זאת חוויה סוריאליטית למדי לצפות בסדרה פוסט-אפוקליפטית בעיצומו של איום קיומי אמיתי. בוודאי כזו כמו "פולאאוט" ("Fallout") שלוקחת בקלילות וקריצה את עיי החורבות, ההתפרקות החברתית ותוצרי החשיפה לקרינה. המעבר בינה ובין מהדורות החדשות במהלך סופ"ש של איומים אמיתיים במתקפה ישירה וחסרת תקדים של מאות טילים - שגם התממשו בסופו של דבר - היה כזה שרק מציאות מטורפת יכולה לייצר. באחת הסצנות הראשונות בסדרה אומרת אחת הדמויות לרעותה: "לא בטוח שיהיה שבוע הבא". וכך, בהזדהות שלא האמנתי שיכולה לקרות בז'אנר כזה, רכבנו יחד אל עבר הלא נודע.
לכאורה, אלו תנאי פתיחה שלא בהכרח מיטיבים עם סיכוייה של סדרה. לא במקרה המאוד ספציפי הזה, אבל גם ביחס לסחורה ש"פולאאוט" מבקשת למכור. כמה יצירות כאלה על עולם של אחרי אסון כבר ראינו בשנים האחרונות, ומה כבר אפשר לחדש לנו בהן? אפילו הרעיון של התמקדות בהסתגרות של ניצולים במקלטים תת קרקעיים, נבחן לפני מספר חודשים ב"סילו". אלא שהייחודיות של "פולאאוט" טמונה בביצוע: שילוב של תהיות על טבע האדם, חמדנות קפיטליסטית וניסויים חברתיים עם מערבון עתידני ומחורפן, וכן הרבה בזכות העובדה שהיא מצליחה לבנות סיפור מאוד מורכב ומסועף, מבלי להרגיש מתישה או אפלה מדי.
יעניין אתכן גם:
ריפלי: בואו ניקח את הסיפור המחרמן והמותח הזה ונהפוך אותו לסדרה עייפה ומשעממת
המנכ"ל רצח את המיליארדר: הטרגדיה מאחורי סדרת הענק של נטפליקס
"בנות לנצח": איזה מזל שנטפליקס הצילה את הסדרה האדירה הזו. עכשיו אין תירוץ לא לצפות בה
"הג'נטלמנים": קומדיית הפשע של נטפליקס מוכיחה שהקסם של גאי ריצ'י לא אבד
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
סדרות מומלצות בנטפליקס: המדריך הגדול
24 הסדרות שאנחנו הכי מצפים להן ב-2024
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
התוצאה היא שמונה שעות של כיף גדול, המון (ויש להדגיש, המון) אלימות גרפית על הרקע הנדוש למדי של קלאסיקות משנות ה-50, תצוגות משחק נפלאות של וולטון גוגינס ("צדק פרטי", "המגן", "משפחת ג'מסטון") ואלה פרנל ("צהובות") וכתיבה חכמה מאוד. אף שג'נבה רוברטסון-דורט ("קפטן מארוול") וגרהאם ווגנר ("פורטלנדיה") חתומים כשואוראנרים, ניכרת מאוד טביעת האצבע של שני המפיקים בפועל: ג'ונה נולאן וליסה ג'וי, שיצרו יחד את "ווסטוורלד". הבחירות המוסריות הרבות שעומדות לאורכה בפני הגיבורים, מצליחות לייצר את החיבור הקשה מאוד בין חוויית משחק לבין יצירה נרטיבית. כמובן, שתי היצירות מתכתבות באופן מעמיק עם אסתטיקה ורעיונות של מערבונים. העבודה שנולאן גם ביים את שלושת הפרקים הראשונים, הופכת גם את ההשפעה של בני הזוג על הנראות והטון למשמעותית במיוחד.
שימו לב, מכאן והלאה ספוילרים לסדרה כולה.
העלילה של "פולאאוט" מתחילה ב-2077 במציאות מקבילה לשלנו, שהתפתחה באופן שונה לאחר מלחמת העולם השנייה. זה גם ההסבר לעיצוב הרטרו-עתידני של הטכנולוגיה בעולם הזה. מצד אחד, המקלטים והגאדג'טים נראים מיושנים ויזואלית (ככל הנראה מכיוון שההאצה הטכנולוגית נעשתה ללא שימוש במקלטים וצ'יפים, כמו במציאות שלנו), אבל מנגד יש בה רובוטים אוטונומיים שמסייעים בעבודות הבית, שיריון צבאי מתקדם ויכולת להקפיא בני אדם קריוגנית. כל אלה כמובן מבוססים על סדרת המשחקים הפופולרית מאוד של ענקית הגיימינג Bathesda. ובעוד גיימרים ששיחקו בה ייהנו בוודאי משכבה נאה של רפרנסים וקריצות, היא עובדת נהדר גם כיצירה עבור מי שמעולם לא נחשפו למשחק.
במציאות של הסדרה, מרוץ הגרעין בין המעצמות התרחש בין ארה"ב לסין (שסיפחו אליהן שטחים נוספים לאורך השנים), כשהחשש הגובר מפני שואה גרעינית מרחף מעל מחסור הולך וגובר במשאבי האנרגיה ומוביל למאבק על השליטה בהם. בתוך אווירת הסוף המתקרב, הותיר הממשל האמריקאי את ההגנה על חיי התושבים לידי חברות פרטיות, שהחלו לייצר כספות אטומיות ליישוב האוכלוסייה. אחת מהן הייתה חברת וולט-טק, שסיפורה סובב את העלילה כולה. העניין הוא שכמות המקלטים שיוצרו הייתה קטנה ומיועדת לחזקים ולמקושרים. ושוב, גם כאן, קחו את החיבור המשוגע הזה למציאות שלנו איך שתרצו.
בהטרלה נאה, פרק הפתיחה של הסדרה נקרא "הסוף", והוא מתאר את רגע נפילת הפצצות הראשונות על לוס אנג'לס, רק כדי לקחת אותנו 219 שנים אל העתיד. לוסי מקליין (פרנל) היא נערת הפוסטר של חזון הכספות: סוג של בובת ברבי פעורת עיניים, שרואה רק את הטוב בכולם ומצטיינת בכל פעילות משיפוצים, דרך מדע, התעמלות, סיף, היאבקות, היסטוריה ושימוש בכלי נשק. חטיפה של אביה, מנהיג הכספת, מובילה אותה לסתור את כל מה שלמדה בחייה - ולצאת אל השממה הגרעינית שבעולם החיצון כדי להחזיר אותו.
השימוש בלוסי מזכיר מאוד את הרעיון ששירתה דולורס ב"ווסטוורלד", דמות שהנאיביות המוחלטת שלה מדגישה את גודל העוול שנעשה לה ולחבריה, ואת השינוי שעליה לעשות כדי לשרוד בעולם האכזר שבחוץ. ואפרופו העולם הזה, מתברר שהחזון של דיירי הכספות על כך שיהיו המאכלסים הראשונים של העולם שאחרי הפצצה, היה אגדה. השממה מלאה בטיפוסים, יצורים וארגונים, שבתוך המציאות הקשה יעשו הכל כדי לשרוד. ביניהם אחוות הפלדה, ארגון דתי-מיליטריסטי שמוקדש לאיתור ושימור טכנולוגיות כדי "לשמור על הסדר"; "המימשלה" (לא, זו לא טעות), ארגון שמנסה לאכוף את הסדר בשממה; וכן אישה בשם לי מולדבר, שמנהלת מרדף אחרי פריט שיכול לשנות את מאזן הכוחות במאבק על השממה.
לצד מסלול שובר השורות של לוסי, הדמות המרתקת ביותר ב"פולאאוט" הוא מי שמכונה "היצור" (גוגינס). גם כאן ניתן לראות קווי דמיון ל"איש בשחור" מ"ווסטוורלד", דמות שמתחילה בנקודה ההפוכה לזו של לוסי: צייד ראשים ציני וחסר רחמים שמניעיו האמיתיים נשמרים עד לפרק האחרון. קופר הווארד, כוכב המערבונים שיהפוך להיות היצור, הוא במובנים רבים לוסי של טרום הפצצה. הגילויים שיחשוף על הכוונות האמיתיות מאחורי האכלוס של הכספות, הניהול שלהן ובעיקר האופן שבו תובטח רווחיותם (הטלת הפצצה הראשונה לפחות, על ידי אנשי וולט-טק) הם שיהפכו אותו לאקדוחן הקשוח וגם משמשים כבסיס שעליו תיבנה העונה השנייה, בתקווה שזו תאושר בקרוב על ידי אמזון.
הדמות המרכזית השלישית, מקסימוס (ארון מוטן), היא הרבה יותר כלי לקידום עלילות אחרות מאשר בעלת דרך מובהקת משלה. בעזרת מקסימוס אנחנו נחשפים לגורלה הטראגי של שיידי סאנדס - העיר שקמה אחרי הפצצה וחרבה לאחר שנתגלתה על ידי האנק מקליין - לדרכי הפעולה של אחוות הפלדה, ובעיקר לקושי של החיים על פני השממה בהשוואה לנוחות החיים בכספות. המורכבות הזו מאפשרת ל"פולאאוט" לשחק בין זמנים וקווים מוסריים, ולעסוק הרבה בשאלות של טיב המלחמה. זו סוגיה שליוותה גם את המשחקים, אבל הופכת כאן להרבה יותר מעניינת בעיקר בזכות הסיפור שכל צד מספר לעצמו כהצדקה שלו. "כולם רוצים להציל את העולם", אומר מקסימוס ללוסי, "הם רק לא מסכימים על הדרך".
בראש ובראשונה "פולאאוט" אסתטית ומרהיבה, החל מצילומי מסוקים שמרחפים מעל השממה ועד העיצוב של הכספות. דווקא החורבות וההרס הופכים בזכותה למעניינים ושובי עין. מעבר לכך, מרבית הדמויות שלה משרתות תפיסות עולם מנוגדות, כך שהמפגשים ביניהן לא מסתכמים במאבק על אביזר כלשהו - אלא בוויכוח עמוק על צדק וערכים. זאת כתיבה שהופכת כל סצנה למסקרנת הרבה יותר. ואף על פי כן, האידאולוגיה הזו לא מכבידה עליה, אלא מעוררת סקרנות להמשיך לקרוא וללמוד על כל אחד מפרטיה עם סיום הצפייה.
נקודת הסיום של העונה הראשונה היא בהרבה מובנים סיום של אקספוזיציה ארוכה, אבל גם סיפור נהדר שליווה אותה. לוסי והיצור יוצאים בעקבות האנק כדי למצוא את פטרוניו, האנשים שמנהלים את הכספות ויודעים היכן נמצאות אשתו ובתו של קופר. מקסימוס הופך להיות אביר פלדה באופן רשמי ברגע היסטורי, שבו האחווה מניחה את ידיה על ההיתוך הקר, מקור אנרגיה אינסופי שמשנה את מאזן הכוחות במאבק על משאבים. סצנת הסיום מרמזת שבעונה הבאה נפגוש את ניו וגאס, שהוקמה על חורבות לאס וגאס ונחשבת לאתר מרכזי במשחק, עם המון דמויות חדשות.
אלא שיותר מהכל "פולאאוט" היא הוכחה שגם ז'אנרים שלכאורה מוצו לעייפה, יכולים להיות מסקרנים ויצירתיים. הקלילות שבה הסדרה מתנהלת מצליחה לאזן אג'נדות ותפיסות עולם מנוגדות ומורכבות, שמייצרות הרבה עניין במפגשים ובאינטרסים הסותרים ביניהן. עוזרת כמובן העובדה שהדמויות הראשיות שלה נהדרות כל אחת בדרכה, ומאתגרות כל הזמן את מה שנדמה לנו שהבנו לגביהן. כך, דווקא לוסי ילדה-טובה-קליפורניה, מוכיחה קשיחות ויכולת עמידות, בעוד היצור מחביא מתחת לציניות טראומה רגשית נוגעת ללב. זה מסע משוגע, אלים ושנון אל הקצה של האנושות, ועכשיו - כשהוא כבר לא נראה לנו כל כך דמיוני - הוא אפילו יותר מעניין מבעבר.
העונה הראשונה של "פולאאוט" זמינה במלואה באמזון פריים וידאו.