והמשפטיים רק החלו להתנהל, כמו לא מעט סדרות פשע אמיתי אחרות. זה רק הופך את הסדרה למעניינת יותר, משום שלאחר החשיפה לעדויות הרבות היא נותנת לנו כצופים אפשרות להתבונן אל תוך הקרביים של המקרה הזה, על רבדיו הרבים.
למרות חסרונותיו, "רצח כפול" הוא דוקו טוב המספק עוד הצצה לתופעה המקוממת של שכרון כוח, שמוביל להתגייסות של זרועות חוק שלמות, אבל גם משרטט את הגבולות שבמציאות של היום אי אפשר לחצות. היתרון שלו הוא אמצעים ויזואליים רבים וברורים, כיאה לתקופה שבה הכול מתועד. אחת המרואיינות הגדירה זאת היטב: "לפני 10-15 שנה אפשר היה אולי להעלים את זה. היום לא".