עיבודים חדשים למיתולוגיה היוונית - הם בכל מקום ונראה כאילו הביקוש אליהם אף פעם לא מסתיים. בספרות רומנטית למבוגרים או בספרי ילדים ונוער, ברומנים גרפיים ובמשחקי וידאו, על הבמות בברודווי או באנימציה של דיסני - לאן שלא תסתכלו תראו שוב את אותם אלים, גיבורים ומפלצות. "KAOS" החדשה היא אפילו לא הכותר המקורי הראשון של נטפליקס לעסוק בהם - זו כנראה סדרת האנימציה "דמו של זאוס", ולא אתפלא אם היו שם עוד שניים-שלושה עיבודים קודמים שאפילו לא שמעתי עליהם.
בבואו להציג עוד תוצר של עולם התוכן הכל כך שחוק הזה, יוצר.ת הסדרה צ'ארלי קובל ("סוף הפאקינג עולם") לקח.ה על עצמו משימה מאתגרת - או אם תרצו להישאר בנושא, סיזיפית. מצד אחד היא נדרש.ת ליצור חידוש שירגיש מרענן ומקורי, ומצד שני הציבור מכיר ואוהב סיפורים מסוימים, כאלה שהוא חוזר וצורך שוב ושוב במדיות אמנותיות שונות. הדרך שלו להתמודד עם כל זה היא ליצור מקבילה משלו ל"בשורות טובות" או "אלים אמריקאים" - עיבוד פנטזיה אורבנית שמעתיק התרחשויות נבחרות מהמיתולוגיה לתקופה שהיא פלוס-מינוס ימינו אנו.
"KAOS" מכניסה לבלנדר סיפורים ודמויות מוכרות, מזאוס והרה דרך המלך מינוס המסתיר מינוטאור במבוך, ועד לזוג הטרגי אורפאוס ואורידיקה, מוסיף גיבורים מוכרים פחות ומפרק הכל לחתיכות כדי להרכיב הכל מחדש, אחרת לגמרי. לכל זה מתווספת תמת "לאכול את העשירים", כלומר את בני האלמוות. זאוס (ג'ף גולדבלום במגוון טרנינגים צבעוניים) מנהיג את משפחת האלים המסואבת והאנוכית להפליא - ברוח "יורשים" פינת משפחת טראמפ - שעדיין שולטת באכזריות בבני האדם. בעיר הרקליון שבכרתים התושבים עדיין סוגדים לאלי האולימפוס, ויש לה גם משפחה מלוכה אנושית מושחתת. הטון הוא הומוריסטי וטרגי לסירוגין וריאליזם גמיש מאוד - לפעמים אלמנטים קסומים הופכים לגרסת הבטון היבשה והמודרנית שלהם, אבל למדוזה עדיין יש נחשים בתור שיער והרה הופכת את המאהבות של בעלה לדבורים.
בשמונת פרקי הסדרה הולכת ונחשפת עלילה סבוכה ומיסטית שבמרכזה שלוש דמויות אנושיות, המתגלות כמפתח לסיום שלטונו של זאוס האכזר. אותה שלישייה מורכבת מדמויות שהמיתולוגיה די התעללה בהן וזוכות כאן לגאולה משמחת. בין כל הסיבוכים האלה קושרות נבואות, שעל פי ההיגיון הפנימי של הסדרה תמיד מתגשמות, ללא יוצא מן הכלל. סיפורים שמבוססים על נבואות נוטים להעיק, אבל כאן החיבור מרגיש טבעי - גם בגלל החשיבות של נבואות במיתולוגיה וגם כי הנבואות עצמן מגיעות בצורת חידה של שתי שורות בכל פעם, כך שכמעט כולן מתפרשות מתישהו בצורה שגויה.
אל תוך הבלאגן הזה נשזרות עוד ועוד דמויות מיתולוגיות שמקבלות איזשהו טוויסט, מחוכם במקרה הטוב ומתחכם במקרה הפחות טוב. נציין לטובה את דיוניסוס (נבהאן ריזוואן,"תחנה אחת עשרה"), מקרה מקסים של דמות קומית שחולמת להיות עמוקה; את אורידיקה וקנאוס הנוגעים ללב בזכות ההופעות הרגישות של אורורה פרניאו ומיסיה באטלר - או את אחיות הגורל / המוירות, בראשותה של סוזי אדי איזרד האיקונית, שהפכו כאן לשופטות של מעין ריאליטי מוות מטורלל. יציאות כאלה מצדיקות את קיומה של "KAOS" גם בעולם שבו יש מיליארד וחצי חידושים מודרניים למיתולוגיה היוונית - היא לא תמיד הכי מקורית, אבל היא עושה את זה בחוכמה וביצירתיות. חשוב לא פחות - היא נשארת מצחיקה וקלילה גם כסדרה עם פרקים של 45 דקות עד שעה, וכזו שלא מתקמצנת על דרמה ורגש.
לפני שיגיעו הצקצוק הקבוע על נטפליקס שמשבשת את ההיסטוריה או "דוחפת" ייצוג לגרון של מישהו, נזכיר ש-"KAOS" לא מנסה להיות "נאמנה למקור", מה גם שאין פה "מקור" אחד להישאר נאמנים אליו. הרי כל סיפור מהמיתולוגיה היוונית הוא בעצם אוסף של מיתוסים שונים, שנוסחו בכל מיני זמנים ומקומות על בסיס כל מיני אג'נדות, וגם מה שאנחנו קוראים לו "יוון העתיקה" הן בעצם אלף שנים של קרבות תרבות, מורשת ונראטיבים. נסו להבין איזה ייצוג של דיוניסוס יהיה "נאמן למקור" ותחזרו לעדכן אותנו אחרי סיום הדוקטורט. השאלה היא לא רק "נאמן / לא נאמן", אלא למה החלטות מסוימות מתקבלות ואיך זה יוצא (כאמור - זה די כיף).
באחד הפרקים פרספונה נוזפת בהרה על המיתוס הלא מחמיא שהפיצה אודותיה, על פיו יחסיה עם האדס הם תוצאה של חטיפה ("ואונס, במקרים מסוימים") ולא סיפור על אהבה ושותפות אמיתית. להרה יש את הסיבות שלה להציג את פרספונה כאסירה ולא כאישה עם כוח ויכולת בחירה. באותו אופן, יוצרי הסדרה מעניקים חשיבות עלילתית ונקודת מבט מעמיקה לדמויות שהמיתולוגיה דחקה לשוליים בשם הסיפור של מישהו אחר, בין אם כדי לחדש ובין אם כחלק מהאמירה הכוללת. "KAOS" מבהירה בכל דרך אפשרית שהיא באה לשחק, לעשות בלאגן ולחשוב על כל העניין הזה מחדש - והיא עושה את כל זה מספיק בתבונה כדי להצדיק את אותו בלאגן.
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
עם זאת, לא כל שינוי עובד לטובת הסדרה, שסובלת בו זמנית מפיצוץ אוכלוסין ומבניית עולם מצומצמת מדי. נתחיל מזה שהסיפור כולו מתרחש בין כרתים, אולימפוס והעולם הבא. מילא זה שכרתים היא עיר דוברת אנגלית שנראית כמו מעין לונדון עם חוף ים, מה קורה מחוץ לכרתים בכלל? איפה איים וערים יווניות אחרות משתלבות בזה? גם היעדרם של אלים מרכזיים כמו אפולו, אתנה, ארטמיס או אפרודיטה די צורם - אמנם נאמר שזאוס מאוכזב מרוב ילדיו, אבל ברור שחלקם יצוצו בעונה השנייה, אז לא כדאי להכין את הקרקע עם הופעת אורח אגבית או אפילו סתם תמונה על קיר?
עם זאת, כמובן לא חסרות פה דמויות והסדרה לא לגמרי מצליחה להבדיל בין עיקר וטפל. פרומתאוס, למשל, אמור להיות אחת הדמויות החשובות ביותר בסדרה. בתור המספר שלה שהוא גם החבר היחיד והמטפל לעת מצוא של זאוס. למרות זאת, הסדרה לא מנצלת שמץ מהפוטנציאל הגלום בו ובמיתוסים שנקשרו בו, הוא פשוט אחת מבין דמויות רבות שנכנסות לסיפור מדי פעם. עוד בעיה היא שזאוס בגילומו של ג'ף גולדבלום מוגבל לגמרי לדמות של… נו, ג'ף גולדבלום. הרעיון של זאוס כפטריארך מרושע ורקוב עד היסוד מאוד כיפי, אבל אין בדמות הזו עומק או רבדים נוספים מעבר לרעיון הכללי של מלך מושחת, מצחיק וגאוותן שנדבק בכל הכוח לכיסא. הוא אמנם לא כתוב כמו דמות קומית חד ממדית, אבל משהו בפרסונה של גולדבלום הופכת אותו לכזה, במקום שנקבל נבל על או אנטי גיבור (סליחה על זה) לפנתיאון.
כל פרקי "קאוס" זמינים בנטפליקס.