מוקדם יותר החודש התארח ביל היידר, יוצר "בארי" והכוכב הראשי בה, בפודקאסט של קונאן אובריאן וסיפר על שיחה שהייתה לו עם לארי דיוויד. "ראיתי את לארי והוא אמר לי 'צפיתי בבארי. זהו, נכון?'", סיפר היידר, מחקה את המבטא הניו יורקי וקולו הרם של איש "תרגיע" ו"סיינפלד". "אמרתי, 'לא, יש לנו עונה חדשה לגמרי', והוא אמר, 'למה?'. עניתי, 'טוב, אני חושב שיש עוד סיפור לספר'. והוא אומר, 'אבל זה נגמר". הדברים של לארי דיוויד הדהדו את התחושה שאחזה בי במשך כל הצפייה בעונה האחרונה של "בארי", שאתמול (שני) עלה הפרק האחרון שלה ביס, הוט וסלקום טיוי, בצמוד לארה"ב.
חלק גדול מהדנ"א של "בארי", סדרה על מתנקש שרוצה להפוך לשחקן אך מתקשה להתנער מהנטיות הטבועות בו, הוא הסאטירה המובנית בה על תעשיית החלומות. כל הדמויות בה חיות בסרט ונדמה שמערך התקוות שלהן מושתת כולו על דברים שראו בקולנוע. והסדרה רוב הזמן זורמת איתן, מאפשרת להן.
סאלי (שרה גולדברג) בראה לעצמה מציאות חלופית מהכזבים שסיפרה על עצמה ולעצמה. התפיסה העצמית של ג'ין קוסינו (הנרי ווינקלר) כשחקן-על הגדירה את אופיו והאגו שלו. נוהו האנק (אנתוני קריגן) בנה את כל האישיות והקריירה שלו על איך שגנגסטרים אמורים להתנהג. פיוקס (סטיבן רוט), המפעיל של בארי שהיה הכי רחוק מפנטזיות הוליוודיות, בכל זאת נכנע להן: בעונה הקודמת נקלע לעלילת צד הזויה ומגוחכת-בכוונה במדבריות קליפורניה, חיים שלווים בחווה עם אישה אוהבת ומשפחתה שסעדו אותו אחרי שנורה. בעונה האחרונה הוא אף התעקש לעטות את פסאדת "העורב" הקשוחה עד שבלתי ניתן היה להפריד ביניהם. בארי עצמו (בגילומו של היידר) התמסר לחלום ההוליוודי בכל מובן אפשרי, כולל בעונה הנוכחית, עם החיים השקטים השקריים שהקים לעצמו עם סאלי ובנם המשותף.
לכן הפינאלה, ובפרט דקותיה האחרונות, מושלמות מהבחינה הזאת. מכאן והלאה ספוילרים לפינאלה של "בארי": השקר ההוליוודי מוטח בנו במלוא עוזו ודלותו. בטלפי המכונה הזו, סיפורו של בארי ברקמן הופך לסרט ביוגרפי עתיר קלישאות בשם היאה כל כך "אספן המסכות", המבוסס על תפיסות עובדתיות שגויות מהיסוד. אמנם כבר ראינו סאטירות כאלה בעבר, לעג לאופן שבו הוליווד מעבדת סיפורים מקוריים לכדי שטאנץ חבוט שבינו ובין האמת אין כמעט דבר, וכמומחה קולנוע היידר ללא ספק מכיר אותן (למעשה, סוף הסדרה שלו מעלה על הדעת את דקות הסיום של "השחקן" של רוברט אלטמן). ובכל זאת, הנעילה הזו מושלמת לסדרה כמו "בארי". מנציחה את השקר שהיה הנר לרגלי גיבוריה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
יעניין אתכם גם:
"יורשים": הסיום של הסדרה מבטיח שהיא תיזכר כאחת מהגדולות
"גברת מייזל המופלאה" סיימה את דרכה בראש - ובציצי - מורמים
"ברידג'רטון: סיפורה של המלכה שרלוט" היא הגרסה הבוגרת, בערך, של הסדרה האהובה
העונה הרביעית בכללותה הייתה תמצית של הכשרונות מאחורי ולפני המצלמה. היא הביאה לכדי שלמות שלושה אלמנטים של היידר: אהבתו לקולנוע והידע האנציקלופדי שלו, המיומנות שרכש אחרי שלוש שנים כיוצר "בארי" ובמאי לעת מצוא, והשאפתנות שלו. המיזוג הזה הניף את הוויזואליה, שגם ככה הלכה והשתכללה עם השנים, אל פסגות שפשוט לא רואים בטלוויזיה. העונה האחרונה הייתה סינמטית, מרהיבה, מלאה בהפתעות ובהברקות, ולא פעם הקנתה תחושה שהיא מתבזבזת על מסכים קטנים מדי.
במקביל, קאסט הסדרה הוסיף להמחיש שהוא אחד המדהימים בטלוויזיה. עדיין אי אפשר להפסיק להתפעל מהכישורים הדרמטיים של היידר. ווינקלר ורוט נתנו כאן אולי את תפקידי חייהם. אנתוני קריגן הוא תגלית שלא תיאמן - ראשית כדבר הכי מצחיק בסדרה ולבסוף גם כשחקן דרמטי מרגש מאוד. ושרה גולדברג, טוב, היא בל תתואר. דמותה עברה כמעט כל דבר אפשרי, והאופן שבו גולדברג הציגה את היעדר המודעות העצמית של סאלי, העבר הקודר שלה ובהמשך גם את העתיד החונק, היה וירטואוזי ועורר השתאות פעם אחר פעם. קומדיה, דרמה, משחק טוב של משחק גרוע, ייאוש קיומי - היא גורמת לכל זה להיראות קל.
כבר מראשית ימיה, "בארי" לא עיגלה פינות או עשתה הנחות לדמויות שלה או לסיפור (אוקיי, הרשלנות של ג'ים מוס בסוף היא היוצא מן הכלל). כשמשהו היה צריך לקרות כי זה מה שהגיוני שיקרה, לשם התסריט לקח אותו. זה החל כבר בשלהי העונה הראשונה המושלמת, כשבארי נאלץ לרצוח את חברו הטוב מהשירות בנחתים כדי שלא ילך למשטרה, ואז גם כשרצח את הבלשית ג'ניס מוס כאשר הבינה שהוא הרוצח שחיפשה. בעונה השלישית שנסגר המעגל כשבארי נתפס על ידי ג'ים (רוברט וויזדום), אביה של הבלשית המנוחה. המיתות האלה ליוו את הסדרה מאז ועד סופה, גחנו מעבר לכתפי הגיבורים והכבידו על נפשם. זה הדבר שהפך את "בארי" לטובה כל כך.
מעבר ללכידתו של בארי, גם שאר הסיפורים עשו רושם של סיום בסוף העונה השלישית. ג'ין קוסינו, שהיה בן זוגה של ג'ניס, עזר לשטות בבארי ולהוביל אותו אל המלכודת, בזמן שנדמה שהוא עצמו סוף סוף מכיר בטעויות הקריירה שעשה לאורך השנים. פיוקס נלכד גם הוא על ידי ג'ים. סאלי - בעברה קורבן לאלימות מבן זוגה - זכתה בעונה השלישית להצלחה בהוליווד עם סדרה משלה שבוטלה תוך יום, ואז הפכה למצורעת בעקבות התפרצות זעם מתועדת, הצליחה להרוג פולש שתקף אותה בביתה ועזבה את העיר. נוהו האנק הצליח להימלט מהמרתף הבוליביאני שבו היה כלוא, ולהציל את בן זוגו כריסטובל (מייקל אירבי) מעינויי המרה.
הכל נראה שלם וגמור, ואולי רק נדרשו עוד כמה דקות, מקסימום פרק נוסף, כדי לקשור קצוות תמטיות נוספות מהסוג שקיבלנו בפרק האחרון. בארי שמכיר בטעויות שלו, סאלי שעוסקת בתחומה במעגל הקטן שבו היא מתגוררת, ואמירה נוספת, חותמת, על הוליווד. אבל היידר ושותפו ליצירה, אלק ברג ("עמק הסיליקון"), התעקשו שיש עוד סיפור, וההתעקשות הזו הניבה מין אפילוג מייגע.
העונה האחרונה פשוט הרגישה כפויה. דשה ברעיונות שכבר הכרנו והקנתה תחושה שתכליתה העיקרית היא לשמש מגרש משחקים למשובות של היידר. הסוריאליזם של "בארי", שהלך והתגבר מאז העונה השנייה, כבש הפעם כל חלקה טובה. היא נעשתה הזויה עד כדי יגיעה, מטשטשת בין חלום למציאות בלי שבאמת תינתן לכך הצדקה. הסוריאליזם הלך יד ביד עם האפלה שהשתלטה על הסדרה ככל שהתקדמה - ובצדק, בהתחשב בפרמיס שלה - כך שניכר כי הוא אמור לשמש כמעין פיצוי. אך מה שהחל עם "רוני/לילי" המצחיק והמוזר מהעונה השנייה, עם הילדה שעשתה שמות בבארי ופיוקס ורדפה אותם, הפך בחלקה החותם של הסדרה למלחמת התשה.
בתוך כך, היו מעט מאוד רגעים מצחיקים להתנחם בהם בעונה האחרונה. כשכבר היו, רובם המכריע היה מרושע עד לרמה שלפעמים נדמה כי הסדרה שונאת את הדמויות שלה. הפרק האחרון לקח את זה אל הקצה השני, ומזל שכך, אבל גם הוא לא משכך את מה שקדם לו. תודה לאל על פרד ארמיסן, לפחות עליו תמיד אפשר לסמוך שיספק את הסחורה.
שמו של הפרק הכי גרוע בעונה האחרונה, זה שמתרחש כולו במדבר אחרי קפיצת הזמן, הוא "מורשת בעייתית". בארי מתחבט בו כיצד להנחיל לבנו את הידע והמשמעות שיהפכו אותו לאדם טוב, וכדרכו עושה זאת בצורה שטחית וקוסמטית. מפתה להחיל את שם הפרק על מה שעשתה העונה האחרונה, אך זה לא באמת נכון. בניגוד לגיבוריה, מעלתה הגדולה של "בארי" הייתה מאז ומעולם העובדה שהיא יודעת בדיוק מהי ודבקה בכך. גם אם, כפי שנוכחנו לגלות השנה, לפעמים היא עושה זאת קצת יותר מדי. למרות זאת, כיצירה כוללת "בארי" תירשם בדברי הימים כמבריקה, חסרת פשרות ועמוסה בכישרון. עונת הסיום מקסימום תיזכר כקוץ באליה.