אחד הדברים שהפכו את האלבום "Rumours" של פליטווד מאק למצליח ומוצלח כל כך הוא האותנטיות החשופה שלו. שני הזוגות בלהקה (סטיבי ניקס ולינדזי באקינגהם; קריסטין מקווי וג'ון מקווי) בדיוק היו בשלבי פרידה זה מזו, גם המתופף מיק פליטווד חווה באותה עת משבר אדיר ביחסיו עם אשתו אחרי שגילה שהיא שוכבת עם חברו הטוב. כל הדרמה הלא-תיאמן הזו, שלובתה על ידי כמעט שנה שלמה שבמהלכה כולם נאלצו לבלות ביחד באולפן למרות כל האיבה/אהבה והרגשות החשופים, התנקזה אל תוך "Rumours", גלעד של חרבות מילוליות וקרביים מדממים.
"דייזי ג'ונס והסיקס" ("Daisy Jones & The Six") - גם הספר של טיילור ג'נקינס ריד וגם הסדרה שעובדה לפיו - נוצרו בהשראה ברורה מהסיפור האמיתי הזה. העלילה מתארת את סיפורה של להקה איקונית פיקטיבית משנות ה-70, שבראשה עומדים שני זמרים סוערים אך כריזמטיים: דייזי ג'ונס ובילי דאן. השניים נמשכו זה לזה בזכות כריזמה מוזיקלית ואישית, שותפותם המסובכת הזניקה את הלהקה מאלמוניות לתהילה אדירה. ואז, אחרי מופע סולד-אאוט בשיקגו, הם פתאום הפסיקו והתפרקו. כעת, עשרות שנים לאחר מכן, בפורמט א-לה "האלבומים הגדולים" שמשולב עם תיאור דרמטי רגיל, חברי הלהקה מסכימים סוף סוף לחשוף את האמת. הקאסט כולל בין היתר את ריילי קיאו ("מאהבת במשרה חלקית"), סם קלאפלין ("כנופיית ברמינגהם"), סוקי ווטרהאוס ("השפעה") וטימותי אוליפנט ("צדק פרטי", "דיאטת סנטה קלריטה").
לזכותו של העיבוד הטלוויזיוני ייאמר שיש בו תנופה שהופכת אותו לקל לצפייה, בעיקר בפרקים הראשונים. אולי דווקא הממד הקלישאתי עוזר לסדרה לקלוח, להקנות תחושה מוכרת של עוד ביוגרפיית רוק שכבר ראינו אלף מסוגה, בין אם מומצאת ובין אם לא. אבל ככל ש"דייזי ג'ונס והסיקס" התקדמה - עד לשני פרקי הסיום שעלו ביום שישי באמזון פריים וידאו - כך היא הפכה עבורי לצפיית שנאה.
כמו כדי להדגיש את הבנאליות שלה, הסדרה רצופה סצנות ושיחות שאנחנו יכולים להשלים את מהלכן בעצמנו. יש אחת כזו כבר בפרקים הראשונים: דייזי תופסת את אמה ערלת הלב קוראת בספר השירים האישי שלה ושואלת אותה מה דעתה עליהם. האם מביטה בה לרגע ואומרת את המילים הכל כך צפויות: "את מאוד יפה". שיחה צפויה נוספת ביניהן מגיעה בסיום, כשהאם מתקשרת לבת ואומרת שהתגעגעה לקולה. גם הסצנות שהסדרה מוסיפה כדי לעבות את דמותה של סימון, חברתה הטובה של דייזי שעושה חיל בסצנת הדיסקו בניו יורק, נראות בעיקר כמו סימוּן וי על דמות שתשקף את התרבות השחורה של התקופה - סיפור מרתק בפני עצמו שזוכה כאן לטיפול קלוש, חסר ומאולץ.
וזה העניין. בניגוד לקרביים השפוכים של "Rumours", כמעט הכל ב"דייזי ג'ונס" מרגיש כל כך מזויף. זה כך כבר מהרגע הראשון, בקפיצות בין הזמנים, שמשתמשות באותם שחקנים גם כשהדמויות בנות 20 וגם עשרות שנים אחרי כן. ההופעות החיות שנשמעות כמעט תמיד כמו הקלטות אולפן. ה"פסטיבל" ב"הוואי" בפרק הרביעי שנראה לכל היותר כמו אירוע משפחתי על רקע שדומה באופן חשוד למדבריות קליפורניה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
ריילי קיאו בתפקיד הראשי אמנם מפגינה קול מרשים כיאה לייחוס המשפחתי שלה (היא נכדתו של אלביס פרסלי), אך לא משכנעת כהוא זה בתפקיד הישות הממגנטת והייחודית שדייזי אמורה להיות. למען האמת, כבר במקור הספרותי דייזי היא דמות שהנסבלות שלה גבולית, אבל היא נגאלת בזכות הכישרון והחלוציות, וההערצה שהיא זוכה לה על ידי אחרים עוזרת לדמותה לזרוח למרות הפגמים. קיאו מעבירה היטב את המאפיינים המעצבנים של דמותה, אך לא באמת יכולה לשכנע אותנו שדייזי היא כישרון ענק בשעה שהמוזיקה שנוצרה לטובת הסדרה מעידה בקביעות על ההפך.
אמנם כן, יש שם כמה דברים סבירים, בפרט "Look at Us Now", הלהיט הגדול שהופך אותם לכוכבי-על, אבל איפה הם ואיפה קלאסיקות כמו "Go Your Own Way", "Dreams" או "The Chain". מצופה מאיתנו להאמין שהשירים הנשכחים האלה הפכו ליצירות אגדיות ששינו את פני המוזיקה, ושחלק מהחיבור של צמד הגיבורים הוא ההיקסמות מהכישרון זה של זו.
יעניין אתכן גם:
יורשים, טד לאסו, סרט לות'ר, המנדלוריאן: סדרות מומלצות לחודש מרץ 2023
"מגלה טפח: הסיפור של פורנהאב" מסרב לגעת בתפוח האדמה הלוהט
ההדלפה, השמועות ומי בטוח לא חוזר: כל מה שאנחנו יודעים על "הלוטוס הלבן" עונה 3
אולי אפשר היה לסלוח על זה אילולא "דייזי ג'ונס והסיקס" הייתה מרדדת אפילו את החומרים האחרים שעומדים לרשותה - המקור הספרותי. גם הוא לא בדיוק יצירת מופת, וגם הוא מאבד המון ביחס לאירועים האמיתיים שנסכו בו השראה, אך לפחות הוא מבדר. הסדרה לעומתו נאמנה לשורה החוזרת בשיר שבמרכזה - "אנחנו יכולים להפוך משהו טוב לרע". אם ברומאן יש לפחות כמה רגעי שיא באמת חזקים, העיבוד, בטיפשות מהממת בעוצמתה, מוותר עליהם או מציג וריאציות תמוהות שלהם, כאלה שהופכות אותו למין סרט לייפטיים עם תקציב גבוה בהרבה מכפי שמגיע לסיפור דל כמו זה שהוא בוחר להציג. רגעי מפתח מהמקור, כמו השיר המשותף ב"סאטרדיי נייט לייב" או האופן שבו דייזי שרה את הלהיט הענק שלהם רגע לפני הפרידה, נמחו או שונו בעיבוד לכדי משהו כה רגיל וחסר מעוף.
זה לא רק שהסיפור שהסדרה מגוללת אפילו לא מתחיל לדגדג את קצות האצבעות של מקורות השראתה, אלא שהתוספות והשינויים שהיא עושה רק מעידים על ההיעדר המוחלט של שאר רוח. "דייזי ג'ונס והסיקס" היא יצירה שמתפלשת בסקס, סמים ורוקנ'רול, אבל הסקס בה סטרילי וחסוד, הסמים לא עובדים והרוקנ'רול מסונתז. בסדרה המתיימרת לעסוק ביצירה אותנטית ובאהבה חשופה שמאיימת להטביע בה את שני גיבוריה, הפספוס הזה מקומם כשם שהוא הרסני.