נקמה בטורקיה והסרט המתוק של השנה: מה לראות בפסטיבל ירושלים?

פסטיבל הקולנוע בירושלים הוא מהחגיגות הגדולות ביותר של קולנוע בלוח השנה העברי. מדי שנה חובבי קולנוע מרחבי הארץ עולים לבירה כדי לראות את הסרטים הכי טובים שייצאו השנה ברחבי העולם. אלו שכיכבו זה עתה בפסטיבלי קאן, ונציה וברלין, אלו שאולי גם ימשיכו משם אל טקס האוסקר, ואלו שצריכים חגיגות כאלה כדי שנשים לב אליהם: סרטים אמנותיים ועצמאיים שיכולים ללכת לאיבוד במדינה שמורכבת ברובה ממולטיפלקסים בניחוחות פופקורן.

כמובן, לא פשוט לחגוג קולנוע במדינה שכבר שנתיים לא מצליחה לחגוג משהו, וכמו שנה שעברה, כנראה שגם השנה נשים לזה לב בסינמטק הירושלמי. יכול להיות שגם השנה נחוש את הבידוד הבינלאומי של ישראל בתוכנייה, וביתר שאת גם במצב הרוח של הקהל. ובכל זאת, לא חסרים סרטים נפלאים, ישראלים ובינלאומיים. היה כמה סרטים ששווה לשים עליהם עין במהלך הפסטיבל, שיתרחש בין ה-17 ל-25 ביולי.

"הדברים שאתה הורג" הטורקי הוא מסוג הסרטים שאפשר לגלות אליהם סבלנות בעיקר בפסטיבלי קולנוע. הוא מוגדר כדרמת מתח, אבל לוקח זמן עד שאנחנו מבינים מה פה אמור למתוח אותנו: אנחנו מלווים את עלי, אקדמאי שחזר לטורקיה עם רעייתו אחרי שנים בארה"ב, מטפל באימו הכפרית וסובל מאביו האלים ומלא הטינה. אנחנו מלווים אותו במהלך קונפליקטים עם הסטודנטיות שלו, הקשיים שלו עם מכונת ההדפסה בבית הספר, מאמציו בטיפוח הגינה וניסיונותיו להביא ילד לעולם עם אשתו, ואחרי כל זה מגיע האירוע המחולל: אמו של עלי מתה בטרם עת, וככל שעובר הזמן גובר החשד שאביו הוא שאחראי למוות.

קצת כמו "המלט" וקצת כמו צ'אק נוריס, עלי יודע מה עליו לעשות, אבל "הדברים שאתה הורג", שביים האיראני עלירזה חתאמי, מסרב להיות סרט נקמה אלים ומדמם כמו שחלקנו אוהבים. הוא יתיש ויבלבל אותנו, ייכנס עמוק לתודעת הגיבור הנוקם ויפצל אותה בטריקים תסריטאיים וקולנועיים, בקצב איטי ומהורהר לנופיה המרהיבים של טורקיה. זה היה יכול להיות בלתי נסבל, אבל בזכות הבימוי החכם של חתאמי (שמצלם מראות והשתקפויות בצורה וירטואוזית, צריך לראות כדי להאמין) והתפקיד הראשי של אקין קוך הכריזמטי גם הרגעים המעייפים ביותר בסרט מחזיקים.

אם קולנוע מאתגר ואמנותי עושה לכם את זה, אם נופים עוצרי נשימה הם עבורכם סיבה מספיק טובה בשביל ללכת לקולנוע, ואולי גם אם סיפורי נקמה בטורקית מרגשים אתכם - "הדברים שאתה הורג" הוא יציאה מהסוג שצריך לברך את פסטיבל ירושלים על שנתן לנו הזדמנות לקבל אותה.

"נגררת", לעומת הקודם, הוא כמעט ההפך הגמור: אמריקאי, נשי, מסורתי בעשייה שלו, נטול יומרה לאמנותיות שאין בה צורך בשביל הסיפור הדי-אמיתי והמרתק שעליו הוא מתבסס, ומלא בשחקניות שאנחנו מכירים ואוהבים. הגיבורה שלנו היא אמנדה (בגילומה של רוז ביירן האדירה מ"מסיבת רווקות" ו"שכנים"), אישה שעשתה מספיק טעויות שיובילו לכך שביתה הנוכחי יהיה המכונית העתיקה שלה, טויוטה מודל 91' שמשרתת אותה נאמנה. וברגע שהיא חושבת שהכול יכול להשתנות לטובתה, הרכב שלה נגנב, ואז נגרר, והיא, שלא יכולה לשלם את הקנס שהיא גם ככה לא חייבת בו, נהיית להומלסית מן המניין. אבל זה לא מה שימנע ממנה לצאת לקרב נגד המערכת בתקווה להשיג בחזרה את האוטו שלה, ואיתו להגיע לבתה שחיה מאות קילומטרים ממנה.

אמנדה של "נגררת" אינה הומלסית כמו שאנחנו מדמיינים בדרך כלל - עם מלתחה ורודה, בלונד בוהק, אייפון פעיל והומור חותך, היא נראית כמו דמות איקונית מסרט בנות מהסוג שרבים מאיתנו גדלו עליו. "את לא אל וודס", אומרת לה בשלב מסוים אחת הדמויות, ברפרנס מתוק ל"לא רק בלונדינית". ובהתאם, "נגררת" מסרב להתנהג כאילו הוא עוד סיפור אנושי מזעזע, ומאמץ גינונים של סרט הוליוודי מעורר השראה. הוא ריאליסטי וצורב הרבה יותר מרובם, אבל הופעתה של ביירן מלאה בכל כך הרבה התלהבות, תשוקה, אופטימיות, ייאוש וזעם שלא הייתה לי ברירה אלא לעודד אותה, לכעוס בכשלונותיה (גם אלו שהיא עצמה אחראית להם) ולהריע לה על כל הישג.

לא מדובר ביצירת מופת - למעשה, "נגררת" מזכיר את הסרטים הקטנים שאפשר למצוא בשיטוט מנומנם אחר הצהריים בנטפליקס, ומלא בשחקניות ובפרצופים שאנחנו מכירים מאותם סרטים (בין אם מדובר במגה סטאריות כמו דמי לובאטו או בשחקניות אופי כמו אוקטביה ספנסר). אבל ברמה האישית, מדובר בסרט מהסוג שאני אוהב אהבת אמת, ורוצה לראות כמה שיותר ממנו: סיפור פשוט על אישה פשוטה שהעולם אמר לה להוריד את הראש, והיא בתגובה ניצחה אותו. כל מי שאלו הסיפורים שבשבילם הוא קם בבוקר יהנה מאוד מ"נגררת".

"אבודים בבולטימור" הוא באמת פנינה מהסוג שטוב שיש עבורה פסטיבלי קולנוע. אמנם מדובר בסרט אמריקאי מצחיק, רומנטי ונגיש, והבמאי שלו, ג'יי דופלאס, מוכר יחסית עבור מי שאוהב קומדיות אמריקניות בניחוח אינדי. אבל בסרט עצמו אין פרצוף מוכר אחד, ונראה שאיש לא רוצה שנחשוב שהוא דרמטי במיוחד. ובכל זאת, מדובר כנראה באחד הסרטים המתוקים של השנה.

בשל מקרה חירום מגוחך, קליף חייב ללכת לרופאת שיניים בערב חג המולד ולהשאיר את ארוסתו עם הוריה. לרופאת השיניים, דידי, גם ככה אין מה לעשות במהלך ערב החג, ובשל צירוף נסיבות משונה השניים מחליטים להסתובב בעיר במקום לחגוג את כריסמס בחיק משפחתם. ולמרות שבין השניים מפרידים כמה עשורים, הניצוצות עפים. הם לא מנסים להרשים אחד את השני, בטח שלא לפלרטט, אבל אי אפשר להתכחש לכימיה, ולא לעובדה שהם יכולים להיות זוג נהדר. דקות ספורות לתוך ההיכרות שלהם השניים משתפים פעולה כמו צמד גנבים ומריצים דאחקות אחד על השנייה כמו חברים ותיקים. האחד סטלן כבד באופיו, השנייה סבתא בלי עצם בלשון, וזה מספיק כדי לגרום לאולם מלא אנשים להתפוצץ מצחוק. "אבודים בבולטימור" הוא פנינה שחובבי הז'אנר פשוט יוקסמו ממנה.

עוד סרטים מרחבי העולם שיגיעו לפסטיבל להקרנת בכורה בישראל הם "ערך סנטימנטלי", שיפתח את הפסטיבל בטקס המסורתי שבברכת הסולטן וזכה לביקורות נלהבות בפסטיבל קאן, כולל נעמה רק שכתבה כי מדובר בסרט "קולח, מלא רגש ועומק"; "צליל של נפילה", זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן (המקבילה של הפסטיבל למקום שלישי), שתואר באתר זה כ"סרט שקשה להישאר אדישים כלפיו" וגם הסרט השוודי "תקופה של נס", שמספר על קהילה דתית שמוצאת את עצמה במשבר רוחני אחרי שהכומר האהוב שלה עזב אותה. כל קשר בינו ובין אורית סטרוק מקרי בהחלט.

במסגרת התכנייה הישראלית של הפסטיבל יוקרנו כמה מהסרטים הישראלים המצופים ביותר של השנה. ביניהם "שפה זרה" של המועמדים לאוסקר מיכל בן נון ועודד ברזיס, עליו אבנר שביט שלנו כתב "הכי קרוב שהקולנוע הישראלי הגיע לקובריק" אחרי שראה אותו בפסטיבל הקולנוע שבטרייבקה; "כן" של נדב לפיד, הסרט הישראלי המדובר ביותר בעולם השנה, עליו נעמה רק שלנו כתבה שמדובר בסרט "מקורי להפליא, מלא יצירתיות, סוער ומסעיר", כדרכו של לפיד. שבועות ספורים לאחר מכן, אתר הקולנוע היוקרתי Indiewire בחר בו כאחד הסרטים הטובים ביותר של חמש השנים האחרונות, מעל "הברוטליסט" ו"מסכנים שכאלה".

בנוסף, בפסטיבל יוקרנו גם "מאמא", סרט הביכורים של אור סיני בכיכובה של יבגניה דודינה, על עוזרת בית שמבקרת את בתה במולדתה שבפולין רק כדי לגלות שאיש לא חיכה לה, שהוקרן גם בפסטיבל קאן מוקדם יותר השנה; "חמצן" של נטעלי בראון, בכיכובם של בן סולטן ודאנה איבגי, על חייל צעיר שיוצא למלחמה ועל אמו החד-הורית שעושה הכל כדי שיחזור ממנה בשלום וכמה שיותר מהר, ו"כי את מכוערת", שמספר על צוערת בבה"ד 1 שחולמת לאבד את בתוליה ביציאה הביתה בסופ"ש, ומגלה שזה ייאלץ להידחות מפני שאחותה בדיוק נכנסה להיריון לא רצוי.