אם כל מה שבא לכם בימים אלה זה להתחפר בשמיכה מול הטלוויזיה ולשכוח מהעולם עם איזו סדרה קלילה ולא מחייבת, אז הנה באה "קולין מהנהלת חשבונות", סדרה אוסטרלית שמשודרת ביס, ומספקת את הסחורה. אפשר לסמוך על האוסטרלים שיספקו לנו סדרות שהן פשוט חמודות, עם עלילות מהנות לגמרי ודמויות מקסימות, ו"קולין מהנהלת חשבונות" בדיוק כזאת. מדובר בקומדיה רומנטית משעשעת, על גבר ואישה שנפגשו בנסיבות מטופשות והמשיכו להיות מעורבים זה בחייה של זו מסיבות לא הגיוניות שלא היו עומדות במבחן המציאות, אבל עומדות ברף הנמוך של כללי הקומדיה הרומנטית. למרות שאין לה יותר מדי פואנטה, מדובר בסדרה כיפית שמושלמת לבינג' מהיר.
הסיפור הרומנטי המופרך מתחיל כשאשלי, סטודנטית לרפואה, הולכת ברחוב ומחליפה מבטים עם פטריק, בעל מבשלת בירה טרנדית אבל לא מאוד רווחית. ברגע של ספונטניות היא מסיחה את דעתו של פטריק כשהוא נוהג, וגורמת לו לפגוע בכלב עם המכונית שלו. עכשיו לשני הזרים הגמורים האלה יש כלב פצוע במשותף, ולמרות רצונם הם צריכים להחליט איך הם משתלבים זו בחיי זה ומטפלים בכלב הזה.
כמו בכל קומדיה רומנטית טובה, בהתחלה הם לא מסתדרים ומתווכחים כל הזמן. פטריק חושב שאשלי מעופפת וחסרת אחריות, אשלי חושבת שפטריק מרובע מדי, ושניהם חושבים שהשני אחראי לתאונה יותר מהם. אבל כשהם מתחילים להירגע קצת ולהרגיש נוח אחד ליד השנייה, הם מגלים שהם דווקא מסתדרים. כשהם במיטבם הם מחליפים שנינויות ומצחיקים זו את זה, ואפשר לראות שלמרות ההבדלים ביניהם, שסובבים בעיקר סביב העובדה שיש ביניהם פער גילאים של יותר מעשור, הם די באותו הראש.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
בפרק הראשון הם מחליטים מה יהיה השם של הכלב שאימצו במשותף בעל כורחם. שניהם מסכימים שבשום אופן אי אפשר לתת לו שם "חמודי" של כלבים, כמו "קוקו" או "פרינסס", והוא זקוק לשם אנושי חזק ורציני. ועל כן הם מעניקים לו ביחד את השם "קולין מהנהלת חשבונות תשלומים, שעובד על המיזוג הגדול". העובדה שזהו שמה של הסדרה מחזק את הרושם שנוצר, שברור לכולנו שקולין הוא רק תירוץ תסריטאי להביא שני זרים למצב שיוכלו להתאהב זה בזו. קולין הוא ה-meet cute שלהם ואנחנו כצופים מקבלים את זה מהר מאוד, וככל שמתקדמים הפרקים זה הופך להיות די הגיוני שהחיים של השניים האלה מתחילים להתערבב, למרות שנפגשו בסיטואציה שמזכירה פרק של "סיינפלד".
סצנת הענקת השם לכלב היא אחת מהרבה רגעים מקסימים שיש בסדרה הזאת, שלא לוקחת כמעט שום דבר ברצינות גדולה מדי. זו קומדיית מצבים, והמצבים מעוררי הזדהות ברובם, למרות שהסדרה גם לא בוחלת להציג לנו הומור-בית-שימוש וקטעים שבאים להגעיל את הצופה, ולגרום לנו להרגיש מבוכה-מיד-שנייה. מהצד השני של הסקאלה, מגישים לנו את הנושא ה"כבד" היחידי בסדרה - היחסים המורכבים של אשלי עם אמא שלה, דרך סצנות שמעוררות אי נוחות מסוג אחר, כזה של אמפתיה לאשלי, שניצבת חסרת אונים מול ההתנהגות חסרת הרגישות של אמה. ואפילו הרגעים האלה נכתבו בהומור סרקסטי שמגיב על הסיטואציה.
"קולין" מאוכלסת בדמויות שובות לב שמחזקות את ההופעה המצוינת של הזוג הראשי. כמו בכל רום-קום קלאסית, כל אחד מבני הזוג חייב חבר טוב או חברה תומכת שאליהם אפשר לבוא ולהתלונן, או לקבל פרספקטיבה על מה שהולך, או שיהיו בעד מערכת היחסים שעדיין לא התפתחה פה אפילו, או שיזהירו שכדאי לברוח כמו מאש. יש לנו פה קאסט נהדר של דמויות משנה שעושות בדיוק את זה.
הליהוק של הסדרה עובד לטובתה, כי כשיש לנו שמונה פרקים בלבד עם האנשים האלה, עוזר מאוד כשהדמויות כתובות בצורה חדה וברורה ומשוחקות בחן, ככה שהצופים מבינים מיד מי הן ומה מוביל אותן, ומרגישים כמה שיותר מהר שהם מכירים ומחבבים אותן. זה נכון גם לגבי הדמויות הראשיות וגם לגבי אלה שתומכות בהם.
יעניין אתכן גם:
"האחרונים מבינינו" נראית כמו הרבה דברים אחרים ובכל זאת היא מהטובות בסוגה
כל הקלפים על השולחן: "פוקר פייס" מחזירה את הטלוויזיה לימים בטוחים וצפויים יותר
מרדית' גריי (אלן פומפאו) עזבה את "האנטומיה של גריי": צפו ברגעי הפרידה
את הסדרה יצרו הרייט דייר ופטריק ברמאל (שמוכר בין השאר מסדרות כמו "גליץ'" ו"אהבה מלידה" המצליחה). דייר וברמאל הם זוג נשוי, והם גם אלה שמשחקים את שני התפקידים הראשיים. אולי זה מסביר חלק גדול ממה שעובד בסדרה הזאת. נראה שהם כתבו סדרה לעצמם, שעובדת על ההומור המשותף שלהם ועל הכימיה שקיימת ביניהם באופן טבעי. למשל, הבדיחות על פערי הגילאים ביניהם, כשגורדון עושה רפרנס למשהו שכולם מכירים (נגיד "כשהארי פגש את סאלי"), ומופתע לגלות שבדור של אשלי לא שמעו על זה ("מי אלה, חברים שלך?" היא שואלת), משעשעות במיוחד כשלוקחים בחשבון שזו המציאות של זוג היוצרים.
כרגע יש לסדרה עונה אחת בלבד, עם שאיפה לעונה נוספת שתמשיך לעקוב אחרי הזוג, וטוב שכך, מכיוון שהסוף משאיר תחושה חזקה של "מה, כבר נגמר?". הקצב של הסדרה לא אחיד, ככה שאחרי שקיבלנו את סיפור המסגרת הלא אמין וכבר התחלנו להרגיש בנוח בעולמות השונים שמהם מגיעים בני הזוג, כשאנחנו כבר מחבבים את דמויות המשנה ומושקעים בגורל הזוגיות (שלא לדבר על גורלו של קולין מהנהלת חשבונות, הכלב הכי חמוד), פתאום אנחנו מגיעים לפרק הלפני האחרון, ומתברר שהסדרה קצרה מדי. נשארים עם תחושה שזה הזמן להרחיב בעוד פרק או שניים לפני שהכל נגמר, והיה נחמד לראות את פטריק ואשלי מנסים להשתלב זו בחיים של זה עוד קצת לפני שהעונה - אולי הסדרה - נגמרת. אבל מלבד העובדה שנשארנו עם טעם של עוד, באמת שאין הרבה על מה להתלונן, ונשאר רק ליהנות מהקומדיה המרעננת הזאת וכל הדמויות המגניבות שמאכלסות אותה.