החיים של ליידי ג'יין גריי היו אמורים להיות פריבילגים ונשכחים, כיאה לבת אצולה. היא הייתה צעירה מבריקה ומלומדת עם שליטה מרובה בשפות (כולל לימודי עברית), שגיבשה דעות מנומקות ומבוססות על נושאים ברומו של עולם, אבל מתוקף היותה אישה במאה ה-15 לא הייתה יכולה לעשות איתן יותר מדי. נישואיה המאורגנים לגילפורד דאדלי, בנו של יועצו הבכיר של מלך אנגליה הנרי השביעי, היו אמורים להיות שיא הביוגרפיה שלה. אלא שכאן נכנס לתמונה העץ המשפחתי.
גריי הייתה נכדתה של מרי טיודור, אחותו הצעירה של מלך אנגליה הנרי השביעי, עובדה שהפכה אותה לרביעית בתור לרשת את הכתר. בנוסף, עם התפתחות השכלתה הנרחבת, היא בחרה לאמץ את הדת הפרוטסטנטית על חשבון הקתולית הפופולרית. רצה הגורל והנרי עצמו ביקש לאמץ את הפרוטסטנטיות למשפחת המלוכה, וכך כשלקה במחלה קשה - החליט על מעשה רדיקלי. בנו הצעיר אדוארד היה קטן מכדי לרשת אותו, והחוק הגדיר את בנותיו מרי ואליזבת כבאות בתור אחריו. אלא שמרי הייתה קתולית, ואביה שחשש שתפגע במורשתו, בחר לדלג מעליה ומעל אחותה, ולהעניק את הכתר לאחייניתו, ג'יין גריי.
כך נולדה "מלכות תשעת הימים", פרק הזמן שבו החזיקה גריי בכתר. במהלך הזמן הזה יצאה מרי לגייס צבא כדי להחזיר לעצמה את הכתר שנגזל ממנה, חזרה איתו אל הארמון וכפתה את הדחתה של ג'יין והמלכתה תחתיה. גריי הואשמה כבוגדת ונכלאה, ובהמשך, כשאביה הוביל מרד נגד המלכה החדשה, נגזרה עליה ועל בן זוגה הוצאה להורג פומבית. היא הייתה בת 17 במותה. ציור מפורסם מתעד את גריי ברגעיה האחרונים, עיניה מכוסות והיא מגששת בעיוורון אחר האבן שעליה נדרשה להניח את ראשה, כדי שהמוציא להורג יוכל לבצע את גזר הדין.
בראייה היסטורית, גריי הפכה לדמות מיתולוגית של קדושה מעונה ובהמשך גם לסמל פמיניסטי בשלל יצירות תרבות, אבל התחושה הייתה ונותרה טראגית. בסופו של דבר חייה הצעירים נגדעו מוקדם מדי, מהר מדי, ולעולם לא נדע מה היה יכול לקרות אם. אלא אם כן, כפי שמגדירה הקריינות שפותחת את "ליידי ג'יין שלי" ("My Lady Jane"), הדרמה הקומית ההיסטורית של אמזון פריים וידאו, הגישה ההיסטורית שלכם היא "זין על כל זה".
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
יצירות תקופתיות שמשתמשות בגרעין היסטורי כדי לבנות סביבו סיפור חדש, תמיד מציעות זווית מסקרנת: "האיש במצודה הרמה", "ממזרים חסרי כבוד", "קתרינה" ולאחרונה גם "מרי וג'ורג'" הן רק כמה מהדוגמאות. במקרה של "הליידי ג'יין שלי", היסודות כבר הוצבו בספר פנטזיה בעל אותו שם שעליו מבוססת הסדרה, שמדמיין מחדש את חייה של המלכה הטראגית, כי כפי שטוענות הסופרות בתקציר, "לפעמים ההיסטוריה זקוקה לקצת עזרה".
בגרסה המודרנית ג'יין (אמילי ביידר) היא עדיין בת האצולה שנאלצת להינשא בעל כורחה לגילפורד דאדלי (אדוארד בלומל, "להרוג את איב"), בנו של יועצו הבכיר של המלך, הלורד דאדלי (הקומיקאי הבריטי הנפלא רוב בריידון, "הטיול"). אלא שכאן נכנס החלק הפנטסטי, שכן בעולם הספר והסדרה מתחלקים בני האדם לשתי קבוצות: הראשונה, וריטי, היא של בני אדם רגילים כפי שכולנו מכירים כיום. השנייה היא האיתיאנים, בני אדם שמסוגלים להחליף צורה לחיה קבועה מתי שרק ירצו. כצפוי, היכולת העל-טבעית הזאת הופכת את האיתיאנים למוקצים ונרדפים על ידי הווריטים, והם נדרשים להחביא את זהותם החייתית או להימלט.
ההחלפה הזאת של קתולים ופרוטסטנטים בבני אדם "רגילים" ומשני צורה, מאפשרת לסדרה לשחק על אותם מאפיינים של מאבק בין הקנאות והקיצוניות הקתולית לפרגמטיות הפרוטסטנטית, אבל עם הרבה יותר מקום להומור ולהפתעות. היא גם מתאימה לאופי החתרני של הסדרה כלפי התקופה ומאפייניה. ג'יין בפרט והנשים האחרות בחצר המלוכה בכלל - ובהן אמה תאוות הכוח והשתלטנית, ליידי פרנסס (אנה צ'אנסלור, "השעה") וכמובן הנסיכה הנבגדת וחדורת הנקם מרי (קייט א'ופלין, "סודות בחצר האחורית") - מכתיבות את הטון מול הגברים בחייהן ושולטות בגורלן. הסדרה מוצגת מנקודת מבטן בניגוד למבע הגברי השולט בתקופה, ואפילו ההחפצה כאן הפוכה: עירום גברי לעומת היעדר עירום נשי. גם הפסקול של הסדרה מלא בביצועים נשיים לקלאסיקות מוזיקליות.
ההשוואה המתבקשת ל"ליידי ג'יין שלי" היא בעיקר אותה "קתרינה". גם שם מדובר בזווית צינית ומופרעת על סיפור היסטורי ובמרכזו אישה שעולה למלכות, כולל שימוש נרחב ויצירתי במיוחד בקללות, גסויות וסף נמוך מאוד של דחיית סיפוקים. וכמובן חגיגה של כוח נשי דווקא בתקופות ומקומות בהיסטוריה שבהן היו מדוכאות ומוחלשות. אפליה מתקנת במלוא עוצמתה.
אך בעוד "קתרינה" עשתה זאת עם שכבה ניכרת של קהות חושים ואמביוולנטיות לסבל או לכאב של דמויות אחרות, "ליידי ג'יין שלי" עושה זאת בחמלה ובלבביות כובשת. גם הדמויות ה"מרושעות" שלה מצליחות להיות יותר מגושמות מרצחניות. ואולי בגלל זה נושבת ממנה דווקא רוח של הרפתקה מלאת הומור, סטייל "הנסיכה הקסומה". לא מעט מאפיינים מרגישים דומים, כמו סיפור אהבה בין גיבורה דעתנית ועצמאית לבין גיבור מלא בעצמו, שמתחילה בשנאה הדדית אך מתמוססת עם האתגרים שעליהם לעמוד בהם, או מאבק תככני על שליטה במלוכה שמספקת כוח אינסופי.
ההשוואה הזאת לא מקרית. יוצרת הסדרה, ג'מה בורג'ס, ציינה את הקלאסיקה של רוב ריינר כאחת ההשראות שלה לסדרה, לצד יצירות הופכות ז'אנר כמו "באפי". באחד המקרים דמות מרכזית בסדרה נשאלת מה היא הסיבה שבגללה היא מבקשת להמשיך לחיות, והיא משיבה בלי היסוס כמו נער החווה ווסלי: "אהבת אמת". קשה לא לחוש שהסצנה הזאת נכללה בכוונת מכוון. ובעוד "ליידי ג'יין שלי" כנראה לא תזכה למעמד המיתולוגי של היצירה ההיא, הצפייה בה מלאה בהומור ומודעות עצמית שבהחלט מזכירים את "הנסיכה הקסומה".
אחד המאפיינים הבולטים של הכיף הזה היא הקריינות הבריטית להפליא שמלווה את הסדרה, ומתארת את המאורעות בציניות אופיינית כמו: "שני הדברים הכי מרגיזים בעולם: הצליל של מישהו אוכל תפוח וכשאימא שלך אולי צודקת", או "יש שני סוגים של אנשים בעולם: אלה שנשכבים וקוראים בבכי לאמא כשהמצב קשה, ואלה שיודעים שאמא לא תשתין לכיוונם גם אם יעלו באש". זאת שכבה שנונה שמכתיבה את הטון של הסדרה שנע בין סיפור על רדיפה ומאבקי כוח, לבין הקלילות והקסם שבה החיים שלנו וההיסטוריה מתכתבים.
בעוד לא מעט מהכוכבים כאן הם אלמוניים למדי, כל אחד ואחת מהן פנטסטיים בתוך הפאזל שמרכיב את הסדרה. אמילי ביידר מעניקה לג'יין איזון נהדר בין יודעת-כל שבטוחה שהיא תמיד החכמה ביותר בכל חדר, לבין חן ואמפתיה שמאפשרים לה לזרוח גם כשהיא טועה. בריידון מצליח להפוך גם דמות תככנית כמו הלורד דאדלי להוגנת וטובת לב מתחת לחזות הכללית. א'ופלין יוצאת מן הכלל ברשעות ותאוות הכוח שהיא מעניקה למרי, כמו למשל סצנה קורעת מצחוק שבה היא מתארת באופן גרפי ארוך במיוחד את העונש לנאשמת במשפט. וכך זה נמשך גם עם הדמויות האחרות, כולן תורמות יחד לתחושת הולסום שמלווה את הסדרה.
התקווה היא שהכיף טוב הלב הזה יזכה לחידוש לעונה שנייה על ידי אמזון, שכן הסיפור אמנם הגיע לנקודת סיכום אך לא הסתיים. העולם הזה שמשכתב את ההיסטוריה באופן יצירתי, מצחיק, אך גם כזה שמתקן אותה בדיוק במקומות שבהן התאכזרה במקור, ממש מבקש שנחזור אליו שוב.
כל פרקי "ליידי ג'יין שלי" זמינים באמזון פריים וידאו.