באימייל שנשלח למבקרי טלוויזיה ברחבי העולם, שכלל את כל פרקי העונה השנייה של "חזרה גנרלית" של HBO, היה מסר ישיר מיוצר הסדרה. "היי חברים, כאן נייתן פילדר", נכתב במכתב, "אני מעריך מאוד שלקחתם את הזמן לצפות בעונה השנייה של 'חזרה גנרלית'. ולמי מכם שנאלצים לצפות בזה כי הבוסים מכריחים אתכם - ההערכה שלי אליכם אפילו גדולה יותר. אנחנו נותנים לכם את כל ששת הפרקים מראש, כדי שתוכלו לחוות את המסע המלא שיצרנו. כדי לשמור על חוויית הצפייה עבור אלה שיצפו בבית במועד מאוחר יותר, יהיה לי חשוב מאוד אם תימנעו מלחשוף פרטים שעלולים לקלקל את ההפתעות הגדולות או את הכיוון שאליו אנחנו הולכים. תודה רבה על ההבנה. שלכם, נייתן".
אני מודה, כשקראתי את המילים האלה של נייתן, עוד לפני שראיתי את הפרק האחרון, חשבתי שזו עוד מתיחה. אולי הוא בכלל ניסה להשתמש בעיתונאים שקיבלו את הפרקים לפני כולם, והוא מנסה לעשות לנו הפוך על הפוך - ולגרום לנו להפיץ ספוילרים ברחבי הרשת. אלא שאז ראיתי את הפרק השישי והאחרון של העונה השנייה ובי נשבעתי: גם תחת עינויים של חוקרי שב"כ אני לא מספר לאף אחד מה הגאון המטורף הזה עשה לפני שכל העולם יראה. בשיטוט באינטרנט גיליתי שאכן כל האנשים שנחשפו לסודות הסדרה בחרו לשמור אותם לעצמם.
אני כן יכול להגיד שני דברים על נייתן פילדר שבשלב זה כבר לא נחשבים לספוילר: ראשית, הוא גאון. שנית, יש קומיקאים ושחקנים טובים ממנו, אבל אין אף אמן בתרבות הפופולרית העכשווית שמתקרב לרמת המחוייבות שלו לאמנות שלו. בעצם, גם בהיסטוריה קשה למצוא כאלה.
רוברט דה נירו העלה עשרות קילוגרמים בשביל לגלם את המתאגרף ג'ייק לה מוטה ב"השור הזועם", למד אגרוף במשך שנה (ושבר כמה שיניים בדרך) - והפך לאייקון של טוטאליות משחקית; שרליז ת'רון עיוותה את גופה ופניה כדי לגלם רוצחת סדרתית ב"מונסטר"; מת'יו מקונוהי הרעיב את עצמו לתוך דמותו של חולה איידס ב"מועדון הלקוחות של דאלאס" ודסטין הופמן בילה במשך שנה בקרבתם של אוטיסטים כדי ללמוד את עולמם הפנימי בדרך לתפקיד בלתי נשכח ב"איש הגשם". כל הארבעה זכו בפרס האוסקר על התפקידים האלה - עדות לכך שלפעמים ההקרבה הטוטאלית הזאת משתלמת. לפי ההיגיון הזה, נייתן פילדר הוא אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה.
אבל פילדר בכלל לא שייך לז'אנר הזה. הוא לא מנסה להרגיש כמו הדמות - הוא פשוט בונה את העולם שבו היא חיה, ומכניס את עצמו לתוכה. אם דה נירו שבר שיניים, פילדר שבר את מושגי המציאות. ואם הופמן התאמץ לחוות רגש אותנטי - פילדר מוותר מראש על הרגש, לטובת שליטה. הוא לא שחקן מתודי, אלא מהנדס של התנהגות אנושית.
בלי להיכנס לספוילרים לפרק הסיום של העונה השנייה של "חזרה גנרלית", אפשר להגיד שבכל תולדות הטלוויזיה לא הקריב כל כך הרבה אדם בשביל להיכנס לדמות. זו לא הפעם הראשונה, אגב. בפרק הסיום של העונה השלישית של "נתן עבורך" פילדר ביצע הליכה על חבל בין שני בניינים בגובה של כ-25 מטרים. הוא התאמן במשך תשעה חודשים לקראת הפעלול הזה, אותו הוא ביצע בזמן שהוא מתחזה לאדם בשם קורי, במטרה להפוך אותו לגיבור לאומי.
והנה הדבר המדהים: להתאמן במשך תשעה חודשים (!) על הליכה על חבל בגובה של 25 מטר (!!) רק בשביל קטע משעשע בערוץ נישה (!!!) זה אפילו לא פרומיל מהאתגר שפילדר הציב לעצמו בעונה הזאת, שנחשף במלואו רק בפרק הסיום של העונה. למי שלא יכול להתאפק, בסיום הכתבה אחשוף את הספוילר המטורף, אבל זה לא יהיה ספוילר להגיד שפילדר מתגאה במלוא גאונותו בעונה הזאת.
יש בסך הכל שישה פרקים בכל עונה של "חזרה גנרלית", אבל מדובר ביצירות שלמות, שמשלימות אחת את השניה. בביקורת שכתבתי על העונה הראשונה כאן באתר כתבתי כי "מה שנראה בהתחלה כמו ניסיון להציג חרדה אנושית בצורה קלילה והומוריסטית, הפך במהרה לרכבת אקספרס אל תוך העולם הקודר של זהות עצמית. פילדר עצמו הפך מטרול טלוויזיוני חביב ליוצר עולמות כל-יכול. אלוהים וגם שטן, באדם אחד. כהרגלו, הוא שמר לעצמו קלף אחרון בשרוול לקראת הטוויסט האולטימטיבי. לא בטוח שאפילו הוא ציפה לו".
כמה העונה הראשונה הייתה אמיתית? אפשר לראות שנייתן פילדר עצמו הסיק ממנה שתי מסקנות חשובות: הראשונה היא לא להשתמש יותר יותר בילדים על הסט. השניה היא ההבנה שבלי להתכוון, הסדרה חשפה את הדרך שבה לא מעט אנשים על הספקטרום האוטיסטי מתמודדים עם המציאות. האם, כמו "איש הגשם" של דסטין הופמן, הגאונות הקומית של פילדר היא בעצם סוג של אוטיזם?
לא צריך לעשות ספוילר בשביל להגיד שפילדר הוא גאון קומי, גם בלי הקטעים ההו-כה-אמיתיים-מדי שהסדרה לוקחת אותנו לתוך חקר המוח של פילדר. הפרק האחרון (שׁאורכו כפול משאר הפרקים) כמעט גורם לנו לשכוח את כל הקטעים הקורעים מצחוק שהתרחשו במהלך העונה. זה כולל חנק מחלב אם, צנזורה אנטישמית בעקבות טבח ה-7 באוקטובר (כולל השוואה של רשת סטרימינג לנאצים), הריאליטי המוזיקלי המיותר (והקורע) בהיסטוריה ושחזור מדהים של אחת מהסצנות האייקוניות של ניו יורק, עם פסקול שלא ייצא לכם מהאוזניים.
יותר מדי כתבות ביותר מדי אתרי אינטרנט ימליצו לכם על סדרות ויגידו ש"כזה דבר עוד לא ראיתם". במקרים נדירים זה נכון, אבל "חזרה גנרלית" היא באמת לא עוד סדרת טלוויזיה. היא לא בדיוק קומדיה, בטח שלא דרמה, היא לא דוקו אבל גם לא עלילתית באמת. בקצרה מדובר באיש שבמשך שישה פרקים מנסה להביא לתודעה את התיאוריה שלו לפיה רוב התאונות האוויריות נובעות מחוסר תקשורת בתא הטייס. לא נשמע מעניין במיוחד, נכון? הו, שימו חגורות בטיחות, כי ברגע שאנחנו ממריאים אין לכם מושג לאן נגיע.
מכאן והלאה ספוילרים למי שצפה או למי שלא רוצה לצפות ורק רוצה להבין איך באה לידי ביטוי המחויבות של פילדר לתפקיד שגם מוכיחה על הדרך את הגאונות שלו:
כאמור, פילדר יצא לדרך כדי לבחון את הנושא של תאונות אוויריות. כדי לעשות את זה, לפני שנתיים, הוא התחיל ללמוד איך מטיסים מטוס. הוא התחיל ממטוסים קטנים, התקדם, צבר ניסיון טיסה, ולבסוף בתוך שנתיים הוא השיג רישיון להטיס מטוסי סילון מסחריים. כמה זה מטורף? הזמן הממוצע לקבלת רישיון טיס מסחרי בארה"ב הוא בממוצע 6 שנים, ופילדר עשה את זה בתוך שנתיים.
כמה השקעה זה דורש? כדי לקבל רישיון טיס מסחרי בארצות הברית צריך להתחיל ברישיון טיס פרטי, שכולל מינימום של 250 שעות טיסה - אם כי בפועל נדרשות הרבה יותר, במיוחד במקרה כמו של פילדר, שהתקשה עם נחיתות בתחילת הדרך. אחר כך מגיעים לימודים עיוניים תובעניים, שדורשים לעבור את מבחנים קפדניים, ואחריהם גם הסמכות מתקדמות, סימולטורים, ומבחני טיסה נוספים. זו לא עוד גחמה או מתיחה טלוויזיונית אלא תהליך מדויק, ארוך ומורכב, עם סטנדרטים פדרליים מחמירים. פילדר עבר את כל זה, לא כדי להפוך לטייס אלא כדי להבין טוב יותר מה עובר על דמות שעדיין לא קיימת.
פילדר לא קיבל יחס מיוחד בגלל שהוא מפורסם, לא נותנים כנפי טיסה למישהו בגלל שיש לו תכנית נישתית ב-HBO. הוא גם לא עשה את זה רק בשביל הגאג. עם פחות מ־300 שעות טיסה בלבד - כחמישית מהמינימום המקובל - פילדר הפך לאחד מהטייסים המוסמכים הכי חסרי ניסיון בצפון אמריקה. מעריצים של הסדרה מצאו את הפרטים של פילדר ברשומות ה-FAA (רשות התעופה הפדרלית) כטייס בעל רישיון מסחרי, אך התיאוריה הייתה שהוא שכנע טייס להחליף את שמו לנייתן פילדר לצורך בדיחה.
האמת? נשמע כמו משהו שהוא היה עושה, אבל המציאות אפילו מדהימה יותר: מתברר שעוד לפני שהעונה עלתה לשידור, פילדר הפך לטייס מן המניין בחברת בת של "יונייטד ארליינס", והוא מטיס מטוסים מסחריים ריקים (כרגע הוא עדיין לא צבר מספיק שעות בשביל להטיס נוסעים בתשלום) למרחקים ארוכים, מעל אוקיינוסים.
אלא שפילדר לא מסתפק בלהטיס מטוסים ריקים. הוא מצא פרצה בחוק, וגילה שאם הנוסעים לא משלמים על הטיסה - הוא יכול להטיס. הכשרת ה־737 שלו התבצעה כולה בסימולטור. הוא לא הטיס מטוס אמיתי אפילו פעם אחת לפני שנכנס לקוקפיט, לחץ על המצערת, והמריא עם 150 איש מאחור, שקיבלו כסף כדי להיות ניצבים באחד הניסויים הטלוויזיוניים הכי מטורפים שנראו על המסך (מעניין כמה מתקציב הסדרה הלך על ביטוח). רוברט דה נירו למד אגרוף, שזה בהחלט מרשים. אבל פילדר? הוא הרים את כל הקונספט של "להיכנס לדמות" לגובה של 30,000 רגל.
הדמות המדוברת בסוף היא שלו - גאון, טייס, קומיקאי - ואולי גם אוטיסט. השאלה אם פילדר נמצא על הספקטרום תמיד ריחפה מעל "חזרה גנרלית", אבל הפעם הוא התמודד איתה ישירות. הוא עובר בדיקת fMRI, במטרה לענות על השאלה, כשהמסר שלו די ברור: אולי אני אוטיסט, אבל אם אני מסוגל להטיס מטוסי סילון, לנווט מערכות מורכבות באוויר, ולהנחית מאות נוסעים בשלום - אז אין שום דבר שצריך "לתקן" בי. הסדרה עצמה לא מגלה לנו את תוצאות המבדקים, אבל זה גם לא משנה: בין אם הוא על הספקטרום ובין אם לא - ניית'ן פילדר לא צריך מבחנים כדי להוכיח שהוא גאון. הוא פשוט גאון.