הזמר והמוזיקאי דורון שפר הלך אתמול (שבת) לעולמו בביתו בתל אביב. בן 48 היה במותו. באמצע שנות השמונים היה שפר במשך תקופה ממושכת אחד מילדי הפלא הכי מפורסמים במדינה, ששיחק בין השאר בתפקיד הראשי בהצגה "המלך מתיא הראשון" בהבימה לצד שייקה אופיר, כיכב בפינה קבועה ב"זהו זה" והנחה את הפסטיגל. בנעוריו עבר ממשחק למוזיקה, ומאז כתב, הלחין ושר, הוציא 29 אלבומים, הלחין מוזיקה לתיאטרון ולקולנוע וכן שימש כמורה למוזיקה. הלווייתו תתקיים מחר (שני, 30 באוקטובר) בשעה 12:30 בבית העלמין ירקונים, שער החסד.
בלילה שבין שישי לשבת, זמן קצר לפני שהלך לעולמו, כתב שפר, שכונה דורק'ה על ידי חבריו (ובהם כותב שורות אלה), את הפוסט הפומבי האחרון שלו בפייסבוק: "כבנאדם שסובל כבר שנים מחולי כרוני ואספקטים רגשיים שלו, דבר שסגר אותי בבית, אני משלם מחיר חברתי וקרבתי ענק. ממש ענק. אני זקוק לקרבה כמו כולם אבל הנסיבות.. אני.. דברים שאינם תלויים בי יצרו לי משהו אחר. מזלי שיש כמה שאוהבים ולא נטשו. אולי אני אחראי. בכל מקרה הכאב אמיתי גם אם הוא בלתי נראה. הוא מהמם ומטלטל. ואני רוצה לחיות ולהיות חלק. ולפעמים זה מצליח. והרבה לא. אני אחראי. התרחקתי מהעולם ועוצמותיו ואני משלם. בבקשה אל תשאירו אותי לגמרי לבד פה. לוקח אחריות. החולי הזה אינו אשמתי. אנא אל תשפטו.
"כאב כרוני זה מכה מהשטן. זה גומר חיים. אני לא ישן כבר כמה חודשים. אני לא אדם רע. פשוט מנסה לשרוד כמו כולם. ובחודשים האלה מערכת העצבים שלי פשוט השתגעה. אני חי. אל תשאירו אותי לגמרי לבד עם זה. אני לא יותר מאף אחד אחר ולא מכוון להוציא את עצמי מהכלל ובטח לא מהקונטקסט של הכאב הבלתי נתפס מסביב. אני בסך הכל בנאדם שרוצה לתקן וזקוק לאנשים ולא יודע איך. אני אחראי. אל תשאירו אותי מאחור. אל תשאירו אותי בחוץ. כשהייתי ילד שחקן הרגשתי נורא לבד. לא רוצה להרגיש ככה שוב. אני לא אשרוד. אנא אל תשפטו אותי. שולח אהבה לכולכם. אמן שהסיוט הזה ייגמר ושכולם ישובו הביתה. דורק'ה".
השחקן עידו מוסרי ספד לו בפייסבוק: "דורון שפר היה ילד פלא, מוכשר מדי ורגיש מדי לעולם הזה. דורון שפר כתב, הלחין ושר הכי יפה את השירים הכי יפים ועצובים או מצחיקים. דורון שפר צייר ציורים מופלאים. דורון שפר היה ילד פלא. וזה עשה לו להרגיש לבד. ומאז הוא סבל, וכאב, עד שאתמול כבר לא עמדו לו כוחותיו, והוא נפרד מהעולם. דורון שפר היה ילד פלא. נויה שגיב, תיבדל לחיים ארוכים, חברה יקרה משותפת, היטיבה לנסח זאת כה מדויק: הכל היה לך יותר מדי. כמה עצב. נוח בשלווה דורון יקר, אהבתי ותמיד אוהב אותך מאוד מאוד. תודה על השירים ועל כל היופי שהשארת".
השחקן והקומיקאי רועי בר נתן ספד לו בפייסבוק: "'זהו סיפורו של מתי, ילד ככל הילדים, אשר הופך למלך ומקים לו ממלכת ילדים'. ככה נפתחה ההצגה 'המלך מתיא הראשון' בהבימה, 1985. 14 פעמים באתי לראות את ההצגה. דורון שפר הילך עליי קסם. הוא פשוט היה המלך מתיא. כמו הרבה ילדים, רציתי להיות חבר שלו. הילד מרחוב וייזל 14 בתל אביב. רציתי להיות שחקן כמוהו. תודה דורון, היית לי מגדלור. תמיד אחשוב עליך, אתה חרוט בליבי".
גם השחקנית והקומיקאית טלי אורן ספדה לשפר בפייסבוק: "הבוקר התבשרתי בבשורה עצובה מאוד. שדורון שפר האהוב כבר לא איתנו ועזב לעולם טוב יותר. לנצח אזכור את הכישרון האינסופי והלב הרגיש כל כך. נפגשנו במקרה לפני המלחמה ושמחתי לראות אותו יושב בקפה בחוץ נושם אוויר, קיוויתי שהקושי מאחוריו. עצובה מאוד על לכתו. מחבקת את בני משפחתו".
דורון (דורק'ה) שפר נולד בפברואר 1975 וגדל בתל אביב. הוא למד תחילה בבית ספר גורדון ומכיתה ה' בבית הספר לאמנויות בתל אביב. מגיל צעיר השתתף בהצגות ילדים, ובהם "נילס הולגרסון" ו"הקטקטים". הוא השתתף בהנחיית פסטיגל 1984 לצד יגאל בשן. בנוסף, שפר כיכב בילדותו בין השאר בפינת הזהירות בדרכים "ציפי בדרכים", בתוכנית "זהו זה!" בימי השיא שלה, לצדה של ציפי שביט, בסדרת פרסומות למרכז הבנייה הישראלי בבימויו של יגאל שילון, בפרק בסיטקום "המסעדה הגדולה" בערוץ הראשון ובסרט "קומפוט נעליים" של יהודה ברקן, וגם השתתף באלבום "סיפורים לפני השינה" של טליה שפירא.
זינוק ענק בקריירה בילדותו היה בשנת 1985, כששיחק בתפקיד הראשי בהצגה "המלך מתיא הראשון" בהבימה לצד שייקה אופיר, על פי ספרו של יאנוש קורצ'ק ובבימויו של אורי פסטר. הוא שיחק לצד אופיר במשך כשלוש שנים, ולאחר מותו המשיך שפר לצד דב'לה גליקמן.
"ככל שהשנים עוברות מתחוור לי יותר ויותר המזל הגדול שנפל בחלקי לשחק לצד שייקה אופיר", כתב שפר בטור למעריב במלאת 25 שנה למותו של אופיר האגדי. "אמנם הייתי ילד בן 10, אבל ילד שחקן לכל דבר, עם מספיק ביטחון ומוטיבציה ואהבה לתחום. ייתכן שמבלי להבין זאת למדתי משייקה איך להיות שחקן טוב יותר, אולי גם קצת בנאדם טוב יותר, בעיקר בדרך של שהייה לצדו על הבמה ברגע נתון. זה אולי הזיכרון החזק ביותר שיש לי ממנו מאותן שנים. אני עומד מולו על הבמה, מכיל את העוצמה שלו ומנסה להירגע לתוך הרגע. אני חושב שחוויתי את הרגע החי הזה לא מעט, וזו מתנה לא קטנה.החשמל שנבע ממנו על הבמה. אבל הדבר היפה ביותר שאני יכול לומר על שייקה מנקודת הראות של הילד שהייתי הוא שהוא היה נחמד אלי. שהוא היה בנאדם".
אורי פסטר, במאי ההצגה "המלך מתיא הראשון", ספד לשפר: "דורון היה בן עשר כשנבחר לככב ב'המלך מתיא הראשון'. ילד קטן מכפי גילו, שמטופל בזריקות גדילה, צנוע, מבוייש וקסום כאחד. צריך להבין שכל ההצגה היתה מונחת על כתפיו. למעשה שייקה אופיר וגדולי שחקני הבימה היו בעצם שחקני המשנה שלו. כילד בעל אינטילגנציה גבוהה - כעילוי - הוא השתלב בין השחקנים המבוגרים כאחד מהם. גדולתו של דורון, להבין את תפקידו ואת המסרים של המחזה כמבוגר חכם ובעל השראה, גרמו לקהל בכל הגילאים להזדהות עימו ועם העלילה. חשוב להבהיר שהייתה בילד גאונות, שלטעמי לא הייתה לילד מעולם בתיאטרון הישראלי. כאשר ניסו בהבימה להחליפו בעקבות לחץ המופעים, הקהל לא הסכים לקבל זאת. אוטובוסים מלאים בילדים שבאו לצפות בהצגה מכל רחבי הארץ עצרו כשדורון היה יוצא מכניסת האמנים. 'מתיא, אנחנו אוהבים אותך', צעקו לעברו. דורון - אנחנו אוהבים וכואבים אותך לעד".
הבלונדיני המתוק והמוכשר שפר הפך לאחד הילדים הכי מפורסמים במדינה. הוא זכה להצלחה גדולה שהתבטאה בין השאר בהיותו מושא כתבה במוסף "7 ימים" בגיל 11, ואורח התוכנית "סיבה למסיבה" בערוץ הראשון. "אף פעם לא אהבתי את הפרסום ולא נהניתי מזה שעשו ממני משהו", אמר שפר בריאיון לכותב שורות אלו ב"ידיעות אחרונות" בינואר 2007, "לא נהניתי מהמבטים של אנשים ברחוב, לא אהבתי להצטלם, לשחק את המשחק ולהתעסק בתדמיות. לכן גם התרחקתי מתקשורת כל השנים מאז. תמיד היה לי רצון לשמור על פרטיות. מצד אחד לא אהבתי פרסום, אבל מצד שני אני אוהב ליצור וזקוק כמו כולם לתשומת לב ולאהבה".
הקלישאה על ילדי פלא טוענת שהקסם מתפוגג עם הגילוח הראשון. זה לחלוטין לא המקרה של שפר, שהיה מלא בקסם, כישרון ויצירתיות גם בבגרותו. התרחקותו מהתודעה נבעה מהחלטה מודעת. עם זאת, קלישאה אחרת דווקא הייתה נכונה במקרה שלו: הוא איבד משהו מילדותו, כפי שהעיד בעצמו. בשיר שכתב לימים, והופיע באלבום הבכורה שלו, נכללו המילים: "לקחתי עיתון וזכרתי, כשהייתי צעיר כשראיתי גדר פשוט עברתי, בשנתי ה-18, חשבתי שנגמרתי". "זה שיר קצת עצוב, שמתאר תחושה לא נעימה שמשהו בי התבגר, התרוקן ומת. שמשהו בי נהיה זקן כבר בגיל צעיר", אמר בריאיון ב-2007, "במידה מסוימת חוויתי את הילדות שלי בגיל יותר מבוגר. השיר מתקשר לזה שעברה עליי תקופה קשה בילדות בתיאטרון, איבדתי שם משהו, ואחר כך היה לי קשה להתמודד ולחזור לחיים נורמליים".
בשנת 1988 הנחה לצד יהונתן גפן את הפסטיבל לשירי משוררים, וזמן קצר לאחר מכן פרש ממשחק - והתמקד במוזיקה. הוא למד במגמת ג'אז בתלמה ילין, ושם החל גם לעסוק בהלחנה לתיאטרון ולקולנוע. כשהיה בכיתה י"ב זכה במקום הראשון בפסטיבל ה-14 של תלמה ילין, שהיה תחרות יצירה וביצוע של שירים מקוריים, שהתקיימה אחת לשנתיים ועוררה עניין גם בתקשורת, עם שירו מרטיט הלב "רק אל תעזבי אותי עכשיו".
הוא שירת בלהקות הצבאיות כזמר קלידן וכמעבד מוזיקלי. לאחר שחרורו, עבד כמורה לפיתוח קול ולדרמה בבית ספר לאמנויות בתל אביב ובבית הספר הפתוח הדמוקרטי. מאוחר יותר גם הנחה חוג דרמה בבית סוהר אשמורת. בנוסף, השתתף לזמן מה בצוות הדומינו גרוס בערבי "פגע וברח", עסק בדיבוב ויצר הצגת ילדים עם אורי קליאן בשם "חברים לצלילים".
בשנת 2008 הוציא את ספר הילדים שכתב עם שיר אבירם, "מה עושים כשחבר נעלם", שאייר דני קרמן. מותו והתקופה הקשה שעבר לפני מותו נותנים משמעות חדשה ומצמררת גם לשם הספר, "מה עושים כשחבר נעלם", וגם לקטע המופיע בעמוד הראשון שלו: "הרשו לי להכיר לכם את חולי. אחרי הכול הוא הגיבור של הסיפור הזה. את חולי הכרתי באחד הימים האלה שכל מה שאתה רוצה לעשות בהם הוא להתכרבל בשמיכה ולא לדבר עם אף אחד. כן, כן, גם לגדולים יש ימים כאלה. לאחרונה היו לי כאלה לא מעט אבל זה כבר סיפור אחר".
הסינגל הראשון שהוציא מאלבום הבכורה שלו, בינואר 2007, היה "הבטחה", שנכתב על ידי חנוך לוין למחזה המיתולוגי "מלכת אמבטיה", והמילים, הלחן והביצוע של השיר נשארו עוצמתיים ורלוונטיים לימי מלחמה אלה.
שפר הוציא 29 אלבומים עם שירים מופלאים, אבל לא היה לו להיט אחד. את המוזיקה היפה שלו היה מי שהגדיר במילים "כשיוני רכטר פגש את גראוצ'ו מרקס", בגלל השילוב בין שני צדדים שלו - אחד עדין, רגיש, שקט ובלדי והשני מלודרמטי, קרקסי ותיאטרלי. בשנת 2019 השתתף שפר בסרט התיעודי "שייקה - החיים הנסתרים של שייקה אופיר" של ארי דוידוביץ' וסיפר על זכרונותיו מאופיר.
"בחזרה אל הסוף" / מילים: דורון שפר
כשאגיע לשערי מרום
מה צפון לי שם
אולי מה שהיה בחלום
כשאגיע אל השדות הרחבים
מה אמצא לי בם
אולי שוב אטייל עם סבי
וכילד קטן
המריח לראשונה
את עדנת הפריחה
הוא נותן לגשם לשטוף
מנוחה
כשאגיע אל מפתנך העזוב
כי אחרתי
אולי את... אך זה כבר לא חשוב
כשאגיע האם אמצא אותי כלל
מה אומר לי
אולי לא אדבר בכלל
וכילד קטן
הנוגע לראשונה
בילדה אהובה
הוא נותן לרגשותיו דרור
וקרבה