לקראת עלייתה של הסדרה "שוגר" ("Sugar") לאפל טיוי פלוס בתחילת אפריל, רוב הביקורות, שהסתמכו מראש על כל שמונת הפרקים, התריעו מפני טוויסט מטורף שצפוי להגיע במהלכה. טוויסט שבעצם מושך את השטיח מתחת לרגלי הצופים ומשנה את מהותה של הסדרה מהקצה אל הקצה. ביום שישי האחרון, בפרק השישי, כשרק שניים נותרו לסיום העונה, חשפה הסדרה סוף סוף את הקלפים שלה, ומתברר שמדובר בדרך איומה ונוראה לספר את הסיפור הזה.
ג'ון שוגר, בגילומו המצוין של קולין פארל, הוא בלש פרטי יעיל וטוב לב שנשכר על ידי מפיק הוליוודי אגדי (ג'יימס קרומוול, "יורשים") כדי להתחקות אחר היעלמותה המסתורית של נכדתו האהובה, אוליביה סיגל. בעוד שוגר מנסה להבין מה קרה לאוליביה, הוא גם חושף את סודותיה משפחת סיגל - כולל שורה של האשמות של נשים נגד הבן הלא יוצלח (נייט קורדרי, "עבור כל האנושות") ונסיונות הטיוח של הוריו (אנה גאן ודניס בוטסיקאריס במפגש מעולמות "שובר שורות" ו"סמוך על סול" - היא הייתה סקיילר ווייט והוא עו"ד ריק שווייאקרט).
על פניה "שוגר" היא סדרת נואר שכבר ראינו אלף כמוה. למעשה, היא מטיחה בפנינו את השפעותיה בלי להתבייש. לאורכה היא מנוקדת בהמוני רגעים, ציטוטים וסצנות מפורשות מקלאסיקות קולנועיות על בלשים פרטיים שפועלים בעיר המלאכים. ג'יימס סטיוארט, האמפרי בוגארט, רוברט מיצ'ם ואגדות אחרות ממסך הכסף מפציעות כמין רובד תמידי ששוכן גם מתחת לפני האירועים וגם בתודעתו של הגיבור הסינפיל, שאת מחשבותיו אנחנו שומעים תכופות לאורך כל הסיפור, כמתבקש מהז'אנר. החיתוכים לרגעים קולנועיים מגיעים גם ברגעים אגביים בהרבה. למשל, כשרכבו של שוגר נוסע בכביש במעלה גבעה, הסדרה חותכת אל סצנה קלאסית כלשהי על בלש פרטי קולנועי אחר שנסע בדיוק באותו מקום וצולם באותה זווית.
מה שמצחיק הוא שאפילו האופן שבו "שוגר" מפגינה את השפעותיה הוא כזה שכבר ראינו בעבר. ספציפית בסדרה "כמו בסרטים" ("Dream On"). הקומדיה מ-1990, שיצר עבור HBO הצמד שייצור את "חברים" ארבע שנים לאחר מכן, עקבה אחר סוכן ספרותי (בריאן בנבן) שאת רוב ילדותו העביר מול הטלוויזיה בצפייה בסרטים בשחור לבן, ולכן כל עולם הרפרנסים שלו מורכב מהם. כל פרק מלא בחיתוכים לקטעים מסרטים ישנים שחושפים את הלך מחשבתו של הגיבור בצורה משעשעת (או שאמורה להיות כזו, היא לא ממש עומדת במבחן הזמן).
"שוגר" אמנם לא הופכת את הדבר הזה לחזות הכל, אבל היא עושה משהו דומה, ורוב הזמן הבחירה הזו נראית כמו ניסיון ליצוק עניין ויזואלי, מודע לעצמו, יומרני וערוך לעייפה, ביצירה מאוד בנאלית ומאוד נוקשה. לכאורה הידיעה מראש על הטוויסט אמורה להוסיף לסדרה עניין מסוים, לדרבן אותנו להבחין בפרטים. למה הגיבור לא יכול להשתכר אפילו אם ישתה המון אלכוהול? למה יש לו רעידות בידיים ולמה הוא מזריק לעצמו חומר בלתי מזוהה? מדוע הארגון שמפעיל אותו מנסה להכשיל אותו? איך הוא מצליח לגבור על יריבים חמושים? זה כוח על או מה? האם הוא מדמיין הכל והוא בעצם חולה נפש? האם המיקום ההוליוודי מרמז לנו שאנחנו צופים בסרט בתוך סרט ועוד רגע מישהו יצעק "קאט"? אלוהים יודע שהדמויות כאן מדברות ברפליקות חבוטות ולא כמו אנשים אמיתיים.
אבל למען האמת, כל תשובה לא הייתה מספקת. גם מפני שהכל כבר נעשה בעבר, וגם כי בשום שלב "שוגר" לא משכנעת שביכולתה להיות משהו שאינו נטול השראה. זה נכון לפני התפנית העלילתית, שמגיעה בסוף הפרק השישי, וזה נכון גם אחריה.
מה קורה שם ברגע הזה, אתם שואלים?
שימו לב, ספוילרים לפרק השישי של "שוגר" מכאן והלאה:
יעניין אתכן גם:
"אייל קטן": מה הופך סדרה כזו קשה להצלחה כל כך גדולה?
"פולאאוט": כשהדמות אמרה "לא בטוח שיהיה שבוע הבא", הסדרה והמציאות יישרו קו
ריפלי: בואו ניקח את הסיפור המחרמן והמותח הזה ונהפוך אותו לסדרה עייפה ומשעממת
"בנות לנצח": איזה מזל שנטפליקס הצילה את הסדרה האדירה הזו. עכשיו אין תירוץ לא לצפות בה
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
סדרות מומלצות בנטפליקס: המדריך הגדול
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הגיבור, שנדקר בצורה קשה בפרק של השבוע שעבר, מטופל ומחלים במהירות בפרק החדש - עוד תוספת לביולוגיה יוצאת הדופן שלו. רק בסוף הפרק, כשהוא עומד מול המראה, מוסר ממנו לרגע המעטה האנושי שלו ואנו נחשפים למה שהוא באמת: חייזר כחול וקירח. זה רגע שגרם לי לצחוק בקול רם מרוב שהוא אקראי למראה, עם כל הכבוד לרמזים המטרימים הדקים. אכן, בתום שישה פרקים חושפת "שוגר" שהיא סיפור שונה בתכלית. מעשייה על חייזר שנטמע בין בני האדם, מן הסתם עם חבורה שלמה כמוהו - אלה שראינו בפרקים הקודמים, בהם המפעילה שלו בגילומה של קירבי האוול-בפטיסט (או פשוט קירבי, כפי שהיא מתכנה היום).
זה רגע WTF שכל כולו חישוב גרוע, אבל מיקומו הוא הכישלון הגדול ביותר שלו. התפנית היא לא סתם עלילתית אלא סוגתית. בסדרה שיצאה מגדרה כדי להבהיר לנו באיזה ז'אנר היא פועלת, הטוויסט גם חותר תחת מה שבא לפניו, גם מגוחך עד דמעות, וגם - וזו כנראה האירוניה הגדולה - לא מספיק מעניין כדי לפצות את מי שלא נהנה עד כה.
אילו היה מגיע בשלב מוקדם יותר בסדרה, בסוף אחד הפרקים הראשונים, הוא היה עשוי לעבוד טוב בהרבה. ג'ון שוגר הוא ישות חיצונית שמעדיפה לא לנקוט באלימות, כמו שהוא מצהיר מספר פעמים, אבל נדרש לה פעם אחר פעם בעודו מתחזה לאדם. זו אמירה מעניינת - גם היא לא מאוד מקורית, אבל מעניינת - על מקום האלימות ביסודה של האנושיות. הרפרנסים הנואריים הם בוודאי מרכיב מהותי באופן שבו הגיבור תופס את המין שלנו: גם חשוף ליצריו האפלים וגם מאמין בסוף ההוליוודי הטוב ולמעשה חותר אליו.
במקום זה, "שוגר" ברובה היא עוד סדרה על עוד גברים לבנים עשירים אלימים ועוד קורבנות נשיים שאתרע מזלן להיקרות בדרכם, והרקע ההוליוודי משמש בעיקר כאמתלה לשימוש בשרשרת בלתי פוסקת של קלישאות בנות עשרות שנים, ותזכורת לניצול השיטתי של התעשייה ושל בעלי השררה. הגילוי שלאורך כל הזמן הזה היה ל"שוגר" קלף בשרוול שהיא לא השתמשה בו, יותר מקומם מאשר מסעיר.
כמובן, גם הרעיון של חייזר במסווה אינו חדש. "שוגר" היא אפילו לא הסדרה היחידה כרגע על המסך שעושה את זה: הדרמה הקומית המלבבת "תושב חוץ" ("Resident Alien", בישראל ביס והוט) עוקבת אחר חייזר שעוטה דמות של רופא כפרי. במקרה שלה הקונספט כמעט הפוך - הגיבור דוקרני ואנטיפת ומגיע כחלק מכוח חייזרי שמטרתו להשמיד את האנושות, אבל אט אט מתחיל לחבב קצת את העולם הזה ואת אנשיו ומתחיל לפקפק במשימה.
הדמיון בין "שוגר" לבין שתי סדרות קומיות דווקא (האחרת היא "כמו בסרטים" הנ"ל), מדגיש את החיסרון הכי גדול שלה: היא לוקחת את עצמה ברצינות תהומית. ביצירה כמוה שמפגינה בגלוי את סך השפעותיה - או במילים אחרות, עמוסה בקלישאות - אפשר היה לקוות לקצת יותר קלילות וקריצות. אבל אין כאלה, מפני ש"שוגר" מתמסרת לחלוטין לז'אנר שעליו היא מתרפקת ולהיעדר הציניות של גיבורה. וכך, אף שהטוויסט שובר את התבנית והופך אותה למשהו אחר לגמרי, הוא לא באמת משפיעה על איכותה. לפניו היא סדרה בינונית מסוג אחד, ואחריו היא סדרה בינונית מסוג אחר.
פרק חדש של "שוגר" עולה מדי יום שישי באפל טיוי פלוס.