"החוק על פי לידיה פואט" נפתחת בסצנת סקס מלאת תשוקה, שלא בהכרח מתחברת לנו עם סדרה היסטורית על עורכי דין. זו כנראה בחירה של היוצרים, להציג לנו מיד את גיבורת הסיפור, לידיה פואט בכבודה ועצמה, כאישה לפני הכל. ולא סתם אישה, אלא אחת שמתריסה כנגד המוסכמות בסוף המאה ה-19, ועוד באיטליה השמרנית. מיד בפתיחה מתקבל הרושם שלידיה (מטילדה דה אנג'ליס המקסימה, "היית צריכה לדעת") היא בחורה משוחררת, שלא חוששת לפתח מערכת יחסים מינית לא מחייבת עם גבר שמוצא חן בעיניה, ולחיות כרווקה הוללת בתקופה שבה מצופה ממנה להתחתן כמה שיותר מהר ובוודאי לא להיות מינית. מיד בסצנה הבאה פוגשת לידיה לקוחה ששמעה שהיא "אישה עורכת דין" ולכן השכר שלה נמוך - וככה בעצם קיבלנו את כל הסיפור של הגיבורה שלנו על רגל אחת.
הסדרה הזאת מבוססת, כנראה בצורה די חופשית, על חייה של דמות היסטורית אמיתית, שהקדימה את זמנה ונלחמה על זכותה לעסוק במקצוע עריכת הדין בטורינו שבאיטליה לפני כמעט 150 שנה. לידיה האמיתית הייתה לעורכת הדין הראשונה באיטליה, והמאבק הארוך שלה מול המערכת הגברית לקבל את הרישיון שלה, עורר דיון סוער של שנים על מקומן של נשים בתפקידים ציבוריים וכנושאות משרות באופן כללי. בסופו של דבר המקרה הזה שינה את החוק באיטליה ונתן מעמד חוקי לנשות מקצוע שם.
סיפורים על נשים ששוברות את המוסכמות יכולים להיות קשים או מתסכלים לצפייה, כי צריך "לחיות" דרכם את כל חוסר הצדק שנשים עברו בעבר, ולהיזכר בכל הדרכים שבהן אנחנו עדיין נאבקות כדי לזכות בשוויון. המאבק של לידיה היה יכול להיראות חסר סיכוי, אם לא היו בונים אותה כדמות כל כך חסרת פחד ונחושה. האמת היא שלידיה בסדרה עדיין כל כך רחוקה מתקרת הזכוכית, עד שלא רק שהיא לא מצליחה לשבור אותה, היא אפילו לא מצליחה לעשות את הצעד הראשון בקומת הקרקע.
למרות זאת, "החוק על פי לידיה פואט" ("The Law According to Lidia Poët") מצליחה להראות את המאבק בקריצה וקלילות שהופכות אותה לסדרה זורמת וקלה לצפייה. פרק רודף פרק, כשבכל אחד מהם יש מקרה שלידיה חוקרת בניסיון להגן על הלקוחות שלה. אל חשש, לא מדובר פה בסדרת מתח או מסתורין. תעלומות הפשע לא מעיקות, לא מתוחכמות במיוחד ולא מטופשות וצפויות - הן בדיוק מה שצריך כדי למסגר את שאר העלילות שנמשכות לאורך העונה. פענוח הפשע הוא לא מרכז הסדרה, והחיים הפרטיים שלה מעניינים יותר מחייה המקצועיים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
את הקלילות של הדרמה מחזקת המוזיקה, שהיא מודרנית לחלוטין ומשתמשת בז'אנרים שונים מתקופתנו כדי להעצים את הרגעים המותחים, הרומנטיים והאינטנסיביים. רגע של פניקה נרשם בסוף הפרק הראשון, כשנראה שלידיה מביטה אל המצלמה במבט רב במשמעות, ולרגע היה נדמה שגם הסדרה הזאת נופלת למלכודת של "נטפליקיזציה של הדרמה ההיסטורית" (אתם יודעים, כשמרוב אלמנטים לא נאמנים לתקופה שמשמשים קריצה לקהל המודרני, כבר לא ברור מה הסיבה להפיק סדרה היסטורית). למרבה השמחה, המוזיקה המצוינת היא האלמנט המודרני היחיד שקיים בסדרה, ומלבד העובדה שלידיה מנסה לפתוח את ראשם של הקולגות שלה לשיטות עבודה מודרניות בחקירת פשע, כמו "לקיחת טביעות אצבעות", הסדרה שומרת על מרחק הגיוני מכל מה שלא שייך למאה ה-19.
בתחילת הסיפור מתברר לנו שהעקשנות של לידיה לחיות בדרך שנאמנה לעצמה כבר עלתה לה במחיר כבד בצעירותה, לא רק בפן המקצועי אלא גם מול המשפחה שלה. כשהיא מאבדת את הרישיון לעסוק בעריכת דין ונאלצת לפנות לאחיה אנריקו, עורך דין מכובד, כדי שדרכו תוכל להמשיך לעזור ללקוחותיה, המתח בין שני האחים ברור. אבל למרות שהנפש החופשייה של אחותו לא מתאימה בכלל לאורח חייו והעסק שלו, אחיה מתרצה ומסכים לעזור לה. עם הזמן אנחנו עדים לאהבה שקיימת בין השניים, למרות הבחירות השונות שעשו. באופן לא צפוי, דווקא מערכת היחסים ביניהם היא אחד החלקים החזקים בעלילה. אנחנו יכולים לזהות את הדינמיקה הזאת מהחיים שלנו, עם האחים או האחיות שלנו - ההקנטות, הציפיות, תחושת האחריות ההדדית, וכמובן ההומור הפנימי. מקסים לראות את לידיה ואנריקו מתרככים זה כלפי זו ואת המתח המשפחתי הופך לחום ותמיכה.
לא פחות מעניינת היא העלילה הרומנטית, כי למרות שהיא בוחרת ביחסים מיניים לא מחייבים עם ידיד, לידיה מוצאת את עצמה נמשכת לג'קופו, אח של גיסתה, שהוא גם עיתונאי בעל דעות מהפכניות. זה בעצם סיפור אהבה של שני אנשים שלא רוצים לחוש רגשות זה לזו, כי כל אחד מהם נמצא על מסלול משלו שלא מתאים לשיתוף עם בן או בת זוג. השניים חוברים כדי לפתור את עלילות הרצח, ולמרות שאף אחד מהם לא בעניין של מערכת יחסים אמיתית, הם ממשיכים להתקרב.
יעניין אתכן גם:
יורשים, טד לאסו, סרט לות'ר, המנדלוריאן: סדרות מומלצות לחודש מרץ 2023
"האחרונים מבינינו" נראית כמו הרבה דברים אחרים ובכל זאת היא מהטובות בסוגה
כל הקלפים על השולחן: "פוקר פייס" מחזירה את הטלוויזיה לימים בטוחים וצפויים יותר
הליהוק עושה עבודה רבה עבור הסדרה - שלושת התפקידים הראשיים מעוררים הזדהות ומושכים אותנו פנימה. אדוארדו סקארפטה שמשחק את ג'קופו, ופייר לואיג'י פזינו שמשחק את אנריקו, וגם שאר הדמויות, הם כמובן רק עזר כנגדה של מטילדה דה אנג'ליס. היא עושה עבודה נפלאה לא רק בתור הגיבורה העוצמתית והסוערת אלא גם ברגעים הקטנים בין הסצנות, כשלידיה מנסה לאסוף את עצמה, לבלוע את הגאווה שלה ולהמשיך למרות הכל. הקסם האישי שלה לא מבוטל, כפי שראוי לדמות כזאת. לידיה תנסה לכל אורך הסדרה להשיב לעצמה את מעמדה המקצועי, תוך כדי שהיא שוברת שוב ושוב את הכללים, מסתכנת ומעצבנת את הגברים שסביבה כשהיא מוכיחה שוב ושוב שהיא טובה מהם במקצוע. היא יכלה בקלות לעבור כצדקנית ולעצבן את הצופה, אבל דה אנג'ליס יצרה דמות של אישה סקסית וחריפה שמעוררת גם הזדהות, כי למרות שהיא עצמאית וחסרת פחד, היא גם רגישה ופגיעה.
"החוק על פי לידיה פואט" היא סדרת בינג' מושלמת - קצרה אבל מהודקת, בלי חלקים מיותרים, העלילה שלה קולחת והדמויות מקסימות. היא לא דורשת הרבה מהצופה, אבל לא בגלל שהיא לא אינטליגנטית, אלא כי היא מאזנת בצורה יפה את הנושאים הדרמטיים עם בימוי קליל שמדבר לקהל המודרני.