"פטריק" מתחילה בדיוק כמו שצריך - עם יעל אבקסיס. קשה לטעות כשפותחים סדרה עם יעל אבקסיס. הבעיה מתחילה כשמהר מאוד מתברר לנו שלא נראה עוד הרבה ממנה בסדרה. "פטריק" של רשת 13 שייכת, עקרונית, לשלום אסייג, שמופיע רגעים ספורים לאחר מכן. ושמו הלועזי, כמו הצילום המהוקצע של זוכה אופיר טובי הוכשטיין והשיר דובר האנגלית שמתנגן ברקע, כמו מבהירים לנו: אנחנו פה כדי לשחק באמריקה.
אבל רגע לפני שנדבר על החו"ליות של "פטריק" שווה שנבין עם מי יש לנו עסק: פטריק, בכיר בארגון פשע ישראלי, שרד ניסיון התנקשות. אשתו ובתו נספו. אחרי תרדמת בת ארבעה חודשים הזיכרון שלו עוד מעורפל, אבל שותפו לפשע (יובל סגל עם שפם ומשקפי שמש שלא יורדים מאפו) מתקצר לו את הפרקים הקודמים: המאפיה הרוסית ניסתה לחסל אותו אחרי שבחר לחסל את הבוס הלא נכון. כולם חיכו לרגע שיתעורר או ימות, וברגע שפטריק בחר להקיץ פורצת מלחמת עולם-תחתון שמערבת את כל משפחות הפשע באזור. האם פטריק יחזור לעצמו? האם נקמתו תינקם? האם יהיה לעד מדינה? האם אשתו ובתו באמת מתות? והאם מדובר בסדרת פשע שלוקחת את עצמה ברצינות או שאנחנו פה בשביל הצחוקים?
השאלה האחרונה היא שהעסיקה אותי במהלך הצפייה בשני הפרקים הראשונים של "פטריק". בניגוד לשתיים מסדרות הפשע האחרונות שיצאו בעברית, "השוטרים" ו"מנאייכ", "פטריק" מדברת באמריקאית למרות שכולם בה ישראלים; יגאל עדיקא ושלומי קוריאט מגלמים דמויות שנראות כמו פרודיות על תפקידי עבר שלהם עם סיגרים בפה ובדיחות שמשון-ויובב; אורי קומאי, שמוכר יותר בשם דודו פארוק, לבוש ומדבר בדיוק כמו בפרסונת הראפ המשונה שלו, שהייתה פופולרית מאוד לפני חמש שנים, ומגלם עבריין צעצוע חרמן. יש לנו פה בדיחות על מנשה קדישמן, הומאז'ים לקליפים משנות השמונים, ולאורך שני הפרקים האלו עלתה התחושה שאנחנו בטריטוריה שמזכירה יותר את "הבורר" מאת שאר סדרות הפשע הישראליות שצמחו לאחרונה.
אני לא בטוח ש"פטריק" מגוחכת בכוונה, אבל בוחר להאמין שכן, פשוט מפני שאני סומך על האנשים שעשו אותה (אסייג כתב את הסדרה יחד עם רועי עידן, יוצר "מנאייכ"). ייתכן שאני סומך עליהם יותר מדי. שלום אסייג עדיין שחקן אופי אדיר, אבל מסתמן שהוא עתיד לטבוע באנסמבל של שחקנים שעומדים לעשות את ההפך המוחלט ממה שהוא מעוניין לעשות: בשעה שהשחקנים שלצדו עפים באוויר עם משחק פרודי, הוא בוחר להישאר רגוע, מאופק ואנושי.
כאמור, "פטריק" ממשיכה את הקו של "מנאייכ" ו"השוטרים" עם סיפור על גנגסטרים ושוטרים, אבל בניגוד לשתיים האלו, אין כאן יומרה לישראליות. אין כאן ניסיון לגרום לגיבורים להיראות כאילו הם יודעים איך נראה סניף של רמי לוי מבפנים. הם מדברים במשפטי מחץ הוליוודיים, משתמשים בפאנצ'ים כמו "לא מאיימים על רוסים במלחמת עולם". זה היה יכול להיות נחמד אם "פטריק" הייתה מנסה להיות מצחיקה על אמת, כמו "הבורר" בשעתו. אותה סאגת פשע על משפחת אסולין תפסה מקום מכובד בקאלט הישראלי עם דמויות כמו נעמי כפית, יגאל הנאצי ואבי הטחול, אבל זאת מפני שרשף לוי, שיצר אותה, התעקש שתצחיק, והצליח ללכת באלגנטיות מסוימת על הקו שבין פרודיה על הדבר לדבר עצמו. "פטריק" לא משחקת בצורה חדה עד כדי כך על הגם-וגם הזה, וצפייה בה עשויה לגרום לרבים לתהות אם מישהו כאן יצר קומדיה לא מכוונת, פשוט מפני שהיא לא מספיק מצחיקה.
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
כך או כך, "פטריק" מנסה למכור לנו סדרת פשע בריח אמריקה, ואני לא בטוח שאנחנו מעוניינים בזה כרגע. העשייה הטכנית בהחלט מוצלחת, וכאמור, קשה להתווכח עם העיניים של שלום אסייג בחיבוק אחד מרגש בסופו של הפרק השני, אבל יכול להיות שאחרי השנה הזאת למדנו שכדאי שניקח הפסקה מהניסיון להיראות ולהישמע כמו חו"ל. נועה קירל כבר לא ממלאת את פארק הירקון בין השאר בגלל הסיבה הזאת. תנו לסדרות שלנו להתנהג כמו טלוויזיה ישראלית, גם אם זה אומר שהן יהיו קצת פחות מהוקצעות. "פטריק" שם יפה, אבל שלום זאת מילה שימושית. אם כבר סדרת הפשע החדשה של רשת 13 הגרילה את אחד השחקנים הכי טובים במדינה, אולי כדאי שהיא תשתמש בו יותר.