"פלורידה היא חתיכת סם", שרות טיילור סוויפט ופלורנס וולש בדואט הכי טוב של השנה (עזבו, הוויכוח מיותר), וההגדרה הזאת מאוד מדויקת כשחושבים עליה. פלורידה היא הרבה יותר ממקום, יש בה הלך רוח ייחודי שאטרקטיבי לשלב מסוים מאוד בחיים, האקלים שלה מרגיש כאילו הטבע פשוט ויתר ועובד על שאפל, אבל יותר מהכל היא הזיה ייחודית מאוד. "דברים שיכולים לקרות רק בפלורידה" הוא חיפוש גוגל שאתם חייבים לעצמכם, עם סיפורים שהתקשורת האמריקאית חיה עליהם כבר שנים כקינוח משעשע למהדורת החדשות.
הסיפורים האלה הם מן הסתם כר פורה מאוד ליצירות מאוד "פלורידיות" במהותן. רק בשנה שעברה קיבלנו את "הצד האפל של פלורידה" הכיפית מאוד, שמזכירה ביותר מדרך אחת את "באד מאנקי" ("Bad Monkey") של אפל טי-וי פלוס. שתיהן מערבבות את הרפרטואר האופנתי של פלורידה - חולצות מכופתרות בצבעים עזים, כפכפים ומכנסיים קצרים - עם הגישה האמביוולנטית מאוד לחוקים, נורמות או הגינות בסיסית, ומייצרות דרמת פשע שלא לוקחות את עצמן ברצינות גם כשהן עוסקות בפשעים רציניים.
"באד מאנקי" הוא אחד מספריו של קארל היאסן, עיתונאי במיאמי הראלד, שביסס את תכניו על סיפורי פלורידה שבהם נתקל בעבודתו. הפשעים תמיד גרוטסקיים, הגיבורים תמיד ציניים והאווירה הכללית חוגגת את מלוא הרפרטואר של המקום. הסדרה שמבוססת על הספר מגוללת את סיפורו של אנדרו יאנסי (וינס ווהן, "לדפוק חתונה"), שוטר מקי ווסט, שימיו הגדולים - בהנחה שהיו כאלה - נמצאים הרחק מאחוריו. הוא מבלה את ימיו בבית החוף שלו, אחרי שהושעה מתפקידו בעקבות תקיפת בעלה לשעבר של חברתו, בוני (מישל מונהאן, העונה הראשונה של "בלש אמיתי").
התיאור הזה נשמע כמו חלום, אבל יאנסי הוא לא מסוג האנשים שמסוגלים לשבת בשקט ולצפות בשחפים חגים מעל האוקיינוס. הוא מנסה ללחוץ על מפקד התחנה להחזירו לשירות, תוך הסכמה לשמש כמפקח תברואה זמני במסעדות האזור. הצעה שתגרום לו להפסיק לאכול במהרה בכל אחת ואחת מהן. אלא שאז זרוע גברית כרותה נמשית מהמים על ידי אחת מהסירות באזור, וזו מובילה את יאנסי בדרכים לא דרכים להתעקש לחקור איפה חלקיה האחרים - גם אם אף אחד לא ממש ביקש ממנו לעשות זאת.
מי שעוקבים אחרי הקריירה של ווהן יודעים שהוא מסוג השחקנים שיודעים לגלם בעיקר תפקיד אחד: הם עצמם. לזכותו ייאמר שיש בו מספיק חן והומור כדי לגרום לזה לעבוד. גם יאנסי הוא בסופו של דבר עוד נגזרת של ווהן: ציני אבל לא במידה שהופכת אותו לאכזרי, שלווה סטואית שמאפיינת אותו גם במקרים שבהם אפשר ואפילו רצוי לצאת מהכלים, ונכונות להתווכח על כל נושא, כל הזמן, עד שתודו שהוא צודק. ליהוק מושלם לסוג הדמות והסיפור ש"באד מאנקי" מנסה לתאר.
אף אחד מהאנשים שמקורבים אל יאנסי או מי שבהם הוא נתקל לאורך הסיפור, לא רואים בסיפור הזרוע כמשהו שמצדיק את זמנם. אלא שהאישיות הדבקה במטרה שלו מובילה אותו לנג'ס להם, עד שהם מוצאים את עצמם בלב הסכנה. זהו המקרה של רוזה (נטלי מרטינז), חוקרת מקרי מוות ממיאמי שמוצאת ביאנסי מקור לעניין בחיים שהפכו מונוטוניים מדי, או ברוגליו (ג'ון אורטיז), שותפו הוותיק של יאנסי, שרק רוצה שיעזבו אותו בשקט, אבל נגרר אחריו בעל כורחו בכל פעם מחדש.
חלק מהיופי בעלילות כמו "באד מאנקי" הוא שהאופי הקליל והלא מחייב מאפשר להן להתחבר למלוא חוויית ההזיה שהיא פלורידה. חלק ניכר מהעלילה מתרחש על אי סמוך לקי ווסט, שאחת מהדמויות המוכרות ביותר בו היא כוהנת וודו צעירה ומעוררת אימה בשם גרייסי (ג'ודי טרנר-סמית', "ג'ט"). "באד מאנקי" משתעשעת ברעיונות של על-טבעי וריאליזם שמשתלבים יפה באופי המקומי, בגלל שגם החלקים הנורמטיביים לכאורה שלה משוגעים באותה מידה. דמויות מבצעות בחירות ומהלכים שבחינה מדוקדקת תפריך ברגע, אבל כמכלול של שיגעון זה עובד.
מכאן ואילך ספוילרים לסיום הסדרה.
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הדבקות של יאנסי בתעלומה מובילה מהר מאוד להבנה שהיד שייכת לניק סטריפלינג (רוב דילייני, "קטסטרופה"), נוכל קטן ובטלן מקומי, שתחת השפעתה הפסיבית-אגרסיבית של אשתו תאבת הבצע איב (מרדית' האגנר, "משלחת חיפוש"), יזם הונאה של זיוף מותו כדי לזכות בכספי הביטוח. באמצעות הכספים הוא מקווה להבריח את האוכלוסייה המקומית מהאי הסמוך, להרוס את בתיה ולהקים במקומם את ריזורט החלומות של איב.
הסדרה משחקת יפה על הניגודיות בין הזוגיות המתפתחת בין רוזה ליאנסי, לבין זו של בני הזוג סטריפלינג. בעוד יאנסי מנסה להגן על אהובתו החדשה גם במחיר פירוק היחסים ביניהם, איב מוכנה לוותר על גפיו וגם על יתר האיברים של ניק כדי להשיג את שלה. זאת דינמיקה שחוזרת גם במערכות יחסים אחרות לאורך הסדרה, אבל באה לידי ביטוי טוב מכולם כאן: יחסית לקומדיה שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, "באד מאנקי" מכריחה את דמויותיה לבחור פעם אחר פעם בין חלופות וגורמת להם לשלם את המחירים על כך.
זה נכון ליאנסי שנותר בסופו של דבר לבדו דווקא אחרי שמצא את מי שסוף סוף הבינה אותו בזכות מי שהוא, זה נכון כמובן לגורלם של ניק ואיב, אבל בא לידי ביטוי גם במערכת היחסים הנוגעת ללב של גרייסי וסבתה, שמגיעה לשיאה דווקא אחרי מותה של גרייסי. וכך בעוד התעלומה הגדולה של "באד מאנקי" לא באמת חשובה או בהכרח מעניינת, התהליכים שהיא מייצרת סביבה בין הדמויות לבין עצמן, מובילה להרפתקה מצחיקה, נוגעת ללב ובמקרים מסוימים אפילו שוברת לב.
את "באד מאנקי" יצר ביל לורנס, האיש מאחורי "טד לאסו", וטביעת האצבע שלו ניכרת כאן היטב. כמו מאמן הכדורגל התמהוני, גם יאנסי נוטה לברבר את עצמו לדעת, ולא פעם מעבר לטעם הטוב. דמויות נכנסות לוויכוחים מילוליים לפעמים סתם כדי שלורנס יוכל למלא חמש דקות בוויכוח על כלום, ובעוד הדברים האלה חמודים בתחילת הדרך, הם מתחיל להעיק בפעם החמישית או השישית שהם קורים.
בכלל, "באד מאנקי" גדולה בהרבה מלהכיל את הסיפור האמיתי שבתוכה. ובעוד כנראה לא תסבלו מעודף עלילות המשנה (אם כי זו של בוני, אישה שבורחת מהחוק כל חייה ולא ממש ברור למה, מטומטמת במיוחד) או מהעקיצות הבלתי פוסקות בין דמויות, קשה לומר שהעלילה מצדיקה עשרה פרקים בני כ-40 דקות. מצד שני, החוזקות של "באד מאנקי" נובעות דווקא מחוסר הרצינות שבה היא לוקחת את העלילה שלה עצמה - כך שסביר שמי שמחפשים לעצמם סיפור על חקירה בלשית מותחת יעשו זאת במקומות אחרים.
מה שהופך את "באד מאנקי" למוצלחת הוא במידה רבה גם מה שהפך את "טד לאסו" למוצלחת. יש בה טוב ונכונות להומור עצמי, שמצליחים להחזיק גם חלקים של כתיבה לא אחידה ברמתה. וגם כאן רוב המשקל של הטוב והנכונות העצמית נופל על כתפיו של הגיבור הראשי. ווהן הוא הסיבה שתמשיכו עם "באד מאנקי" וגם הדמות שתאיר באור טוב ומעניין יותר את הדמויות שסביבה (משהו שהן לא תמיד יודעות לעשות בלעדיו). בלעדיו זאת הייתה עוד סדרה עם משקל אפס וזכירות ברמה דומה, איתו היא הופכת לממתק קליל ומשעשע ששווה את הזמן שמושקע בו.
כל פרקי "באד מאנקי" זמינים באפל טי-וי פלוס.