אחד הפרקים הכי משמעותיים ויפים בעונה הראשונה של "דייב", ומאלה שהציגו את הפוטנציאל הגדול של הסדרה ויכולתה להתבגר, היה זה שלפני האחרון - "הברכה של אלי". דייב (דייב ברד) ואלי (טיילור מיסיאק) נסעו לחתונת אחותה בנאפה, ובזמן שאלי נאבקה לכתוב את ברכת החתונה הכי טובה כדי להרשים את משפחתה, דייב, במקום להיות שם בשבילה ולתמוך בה, היה עסוק בשיפור התנאים שלו לחוזה בחברת תקליטים. זו הייתה עדות מפורשת לשאפתנות הקרייריסטית של דייב ולפרפקציוניזם שלו, ואפילו שההתנהגות הזו הובילה לפרידה, הוא דבק בהם. זה היה סדר העדיפויות שלו בחיים.
האופן שבו הפרק תיאר זאת היה חכם וכל כך נוגע ללב. הוא התחיל עם דייב שמקליט שיר לעצמו בבית בזמן שהוא אמור להתארגן לצאת, ואז כשאלי מגיעה לדרבן אותו הוא נותן גם לה לאלתר שורות לתוך המיקרופון. רגע זוגי אינטימי ומצחיק שבסוף הפרק התהפך על ראשו, כשדייב חזר הביתה לבדו, מאזין לעצמו בהקלטה אומר "היה כיף כל זמן שזה נמשך". העיכוב שלו לצאת בהתחלה התברר כעיכוב שמגדיר את כל הפן הזה של חייו.
"דייב", שברד יצר עם ג'ף שייפר ("תרגיע"), הוכיחה שהיא לא רק סיפור על ראפר יהודי משעשע שמחפש את הפריצה שלו, אלא כזו שיודעת לשרטט סיפורים בעלי משמעות, שיש לה דברים להגיד על החיים. היא עשתה זאת גם מעט לפני כן כשעסקה בהפרעה הדו-קוטבית של גייטה, ובהמשך, בעונה השנייה, כשהציגה את המתחים שמתגלעים בחברות בין דייב לאנשים הקרובים לו ביותר.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
יעניין אתכם גם:
טד לאסו יכול להפוך כל אדם לגרסה הטובה ביותר שלו, אבל לא את הסדרה בכיכובו
"יורשים": הסיום של הסדרה מבטיח שהיא תיזכר כאחת מהגדולות
"בארי": העונה האחרונה של קומדיית הפשע מרשימה, מרהיבה, מפתיעה - ולגמרי מיותרת
"גברת מייזל המופלאה" סיימה את דרכה בראש - ובציצי - מורמים
במובנים רבים, העונה השלישית היא מעין גרסה מורחבת של הפרק "הברכה של אלי". זו גם הסיבה לכך שבעיניי היא הטובה ביותר בסדרה עד כה. היא פורסת זרועות יותר מאי פעם. גם פשוטו כמשמעו, כי לאורך חלק ניכר דייב ופמלייתו נמצאים בדרכים במסגרת סיבוב הופעות, וגם - במה שנראה כהשראה נוספת מדונלד גלובר ו"אטלנטה" - מפני שהסדרה מתנסה הפעם בז'אנרים כמו אימה (הפרק החמישי, שבו החברים מוצאים את עצמם תקועים בבית משפחתה הזר והמוזר של "המעריצה הכי גדולה" שלו בעת סערה) ומתח (האחרון לעונה, שבו סטוקרית מסוכנת מסרבת לעזוב את ביתו של דייב). ולמרות זאת, העונה מגובשת ואחידה בזכות המוטיב שלה, שהוא גם שם סיבוב ההופעות ושם הפרק האחרון, שעלה היום (שני) ביס: "מחפש אהבה".
הכמיהה של דייב לאהבת אמת נתקלת במעריצות שרק מעוניינות בו בגלל התהילה, או בכאלה שאפילו מגדילות ומזייפות התרחשות שלמה כדי לשחק על הרצון שלו במישהי אמיתית. חיפוש האהבה מוביל אותו ואותנו גם למקורותיו, עם שחזור שברון הלב הראשון שחווה בנעוריו המוקדמים. הפרק הזה, השני בעונה, נפלא במיוחד, ומרמז כבר אז על העיוורון המובנה בדייב בכל הנוגע לנשים שאיתו. הוא מצלם בו קליפ לשיר שמתאר את יחסיו וחברותו עם בריטני שגרה בסמוך. אבל אז, כשבריטני האמיתית מגיחה (ג'יין לוי, "פרברי הגיהנום", "הפלייליסט של זואי"), מתברר שמהצד שלה הדברים מורכבים לא פחות.
זה מין סיפור מקור של חיי האהבה של דייב, והוא תמיד לוקה באותם עיוורונות. בעבר עם אלי ועכשיו גם עם הצלמת/אשת החלומות שפגש בוויסקונסין במהלך סיבוב ההופעות - רובין (קלואי בנט, "סוכני שילד"). אלה נשים שמתעקשות להיות תלת-ממדיות, גיבורות החיים של עצמן. לא דמות מיתית שמונצחת בשיר, לא דמויות משנה בחייו של אחר, לא כאלה שיסכימו להידחק הצידה על ידי השאיפות שלו.
"מוזר, אבל אתה כן", אמרה רובין לדייב כשהכירה אותו. זהו לב העניין בסדרה, הכנות הזו, והיא חדה יותר מתמיד על רקע הפרסום וההצלחה שדייב זוכה להם בעונה הזו. זה לא מקרי שאלה נובעים משקר ענקי הרובץ ומאיים עליו מרגע שנהגה: זיוף מותו. הכל בפריצה של דייב כרוך בפברוק, אולי גם כמין אמירה גדולה יותר על עסקי השעשועים, אך הוא עצמו עדיין בחור כן. הדיסוננס הזה בין האישיות שלו לבין האופן שבו פרץ הוא חלק גדול מכוחה של העונה השלישית.
זו הרחבה נבונה של הקצוות המלווים את הסדרה מאז ראשיתה. אלה שנוכחים כבר בשמה, ואז גם במשפט האחרון שנאמר בעונה הזו: "איך לקרוא לך, דייב או דיקי?". הסדרה קרויה בשמו הפרטי - הכי פשוט, אנושי, מקורקע. אלה הם בדיוק המרחבים שבהם הסדרה פועלת ופורחת. בין ההמצאה לבין האמת, בכל מובן. בין הופעות האורח הרבות של כוכבים בתפקידי עצמם (דון צ'ידל, רייצ'ל מקאדמס, בראד פיט ורבים אחרים) לבין החברים שמלווים אותו כל העת. שזירה בלתי פוסקת של מה שאמיתי למה שמלאכותי. ובמקרה של העונה השלישית, כפי שממחיש פרק הסיום, שזירה בין סוגים שונים של אהבה שלפעמים הם סותרים זה את זה.
לכן העיסוק ברומנטיקה הוא בעיניי המשקף המושלם של מה ש"דייב" עושה כל כך טוב, הדבר שמקנה לה את האותנטיות הכי גדולה. יותר מכל אלמנט אחר, הוא זה שמצליח ליצור הפרדה מסוימת בין החלקים השונים באישיותו באופן שמאחה את השלם. בדרך כלל זה מגיע באמצעות נאומים חכמים ומפוכחים של הנשים שמטיחות אמיתות בפניו של דייב במסגרת חייו האישיים, ובצורה שגם מדריכה אותו בחייו המקצועיים. זאת הסיבה שההודעה הנרגשת שדייב כותב בסוף העונה משחקת על שני הנתיבים האלה.
אבל גם אחרי כל השזירות וחיבורי קצוות, בסדרה כמו זו, העוסקת בחייו של גבר שאפתן שמצליח להגשים את חלומותיו, החיפוש של דייב אחר אהבה הוא הדבר הכי מעורר הזדהות עבור הצופים. הוא מפליא לתאר את קסם ההתאהבות ולחילופין את הערגה לה, מה שבפני עצמו הופך את העונה הזו לכובשת ואף מזככת מאין כמוה. ואולי בסופו של דבר, כמו אמא יהודיה אנחנו רק רוצים שדייב יתאפס על עצמו, ימצא לעצמו מישהי טובה ויתיישב.
כל פרקי "דייב" זמינים ביס ויאודי. שתי העונות הראשונות זמינות בדיסני פלוס והשלישית תגיע גם בהמשך.