שניות ספורות אל תוך "יוסמיטי" ואנחנו כבר נמצאים על 'אל קפיטן' - קיר הגרניט העצום (גובהו 914 מטרים) שבגן הלאומי יוסמיטי שבקליפורניה. שני מטפסים שמתקרבים אל קצהו כמעט מאבדים את חייהם כאשר צעירה אלמונית נופלת עליהם, מסתבכת בחבלי הטיפוס שלהם וכמעט מובילה אל מותם. הם ניצלים, אבל הצעירה מתה, וזהותה והנסיבות שהובילו לנפילתה מניעות את העלילה של הדרמה הבלשית הדחוסה שכתבו ויצרו מארק ל' סמית' ואל סמית', אב ובתו, וששת הפרקים שלה תפסו מאז צאתם בשבוע שעבר את המקום הראשון ברשימת הסדרות הכי נצפות בשירות.
לפני שנחזור לעלילה הבלשית של "יוסמיטי" - סדרה ששואפת להשתמש במפגש בין הטבע והאדם כדי להציג לנו את אמריקה על שלל פניה וגווניה - שווה להתעכב על סצנת הפתיחה הזאת, שהיא גם הסצנה הכי טובה בסדרה.
כמו שהפארק הלאומי יוסמיטי הוא לא 'עוד פארק', אלא חלומם הרטוב של כל מי שרוצה לצאת לטיול טבע בצפון אמריקה, וכולל מגוון סוגי צמחייה וחיות פרא, מדובים ועד זאבים - כך גם 'אל קפיטן' הוא לא עוד קיר, אלא הגביע הקדוש של המטפסים.
למעשה, קיר הגרניט הזה, שברובו נראה שטוח כמעט לגמרי, זכה לככב באחד הסרטים התיעודיים הבולטים והמוערכים של העשורים האחרונים - "סולו חופשי", על אודות אלכס הונולד, אגדה בענף טיפוס סולו חופשי (ללא חבל), שלקח על עצמו להיות הראשון שצולח את 'אל קפיטן' באופן הזה. למרות ש"יוסמיטי" לא עוסקת במטפסים כלל, דווקא סצנת הפתיחה, שמשלבת בצורה נהדרת בין אקשן אקסטרים, צילומי טבע יפהפיים ועלילת רצח, מציגה את מלוא הפוטנציאל שיש בה.
מי שנקרא לחקור את מותה של הצעירה הוא הסוכן המיוחד שמוצב בפארק - קייל טרנר (אריק באנה, "טרויה", "מינכן"), בעל שנים רבות של ניסיון, היכרות עם כל הטיפוסים השונים שמאכלסים את יוסמיטי, וגם יחסי אנוש רעועים למדי עם צוות הריינג'רים (פקחים) שאחראים על הביטחון בפארק.
בראשם עומד צ'יף ריינג'ר פול (סם ניל, "פארק היורה") - שלצד הוותק וההיכרות שלו עם השמורה, הוא גם איש של אנשים, שלא בדיוק יודע איך לאכול את טרנר המחוספס והנוהם. מי שמצוותת אל טרנר בחקירה היא הריינג'רית הצעירה נאיה ואסקס (לילי סנטיאגו, "לה בראה"), שעברה ליוסמיטי מלוס אנג'לס ועדיין מנסה להבין את מאזן הכוחות. בדומה לסדרות כמו "בלש אמיתי", טרנר וואסקס מבינים די מהר שבשביל למצוא את הפתרון לתעלומה אחת, הם יצטרכו לחשוף שלל פרשיות הקשורות בפארק - מסוחרי סמים, דרך כתות מסתוריות ועד ליחסים המורכבים עם התושבים הילידיים וכמובן, גם אחד את השניה.
במקביל, העבר של שניהם משפיע על ההחלטות שלהם בהווה - אנחנו מגלים שטרנר איבד את בנו הצעיר לפני שנים ועדיין לא הצליח לעבד את המוות, והוא נאלץ לחיות בקרבה לאשתו לשעבר ואם בנו - ג'יל (רוזמרי דה וויט, "מד מן"), ובעלה, רופא השיניים הדוש. ואסקס צריכה לשלב בין העבודה לבין גידול בנה הצעיר ובעל בעיות התקשורת. האם הם יצליחו לחבר את כל השבילים של החקירה ולגלות מי היא אותה אלמונית ומי רצח אותה? ואיך כל זה קשור לפרשיית היעלמות אחרת שהתרחשה בפארק לפני שנים?
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
לא מעט שאלות והרבה מסתורין ורוחניות יש ב"יוסמיטי", ששואפת במשך שישה פרקים לספק תשובות לכל אלה, לומר משהו על יחסי אדם וטבע, וגם לגרום לנו להתאהב בגיבורים שלה. שאיפות גדולות כמעט כמו הפארק הלאומי יוסמיטי, עם ביצועים שמזכירים יותר את פארק הירקון (כבודו במקומו מונח, כמובן).
באנה, כוכב הוליוודי שכבר עשה כמעט הכול בקריירה - מדרמות תקופתיות ("נערת בולין האחרת") ועד דיבוב לסרטי אנימציה ("זיכרון של חילזון") - עדיין מרגיש כמו מישהו שהיה צריך להיות כוכב גדול הרבה יותר, והוא עושה עבודה נפלאה עם דמותו של טרנר. הוא מגלם באמינות גבר פוסט-טראומטי במידה שכמעט מונעת ממנו לתפקד, ומציג את הדרכים שבהן הוא נעזר בפתרון בעיות של אחרים כדי להמשיך הלאה.
קל היה להפוך את קייל טרנר לעוד קלישאה של איש על מדים עם חיבה לאלכוהול, נכות רגשית קשה ואצבע קלה מדי על ההדק - אבל באנה (שסליחה על החיפצון - עדיין נראה כמו סמל מין בעשור השישי לחייו) - מכניס לדמותו שלל ניואנסים ומשחק מאופק.
בכלל, "יוסמיטי" מתהדרת בקאסט של שחקנים שהוא אמנם לא נוצץ ("שחקני אופי", כמו שאוהבים לקרוא להם) - אבל בהתאם, מספקים משחק אמין ולא מלודרמטי, מה שללא ספק מיטיב עם התסריט שכתבו הסמית'ים, שמתגלה במהרה כמלא חוטים רופפים.
במובן הזה, "יוסמיטי" מזכירה את הסדרה הקודמת של מארק ל' סמית', "אדמה סוררת" (American Primeval), שעלתה מוקדם יותר השנה בנטפליקס וזכתה לביקורות מעורבות (כולל כאן בוואלה תרבות). גם שם וגם כאן (וגם בסרט "האיש שנולד מחדש" שכתב וזכה בשלל פרסים), סמית' מוכיח שהמפגש בין הפראיות של הטבע לבין האדם מצליח להוציא ממנו שלל סצנות מעניינות, שמשחקות היטב על המתח שבין אכזריות יוצאת דופן לאנושיות רבה. הבעיה שמורגשת במיוחד ב"יוסמיטי" היא החיבור המאולץ של כל אלה לתוך מה שאמור להיות עלילת מתח קוהרנטית אחת, שתחזיק את הצופים דבוקים לכיסא במשך שישה פרקים.
ככל שהפרקים מתקדמים, אנחנו מגלים שמספר פרשיות מסתורין קשורות זו לזו. אם להכול היה ניתן הסבר מניח את הדעת, שמתחבר להיגיון הפנימי של הסדרה, זה היה יכול להפוך אותה למותחן משובח של ממש. בפועל, כל אלה נקשרים יחד בצורה מגושמת. במקביל, גם דמותו של קייל טרנר הופכת במהירות שיא מחוקר עוצמתי אך קצת אפרפר לספק גיבור-על, שמשתמש בהיכרותו עם הפארק כדי לחסל את אויביו.
בסופו של דבר, מה שמכריע את הכף בשאלה האם מדובר במותחן איכותי ואלגנטי או בעוד בינג' שתשכחו מיד עם סופו - קורה בדקות האחרונות של הסדרה, עם טוויסט שמשתמש בראיית דנ"א חדשה (פתרון תסריטאי משומש להחריד) כדי לשנות את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים.
וכמובן אחטא לאמת אם לא אתעכב על פרט נוסף ומשעשע לגבי "יוסמיטי": למרות שהפארק הלאומי משמש כזירת ההתרחשות של הסדרה, ואפשר אפילו לומר כאחת הדמויות המובילות בה - הסדרה בכלל צולמה בחבל קולומביה הבריטית שבקנדה. כן, כן - לא רק שהיא לא צולמה ביוסמיטי, אלא שהיא בכלל יצאה מגבולות ארה"ב לטובת צילומים נוחים וזולים יותר בקנדה. לא פלא שבמקור הסדרה נקראת Untamed ("בלתי מבוית" - מה שיכול להתייחס לטבע ולגיבור הסדרה בו זמנית), שם כנראה החליטו שלקרוא לסדרה שלא צולמה ביוסמיטי בשם הזה - זה קצת מוגזם. מי יודע, אולי ה"בגידה" הזאת בכלכלה האמריקאית תהיה הקש שיוביל את טראמפ לנסות שוב לצרף את קנדה ככוכב הנוסף בדגל האמריקאי.
כל פרקי "יוסמיטי" זמינים בנטפליקס.